לצרוס גייגר
| לידה |
21 במאי 1829 י"ח באייר ה'תקפ"ט  העיר החופשית פרנקפורט  |
|---|---|
| פטירה |
29 באוגוסט 1870 (בגיל 41) ג' באלול ה'תר"ל  פרנקפורט, ממלכת פרוסיה |
| ענף מדעי | בלשנות, אבולוציה של השפה |
| מקום לימודים |
|
  | |
לָצָרוּס (אליעזר) גַיְיגֶר (בגרמנית: Lazarus Geiger; י"ח באייר ה'תקפ"ט, 21 במאי 1829, פרנקפורט – ג' באלול ה'תר"ל, 29 באוגוסט 1870, פרנקפורט) היה פילולוג יהודי-גרמני.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לצרוס (אליעזר) גייגר נולד בשנת 1829 בעיר החופשית פרנקפורט (חלק מהאיחוד הגרמני). אביו, שלמה זלמן גייגר, היה אחיו הבכור של אברהם גייגר ודיין בקהילה היהודית בפרנקפורט. גייגר החל את לימודי העברית בגיל צעיר מאוד, בהדרכת אביו. בראשית דרכו עבד מספר שנים כשוליה של מוכר ספרים בעיר מיינץ, אולם עד מהרה מאס בעולם העסקים. הוא שב לפרנקפורט, וכשהוא מונע על ידי צימאונו הרב לידע סיים את לימודיו בגימנסיה, ומשם המשיך ללימודי פילולוגיה קלאסית באוניברסיטאות מרבורג, היידלברג ובון. ב-1851 השתקע שוב בעיר הולדתו פרנקפורט, והקדיש עצמו ללימוד ומחקר בבלשנות ובפילוסופיה.
כבר ב-1852, בהיותו בן 23, פצח גייגר בעבודה המרכזית שלה הקדיש את חייו: Ursprung und Entwickelung der menschlichen Sprache und Vernunft ("מקורן והתפתחותן של השפה והתבונה האנושיות", שטוטגרט, 1868–1872, 2 כרכים). פרסומו הראשון, כעבור 13 שנה, היה Über Umfang und Quelle der erfahrungsfreien Erkenntniss ("על היקפה ומקורותיה של ההכרה שטרם הניסיון", פרנקפורט, 1865). גייגר החל לפרסם את הממצאים העיקריים שעלו ממחקרו בכותר הפופולרי יותר Der Ursprung der Sprache ("מקורה של השפה", שטוטגרט, 1869; מהדורה שנייה 1878). ואולם, בטרם היה בידו לסיים את עבודתו, הוא חלה במחלת לב וכעבור זמן קצר נפטר, ב-1870. הכרך השני, שהכיל פרגמנטים ממחקרו, פורסם לאחר מותו על ידי אחיו אלפרד גייגר (שם, 1872; מהדורה שנייה, 1899). הרצאותיו של גייגר פורסמו אף הן על ידי אחיו בקובץ Zur Entwicklungsgeschichte der Menschheit ("על ההיסטוריה של התפתחות המין האנושי", שם, 1871; מהדורה שנייה, 1878), ותורגמו לאנגלית על ידי דויד אשר בשם History of the Development of the Human Race (לונדון, 1880).
בניגוד לדודו הנודע הרב אברהם גייגר, אביה הרוחני של היהדות הרפורמית, לצרוס גייגר השתייך לחוג האורתודוקסי והיה מתנגד מר לדרכו של אחי אביו. הוא לחם בעוז בהזדמנויות רבות נגד מנהיגי ההשכלה. כשבית הכנסת הישן של פרנקפורט הוחלף בבניין מודרני יותר ובו עוגב, פרסם גייגר פמפלט תחת הכותרת "Terzinen bei dem Falle der Synagoge zu Frankfurt am Main" ("טֶרְצִינות לנפילתו של בית הכנסת בפרנקפורט", פרנקפורט, 1854), שבו הביע את עצבונו הרב.
משנת 1861 ועד מותו עבד גייגר כמורה בגימנסיה היהודית "פִילַנְתְרוֹפּין" (Philanthropin) בפרנקפורט. בחוברת Über deutsche Schriftsprache und Grammatik mit besonderer Rücksicht auf deutsche Schulen ("על השפה הכתובה והדקדוק הגרמניים, בדגש מיוחד על בתי הספר הגרמניים", שם, 1870) ביטא את השקפותיו בסוגיות פדגוגיות שונות.
לצרוס גייגר נפטר בפרנקפורט בג' באלול ה'תר"ל, 1870, בגיל 41, ונקבר יומים לאחר מכן. אביו ר' שלמה זלמן הספיד אותו והביא את הספדו לדפוס.[1]
השקפתו על ההיסטוריה של השפה האנושית[עריכת קוד מקור | עריכה]
עוד לפני פרסומיו של צ'ארלס דרווין הגיע גייגר למסקנה שהאבולוציה שולטת בטבע. בכל מקרה, גייגר היה הראשון שהחיל את תורת האבולוציה על תחומי השכל והשפה. במחקרו חיפש גייגר, בדומה להיימן שטיינטל (Steinthal), מתודה פסיכולוגית-פילוסופית שניתן להחיל על הבלשנות. לפי גייגר, השפה אינה התנוונות, אלא אבולוציה, התפתחות; היא מתחילה במבעים זניחים כמו צעקות וקריאות (מה שמכנה גייגר "Sprachschrei"). היא המקור לתבונה. ממנה ובה, על פי החוק האוניברסלי של הסיבתיות, מתפתחת התבונה, לא מהצליל והאוזן, כי אם מהאור והעין. במשך פרק זמן ארוך, צלילן של המילים ומשמעותן השתנו והתבחנו עד שהגיעו לכדי קיום עצמאי. אם נלך אחורה לאורך ההיסטוריה של התפתחות זאת נגיע בוודאות למצב עניינים שבו האדם כלל לא חשב. כלומר, בנקודת זמן כלשהי, המין האנושי היה במצב דומה לזה של בעלי חיים – נטול דיבור, חסר ישע, ללא דת, אמנות או מוסר.
כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Über Umfang und Quelle der erfahrungsfreien Erkenntniss, Frankfurt am Main: F.B. Auffarth, 1865.
- Ursprung und Entwickelung der menschlichen Sprache und Vernunft, Stuttgart: Cotta, 1868-1872 (2 Bde).
- Der Ursprung der Sprache, Stuttgart: Cotta, 1869.
- Zur Entwicklungsgeschichte der Menschheit: Vorträge, Stuttgart: Cotta, 1871. (2. Aufl., 1878.)
- Contributions to the history of the development of the human race: lectures and dissertations / translated by David Asher, London: Trübner, 1880. (באנגלית)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רשימת הפרסומים של לצרוס גייגר, בקטלוג הספרייה הלאומית
- ספריו של לצרוס גייגר ב-Open Library
- איסידור סינגר, א' גייגר, לצרוס גייגר, במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- אוספו הפרטי של לצרוס גייגר, מאוספי הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי.
לזרוס גיגר (1829-1870), דף שער בספרייה הלאומית
- Ludwig A. Rosenthal, Lazarus Geiger, seine Lehre, sein Leben, Stuttgart: J. Scheible 1884 (בגרמנית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ שלמה זלמן גיגר, מספד מר, פפד"מ תרל"א, באתר היברובוקס.