לקוטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לקוטה
Lakota portraits.jpg

אוכלוסייה
55,000 בשמורות (נכון לאמצע שנות התשעים)

103,255 מפוזרים (ע"פ מפקד האוכלוסין של 1990)

ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
Flag of the United States.svg ארצות הברית

(Flag of South Dakota.svg דקוטה הדרומית ו-Flag of North Dakota.svg דקוטה הצפונית)

שפות
לקוטה ואנגלית
דת
מסורות דתיות שבטיות
ריקוד השמש
כנסיית הילידים האמריקנים
נצרות
קבוצות אתניות קשורות
סעיפים אחרים של שבט הסו (נקוטה ודקוטה)

הלקוטה (מוכר גם בשמות: טטון (נחש או אויב) ,טיטונאן (מתיישבי הערבה)) הוא שבט אינדיאני שמוצאו במישורים הגדולים בצפון אמריקה. הלקוטה הוא אחד משבעת הסעיפים של שבט הסו. אנשיו דוברים את שפת הלקוטה שהיא אחת משלושת הדיאלקטים המרכזיים של שפת הסו.


שבט הלקוטה מורכב משבעה תתי שבטים:

עם בני השבט הבולטים נמנים שור יושב וגאל משבט ההאנקפאפה וסוס משוגע משבט האוגללה.

השבט נודע בעקבות השתתפותו במערכת בלק הילס ששיאה היה בקרב ליטל ביגהורן שבו לוחמי הלקוטה יחד עם לוחמי שבט השאיין הנחילו לצבא ארצות הברית תבוסה מחפירה.

השבט כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום חיים חברי השבט בשמורות המוכרות על ידי הממשלה במדינות דקוטה הדרומית והצפונית, מינסוטה ונברסקה. לכל שמורה יש ממשלה מקומית הנבחרת בהתאם לחוקת השמורה. חברי שמורה שמתגוררים מחוץ לשמורה רשאים להצביע בבחירות. בנוסף אנשי הלקוטה מיוצגים בקונגרס המדינתי וגם ברמה הארצית בקונגרס של ארצות הברית.

קנדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקנדה חיים כיום כ6000 בני שבט הלקוטה. הם מרוכזים בפרובינציות מניטובה וססקצ'ואן. המשרד הממשלתי האחראי עליהם הוא המשרד לענייני האינדיאנים ולפיתוח הצפון. בשנת 2008 דחו האינדיאנים הצעת פיצוי בת 60 מיליון דולר מממשלת קנדה על הקרקעות שנלקחו מהם.

תנועת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1974 החלו פעילים משבט הלקוטה לנקוט בצעדים להתנתקות מארצות הברית על מנת להפוך לאומה עצמאית. מעדים אלו כללו את כתיבתה של 'הכרזת העצמאות של הלקוטה' ושימוש באמצעים חוקתיים בינלאומיים ומשפטיים על מנת להבטיח את דרישת העצמאות. ב 1980 בית המשפט העליון של ארצות הברית בתיק ארצות הברית נגד אומת הסו פסק פיצויים של 122 מיליון דולר לטובת שבט הלקוטה כפיצוי על שטח הגבעות השחורות שנלקח מהם על ידי הממשלה לאחר מערכת בלק הילס. בשבט הלקוטה סירבו לקבל את הפיצוי והמשיכו לדרוש את הקרקע בחזרה.

בספטמבר 2007 העביר האו"ם החלטה לא מחייבת בעניין זכויות הילידים. ארצות הברית, קנדה, אוסטרליה וניו זילנד סירבו לחתום על ההחלטה.

בדצמבר 2007 חברים משבט הלקוטה תחת השם תנועת החופש של הלקוטה נסעו לוושינגטון והודיעו על נסיגה חד צדדית של הלקוטה מכל ההסכמים עליהם השבט חתום מול הממשל האמריקאי. תנועה זו לא באה בשם ההנהגה הנבחרת הרשמית של הלקוטה. בשנת 2008 התפצלה תנועת החופש לשתי תנועות נפרדות עקב חילוקי דעות.