לקות שכלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף לקות אינטלקטואלית)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

לקות שכלית (בעבר נקראה פיגור שכלי) היא הפרעה נוירו-התפתחותית[1] שבה התפקוד האינטלקטואלי נמוך. בהשוואה לאדם הממוצע, בעלי לקות זו סובלים מאיחור משמעותי או קושי משמעותי ברכישת מיומנויות למידה, מיומנויות תקשורת ומיומנויות הדרושות לפעולות היומיום.

כיום נוטים אנשי המקצוע להחליף את המושג המקובל בציבור "פיגור", שאינו תקין פוליטית, במונחים "לקות אינטלקטואלית" או "לקות שכלית"‏[2][3], שכולל גם את מי שיכולתו האינטלקטואלית נמוכה כתוצאה מאובדן ולא בהכרח מבעיה התפתחותית, או בהגדרות מעורפלות מתחום התקינות הפוליטית[4][5]. ב-17 ביוני 2012 קיבל שר הרווחה והשירותים החברתיים, משה כחלון, את המלצת הצוות לבדיקת שם חלופי למונח "פיגור שכלי", להחליף באופן רשמי את המונח "פיגור שכלי" במונח "מוגבלות שכלית התפתחותית"‏[6].

הגדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצורך הגדרת לקות שכלית נדרשים שלושה תנאים:

  • א. גיל שכלי ומנת משכל
  • ב. הסתגלות אישית וחברתית
  • ג. תקופת האיחור ההתפתחותי

א. גיל שכלי ומנת משכל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחני האינטליגנציה הינם מבחנים פסיכולוגים, ולפי מנת המשכל IQ נקבעת הפיגור השכלי. המדדים של מנת המשכל היוו לאנשי המדע מטרה ולא אמצעי לקבלת החלטות והערכה, מנת המשכל היא הדרך לסווג את האנשים ללא כל קושי. המדענים חשבו שמנת המשכל משקפת את יכולת הלמידה של האדם וכי יכולת זו היא קבועה ואינה משתנה אף פעם. אדם יאובחן כבעל לקות שכלית אם גילו השכלי נמוך באופן משמעותי מגילו הכרונולוגי, ובמבחנים פסיכולוגיים נמצא כי יש לו מנת משכל הנמוכה ביותר משתי סטיות תקן מהממוצע - כלומר, אם יש לו מנת משכל הנמוכה מ-70. כל סטיית תקן נוספת מתחת ל-70 מעידה על לקות קשה יותר:

סיווג מנת משכל אחוזי נכות ‏[7]
לקות שכלית עמוקה 0-29 100%
לקות שכלית קשה 30–39 75%
לקות שכלית בינונית 40-54 65%
לקות שכלית קלה 55–69 40%
תפקוד שכלי גבולי 70–79 20%

לקות שכלית עמוקה: פיגור סיעודי, הפרט זקוק לתמיכה תמידית בכל תחומי החיים. בסוג זה של תמיכה, כל הפעילויות הנדרשות לסיפוק הצרכים בכל התחומים מתבצעות על ידי גורם תמיכה חיצוני.

לקות שכלית קשה: פיגור טיפולי, האדם זקוק לתמיכה תמידית לפחות בשלושה תחומי חיים, כלומר יש צורך לבצע עבורו את הפעילויות החיוניות (האכלה, רחיצה וכו') ולתמיכה מוגברת בשאר התחומים, כלומר גורם חיצוני חייב להיות נוכח ולסייע באופן ישיר בביצוע.

לקות שכלית בינונית: פיגור אימוני, לאדם קשה לסגל לעצמו יכולת למידה אך הוא יכול להשתפר תוך חיקוי. ובנוסף הוא זקוק לתמיכה מוגברת או תמידית לפחות בשלושה תחומי חיים או יותר, כשבשאר התחומים הוא זקוק לתמיכה מוגבלת.

לקות שכלית קלה: הפיגור השיקומי. האדם זקוק לתמיכה מוגברת או תמידית בשני תחומי חיים או תמיכה מוגבלת בכל תחומי החיים. אך נראה שהוא יכול להטיב במצבו ולהשתקם, יש לו יכולת ללמידה בסיסית.

הבעייתיות בסיווג לפי מנת המשכל, נבעה מהעובדה שהשתמשו בקריטריון בלעדי של מנת המשכל במצבים טיפוליים שונים. נמצא שאנשים שהוגדרו כבעלי פיגור קל בגלל מנת משכל מסוימת, תיפקדו בצורה שונה לחלוטין ונזקקו לתמיכה ולטיפול מסוג אחר מפרטים אחרים שהוגדרו גם הם כבעלי פיגור קל על רקע של מנת משכל דומה (ריקלין, 2004).

יכולתו האינטלקטואלית של האדם מתבטאת בדרך שבה הוא פותר בעיות, רוכש מיומנויות חדשות, רוכש יכולות לשפה ותקשורת, יכול לקלוט מידע, לעבדו ולהשתמש בו, ומשתמש ביכולת הפשטה כדי להבחין בין מצבים ולהתמודד עם משימות החיים.

את כושרו האינטלקטואלי של האדם בוחנים על פי מבחן משכל. ייתכן מצב שבו לילד פוטנציאל אינטלקטואלי גבוה, אך במבחנים נמצא כי ביצועיו נמוכים ביותר. לעתים אין הפוטנציאל האינטלקטואלי של האדם בא לידי ביטוי. הסיבות לכך יכולות להיות רבות ושונות:

  • לעתים אינו פנוי מבחינה רגשית או נפשית להשיב על שאלות המבחן
  • לעתים קיימת לקות פיזית או חושית המקשה עליו להתמודד עם דרישות המבחן
  • לעתים הוא מגיע מסביבה שאינה מטפחת ואינה מספקת לו גירויים מספיקים ללמידה, באופן מובהק ובעקביות למשך שנים
  • ולעתים קיימים פערים משמעותיים בשפה ובתרבות בין עולמו ודרך חייו של האדם, לבין ציפיות הבוחן, באופן שמקשה על ההערכה המדויקת של הפוטנציאל האינטלקטואלי הטמון בו.

מסיבות אלה, מנת משכל נמוכה היא אמנם תנאי הכרחי להגדרת האדם כלוקה בלקות שכלית, אך היא איננה תנאי מספיק, ויש צורך בשני התנאים הנוספים.

ב. הסתגלות אישית וחברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשני העשורים האחרונים של המאה העשרים חל שינוי הדרגתי בהתייחסות החברתית, החוקית והמקצועית לאוכלוסיית האנשים הלוקים בלקות שכלית, וגברה המדיניות לשילוב של אנשים הלוקים בלקות שכלית בקהילה, תוך עידוד לניהול אורח חיים עצמאי ככל האפשר. לכן, אף כי האבחון כיום עדיין מייחס חשיבות לציון ה-IQ , גוברת החשיבות הניתנת ליכולות התפקודיות. הגישה הן ב-‎DSM-IV והן ב-‎ICD-10 , מתייחסת באופן מופגן ליכולות התפקודיות שיפורטו למטה, כגון מיומנויות בין-אישיות, שימוש במשאבים חברתיים, כישורי למידה, יכולת לעבוד, למגורים עצמאיים, דאגה לבטיחות וניהול זמן פנוי, שהם מרכיבים שאינם נגזרים רק מציון ה-IQ.

לצורך אבחון לקות שכלית יש להגדיר את הקושי של האדם להסתגל, מבחינה תפקודית והתנהגותית, לסטנדרטים של התנהגות תפקודית וחברתית הצפויים מבני גילו בקבוצתו התרבותית.

למשל, הסתגלות חברתית משמעה: יכולת לזהות מצבים חברתיים שונים, יכולת להגיב מבחינה חברתית בהתאם לסיטואציה, יכולת להבחין בין מידות קרבה בין אנשים שונים והבנת כללים חברתיים, ועוד, בהתאם למצופה מקבוצת הגיל הכרונולוגי. הסתגלות תקשורתית משמעה: יכולת לדבר במשפטים שלמים, מורכבים, באופן דיבור המובן לאחרים, בהתאם למצופה מקבוצת הגיל הכרונולוגי. הסתגלות גופנית (במוטוריקה גסה) משמעה: יכולת להליכה, ריצה, דילוג, עלייה וירידה במדרגות, בהתאם למצופה מקבוצת הגיל הכרונולוגי. הסתגלות לעצמאות תפקודית בפעולות היומיום, משמעה: יכולת להתלבש באופן עצמאי, לשרוך שרוכים, לרכוס כפתורים, לשמור על ניקיון אישי, לשלוט בצרכים וכו', בהתאם למצופה מקבוצת הגיל הכרונולוגי.

מדדים אלה, כשהם לבדם, אינם נותנים תמונה שלמה, מכיוון שיכולות להתקיים סיבות רבות לקושי בקריטריונים ההסתגלותיים. אולם בצירוף מבחני מנת המשכל יש ביכולתם של הממדים לתת תמונה מדויקת, באופן יחסי, למצבו של האדם הלוקה בלקות שכלית.

ג. תקופת האיחור ההתפתחותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרכיב השלישי בהגדרת לקות שכלית הוא הדרישה כי מנת המשכל הנמוכה והקשיים ההסתגלותיים יופיעו בתקופת התפתחותו של האדם, בילדות, ולא יאוחר מגיל 18. תנאי זה מבדיל בין מצב של לקות שכלית לבין אובדן יכולת אינטלקטואלית שהייתה לאדם בעבר, למשל בשל שבץ מוחי, או כתוצאה מתאונת דרכים או פגיעת חפץ קהה. אולם, מבחינה חברתית, בעשור הראשון של שנות האלפיים יש נטייה להתייחס אל כל קבוצת הלוקים בשכלם כקבוצה אחת ולא להבדיל מתוכם את בעלי הלקות הנרכשת. נטייה זו באה מהצורך לסייע לכל הלוקים בשכלם בלא קשר לסיבת הלקות.

לקות שכלית ומצב נפשי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשים עם לקות שכלית נמצאים בסיכון רב מהממוצע באוכלוסייה הכללית, לפיתוח הפרעות נפשיות. האבחנה המבדלת במקרים אלה אינה תמיד פשוטה, ההפרעה בהתפתחות המוח גורמת לנכה השכלי האטה בכושר החשיבה אינטלקטואלית וזריזותה. אנשים הלוקים בלקות שכלית, על רקע פגיעה מוחית ראשונית, עשויים להתקשות בתקשורת עם הזולת, חוסר עניין וכן בוויסות דחפים. חלקם עשוי לפתח דפוסי התנהגות אופייניים בהתמודדות עם מצוקה, שמתבטאת בתוקפנות כלפי אנשים ורכוש או בפגיעה עצמית. עשויה להתרחש גם התנהגות שאינה מותאמת חברתית, במעשים חוזרים על עצמם שוב ושוב ללא תכלית ומטרה, כמו קפיצות, חיכוך, מחיאות כפיים, נגיעות בזולת, גרימת רעש ועצמתי, חזרה על אותן המילים, הקפדה על סדר וניקיון ועוד. קושי לקבלת סמכות והשתלבות במסגרות כמו כן עשויות להופיע הפרעות אכילה (אכילת יתר או היעדר אכילה מספקת, חשקים למזון מסוים, שינויים בתיאבון, חילוף חומרים ירוד), הפרעות בשינה, ואף התנהגות מינית וילדותית. הסיבות להתנהגויות אלה הן רבות, ועשויות לנבוע מהקושי של האדם הלוקה בלקות שכלית להבין את ההתרחשויות סביבו ולהסתגל לשינויים; וכן מכאבים, חוסר נוחות גופנית, או רגישות לשינויים בסביבה ובגוף, שעקב הקושי בתקשורת האדם מתקשה לבטאם. נוסף לכך ישנן ההשפעות נוירולוגיות הבאות לידי ביטוי לעתים רחוקות בעקבות קשיי בהתפתחות הגוף (ישנה פזילה, קשיים בהכוונת תנועות גופניות, אשכים גדולים במיוחד ופעמים רבות בראש גדול ולסת בולטת).

במאמרו של ד"ר נחום כץ‏[8] הוא מציין את ההפרעות והקשיים הנפוצים באוכלוסיית האנשים עם לקות שכלית:

  • הפרעות קשב וריכוז

אצל כ- 35 אחוז מהילדים ובני הנוער עם לקות שכלית קיימת גם אבחנת הפרעת קשב וריכוז.

  • דיכאון

אצל כ- 40 אחוז מהלוקים בלקות שכלית קיים דיכאון, המתבטא בהסתגרות, חוסר עניין בסביבה, תפקוד ירוד, הפרעות בתיאבון ובשינה. ייתכן כי הגורמים לכך הם גם חברתיים. במקרים רבים חשופים אנשים עם לקות שכלית להתייחסות פוגעת, מעליבה ואף תוקפנית, בשל דעות קדומות, דבר שעשוי להגביר את מצוקתם.

  • הפרעה דו-קוטבית

בקרב 2% מאוכלוסיית הלוקים בלקות שכלית (פי שניים מהמקובל באוכלוסייה הכללית) לוקים בהפרעה דו-קוטבית, בה סובל האדם מתנודות קיצוניות ומחזוריות במצבי הרוח, ללא תלות הכרחית בנסיבות הסביבתיות, ונע בין מצב דיכאוני והימנעות, לבין מצב רוח מרומם עם מחשבות גדלות ונטייה לתוקפנות.

  • סכיזופרניה

בקרב 2% מאוכלוסיית הלוקים בלקות שכלית (משמעותית מעבר למקובל באוכלוסייה הכללית) קיימת גם אבחנה של סכיזופרניה. למרות שלעתים קיים קושי רב בהבחנה בין ביטויי הלקות שכלית לבין הסימנים השליליים של הסכיזופרניה, שכיחות תופעות של הזיות שמיעה וראייה, מחשבות שווא והפרעות חשיבה שונות.

  • הפרעות חרדה

הפרעות חרדה שונות שכיחות בקרב אנשים עם לקות שכלית, והבולטת ביניהן היא הכפייתיות.

מעבר לכך, מגבלותיהם השכליות של האנשים עם לקות שכלית, תמימותם ודפוסי ההתנהגות שלעתים תכופות לא מובנים על ידי החברה, עשויים לעתים קרובות לחשוף אותם לתוקפנות חוזרת, פיזית, מילולית, ולעתים אף מינית, המופנית כלפיהם. על רקע זה עלולים רבים לגלות סימנים להפרעת דחק פוסט-טראומטית, שהיא אחת מההפרעות הפחות מאובחנות למרות שכיחותה הרבה. לרבים מהלוקים בלקות שכלית שעמדו בפני מצבים חברתיים קשים ומאיימים יש חלומות הקשורים לאירועים שחוו, מחשבות חודרניות והתנהגות הימנעותית מובהקת. האבחנה המבדלת כאן אינה קלה, עקב הקושי בתקשורת וביכולת לדווח על מצוקתם.

  • הפרעות הסתגלות

הסתגלות למצבים משתנים היא אתגר יומיומי וקשה העומד בפני אדם עם לקות שכלית. לאדם זה עשוי להיות חשש ולעתים חרדה מהלא מוכר והלא מובן, מהמורכב מדי, מתוחכם ולא צפוי. אנשים עם לקות שכלית נאחזים בשגרה ובמוכר. לכן, שינוי שחל מסביבם עשוי להוות מקור למצוקה וסבל. אנשים עם לקות שכלית עשויים להראות קשיי הסתגלות על כל מאפייניהם , גם כתגובה לגירויים ושינויים שרוב האנשים כלל לא יתייחסו אליהם כקושי, כגון שינויי מזג אוויר או היעדרות זמנית של דמות מוכרת.

  • הפרעות קוגניטיביות

בקרב אנשים עם לקות שכלית, עקב הפגיעה הראשונית במוח, קיימת פגיעות להידרדרות קוגניטיבית, כדמנטיה, בלבול וחוסר התמצאות, עקב חום, סיבות רפואיות, או עקב חומרים כימיים בתרופותיהם. דמנציה מופיעה בקרב 22 אחוז מהאוכלוסייה מעל גיל 65 שנה. לעומת זאת, בקרב אנשים הלוקים בתסמונת דאון נמצאה דמנציה בשיעורים של כ-50% מעל לגיל 45. עם זאת, מחקרים הראו כי תזונה טובה ודאגה לבריאותם ולרווחתם הנפשית של אנשים עם לקות שכלית, יכולה להפחית את ההידרדרות.

  • אובדנות

במקרים רבים קיים רצון לאובדנות.

גורמים ללקות שכלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיבות ללקות שכלית יכולות להיות כתוצאה מגורמים ביולוגיים גנטיים, ביולוגיים שאינם גנטיים- התפתחותיים ונרכשת. ברוב המקרים לא ניתן להצביע בוודאות על גורם ספציפי יחיד לפיגור, לרוב קיימת אינטראקציה מורכבת של מספר גורמים.

סיבות גנטיות כוללות בעיות כרומוזומליות, מחלות תורשתיות שונות וככל שגיל היולדת גבוה יותר, כך גם הסיכון ללידת תינוק עם תסמונת זו גבוה יותר.

גורמים ביולוגיים שאינם גנטיים- התפתחותים כוללים חשיפה של האם לזיהומים והרעלות במהלך ההריון, שימוש בסמים ובאלכוהול בתקופת ההריון ועוד. סיבות נרכשות כוללות גורמים חברתיים ותרבותיים. בכשני שליש מהמקרים של לקות שכלית, ניתן למצוא את הסיבה אשר גרמה ככל הנראה למצב זה.

גורמים ביולוגיים גנטיים:

בעיות כרומוזומליות אוטוזומליות מקושרות לרוב ללקות שכלית, לעומת בעיות בכרומוזומי המין, אשר מקושרות יותר לתסמונות פיזיות שונות אולם אינן מקושרות ללקות שכלית (תסמונת קליינפלטר ותסמונת טרנר). קיימים כמה גורמי סיכון שעלולים להביא לבעיות כרומוזומליות- גיל מתקדם של האם או האב וקרינת רנטגן.

בחלק מן התסמונות קיים פנוטיפ התנהגותי ספציפי- כך למשל, מטופלים הסובלים מתסמונת ה- X השביר, הם בעלי שיעור גבוה של ADHD (עד 75% מהם). להלן דוגמאות ללקות שכלית כתוצאה מפגם גנטי:

  1. תסמונת דאון- מקושרת ללקות שכלית בינונית עד חמורה ברוב המקרים. רק מיעוט מן החולים בתסמונת הם בעלי IQ שהוא מעל 50. התפקוד השפתי הוא חלש יחסית, בעוד שתהליכי חיברות ומיומנויות חברתיות הם שמורים יחסית.
  1. תסמונת ה- X השביר - היא הסיבה השנייה הנפוצה ביותר ללקות שכלית. התסמונת נובעת כתוצאה ממוטציה על כרומוזום X, והיא מתרחשת יותר בגברים מאשר אצל נשים. הלקות שכלית נעה מקלה ועד חמורה.
  1. תסמונת פריידר-וילי: נובעת ממחיקה קטנה בכרומוזום 15, המתרחשת לרוב באופן ספורדי. מטופלים אלו מציגים תמונה קלינית של אכילה קומפולסיבית והשמנת יתר, לקות שכלית, קומה נמוכה ומאפיינים נוספים.
  1. תסמונת קרי דו שה ("תסמונת יללת החתול")- נובעת מחלק חסר על כרומוזום 5. מטופלים אלו סובלים מלקות שכלית חמורה.
  1. פנילקטונוריה- מחלה מטבולית המועברת באופן אוטוזומלי רצסיבי. המחלה מאופיינת בחוסר יכולת להפוך פנילאלנין לטירוזין, לאור מחסור באנזים פנילאלנין הידרוקסילאז. מרבית החולים סובלים מלקות שכלית קשה, למרות שקיימים כמה מן החולים בעלי אינטליגנציה נורמלית או גבולית. לחלקם יש התקפי זעם, מנייריזם ותנועות ביזאריות של הגפיים. תקשורת שפתית ושאינה שפתית היא לרוב מוגבלת באופן חמור.
  1. תסמונת רט- ככל הנראה מועברת על כרומוזום X, משפיעה רק על ילדות וכוללת התדרדרות הדרגתית לאחר גיל שנה.
  1. נוירופיברומטוזיס- מאופיינת בנוירופיברומות על העור, כאשר אצל שליש מן החולים יש לקות שכלית קלה.
  1. טוברוס סקלרוזיס - מחלה המועברת בצורה אוטוזומלית דומיננטית, וכוללת לקות שכלית פרוגרסיבית אצל כשני שליש מהחולים.
  1. תסמונת ליש-ניהן - תסמונת נדירה הנגרמת בגלל מחסור באנזים המעורב במטבוליזם של פורין. התסמונת מועברת על כרומוזום X, ולחולים יש לקות שכלית, מיקרוצפלי, פרכוסים והתנהגויות הכוללות פגיעה עצמית (נשיכה של הפה והאצבעות).
  1. אדרנולויקודיסטרופיה - מועברת בתאחיזה לכרומוזום X, ולרוב מתחילה בין גיל 5 לגיל 8, עם פרכוסים, בעיות יציבה ומוגבלות אינטלקטואלית קלה. לרוב מהלך המחלה הינו פרוגרסיבי ומתקדם למוות, כאשר יש דה-מיאלניזציה של החומר הלבן במוח המביא לבעיות ראיה ובעיות אינטלקטואליות.
  1. maple syrup urine disease: מתייצגת במהלך השבוע הראשון לחיים, כאשר התינוק מתדרדר באופן מהיר, מפרכס וסובל מהיפוגליקמיה ומבעיות נשימה. אם מצב זה לא מתוקן, תינוקות אלו עלולים למות במהלך החודשים הראשונים של החיים או להישאר במצב של לקות שכלית חמור. הטיפול הינו דיאטה הדלה בשלוש חומצות אמינו- לויצין, איזולויצין ו- ואלין.
  1. תסמונת קליפסטרה - תסמונת גנטית נדירה הנגרמת על ידי פגם גנטי בכרומוזום התשיעי. התסמונת מתאפיינת במגוון רחב של בעיות רפואיות, קוגניטיביות ומוטוריות, כולל לקות שכלית משמעותית.
  1. מחלות גנטיות נוספות הקשורות ללקות שכלית כוללות גלקטוזמיה, מחלות אגירת גליקוגן, מיקרוצפלוס, פנילקטונוריה, היפותירואידיזם ועוד.


גורמים ביולוגיים שאינם גנטיים- התפתחותיים:

במהלך התקופה הפרה-נטלית (כלומר, תוך כדי ההריון) ישנם מצבים שונים הקשורים להתפתחות של לקות שכלית. כך למשל, מחלות כרוניות של האם כגון סוכרת לא מאוזנת, אנמיה, יתר לחץ דם, שימוש ארוך טווח באלכוהול ובחומרים שונים - תסמונת אלכוהול עוברית, וכן חשיפה לווירוסים עלולים להביא ללקות שכלית אצל העובר. וירוסים אלו כוללים הדבקה באדמת, רעלת, ציטומגלווירוס, סיפיליס, טוקסופלמסווזיס, הרפס. שימוש בסמים, איידס וגורם אר- אייץ' הינם גורמים נוספים העלולים לגרום ללקות שכלית.   

שימוש באלכוהול במהלך ההריון עלול להביא ללקות שכלית, ולעתים רעלת הריון עלולה להביא לכך. מצבים הקשורים בטראומה במהלך הלידה- כגון צניחת חבל הטבור, היפרדות שליה או שליית פתח עלולים להביא למצב בו לעובר נגרמת פגיעה באספקת הדם למוח. כמו כן ישנן פגיעות נוספות כגון: הפרעות פסיכאטריות נרכשות כמו טראומות, פגיעות פיזיות במוח, אי בשלות של המערכות החיוניות לולד, תזונה וחילוף חומרים לא תקין, הפרעות פסיכיאטריות ועיקוב באחד החושים ועיקוב סביבתי. תינוקות אשר נולדו פגים, בעיקר במשקל הנמוך מ- 1 ק"ג, הינם בסיכון גבוה יותר ללקות שכלית.

גורמים נרכשים- סביבתיים פסיכו- סוציאליים:

תנאי עוני עלולים להיות כרוכים בתנאי תברואה והיגיינה ירודים ובתזונה גרועה, המהווים סיכון ללידת תינוקות עם ליקויים שונים. גם הילד עצמו יכול לגרום להשפעת הסביבה על התפתחותו. ציפיות המבוגרים כלפיו נמוכות, והדבר עלול להשפיע לרעה על המשך התפתחותו. בהתבגרו, הוא נוטה לבחור בסביבה מוגבלת ומצומצמת מבחינת דרישותיה מהפרט, היא איננה מקדמת אותו. תפקודם של ההורים בתחומים הקוגניטיביים גם כן גורם חשוב (רונן, 2004).

הדרכים למניעת פיגור שכלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לזהות שלושה סוגי מניעה:

מניעה ראשונית- מניעת מצב אשר עלול לגרום לפיגור שכלי. למשל, הימנעות האם משימוש באלכוהול בזמן הריון תמנע פיגור שכלי כתוצאה מתסמונת אלכוהול עוברית.

מניעה שניונית- מטרתה למנוע פיגור שכלי כתוצאה ממצב קיים.

מניעה שלישונית- מחייבת פעילות שמטרתה לצמצם את חומרת הפגיעה בתפקוד, או למנוע מצבים שניוניים שייתכן כי נגרמו על ידי האבחון או התפתחו בשלב חיים מאוחר יותר.

על מנת למנוע גורמים ביולוגיים לפיגור, לפני ההיריון ההורים יכולים לערוך בדיקות גנטיות וחיסונים בפני מחלות. בתקופת ההיריון, במהלך הסריקות האבחוניות (למשל בדיקת מי שפיר) מייעצים להורים במטרה להחליט אם להמשיך בהריון או להפסיקו. בנוסף, בתקופת ההיריון ניתן לנקוט באמצעי מניעה וטיפול בזיהומים אצל האם והעובר, תזונה הולמת לאם, מניעת היחשפות לרעלים (סמים, אלכוהול, עישון), וטיפול למניעת פגות ומשקל לידה נמוך.

לאחר הלידה, יש לבצע המשך טיפול בריאותי תקין, הדרכה לאם בנתינת גירויים נכונים לתינוק, בדיקות לצורך איתור מחלות, חיסונים לתינוקות, הדרכת הורים בגידול הולם של הילדים (בריאות, תזונה, חינוך). ככל שהילד יחווה יותר גירויים ויהיה בסביבה תומכת ומתאימה הוא יתקדם מבחינה התפתחותית (ריקלין, 2004).

ועדת אבחון של משרד הרווחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל נקבעת הגדרת לקות שכלית על ידי ועדת מומחים מיוחדת, ששמה הוא "ועדת אבחון", מטעם "האגף לטיפול באדם המפגר" במשרד הרווחה והשירותים החברתיים. ועדת האבחון היא הסמכות המקצועית לקביעת הגדרת הלקות השכלית. אמנם, הגדרות רפואיות של לקות שכלית, הניתנות על ידי רופאים שונים, יכולות כמובן לשמש כאבחנות ולצרכים רפואיים, אך אינן מזכות את האדם ומשפחתו בשירותים שהמדינה מעניקה ללוקה בלקות שכלית.

ביצוע אבחון מקיף, מטעם "האגף לטיפול באדם המפגר" במשרד הרווחה, הוא זכות הניתנת ללא תשלום לאנשים שיש חשש כי הם לוקים בלקות שכלית, כמו כן ישנן הטבות נוספות אליהם הם זכאים (להטבות נכים, ארנונה, הקלות מס, טיפולי שיניים, קצבאות ועוד).

האבחון עצמו מתקיים במרכזי אבחון בערים השונות, שזכו במכרזים של משרד הרווחה מעת לעת. האבחון מורכב משלושה חלקים, שאמורים להקיף את מכלול המאפיינים המקיפים את הגדרת הלקות השכלית:

  • בדיקה רפואית - מבוצעת על ידי רופא, לבדיקת מצבו הגופני של האדם. לרופא האמור יש יידע בתסמונות השונות שחלק ממאפייניהן הוא לקות שכלית, ויש יכולת לאבחן את מצבו הגופני והרפואי של האדם.
  • בדיקה פסיכולוגית - מבוצעת בפגישה עם פסיכולוג, בעזרת מבחני IQ ומבחנים נוספים, ונועדה לאבחן את מצבו השכלי והאישיותי של האדם.
  • בדיקה סוציאלית התפתחותית - מבוצעת בפגישה עם עובד סוציאלי, ובה נבדקים שלבי ההתפתחות והיכולות התפקודיות וההסתגלותיות של האדם בתחומי חייו השונים.
  • בדיקה פסיכיאטרית - בפגישה עם פסיכיאטר, מתבצעת רק לפי הצורך, ובמקרים מיוחדים, כאשר עלה בכך הצורך לאור התרשמות הבודקים.

כל אחד מאנשי המקצוע רושם את התרשמותו המלאה ואת חוות דעתו. בסיום תהליך האבחון מגיש מכון האבחון את חוות הדעת המשוקללת לוועדת האבחון, שחבריה אינם קשורים לוועדת האבחון.

ועדת האבחון איננה חלק ממכון האבחון, וחבריה לא היו שותפים באבחון עצמו. חברי ועדת האבחון הם: היושב ראש שהוא עובד סוציאלי, רופא, פסיכיאטר, פסיכולוג, ומורה מחנך. הוועדה מקבלת לידיה את מסקנות האבחון, נפגשת עם האדם הלוקה בלקות שכלית ועם בני משפחתו הקרובים, ויש לה הזכות לקבוע האם האדם לוקה בלקות שכלית ולהמליץ את המלצותיה. המלצות הוועדה (למשל, בנוגע למתן יום לימודים ארוך לילד הלוקה בלקות שכלית) מחייבות את המדינה ואת הרשות המקומית. ערעור על החלטות הוועדה יכול להתקיים על ידי פניה לבית המשפט המחוזי.

המשפחה או האפוטרופוס זכאים לקבל את סיכום האבחון במלואו מידי העובד הסוציאלי המטפל, במחלקה לשירותים חברתיים (לשכת הרווחה) המקומית.

חינוך מיוחד בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעון "הלב הקדוש" בחיפה המשמש כמעון לילדים ונערים יהודים וערבים עם לקות שכלית קשה. המוסד מנוהל על ידי נזירות.

בישראל, המשרד האחראי על תחום הלקות השכלית הוא משרד הרווחה ותחתיו האגף לטיפול באדם המפגר. קיימים בישראל עשרות מעונות, הוסטלים ומערכי דיור לבעלי לקות שכלית, הן ממשלתיים, הן ציבוריים והן פרטיים. בתחום ייצוג בעלי הלקות השכלית ומשפחותיהם, אקים הינה העמותה הגדולה בישראל והיא אף פועלת בתחום קידום זכויותיהם. בעשורים האחרונים, שואפת מערכת החינוך המיוחד בישראל לשלב חריגים בחברה ובמערכת החינוך הרגילה עד כמה שאפשר. לא תמיד היא מצליחה בכך. תלמידים בעלי לקות שכלית קלה, משולבים לעתים קרובות בבתי ספר רגילים. חלקם לומדים בכיתה רגילה ומקבלים בחלק מהשעות עזרה ממורה לחינוך מיוחד בקבוצה קטנה או באופן יחידני, וחלקם לומדים את כל שעות הלימוד שלהם בכיתה מיוחדת.

החקיקה בישראל האריכה את תקופת החינוך חינם בעבור תלמידים הלוקים בלקות שכלית ואוטיזם, ואלו זכאים לחינוך מיוחד בגילאי 3-21 וליום לימודים ארוך. בנוסף קיים שילוב של תינוקות במעונות יום עם מטפלת אישית. במקרים של לקות שכלית בינונית וקשה, השילוב בכיתה רגילה בבית ספר רגיל נדיר יותר, ומקובל לשלבם בבית ספר לחינוך מיוחד. במקרים של לקות שכלית עמוקה מדובר על ילדים ונערים עם יכולת תפקודית נמוכה, שאינם עצמאיים ברוב תחומי חייהם וזקוקים לעתים לטיפול סיעודי. במקרים אלה תהיה המסגרת החינוכית עבורם מסגרת בעלת מאפיינים טיפוליים סיעודיים.

לרוב, מערכת החינוך המיוחד מתמקדת לא רק בלימוד חומר הלימודים הרגיל (בקצב ורמה המתאימים להם), אלא גם בהקניית עצמאות ומיומנויות חיים אותן הם יתקשו להשיג בעצמן, כגון שימוש בכסף, שימוש בתחבורה ציבורית, מיומנויות הקשורות לחיי משפחה, ועוד.

חינוך והוראה לילדים בעלי לקות שכלית:

לתלמידים בעלי לקות שכלית ישנו צורך רב בידיעת כישורי חיים והוראה על ידי שילוב של הוראה יחד עם טיפול סיעודי, בריאותי, חינוכי, שיקומי ומקצועי. כל התחומים הללו חייבים להיות יחד, כמקשה אחת. כאשר מגיעים לסביבתם החינוכית של בעלי הלקות השכלית, למשל מערכת החינוך, קיים הצורך להעניק לתלמידים אלו סביבת לימודים ראויה, כבוד, רצינות והתייחסות מיוחדת למגבלותיהם. מורה המלמד תלמיד בעל לקות שכלית, עומד בפני אתגר ייחודי יחד עם אחריות גבוהה המוטלת על כתפיו. כיום, נראה כי ישנם תחומים הכרחיים אשר מורים שמים את דגשם, כאשר בונים תוכנית לימודים לתלמידים בעלי לקות שכלית, כמו: כישורי תקשורת, כישורי תעסוקה, עזרה עצמית, כישורים חברתיים, קוגניטיביים ומוטורים. ממחקר שנעשה, נראה כי מורים העובדים עם תלמידים בעלי לקות שכלית, אינם שבעי רצון מכך, כיוון שאין הם מקבלים תוצאות מעבודתם באופן שוטף והם אינם יכולים להגדיר את הזמן היביא עמו שיפור והתקדמות אצל התלמידים‏[9].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ American Psychiatric Association - APA, (2013). DIAGNOSTIC AND STATISTICAL MANUAL OF MENTAL DISORDERS, FIFTH EDITION - DSM 5.
  2. ^ Cochrane Database Syst Rev. 2010 Jun 16;6:CD007987. Parent training support for intellectually disabled parents. Coren E, Hutchfield J, Thomae M, Gustafsson C.
  3. ^ Am J Intellect Dev Disabil. 2010 Mar;115(2):83-112. Molecular and cellular mechanisms elucidating neurocognitive basis of functional impairments associated with intellectual disability in Down syndrome. Rachidi M, Lopes C.
  4. ^ Pediatr Clin North Am. 2010 Jun;57(3):795-817. Sport participation by physically and cognitively challenged young athletes. Patel DR, Greydanus DE.
  5. ^ Lancet Neurol. 2010 Jun;9(6):623-33.Cognitive deficits and associated neurological complications in individuals with Down's syndrome. Lott IT, Dierssen M.
  6. ^ עומרי אפרים, חידוש לשוני: לא מפגר, מוגבל שכלית התפתחותית, באתר ynet‏, 18 ביוני 2012
  7. ^ בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956
  8. ^ נחום כץ, פיגור ותחלואה נפשית,‏ The Medical‏, אפריל 2010
  9. ^ זילברשטיין-חכם, א' ורייטר, ש' (2009). תפיסת התפקיד של מורים בחינוך המיוחד העובדים עם תלמידים בעלי פיגור שכלי קשה ועמוק ורבי נכויות. סוגיות בחינוך מיוחד ובשיקום, 24(1), 74-61