לקות למידה בלתי-מילולית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

לקות למידה בלתי-מילולית (noneverbal learning disabilities, בראשי תיבות: NVLD) היא לקות למידה התפתחותית נוירולוגית הכוללת מגוון לקויות אשר אינן פוגעות בהבעה המילולית של האדם אלא ביכולות הביצועיות ובדרך ההתנהלות שלו. כגון: הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות (ADHD), הפרעת קשב וריכוז ADD, ליקוי בכתיבה (קושי גרפומוטורי), ליקוי בהתארגנות וקשיים בתפקודים ניהוליים[1].

לקות זו מופיעה ב-DSM 5 כהפרעת תקשורת פרגמטית. היות שהמופע חופף למופע בספקטרום האוטיסטי, למעט הרכיב ההתנהגותי (חזרתיות מצומצמת בהתנהגות ובתחומי הפעילות). ההפרעה מתבטאת בקשיים חברתיים מילוליים ולא מילוליים, הבאים לידי ביטוי בהיבט התקשורתי. דוגמאות: ילדים שבמפגש הראשוני מאוד מרשימים בדיבורם הרהוט והבוגר, אולם בהמשך ניתן להבחין כי הם מדברים כך עם כולם באופן לא מובחן ולא מותאם[2]. דוגמאות נוספות הן חוסר הבנה של הומור ומטפורות, קונקרטיזציה, וקושי בהבנת מסרים לא מפורשים ובדיבור בתורות וכו'[3][4].   

ROURKE ב-1989 מגדיר את לקות הלמידה הלא מילולית כמכילה שלוש קבוצות של קשיים:

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרכי טיפול אפשריות כוללות:

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגי מיימן, הבנת לקויות למידה לא מילוליות, מדריך להורים ואנשי מקצוע, הוצאת אח

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך זה הוא קצרמר בנושא פסיכולוגיה ובנושא חינוך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.