חומצה לקטית

**חומצת חלב**
שם סיסטמטי	2-Hydroxypropanoic acid
שמות נוספים	Lactic acid
כתיב כימי	C₃H₆O₃
מסה מולרית	90.08 גרם/מול
מראה	מוצק לבן
מספר CAS	50-21-5
מצב צבירה	נוזל
מסיסות	מסיס
טמפרטורת היתוך	18 °C ; 291.15 K
טמפרטורת רתיחה	119 °C ; 392.15 K
מקדם שבירה	1,439
חומציות	3.86 ‏pKa
אנתלפיית התהוות סטנדרטית	694- קילוג'ול למול
הערה כללית	נתנים על היתוך נכונים לתערובת רצמית, טמפרטורת ההיתוך של אננטיומר טהור 25C

חומצה לקטית (באנגלית: Lactic acid) או חומצת חלב^[1] היא תרכובת אורגנית קטנה בעלת חשיבות רבה בביולוגיה.

מקור שמה של החומצה במילה הלטינית Lac, "חלב". החומצה התגלתה לראשונה בחלב. למרות הדמיון בשם ללקטוז, אין מדובר בנגזרת של סוכר זה (בלקטוז 12 אטומי פחמן ובחומצה לקטית - שלושה בלבד). למרות זאת קיים ביניהם קשר: חיידקים המצויים בחלב הופכים את סוכר החלב, לקטוז, לחומצה לקטית בתהליך תסיסה, ולכן שמה הטריוויאלי של החומצה הלקטית הוא חומצת חלב.

ביוכימיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חומצה לקטית היא חומצה הידרוקסיקרבוקסילית: היא מכילה קבוצת קרבוקסיל (COOH) לצד קבוצת הידרוקסיל (OH). היא זהה לחומצה פרופנואית, חומצה קרבוקסילית בעלת שלושה אטומי פחמן, רק שבחומצה לקטית מוחלף אחד אטומי המימן בקבוצת הידרוקסיל. שמה הכימי הוא חומצה הידרוקסיפרופנואית (Hydroxypropanoic acid) ונוסחתה: CH₃CHOHCOOH.

כשהחומצה מאבדת אטום מימן שמקורו בקבוצת הקרבוקסיל מתקבל יון לקטט (Lactate) בעל מטען שלילי: -CH₃CHOHCOO.

לקטט הוא התוצר הסופי של אחד מתהליכי התסיסה הידועים והחשובים ביותר. לקטט נוצר בתא בתנאים של מחסור בחמצן כתוצאה מחיזור (מסירת אלקטרונים ל-) פירובט. פירובט, תוצר הגליקוליזה (תהליך פירוק הגלוקוז בתא), נבדל מלקטט בשני אטומי מימן הנמצאים בלקטט והנעדרים בפירובט (בפירובט קיימת קבוצת קרבוניל במקום קבוצת הידרוקסיל).

פיזיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקטט, האניון של חומצה לקטית, מהווה תוצר ביניים בין המטבוליזם האירובי והאנאירובי בתאים, ומהווה חומר דלק חשוב לתאים.

בזמן פעילות גופנית מתגבר קצב ייצור הלקטט בתאי השריר וחלק מהלקטט דולף לזרם הדם ומעלה את ריכוזו בפלזמה. ככל שעולה עצימות הפעילות, הולך ומתגבר קצב הייצור, ובתלות בעצימות הפעילות ויכולת פינוי הלקטט על ידי רקמות אחרות הריכוז מתייצב ברמה גבוהה מהנורמה או שממשיך לעלות עד להפסקת הפעילות מתשישות, כאשר הסף בין התחומים מוגדר כסף הלקטט או הסף האנאירובי.

לאחר תום הפעילות הגופנית, ממשיך הגוף לנצל את הלקטט ברקמות שונות עד לחזרתו לריכוז המנוחה תוך פחות משעה מתום הפעילות.

בניגוד למיתוס הרווח, אין קשר בין כאב שריר מושהה (״שריר תפוס״, DOMS) לבין ייצור חומצת החלב בגוף.^[2]^[3]