לקיחת החוק לידיים

ערך זה עוסק בנטילת החוק לידיים. אם התכוונתם לאותו תחום בהלכה, ראו עביד איניש דינא לנפשיה.

לקיחת החוק לידיים הוא ביטוי סלנג המתאר מצב שבו אנשים נעדרי סמכויות אכיפה מטעם השלטון, עושים פעולות שיש בהן פגיעה באחרים או ברכושם, כנקמה פרטית או כדי להעניש עבריינים.

מצבים בהם לא קיימת מערכת אכיפה יעילה או שמערכת האכיפה הקיימת אינה עולה בקנה אחד עם שאיפות של קבוצות או בודדים, עלולים ליצור תרעומת העשויה להוביל ללקיחת החוק לידיים כברירת מחדל, כדי להגשים את אידאל הצדק, כפי שנתפס בעיני אלו. ניסיונות של לקיחת החוק לידיים הובילו לעתים ליצירת תנועות מהפכניות, שהציבו לעצמן מטרות רחבות יותר של צדק חברתי, או ליצירת חבורות וארגונים שונים ששמו לעצמם כמטרה לשמש תחליף למערכות החוק שכשלו בביצוע תפקידן, כמו במקרה של המאפיה הסיציליאנית בראשית דרכה.

בתרבות

המוטיב הכללי של אכיפת החוק או אמות מידה צודקות שלא באמצעות מערכות החוק המקובלות עומד במרכזן של יצירות ספרותיות נודעות דוגמת "הרוזן ממונטה כריסטו", או סרטי קולנוע דוגמת "משאלת מוות" וסרטי ההמשך שנוצרו בעקבות הצלחתו. היעדרה או כישלונה של מערכת החוק במערב הישן של אמריקה יצרה את הרקע להופעת המערבונים, וחלקם מבוססים על מוטיב לקיחת החוק לידיים או מאבקם של אנשי חוק במי שרוצים לקחת את החוק לידיים ולבצע מעשה לינץ'. גם הסרט "הארי המזוהם" וסרטי ההמשך שלו עוסקים באספקטים שונים של לקיחת החוק לידיים, במקרים אלה על ידי שוטרים הפועלים מתוך מערכת האכיפה, אך לא בהתאם לציוויים שלה.

ענישה בישראל

בית המשפט לרוב מונה את לקיחת החוק לידיים כסיבה להחמיר עם הנאשם‏. במקרה בו בית משפט מחוזי הקל בעונשו של נאשם היכה אדם שזרק עליו אבנים בגלל שהנפגע "לא היה עובר אורח תמים", החמיר בית המשפט העליון בעונש ובין השאר כתב השופט אהרן ברק: "המשיב עשה דין לעצמו, ופגע בחשוד שהיה נתון למשמורת המשטרה. זוהי נטילת החוק לידיים, שאינה אלא התעמרות בחוק, זלזול בחוק והתעלמות ממנו. מי שנוטל את החוק לידיו נוטל לעצמו את הכוח – ללא זכות – להפר את החוק"‏. בהתייחס לנקמת דם קבע בית המשפט העליון: "כידוע, נקמת דם אינה מהווה שיקול לקולה; והגיעה העת להחדיר זאת להכרתם של כל הנוגעים בדבר"‏.

עם זאת, השופטים בישראל התלבטו באיזון הנכון בענישה של נאשמים על עבירות של פגיעה במי שפגע בהם או בקרוביהם. במקרה של כרמלה בוחבוט שהרגה את בעלה לאחר שסבלה מהתעללותו במשך שנים רבות בקשו השופטים להקל בדינה אך מנגד ציינו‏:

"אין לקפד את פתיל חייו של אדם, גם אם זה איבד צלם אנוש בהתנהגותו הבלתי אנושית. גם עבריין אלים ונתעב זכאי לכך שעונשו ייקבע בבית-משפט ורק בבית-משפט. גזר דיננו חייב לשקף את הנורמה האוסרת על קורבן של עבירה למצות בעצמו את הדין עם מי שפגע בו, אפילו הייתה הפגיעה קשה וממושכת"... חייבים אנו לצערנו להיות ערים לכך כי מצויות במדינתנו נשים רבות ומצויים ילדים רבים, המכונים "נשים מוכות" ו"ילדים מוכים". מדי שבוע מובאים לפנינו מקרים מזעזעים של התעללות בעלים בנשותיהם והורים בילדיהם. אסור בהחלט לעורר את הרושם אצל קורבנות של אלימות כזו, כי ניתן למצוא פתרון פשוט ואלים למצוקתם על ידי שייקחו את החוק לידיהם ויפגעו במי שגורם לצרותיהם. אין להתעלם מהסכנה כי עונש קל מידי על מעשה כזה, ולא כל שכן על עבירה של קטילת אדם, עלול לעורר מחשבה כזו אצל קורבן זה או אחר של אלימות מתמדת. את זאת מחובתנו למנוע."

במקרהו של דוד מזרחי שדרס מחבל שדקר את אשתו אך לא גרם לו לפגיעה ממשית נחלקו השופטים לגבי העונש הראוי. השופט בן ציון גרינברגר, שפסק בדעת הרוב המקל, הביע את ההתלבטות במילים‏:

"מחובתו של בית המשפט למנוע את האפשרות שעונש קל מדי עלול לעורר בציבור את המחשבה שקורבן עבירה יכול "לקחת את החוק לידיים". מאידך גיסא, נסיבותיו הספציפיות של המקרה הן כה חריגות באופיין וכה אינהרנטיות לקביעת העונש, עד כי לדעתי הן המכריעות את הכף."

לעומתו כתב בפסק דינו השופט צבי סגל:

ברי לנו כי מטבע הדברים ארכיון החיים של הנאשם זעק בגין המציאות הנוראית אליה נקלע ...עם זאת, כשבאים אנו לדון בעובי קורתה של הענישה ההולמת מקרה זה, אין ספק שעלינו לדאוג, בין השאר, גם לעקירתו של נוהג של עשיית דין עצמית בניגוד לחוק."

ראו גם

• הגנה עצמית
• לינץ'
• נקמה

קישורים חיצוניים

• עביד איניש דינא לנפשיה
• מחאת ארגוני הנשים: "ניקח את החוק לידיים".

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא חוק ומשפט. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.