לרוי אנדרסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

לרוי אנדרסון[1]אנגלית: Leroy Anderson; ‏29 ביוני 1908 - 18 במאי 1975) נודע בעיקר כמלחין אמריקאי של יצירות קצרות וקלילות של מוזיקה קונצרטנטית, שרבות מהן הושמעו בתזמורת הטיילת של בוסטון בניצוחו של ארתור פידלר. ג'ון ויליאמס תיאר אותו כ"אחד מגדולי האמנים של אמריקה בתחום המוזיקה התזמורתית הקלה."

עטיפת תקליטור מיצירות אנדרסון (1997)

לרוי אנדרסון נולד בקיימברידג' מסצ'וסטס. את שיעורי הפסנתר הראשונים שלו קיבל מאמו, שהייתה נגנית עוגב. הוא המשיך בלימודי פסנתר אצל הנרי גדעון בקונסרבטוריון של ניו אינגלנד ונוסף לכך למד נגינה בקונטרבס בבוסטון. בשנת 1926 התחיל אנדרסון בלימודיו באוניברסיטת הרווארד, שם למד תאוריה אצל ולטר ספולדינג, קונטרפונקט אצל אדוארד באלאנטיין, הרמוניה אצל ג'ורג'ה אנסקו וקומפוזיציה אצל וולטר פיסטון. הוא סיים את לימודי התואר הראשון בשנת 1929 ואת הלימודים לתואר שני במוזיקה בשנת 1930.

אנדרסון המשיך ללמוד בהרווארד - לדוקטורט בשפות גרמניות וסקנדינביות, ובמקביל עבד כנגן עוגב באוניברסיטה, ניצח על המקהלה ועל תזמורת אוניברסיטת הרווארד וכן ניצח על תזמורות ריקודים בסביבות בוסטון, שבשבילן גם הכין עיבודים שונים. עבודתו זו הגיעה לידיעתו של ארתור פידלר, ששכר בשנת 1936 את אנדרסון לעבד מוזיקה מסורתית ופופולרית בשביל תזמורת הטיילת של בוסטון וגם לחבר לה יצירות מקוריות. פידלר הזמין מאנדרסון את "ג'אז פיציקטו" בשנת 1938 ואת "ג'אז לגאטו" בשנת 1939.

אנדרסון שלט במספר שפות (בנוסף לאנגלית וכל השפות הסקנדינביות, גם איטלקית, צרפתית, גרמנית ופורטוגזית) ובשנת 1942 התגייס לצבא ארצות הברית כמתרגם וקצין מודיעין ועבד בפנטגון על נושאי מודיעין סקנדינביים בשנות מלחמת העולם השנייה. חובותיו אלה לא מנעו ממנו לעסוק בהלחנה, ובשנת 1946 כתב את הלהיט הראשון שלו, "השעון הסינקופי", שזיכה אותו בתקליט זהב ובמקום ה-11 במצעדי הלהיטים. לאחר המלחמה הוצע לו תפקיד כנספח צבאי לשבדיה אך הוא ויתר על ההצעה ובחר להתרכז בקריירה מוזיקלית.

הקטעים שחיבר וההקלטות שעשה בשנות החמישים בניצוח על תזמורת אולפן נחלו הצלחה מסחרית עצומה. בין להיטיו המפורסמים ביותר: "טנגו כחול", "נסיעה במזחלת שלג" ו"מכונת הכתיבה" (המשמש עד היום כאות הזמן ליומן החדשות של קול ישראל בשבת בבוקר - כשניסו לפני שנים אחדות להחליף אותו, קמה מחאה ציבורית כללית והרעיון נגנז).

סגנונו המוזיקלי של אנדרסון, המושפע מאוד מג'ורג' גרשווין וממוזיקה עממית של ארצות שונות, עושה שימוש באפקטים אינסטרומנטליים יצירתיים ומדי פעם בפריטים שאינם מקובלים בשימוש ככלי נגינה, כגון מכונת כתיבה ונייר זכוכית (גם קז'ישטוף פנדרצקי משתמש במכונת כתיבה במוזיקה התזמורתית שלו, ב"פלואורוסצנטים", אבל ללא האפקט ההומוריסטי).

אנדרסון כתב קונצ'רטו לפסנתר בדו מז'ור בשנת 1953, אבל גנז אותו בגלל נקודות התורפה שהיו בו, להרגשתו.

בשנת 1957 תזמר אנדרסון את "76 טרומבונים" של מרדית וילסון, שהיה לשיר הנושא של המחזה המוזיקלי הקלאסי "איש המוזיקה". עבודה זו גם נתנה לו השראה לכתיבת מחזה מוזיקלי משלו בשנה שלאחר מכן, "Goldilocks" (זהבה ושלושת הדובים), שזיכה אותו בפרס טוני, אבל הצלחתו המסחרית לא הייתה גדולה. אנדרסון לא כתב עוד מחזות מוזיקליים והמשיך תחת זאת בכתיבת מיניאטורות תזמורתיות, שרבות מהן ממשיכות לתפוס מקום של כבוד ברפרטואר של תזמורות קלות ברחבי ארצות הברית ובעולם כולו.

קטעים מפורסמים נוספים של אנדרסון:

  • סרנאטה
  • שיר ערש למחצצר
  • חופשת המחצצר
  • בלט נייר הזכוכית
  • פרומנדה
  • יפהפית הנשף
  • סאראבאנד
  • החתול הרוקד ואלס

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כפי שאפשר להיווכח מהקישורים הבאים: [1], ‏[2] ו-[3] בטעות הוגים אמריקנים רבים את שמו כלירוי אנדרסון, וגם הקריינים ברשתות המוזיקה בישראל חזרו על טעות זאת