לרומא באהבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לרומא באהבה
To Rome with Love Poster Israel.jpg
כרזת הסרט בישראל - למעלה: ג'סי אייזנברג ואלן פייג'; למטה: וודי אלן, פנלופה קרוז ורוברטו בניני
שם במקור: To Rome with Love
בימוי: וודי אלן
הפקה: לטי ארונסון
סטיבן טננבאום
ג'יאמפאולו לטה
פארוק אלאטן
תסריט: וודי אלן
עריכה: אליסה לפסלטר
שחקנים ראשיים: וודי אלן, אלק בולדווין, רוברטו בניני, פנלופה קרוז, ג'סי אייזנברג, אלן פייג'
חברת הפצה: סוני פיקצ'רס קלאסיקס (ארצות הברית)
הקרנת בכורה: Flag of Italy.svg 20 באפריל 2012
Flag of Israel.svg 5 ביולי 2012
משך הקרנה: 112 דקות
שפת הסרט: אנגלית, איטלקית
דף הסרט ב-IMDb

לרומא באהבהאנגלית: To Rome with Love) הוא סרט קולנוע מסוגת הקומדיה הרומנטית שכתב וביים וודי אלן, שאף משחק תפקיד בסרט. הסרט צולם ברומא, והקרנתו החלה בשנת 2012.

תמצית העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מציג במקביל ארבעה סיפורים שלכאורה אין קשר ביניהם, המתרחשים כולם ברומא:

  • זוג צעיר, מילי ואנטוניו, שזה עתה נישא, מגיע מהכפר לרומא, לפגישה עם קרובי משפחה של אנטוניו. העלילה מסתבכת כאשר מילי תועה ברחובות רומא ופוגשת שחקן קולנוע הנערץ עליה, ובאותה זמן פולשת לחייו של אנטוניו זונה, אנה, שהגיעה אליו בטעות. שני בני הזוג, המתאפיינים בתמימות של בני כפר, מאבדים את תמימותם - אנה מפתה את אנטוניו, ומילי מגיעה למיטתו של שחקן הקולנוע, אך מסיימת את הבילוי דווקא בזרועותיו של פורץ שפרץ לחדר.
  • היילי היא תיירת ברומא המתאהבת במיקלאנג'לו, עורך דין מקומי. הוריה של היילי מגיעים לביקור, ואביה של היילי, מפיק מוזיקלי בגמלאות, שומע את ג'יאנקרלו, אביו של מיקלאנג'לו, קברן במקצועו, שר במקלחת, ומתפעל מכשרונו. ג'רי משכנע את ג'יאנקרלו להופיע על הבמה, וכשהוא מגלה שעכבותיו מכשילות אותו, הוא מארגן שהופעתו תהיה תוך כדי שהוא מתקלח על הבמה, והופך אותו לכוכב אופרה.
  • אל ביתם של סטודנט לאדריכלות וחברתו, ג'ק וסאלי, מגיעה חברתה של סאלי, מוניקה, שחקנית מובטלת, וג'ק מתאהב בה, לאחר שסאלי מעודדת אותו להראות למוניקה את אתרי רומא. ג'ק מתכוון להודיע לסאלי על עזיבתו אותה, אך רגע לפני מקבלת מוניקה הודעה על בחירתה לשחק בסרט שיצולם בלוס אנג'לס וביפן במשך חמישה חודשים, צעד שמסיים את הקשר בינה ובין ג'ק.
  • לאופולדו הוא פקיד זוטר שהפך לידוען הנמצא במרכז ההתעניינות של אמצעי התקשורת. הוא מוזמן לראיונות בטלוויזיה, שם הוא נשאל על פרטים בנליים ביותר, כגון מה אכל לארוחת בוקר. לאחר ימים אחדים של תהילה, אמצעי התקשורת מוצאים אלמוני אחר לעסוק בו, ולאופולדו חוזר, בקושי מסוים, לחיי האלמוניות. סיפור זה הוא פרודיה על תוכניות המציאות, שבהן אלמונים זוכים לחשיפה תקשורתית רבה.

אתר הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

"לרומא באהבה" הוא סרט נוסף בסדרת סרטים שצילם אלן בערי אירופה, ובהם "נקודת מפגש" ו"כשתפגשי זר גבוה ומסתורי", המתרחשים בלונדון, "ויקי כריסטינה ברצלונה", המתרחש בברצלונה ו"חצות בפריס", המתרחש בפריז. כמו בקודמיו, גם בסרט הנוכחי לנופי העיר מקום נכבד בסרט.

מבקר הקולנוע ארז דבורה התייחס לכך בביקורתיות:

"מי שפעם זוהה עם מנהטן, החליט בשנים האחרונות לנדוד בין הערים המככבות בטיולי 'אירופה ב-7 ימים'. פריז (פעמיים), לונדון, ברצלונה ועכשיו רומא. ... אולי – אם לשפוט לפי תכני הסרטים – בכלל מדובר בהפקות משותפות עם משרדי התיירות המקומיים - בהתאם לכך הצילום המתרפק על יופיין של הערים, על מאכליהן הידועים ועל שכיות החמדה התיירותיות המוכרות".‏[1]

מבקר הקולנוע יאיר רוה רואה זאת אחרת:

"אלן מגיב אל הרומא שהוא מכיר: לא רומא האמיתית, אלא רומא המשתקפת בתרבות: רומא של אדריכלות, רומא של אופרה, רומא של קולנוע ורומא של ניאופים. מי שיעיז להאשים את "לרומא באהבה" בכך שהסרט הוא כמו גלוית תיירות המתרחשת רק באתרים הכי מפורסמים והכי מתוירים בעיר יישלח לקורס ריענון בסרטיו של פליני, שסרטו של אלן פשוט צועד בעקבות הלוקיישנים הרומאים שבהם התרחשו".‏[2]

אלן סיפר שרצה במשך שנים רבות לצלם סרט ברומא, וכאשר קיבל הצעה ממפיצי סרטיו באיטליה לממן את הפקת הסרט, נענה להצעה.‏[3]

פסקול הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפסקול הסרט משולבים פזמונים פופולריים, ובהם הלהיט "Nel blu dipinto di blu" (המוכר בשם "ווֹ‏לָ‏ארֶ‏ה") בביצועו של דומניקו מודוניו. הפסקול כולל קטעים מאופרות נודעות - "טוסקה", "ליצנים" (פאליאצ'י) וטורנדוט - כולם בביצועו של פאביו ארמיליאטו, זמר טנור המגלם בסרט את ג'יאנקרלו, קברן ההופך לזמר אופרה. כן נכלל בפסקול קטע מהאופרה "לה טרוויאטה".

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בסיפורו של לאופולדו:

דבר המבקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים מבקרי הקולנוע בישראל הסתייגו מהסרט, מהם שעשו זאת באופן בוטה. אורי קליין, מבקר הקולנוע של "הארץ" ציין: "וודי אלן כבר ביים סרטים חלשים בחייו; ... אבל לשפל כה נמוך כמו בסרטו החדש... אלן עוד לא הגיע."‏[4]

לעומתו, גידי אורשר, מבקר הקולנוע של "גלי צה"ל", חלק שבחים לסרט והעניק לו את הציון הגבוה 9.‏[5]

גם בארצות הברית היו המבקרים חלוקים בדעותיהם ביחס לסרט.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]