מ"ג אסירי ההגנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מ"ג אסירי ההגנה (או בקיצור המ"ג), היו 43 חברי ההגנה שנעצרו ונכלאו על ידי שלטונות המנדט הבריטי בשנת 1939 בפרשה שזעזעה בשעתו את היישוב היהודי בארץ ישראל.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (המכונים גם המרד הערבי הגדול), היה שיתוף פעולה בין היישוב היהודי ושלטונות המנדט, בשל אינטרס משותף לדכא את הטרור הערבי. עם סיום המאורעות נפסק שיתוף הפעולה והשלטונות הבריטים החלו לראות בארגון ההגנה, לא ככוח הגנתי, אלא כמחתרת שיש לדכאה כמו שאר המחתרות. החלה תקופה של מאסרים, חיפושי נשק ומשפטים.

ב-28 באוגוסט 1939 נפתח ביבנאל קורס מרכזי למפקדי מחלקות בפיקודם של רפאל לב ומשה כרמל. הקורס הוסווה כמחנה ספורט של הפועל ועמד לפני סיומו. באמצע שיעור של משה כרמל לפני חניכים סביב שולחן חול, הגיעו לפתע למקום קציני משטרה בריטים. הם נכנסו גם לאוהלים ומצאו שם רובים. לאחר עזיבתם הוחלט להעביר מיד את הקורס לג'וערה. המדריכים והחניכים פוצלו לשתי קבוצות. קבוצה אחת בפיקודו של יגאל אלון יצאה מיד בשיירת מכוניות שהעבירו את הציוד והנשק. קבוצה שנייה של 43 (מ"ג) חניכים ומדריכים חמושים בחלקם עשתה דרכה ברגל. בשל איחור ביציאה, לא הספיקו להגיע למקום המיועד ועם עלות השחר הם נתקלו בואדי אל-בירה (נחל תבור) בשיירה ממונעת של חיל הספר העבר-ירדני. ניתנה פקודה להתפזר, אך היחידה הוקפה מיד. אחד החניכים - אבשלום טאו - כיוון רובה לעבר החיילים, אך נאלץ להיכנע כשאר חבריו. כל ה-43 הובלו לכלא עכו שם נחקרו תוך מכות ואיומים.

המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מהמ"ג במחנה המעצר מזרעה. משה דיין הוא הימני

ב-25 באוקטובר 1939 נפתח משפטם של המ"ג בבית דין צבאי בעכו. מטעם הסנגוריה הופיעו קציני צבא ומשטרה, שמסרו עדות על שירותם הנאמן של כמה מהנאשמים בתקופת המאורעות. לעומתם הדגיש הקטגור את אי החוקיות בפעולתם של הנאשמים, וטען כי "טיול הלילה שלהם בסביבה מאוכלסת ערבים, מזוינים זיון מלא ובסדר צבאי, יש בו משום כוונה לקדש מלחמה פוליטית ובלתי חוקית על הערבים, ולהטיל מורא על כל הסביבה."

גזר הדין ניתן ב-30 באוקטובר 1939. אבשלום טאו נידון למאסר עולם, וחבריו - לעשר שנות מאסר. לאחר אישור גזר הדין הכריזה הנהלת הוועד הלאומי על הפסקת עבודה לשעתיים ועל סגירת בתי השעשועים בכל הארץ, "כדי לתת ביטוי לסולידריות של היישוב עם 43 הנידונים". לאחר כארבעה שבועות אישור מפקד הצבא את גזר הדין, אך הפחית את העונש: טאו קיבל עשר שנות מאסר וחבריו - רק חמש.

המאסר וסיום הפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך כל תקופת מאסרם של המ"ג לא הפסיקו מנהיגי היישוב ללחוץ לשחרורם. ב-22 בפברואר 1940 הם הועברו מכלא עכו למחנה המעצר מזרעה שמצפון לעכו, שהיה מקום פתוח והתנאים בו היו טובים יותר. עם השיפור ביחסים עם הבריטים, לאור התקרבות החזית במלחמת העולם השנייה לארץ ישראל, שוחררו כולם ב-17 בפברואר 1941.

עם חברי המ"ג נמנו משה דיין ומשה כרמל, שאף כתב ספר על תקופת מאסרו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]