מאדאם דה פומפדור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ציור פסטל של מאדאם דה פומפדור מאת מוריס קוונטן דה לה טור משנת 1755. (מוצג במוזאון הלובר).

ז'אן-אנטואנט פואסון, מרקיזת פומפדור (29 בדצמבר 1721 - 15 באפריל 1764), הידועה גם בתור מאדאם דה פומפדורצרפתית: Madame de Pompadour), פילגשו המפורסמת של לואי החמישה עשר, מלך צרפת.

שנותיה הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאדאם דה פומפדור נולדה בשנת 1721 בפריז בשם ז'אן-אנטואנט פואסון. משערים כי אביה הביולוגי היה הבנקאי העשיר לה נורמאן דה טורנהם, אשר הפך לאפוטרופוס שלה בשנת 1725 לאחר שאביה הרשמי, פרנסואה פואסון, נאלץ לברוח מצרפת בשל סקנדל למשך שמונה שנים. ז'אן-אנטואנט נחשבה לבחורה אינטליגנטית, משכילה ונאה ביותר, והייתה מוכשרת בריקוד, גילוף ונגינה על קלאוויקורד.

בשנת 1741, בגיל 19, התחתנה עם שארל-גיום לה נורמנט ד'אטיול (אחיינו של אפוטרופסה, וככל הנראה בן דודה). לזוג נולדו שני ילדים, בן ובת, שמתו בילדותם. הם התגוררו בטירה בפריז אותה העניק להם אביה של ז'אן-אנטואנט, שם הפכה למרכזם של מעגלי החברה הנחשבים בעיר, ובני דורה העידו עליה כאישה יפה ביותר ובעלת שמחת חיים.

פילגש המלך[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאדאם דה פומפדור - דיוקן על פי תחריט של פרנסואה בושה משנת 1756

בשנת 1745 הוזמנה ז'אן-אנטואנט לנשף מסכות מלכותי על ידי חבורת חצרנים, ביניהם חמיה, ששאפו להתקרב למלך לואי החמישה עשר דרך אישה יפה. המלך, שהיה עדיין שרוי באבל על מותה של פילגשו הקודמת, דוכסית שאטורו, הבחין במהלך הנשף בז'אן-אנטואנט, שהייתה מחופשת לאלה דיאנה. היא הפכה במהרה למבקרת קבועה בארמון ורסאי ואף קיבלה דירה פרטית, שהייתה ממוקמת בדיוק מעל לזו של המלך. ביולי של אותה השנה הוא העניק לה במתנה את אחוזת פומפדור שבחבל לימוזן ובנוסף העניק לה תואר מרקיזה. מיד לאחר מכן היא נפרדה רשמית מבעלה. ב-14 בספטמבר, כשהיא בת 23, היא הוצגה רשמית בחצר המלוכה, ובמהרה החלה לספוג את חיציהם של האריסטוקרטים בחצר, שלא אהבו את העובדה שהפילגש החדשה של המלך הייתה בורגנית ולא מהאצולה.

דיוקן של מאדאם דה פומפדור שהושלם בשנת 1764, לאחר מותה - ציור של פרנסואה הובר דרואה.

בשנת 1749 רכשה המרקיזה את שאטו דה לה סל, ארמון הממוקם קרוב לוורסאי, שם אירחה לעתים קרובות את המלך. המלכה, מריה לשצ'ינסקה, ויורש העצר הצרפתי, לעתיד לואי השישה עשר, התחננו בפני המלך לסיים את הרומן הראוותני, אולם ללא הצלחה. לאחר שנת 1752 היחסים בין המלך למאדאם דה פומפדור הפכו לאפלטוניים, אולם הם נותרו ידידים קרובים ביותר. היא הצליחה לשמור על מעמדה גם על ידי כך שהשיגה למלך בחורות נאות וצעירות, ועל ידי שמירה על יחסים טובים עם המלכה ועם שריו של המלך. בשנת 1753 רכש לואי עבורה את "אוטל אברו", הידוע כיום בתור ארמון האליזה, משכנו של נשיא צרפת.

השפעתה הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לדעה הרווחת, למאדאם דה פומפדור לא הייתה השפעה פוליטית ישירה רבה על המלך, אלא בעקיפין על ידי תמיכה באנשי חצר מסוימים ולא באחרים. היא תמכה בעמדתו של אטיין פרנסואה, הדוכס דה שואזל, אשר עודד את המדיניות של התרחקות מפרוסיה וכריתת ברית עם אוסטריה ההבסבורגית - מהלך מדיני שהוביל לתחילתה של מלחמת שבע השנים על תוצאותיה הרות האסון לצרפת: אובדן מושבותיה בצפון אמריקה - צרפת החדשה.

השפעתה האמנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'אן אנטואנט הייתה ידועה בכישוריה האינטלקטואליים, והייתה מיודדת עם וולטר עוד לפני שהגיעה לחצר המלוכה, ואף תמכה בפרויקט "האנציקלופדיה הגדולה" (Encyclopédie) של דני דידרו. היא תכננה מבנים כמו כיכר לואי ה־15 והטריאנון הקטן שתוכנן על ידה ועל ידי אחיה, המרקיז דה מאריניי, ואף הייתה אחראית להקמתו של בית החרושת לפורצלן בסוור, שהפך לאחד מיצרני הפורצלן החשובים באירופה.

מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאדאם דה פומפדור, שהתלוננה לעתים קרובות על האוויר הקר שבתוך ארמון ורסאי, נפטרה מדלקת ריאות ב-15 באפריל 1764, בגיל 43.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]