מאה מבטים על אדו
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: נדרשת ויקיזציה בעיקר של התמונות (תרגום הכיתובים, השמאלה).
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: נדרשת ויקיזציה בעיקר של התמונות (תרגום הכיתובים, השמאלה). | |
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר |
הירושיגה  |
| תאריך יצירה |
1856 |
| נתונים על היצירה | |
| זרם אמנותי |
אוקיו-אה |
  | |
מאה מבטים על אדו (ביפנית: 名所江戸百景) היא סדרה של 118 הדפסי-עץ יפנים שפורסמו בין השנים 1856–1859, והציגו את נופיה של אדו (כיום טוקיו). הדפסים אלו הם היצירה המפורסמת ביותר של אמן הדפסי העץ והנופים אוּטָגָאוָה הִירוֹשִיגֶה, צייר הדפסי עץ בסגנון אוקיו-אה, שהיה נפוץ בתקופת אדו (1603-1868). הסדרה מציגה את נופיה של העיר אדו בצורה פיוטית ובשילוב מאפייני עונות השנה, כאשר הנוף הוא מרכז היצירה. הסדרה היא אחת ההישגים המרשימים ביותר באמנות היפנית ובשירת הברבור של הירושיגה, אמן בולט בציורי הנופים והדפסי העץ היפנים בתקופת אדו.[1]
שם הסדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תרגום שם הסדרה הוא "מאה מבטים על אדו" או "מאה מקומות מפורסמים באדו". הירושיגה צייר מקומות ואירועים היסטוריים שהיו מוכרים לתושבי העיר בני זמנו, ומנגד, מקומות המייצגים את אדו, בעלי טופוגרפיה ייחודית לאזור. הבחירה במושג "מיישו" היא טעונה בתרבות היפנית. פירושה המילולי של המילה "Meisho" ביפנית היא "מקומות מפורסמים". מושג זה נטבע כבר בתקופת הייאן כדי לציין מקומות בעלי מטען רגשי ופואטי. בניגוד לכך, ציורי של הירושיגה יצרו סט חדש של מקומות מפורסמים למרות שהללו לא נזכרו בספרות הקלאסית. בנוסף לכך, ההיקף הבלתי רגיל של הסדרה - מעל למאה אתרים בשבעה חלקים - הייתה פריצת דרך ייחודית שעוררה עניין בקהל קהל הצופים ביצירות.[2]
פורמט הסדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההדפסים יוצרו בפורמט אובאן (גודל סטנדרטי במידות 23 על 36 ס"מ). חתימתו של הירושיגה מוקמה בצד שמאל למטה, על גבי רקע אדום, למעט כמה מקרים יוצאי דופן. חותמת המוציא לאור מצויה בסמוך לחתימת הירושיגה, ובאמצעותה ניתן לתארך את החודש והשנה בהן סיים האמן את היצירה. שם הסדרה מוקם למעלה בצד ימין עם רקע אדום, ובצמוד לו ומשמאלו, שם הציור הספציפי.[2]
חלוקת הסדרה לפי עונות השנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלבד הקשרם של הנופים לספרות ושירה, הם מקושרים גם לעונות השנה. מגוון הנופים מציגים את אדו בתנאי מזג אוויר ספציפיים המרמזים על עונת השנה. החלוקה לעונות השנה היא מסורת עתיקה באומנות היפנית, אם כי הקיטלוג נעשה לאחר מותו של הירושיגה על ידי ממשיכו. כל נוף בסדרה הוא בעל עונה ספציפית, כאשר לעיתים מאפייני העונה בולטים לעין ולפעמים פרט זעיר מעיד על עונת השנה, כדוגמת עץ שזיף בודד פורח. ההדפסים מתחילים בעונת האביב, הסדרה הארוכה ביותר, ומסתיימים בעונת החורף.[3]
עונת האביב מצויה בהדפסים 42-1. העונה מזוהה עם פריחת עץ השזיף ופריחת עץ הדובדבן. הפריחה המרהיבה נחגגת בטיולים בחיק הטבע לכל המשפחה ולבני כל המעמדות. בנוסף, חגיגת השנה החדשה היא סמל לבוא האביב.
עונת הקיץ מצויה בהדפסים 72-43. העונה מאופיינת בפסטיבלים אורבניים, בשיט בנהרות, בפריחת אירוסים ובדייג הטונה. בסוף עונת הקיץ יש תקופת ביניים של מזג אוויר משתנה ולכן עונת הקיץ מאופיינת בגשם בזק לא צפוי, ואחריו שמים בהירים.
עונת הסתיו מצויה בהדפסים 98-73. מזג האוויר הסתווי הוא תקופת הפסטיבלים ביפן. ולכן ישנם תיאורים רבים של פסטיבלים ומאפייניהם. סימן נוסף לתקופת הסתיו הוא עץ המייפל בשלכת וירח מלא בשמיים בהירים.
עונת החורף מצויה בהדפסים 118-99. סימני ההיכר של עונת החורף הם, שלג, שמים אפורים, מכירה בשווקים של אוכל חם וציפור העגור הנפוצה באותה התקופה.
מאפייני הסדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תוואי הנוף המצוי בסדרה בעל שני מוטיבים. הראשון הוא זרימה והתפשטות של מים והשני הוא האזור ההררי. מוטיב המים מופיע ב-34 הדפסים, כאשר רובם מקורות מים ראשים באדו, כדוגמת נהר הסומידה והנחלים הזורמים למפרץ אדו. הטופוגרפיה ההררית, מוטיב ההרים, משמש נקודת ציון וזווית מבט, שעוזרת לצופה לקשר את תמונת הנוף למקום ספציפי ממנו נגלה ההר. וכמו כן, ההרים נתפסים באופן סימבולי לשומרי העיר של אדו, הבולטים בניהם הם הר פוג'י והר צוקובה. מאפיין נוסף הוא הנוף העירוני. הסדרה מציגה את צדדיה הרבים של העיר אדו, הכוללת שווקים הומי אדם, בילויים ברובע השעשועים, פסטיבלים וחיי פנאי. הירושיגה בחר להציג את הצדדים היפים של העיר ולהנציח את ההנאה של התושבים. הסדרה רחוקה מלשקף את המציאות על מורכבויותיה, אלא מהווה ניסיון להציג את אדו כעיר אידיאלית.[4]
הסגנון הייחודי של הסדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
באמצעות הסדרה הירושיגה כונן סגנון ייחודי, שהביא לפרסומו הרב ולשפע חיקויים. קומפוזיציות מתוחכמות, איכות גבוהה של קו המתאר, הצללות, צבעים ופיגמנטים בוהקים הפכו את הסדרה "מאה מבטים על אדו" ליוצאת דופן ולסגנון המזוהה עם הירושיגה. פרסום זה נבע מכך שהדפסי עץ עד למאה התשע-עשרה תארו בעיקר דמויות של נשים יפות או שחקני קבוקי. שנית, הזוויות מהן בחר הירושיגה להציג את הנוף, מזווית גבוהה או מבעד לעץ היו חדשניות. שלישית, הירושיגה השתמש בצבעים בולטים, כגון אדום, כחול פרוסי וצהוב - שהיוו חדשנות טכנית בזמנו. ורביעית, השימוש של הירושיגה בגווני אפור היו גם כן חדישים ואיפשרו להדפיס ליל כוכבים והצללות על המים.[4]
העיר אדו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אזור אדו היה מיושב מתקופה עתיקה כנמל לא גדול. בתקופת 1603-1867 המכונה תקופת אדו, האזור התפתח לכדי עיר הבירה של השוגון טוקוגאווה והעיר הפכה לגדולה ביפן. באותה העת שרר באדו שקט ויציבות פוליטית וכלכלית תחת שלטון השוגון, הודות לסדר החברתי שנשמר עקב חקיקה נוקשה. הירושיגה חי ונפטר באדו. העיר הייתה חלק בלתי נפרד מחייו וכן מהדפסי העץ שיצר.[5] המבטים השונים על העיר משקפים את החשיבות של הסוחרים ובעלי המלאכה, כלומר של בני המעמדות הנמוכים, במרקם העירוני.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Smith, Poster Amy G (eds.). Hiroshige: One hundred famous views of Edo. New York: Broolyn Museum, 1992.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לצפייה ב-118 ההדפסים
- תערוכת הדפסי הסדרה בברוקלין מוזיאון ברוקלין
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ http://www.oxfordartonline.com/subscriber/article/grove/art/T002710?q=One+hundred+famous+views+of+Edo&search=quick&pos=2&_start=1#firsthit.
- ^ 1 2 One hundred famous views of Edo / Hiroshige ; introductory essays by Henry D. Smith II and Amy G. Poster ; commentaries on the plates by Henry D. Smith ; preface by Robert Buck
- ^ http://www.brooklynmuseum.org/opencollection/research/edo/places/
- ^ 1 2 Smith, Poster Amy G (eds.). Hiroshige: One hundred famous views of Edo. New York: brooklyn Museum, 1992.
- ^ http://www.britannica.com/topic/One-Hundred-Views-of-Edo