מאוריציו גאלבאיו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מאוריציו גאלבאיואיטלקית: Maurizio Galbaio; בלטינית: Mauricius Galba - מאוריקיוס גאלבה; נפטר בשנת 787) היה השביעי מבין דוכסי ונציה.

גאלבאיו כיהן כדוג'ה בין שנת 764 ועד מותו.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת עליית גאלבאיו לשלטון, נאבקו שתי סיעות זו בזו לקביעת עתידה של ונציה. הסיעה הפרו-לומברדית מחד, והסיעה הפרו-ביזנטינית מאידך. קודמיו של גאלבאיו היו פרו לומברדים. גאלבאיו בא ממשפחה פרו-ביזנטינית, והתנגד לתומכי עצמאותה של ונציה.

גאלבאיו קיבל את התואר "היפאטוס" ו"מגיסטר מיליטום מקיסר האימפריה הביזנטית לאו הרביעי.

המלך הלומברדי דסידריוס, בתמיכת קרל הגדול תקף את מדינות האפיפיור ואת איסטריה, ואף שבה את בנו של הדוג'ה - ג'ובאני גאלבאיו.

מאוריציו גאלביו פנה לאפיפיור, אשר שלח שגרירים לקרל הגדול והביא לשחרורו של ג'ובאני גאלבאיו. בעקבות שחרור בנו ניסה גאלבאיו להפוך את משרתו למשרה העוברת בירושה, ובשנת 778 מינה את בנו לתפקיד "משנה לדוג'ה" בהסכמת הקיסר הביזנטי.

במשך העשור הבא התפשטה ונציה באיי הלגונה, מאזור הריאלטו ועד קסטלו. גאלבאיו הקים על האי אוליוולו (כיום קסטלו) את כנסיית סרגיוס ובקוס הקדושים וכן את כנסיית סן פייטרו די קסטלו.

לאחר מותו של מאוריציו גאלבאיו עלה לשלטון בנו ג'ובאני.

הקודם:
דומניקו מונגאריו
דוכסי ונציה
764 - 787
הבא:
ג'ובאני גאלבאיו