מאוריציו פוליני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מאוריציו פוליני

מאוריציו פוליני (Maurizio Pollini;‏ נולד ב-5 בינואר 1942) הוא פסנתרן איטלקי מהחשובים החיים כיום.

מאוריציו נולד במילנו לאדריכל ג'ינו פוליני, והחל לנגן בפסנתר בגיל 5. בהיותו בן 15 זכה בפרס השני בתחרות הבינלאומית לפסנתרנים בז'נבה (הפרס הראשון לא הוענק). שלוש שנים לאחר מכן זכה בפרס הראשון בתחרות הבינלאומית היוקרתית על-שם פרדריק שופן בוורשה. פוליני היה הצעיר מ-89 המתחרים, והיה אף הזוכה הראשון בהיסטוריה של התחרות שלא מהגוש המזרחי.

הפסנתרן ארתור רובינשטיין היה אורח הכבוד של התחרות, והוא התנגד בשעתו לזכייתו של פוליני. רובינשטיין הודיע כי הוא מעניק פרס מטעמו למועמד אחר שהיה חביב עליו במיוחד, הפסנתרן היהודי-מקסיקני מישל בלוך. במרוצת השנים רובינשטיין הבין כי טעה בשיפוטו. בלוך נשכח כלא היה, ובין רובינשטיין לבין פוליני נרקמה ידידות עמוקה.

לאחר הזכייה בתחרות חברת ההקלטות EMI החתימה אותו על חוזה והפיקה עמו שני תקליטים של יצירות שופן. ואולם לאחר מכן הוחלט בחברה להפסיק את העבודה עם פוליני משום שסברו שהוא עלול לגרום להפסדים. דויטשה גרמופון הייתה המרוויחה הגדולה, שכן מאז פוליני הקליט תחת המותג תקליטים ותקליטורים רבים שנמכרו כמעט כולם בהיקף גדול וגרפו רווחים נאים - הן לאמן הן לחברת ההקלטות.

בצעירותו התפרסם פוליני בעיקר בזכות ביצועיו ליצירות שופן בעקבות זכייתו בתחרות הידועה. לאחר ההקלטות הראשונות ב-EMI הוא החל ללמוד אצל הפסנתרן הנודע ארטורו בנדטי מיכלאנג'לי, ובמשך כשש שנים לא הופיע כלל בקונצרטים, והתמקד בלימוד ובתרגול. התקליט הראשון שהקליט לאחר מכן, בשנת 1971, היה של יצירות שנכתבו במאה ה-20: שלושה פרקים לפסנתר מתוך "פטרושקה" של איגור סטרווינסקי, הסונטה מס' 7 מאת פרוקופייב ויצירות מאת אנטון וברן ופייר בולז. הקלטות אלה ידועות עד היום כציון דרך היסטורי משמעותי בנגינת מוזיקה של המאה ה-20.

הרפרטואר של פוליני בקונצרטים ובהקלטות אולפן יחד הוא רחב ביותר ומשתרע על פני מאות שנים, החל במוזיקה מתקופת הבארוק וכלה במוזיקה בת זמננו - מבאך, דרך מלחיני התקופה הקלאסית מוצרט ובטהובן ומלחיני התקופה הרומנטית שומאן, שופן, ליסט וברהמס, ועד למלחיני הזרמים המודרניים במוזיקה דביסי, ברטוק, סטרווינסקי, שנברג, ברג, וברן, בולז, נונו ועוד. שליטתו הטכנית בפסנתר ידועה כפורצת דרך וכמעט חסרת גבולות. סגנון נגינתו מאופק, מתוכנן, טעון עוצמות פנימיות גדולות ובעל מהימנות מרבית לפרטיטורה על כל רבדיה. עם זאת, יש המבקרים את פוליני על קור ועל היעדר מימד אנושי בנגינתו.

פוליני הופיע בארץ ארבע פעמים: ב-1968, ב-1983, ב-1985 וב-1987. הסיבה למיעוט הופעותיו בארץ קשורה, בין השאר, לדעותיו הפוליטיות השמאלניות ולהתנגדותו להתיישבות היהודית ביהודה, שומרון ועזה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]