מאורת הזאב
"מאורת הזאב" (גרמנית Führerhauptquartier Wolfsschanze) היה שם קוד למתחם צבאי אשר שימש כאחד מאתרי המפקדה של אדולף היטלר, הפיהרר של גרמניה הנאצית בשנים 1945-1940, וכמפקדת מטה הוורמאכט. המתחם שכן באזור פרוסיה המזרחית (כיום בפולין). במקום זה בוצע ניסיון ההתנקשות הכושל של "קשר העשרים ביולי".
תוכן עניינים |
פרטי המתחם [עריכה]
המתחם ממוקם בפולין, ליד העיירה קנטז'ין (בשמה הגרמני: רסטנבורג, Rastenburg), בדרום פרוסיה המזרחית, שהייתה חלק מגרמניה עד שנת 1945. מערכת הבונקרים החלה להיבנות על ידי ארגון טוט בשנת 1940. עד שנת 1944 הוקמו במתחם כ-100 מתקנים ומבנים שונים. המתחם הוקם ביער צפוף וכלל כ-40 מבני בונקרים קלים, כ-40 מבני מנהלה וכלכלה ו-7 בונקרים מבוצרים. תקרות הבונקרים היו בעובי של 6 עד 8 מטרים. המבנים העל-קרקעיים כוסו בטיח הסוואה מיוחד, ברשתות הסוואה חסינות-אש, ובשטח המתחם הוקמו עמדות פלאק אנטי-אויריות. סביב המתחם פוזרו מוקשים ברצועה ברוחב של בין 50 ל-150 מטרים. סביב רצועת המיקוש נמתחה גדר תיל באורך של 10 קילומטרים. בתחום המתחם הוקמו שני מנחתים למטוסים ותחנת רכבת. המתחם נמצא בקשר אלחוטי וטלפוני תמידי עם ברלין ועם כל החזיתות במרחב.
המתחם כולו נבנה לצורך הפלישה הגרמנית לברית המועצות ב-1941 (שם קוד: מבצע ברברוסה). עם תחילת מבצע ברברוסה שהה היטלר רוב הזמן במתחם זה.
קשר העשרים ביולי ולאחריו [עריכה]
 |
ערך מורחב – קשר העשרים ביולי |
ב-20 יולי 1944, בוצע ב"מאורת הזאב" ניסיון ההתנקשות של קלאוס שנק פון שטאופנברג באדולף היטלר.
אחרי הפלישה לפולין ב-1939, החליט שטאופנברג להתנקש בהיטלר. לאחר שהחלים מפצעיו, הוא הוצב כקצין המטה של ארמיית העתודה בבנדלר-שטראסה בברלין. אחד ממפקדיו שם, גנרל פרידריך אולבריכט, היה אחד מחברי המחתרת הפעילים. בארמיית העתודה הייתה להם הזדמנות חד-פעמית להפיכה צבאית, תוך הריגתו של היטלר ונטילת השלטון. הקושרים ביססו את תוכניתם על תוכנית סודית בשם "תוכנית ואלקירי", בה על ארמיית העתודה לתפוס את השלטון בברלין, במקרה של הפיכה. תוכנית הכיסוי הייתה אמצעי מנע נגד השתלטות עובדי הכפייה על ברלין. למרבה האירוניה היטלר עצמו אישר את התוכנית.
חלקו המקורי של שטאופנברג בקשר, היה להורות מן המפקדה על מעצר קצינים בכירים ביחידות הוורמאכט ובארגונים הפוליטיים של הרייך, אך מאחר שהיה היחיד מבין הקושרים שהיה בעל גישה להיטלר בתדרוכיו היומיים, הסכים שטאונפברג (בעל שלוש האצבעות בלבד) לבצע את ההתנקשות בעצמו.
ההתנקשות התרחשה ב-20 ביולי 1944 ב"מאורת הזאב". שטאופנברג הניח מתחת לשולחן התדרוכים תיק ממולכד בעל מנגנון השהיה פשוט, שנתן לו בין 10 ל-15 דקות להסתלק מהמבנה. לאחר שראה את הפיצוץ ממרחק, השתכנע שטאופנברג שהיטלר נהרג, ויצא מהמחנה במהירות עם עוזרו, סגן ורנר פון האפטן. הם טסו בחזרה לברלין, אך במהלך הטיסה יצאה הוראה ממפקדתו של היטלר, ששרד את ההתנקשות, ליירטם. ההוראה נחתה על שולחנו של קושר אחר, פרידריך גאורגי, וכך הגיע המטוס בבטחה לברלין.
לאחר שכבר הפעילו את 'תוכנית ואלקירי', עלה לפתע היטלר לשידור רדיו, והכריז שניסיון ההפיכה נכשל. זמן קצר לאחר מכן נעצרו הקושרים.
ב-20 בנובמבר 1944 שהה היטלר בפעם האחרונה במקום. המתחם הועבר לאחר מכן לידי מטה הארמייה הגרמנית הרביעית. עקב התקרבות הצבא האדום למתחם הוא פוצץ על ידי יחידות הצבא הנסוגות (על פי הרישומים נדרשו לשם כך 12 טונות של חומר נפץ) וננטש ב-25 בינואר 1945. בעשר השנים שלאחר מכן נוטרלו באזור כ-54,000 מוקשים. חלק מן המבנים שופצו והאתר נפתח למבקרים בשנת 1959. כיום משמש האתר כמוזיאון בכל ימות השנה.
ב-20 ביוני 1992 הוצב באתר גלעד לזכר קשר העשרים ביולי.
ראו גם [עריכה]
| עיינו גם בפורטלים: | |||
|---|---|---|---|
 |
פורטל מלחמת העולם השנייה | ||
 |
פורטל היסטוריה | ||
 |
פורטל גרמניה | ||
קישורים חיצוניים [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- אתר מוזיאון מאורת הזאב
- אודי כהן, מאורת הזאב- Führerhauptquartier Wolfsschanze מפקדת המלחמה של היטלר באתר "הכפר שלי"
