מאיה אנג'לו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מאיה אנג'לו מקריאה את שירה "On the pulse of the morning" בהשבעת הנשיא ביל קלינטון בשנת 1993

מאיה אנג'לואנגלית: Maya Angelou; ‏4 באפריל 1928 - 28 במאי 2014) הייתה משוררת וסופרת אמריקאית, שחקנית, פילוסופית וכותבת ביוגרפיות, ואחת הדמויות החשובות בתנועה לזכויות האזרח של ארצות הברית.

אנג'לו התפרסמה בסדרה של שש אוטוביוגרפיות שפרסמה החל משנת 1969, שהראשונה שבהן ("ידעתי למה הציפור הכלואה שרה") מספרת את סיפור חייה עד גיל 16.

אנג'לו הייתה אחת הסופרות הידועות והמוערכות ביותר בספרות האפרו-אמריקאית. בשנת 1992, בטקס ההשבעה של נשיא ארצות הברית ביל קלינטון, קראה מאיה אנג'לו את שירה "על פעימת הבוקר" (On the Pulse of Morning), ובכך הייתה למשוררת השנייה בתולדות ארצות הברית שקראה משירה בטקס השבעת נשיא‏[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאיה אנג'לו נולדה בשם מרגריט אן ג'ונסון בסנט לואיס מיזורי ב-4 באפריל 1928. אביה עבד כשוער ומאוחר יותר כתזונאי בצי האמריקאי ואמה עבדה כסוכנת נדל"ן, אחות חדר ניתוח ומאוחר יותר בצי הסוחר. אחיה הבוגר העניק לה את הכינוי "מאיה". בשש ביוגרפיות שהתפרסמו על חייה, ובראיונות רבים שנתנה, קיימים תאורים רבים, סותרים בחלקם, על ימי ילדותה ונערותה של אנג'לו.

בספרה האוטוביוגרפי הראשון, "ידעתי למה הציפור הכלואה שרה"‏[2], המתאר את 17 שנותיה הראשונות, היא מספרת כי כאשר הייתה כבת שלוש, ואחיה כבן ארבע, הסתיימו נישואי הוריה, ואביה שלח אותם לחיות עם אימו בארקנסו. ארבע שנים אחר כך, הופיע לפתע אביה ולקח אותם בחזרה לסנט לואיס כדי לחיות עם אימם. כשמלאו לאנג'לו 8, נאנסה אנג'לו על ידי החבר של אימה, ולאחר שאנג'לו סיפרה על כך לאחיה, נודע המקרה במשפחה והחבר הועמד לדין, אולם נאסר ליום אחד בלבד. ארבעה ימים לאחר שחרורו נמצא הרוג כתוצאה ממכות וכנראה נרצח על ידי משפחתה של אנג'לו. מותו היכה את אנג'לו בהלם ובמחשבה שהיא בקולה יכולה לגרום למותו של אדם, והיא הפסיקה לדבר במשך חמש שנים. זמן קצר אחר כך נשלחו אנג'לו ואחיה בחזרה לבית סבתם. אנג'לו זוקפת לזכות אחת ממורותיה, גב' ברתה פלאורס, את חשיפתה ליצירותיהם של סופרים בולטים כגון, דיקנס, שייקספיר, אדגר אלן פו, ואחרים. בהיותה בת 13 שבה אנג'לו עם אחיה לחיות עם אמה בסן פרנסיסקו, שם למדה בבית ספר תיכון ואחר כך זכתה במלגה ללימודי ריקוד ודרמה. שלושה שבועות לאחר סיום לימודיה ילדה את בנה הבכור קלייד, אשר אף הוא היה למשורר בבגרותו.

אנג'לו התחתנה במהלך חייה שלוש פעמים לפחות, ומיאנה לפרט את מלוא תולדות נישואיה השונים, לדבריה: "מחשש שאשמע קלת דעת."‏[3] בספרה האוטוביוגרפי השני, "Gather Together In My Name", מתארת אנג'לו קשיי פרנסה גוברים שהובילוה לעבודה כטבחית, ולעסוק בזנות ובניהול זונות אחרות, במשך כשנתיים. בסוף שנות ה-40 הופיעה במופע ריקודי קליפסו במועדון לילה בסן פרנסיסקו.

בשנת 1952 זכתה במלגת לימודי ריקוד אפריקני עם הכוריאוגרף, בן טרינידד, פרל פרימוס. מאוחר יותר למדה ריקוד מודרני עם מרתה גרהם. בקבוצת הריקוד "אל וריטה" בה הופיעה לצד הרקדן אלווין איילי שילבה אלמנטים של ריקוד מודרני, בלט, וריקוד מערב אפריקני. בשנים 1954 ו-1955 קיימה מסע הופעות באירופה במסגרת האופרה פורגי ובס. באותה עת סיגלה לה מינהג לנסות וללמוד את שפת המקום, בכל מקום שבו הופיעה ובתוך שנים ספורות למדה מספר שפות. בשנת 1957, על רקע הפופולריות הגואה של מוזיקת הקליפסו, אנג'לו הקליטה את אלבומה הראשון, Miss Calypso. היא הופיעה במחזמר אוף ברודוויי בניו יורק שאף שימש השראה לסרט Calypso Heat Wave, בו ביצעה את שיריה.

בסוף שנות ה-50, לאחר שעקרה לניו יורק, החלה אנג'לו להתרכז בקריירה של כתיבה. היא הצטרפה לאגודת הסופרים של הארלם ופגשה בפעילותה זו כמה מן הסופרים האמריקאים הבולטים באותה עת. באותה עת פרסמה את ספרה הראשון. בשנת 1960, לאחר שנכחה בנאום של מרטין לותר קינג, ארגנה מופע קברט שנועד לאיסוף תרומות לקידום זכויות האזרח. בשנת 1961 פגשה את פעיל זכויות האזרח הדרום אפריקאי ווסומזי מאקה (Vusumzi Make) אשר הזמין אותה ואת בן זוגה לגור עמו בקהיר, שם החלה עובדת כעורכת משנה בשבועון The Arab Observer.

בשנת 1962, לאחר שיחסיה עם מאקה הסתיימו, עקרה לגאנה, שם שימשה כעוזרת מינהל ומורה בבית הספר למוזיקה ודרמה באוניברסיטת גאנה, וכן כעורכת בירחון The African Review. כמו כן שיחקה וכתבה מחזות. בשנת 1964, לאחר שהתהדקו יחסיה עם מלקולם X, שבה לארצות הברית כדי לסייע לו בהקמת ארגון חדש לזכויות אזרח, "ארגון האחדות האפרו-אמריקאי". מלקולם X נרצח זמן קצר אחר כך. בשנת 1968, בהשפעת אבלה על הרצחו של מרטין לותר קינג, כתבה את האוטוביוגרפיה הראשונה שלה, "ידעתי למה הציפור הכלואה שרה", אשר פורסמה בשנת 1969 והביאה לה לראשונה הכרה בינלאומית.

בשנת 1973 התחתנה אג'לו עם פאול דו פו, מעצב פנים ממוצא בריטי, ועקרה לעיר סונומה בקליפורניה. שנות ה-70 היו מן השנים הפוריות ביותר בכתיבתה, כמשוררת וסופרת. היא אף עבדה כמלחינה עם הזמרת רוברטה פלאק, והלחינה פסי קול לסרטים. היא כתבה מאמרים לעיתונים, סיפורים קצרים, ותסריטים לטלוויזיה, והופיעה כמרצה באוניברסיטאות שונות. בשנת 1977 שיחקה בתפקיד משנה בסדרה הטלוויזיה שורשים. בשלהי שנות ה-70 פגשה את מגישת הטלוויזיה אופרה וינפרי בבולטימור. ברבות הימים הפכה אנג'לו לידידתה הקרובה של וינפרי. בשנת 1981 התגרשה אנג'לו וחזרה להתגורר בדרום ארצות הברית. היא קיבלה משרת פרופסור באוניברסיטת וייק פורסט (Wake Forest University) בצפון קרולינה.

בשנת 1993 קראה משירה "על פעימת הבוקר" בעת טקס השבעתו של הנשיא ביל קלינטון, והייתה למשורר השני שהוזמן לעשות כך בעת טקס השבעת נשיא, מאז רוברט פרוסט בשנת 1961. בשנת 2008 תמכה במועמדותה של הילרי קלינטון לנשיאות ארצות הברית, בעת הבחירות הפנימיות במפלגה הדמוקרטית. לאחר שברק אובמה היה למועמד המפלגה, הביעה את תמיכתה בו. בשנת 2009 פעלה לקידום חוק המכיר בנישואים חד-מיניים במדינת ניו יורק.

בשנת 2011 קיבלה אנג'לו את מדליית החירות הנשיאותית מנשיא ארצות הברית ברק אובמה.

ב-28 במאי 2014, בשעה שמונה בבוקר נפטרה אנג'לו.‏[4]

רשימת ספרים ופרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוטוביוגרפיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1970 "ידעתי למה הציפור הכלואה שרה"
  • Gather Together in My Name” 1974"
  • Singin' and Swingin' and Gettin' Merry Like Christmas” 1976"
  • The Heart of a Woman” 1981"
  • All God's Children Need Traveling Shoes” 1986"
  • A Song Flung Up to Heaven” 2002"
  • Hallelujah! The Welcome Table: A Lifetime of Memories with Recipes” 2004"

שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Just Give Me a Cool Drink of Water 'Fore I Diiie” 1971"
  • Oh Pray My Wings Are Gonna Fit Me Well” 1975"
  • And Still I Rise” 1978
  • Shaker, Why Don't You Sing” 1983"
  • Now Sheba Sings the Song” 1987"
  • I Shall Not Be Moved” 1990"
  • On the Pulse of the Morning” 1993"
  • The Complete Collected Poems of Maya Angelou” 1994"
  • Phenomenal Woman: Four Poems for Women” 1995"
  • A Brave And Stratling Truth” 1995"
  • From a Black Woman to a Black Man" 1995"
  • Extravagant Spirits" 1997"
  • 2005 "כשמשיות קיץ בסופת הוריקן: מבחר שירים

פרוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Wouldn't Take Nothing For My Journey Now” 1993"
  • Even the Stars Look Lonesome” 1997"

מחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Cabaret For Freedom” 1960"
  • The Least of These” 1966"
  • Gettin' Up Stayed on My Mind” 1967"
  • Ajax” 1974"
  • And Still I Rise” 1976"
  • Moon on a Rainbow Shawl” 1988"

תסריטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Georgia, Georgia” 1972"
  • All Day Long” 1974"

ספרי ילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • “Life Doesn't Frighten Me” 1993"
  • My Painted House, My Friendly Chicken And Me” 1994"
  • Kofi and His Magic” 1996"

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הראשון היה רוברט פרוסט בעת השבעת הנשיא קנדי
  2. ^ מאנגלית: דפנה לוי. תל אביב: זמורה ביתן, 2000 תש"ס.
  3. ^ No Surrender, The Guardian, May 25 2002
  4. ^ הלכה לעולמה מאיה אנג'לו, הסופרת והמשוררת האפרו-אמריקאית המשפיעה, באתר וואלה!, 28 במאי 2014