מאיר אבנר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ד"ר מאיר אבנר

ד"ר מאִיר (מַאיֶיר) אֶבּ‏נֶרגרמנית: Mayer (Meir) Ebner;‏ 19 בספטמבר 1872, צ'רנוביץ, בוקובינה12 בדצמבר 1955, תל אביב) היה פוליטיקאי ועיתונאי יהודי מבוקובינה, מראשי התנועה הציונית בבוקובינה וברומניה, היה שלוש פעמים חבר בפרלמנט הרומני. היה משפטן בהכשרתו. בשנת 1940 עלה לארץ ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבנר נולד בשנת 1872 בעיר המחוז צ'רנוביץ' שבבוקובינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית, בן ליעקב מכלה אבנר. למד משפטים באוניברסיטת פרנץ יוזף. כבר בהגיעו לבגרות החל לפעול למען פתרון לאומי ליהודים בתפוצות, ובשנת 1891 ייסד, במשותף עם פיליפ מנצ'ל, יוסף בירר ויצחק שמירר, את אגודת הסטודנטים "חשמונאה" ("Hasmonaea";‏‏[1] בדומה לתנועה הציונית קדימה). כעיתונאי הוא החל לכתוב במסגרת העיתון בשפה הגרמנית "בוקאָווינער רונדשאַו". משנת 1894 שימש אבנר כעורך העיתון Das jüdische Echo, שהיה הראשון באזור בוקובינה להפיץ את רעיון הלאומיות בקרב הקהילה היהודית.

בשנים אלה התוודע אבנר לספר "מדינת היהודים" והתקרב לפעילות התנועה הציונית. בשנת 1897, בהיותו בן 25, השתתף כציר בקונגרס הציוני הראשון. אבנר דגל בקידום התנועה באמצעות כניסתן של מפלגות ציוניות לגופים הפוליטיים הקיימים, ולקח חלק בייסוד המפלגה היהודית הלאומית שהוקמה בבוקובינה בראשות בנו שטראוכר. כעבור תקופה הוא נטש את המפלגה ובשנת 1910 ייסד עם לאון קלנר את התנועה היריבה, "Der jüdische Volksrat" ("המועצה העממית היהודית"). מטעם מפלגתו הוא נבחר למועצת העיר צ'רנוביץ.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הוגלה לסיביר, שם נותר עד אוגוסט 1917. בשובו נתמנה ליו"ר הוועד היהודי הלאומי של בוקובינה, שבהנהגתו פעל לקידום זכויות היהודים באזור, והחל מאוקטובר 1918 לקידום זכויותיהם במדינת רומניה.

בין השנים 19191938 עמד אבנר בראש העיתון Ostjüdische Zeitung, לצד המשך פעילותו לקיום וקידום מוסדות יהודיים מקומיים בבוקובינה, הפצת השפה העברית ועידוד עלייה לארץ ישראל. בשנת 1926 היה לראש הקהילה היהודית בצ'רנוביץ.

בין השנים 19261931, ובשנית בין 19321933, כיהן אבנר כחבר הפרלמנט הרומני וחבר הסנאט של רומניה ופעל בהם להגן על המיעוט היהודי במדינה. בשנת 1931 היה ממייסדי המפלגה היהודית הרומנית ובשנת 1933 נבחר לסגן נשיא הקונגרס הציוני, בעקבות פטירתו של סגן הנשיא לאו מוצקין.

השתתף בקונגרסים של המיעוטים הלאומיים בז'נבה ובשנת 1934 העיד במשפט שהתקיים בשווייץ סביב "הפרוטוקולים של זקני ציון" והאשמות אנטישמיות אחרות. בשנת 1939 השתתף בקונגרס הציוני ה-21 בציריך ומשם בשנת 1940 נסע לארץ ישראל. בשל המאורעות שהתרחשו באותה תקופה ברומניה - תכתיב וינה וסיפוח צפון בוקובינה (כולל צ'רנוביץ) לברית המועצות ועליית משטר הגנרל יון אנטונסקו והלגיונרים ברומניה, העדיף אבנר לא לחזור לצ'רנוביץ והשתקע בארץ אבותיו. בנו יוסף התיישב בארץ ישראל כבר בשנת 1934. אבנר נותר פעיל בכתיבה בעיתונים "הארץ", "היום", "הבקר", ובשנת 1948 נכח במעמד הכרזת העצמאות של מדינת ישראל.

אבנר נפטר בשנת 1955 בביתו שבתל אביב, ונקבר בבית העלמין נחלת יצחק. על שמו נקראו רחובות ברחבי המדינה.

מאיר אבנר היה נשוי לאדלה, ולזוג היו שתי בנות ובן. בתם עלמה מנצ'ר נספתה עם בעלה ד"ר ארווין מנצ'ר ובנם אריאל בשואת טרנסניסטריה. בתם השנייה, נטליה (נתלי) קרמניצר, עלתה לישראל בשנת 1950 (נפטרה ב-1985). בנם ד"ר יוסף אבנר היה עורך דין בתל אביב.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Manfred Reifer, Doktor Mayer Ebner: ein juedisches Leben, Tel-Aviv: Edition OLympia-M. Feuchtwanger, 1947 (בגרמנית)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו: ד. גלעדיהפגישה ה-40, מעריב, 25 ביוני 1954.