מאיר דגן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מאיר דגן
Meir-Dagan.png
נולד 30 בינואר 1945, ט"ז בשבט ה'תש"ה
מקום לידה ברית המועצות
עלה לישראל 1950
השתייכות צה"ל
המוסד
תקופת שירות 1963 - 1996 (צה"ל)
2002 -2011 (המוסד)
דרגה אלוף  אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות

מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
הלחימה ברצועת הביטחון
האינתיפאדה הראשונה

עיטורים

עיטור העוז  עיטור העוז

תפקידים אזרחיים

מאיר דגן (נולד ב-30 בינואר 1945), שירת כאלוף בצה"ל וכיהן בין השנים 2011-2002 כראש המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירות צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגן נולד ב-30 בינואר 1945 בשם מאיר הוברמן ברכבת בברית המועצות להורים מפולין שנמלטו מספר שנים קודם לכן לברית המועצות מפני הנאצים. אבי אמו, בער ארליך (סלושני), נרצח בשואה. במהלך שנות כהונתו כראש המוסד החזיק דגן במשרדו תמונה מפורסמת שבה נראה סבו כורע ברך זמן קצר לפני שהוא נורה בידי חיילים נאצים‏[1]. משפחתו של דגן עלתה לישראל בשנת 1950, תחילה התגוררה במחנה ישראל, מחנה עולים בלוד ואחר כך השתקעה בבת ים, בה ניהלו הוריו מכבסה[2]. בשנת 1963 התגייס לצה"ל והחל מסלול בסיירת מטכ"ל אך נשר והתנדב לחטיבת הצנחנים בה שירת בסיירת החטיבתית. בצנחנים הוא עבר מסלול הכשרה כלוחם וקורס מ"כים חי"ר. בהמשך עבר קורס קציני חי"ר[3]. דגן השתתף בפעולות נגד מחבלים בדרום הר חברון והשתחרר מהשירות הסדיר בנובמבר 1966 בדרגת סגן‏[4].

במלחמת ששת הימים גויס לשירות מילואים ופיקד על פלוגת צנחנים בקרבות בסיני ולקראת סוף המלחמה הוסק, יחד עם חייליו, ללחימה ברמת הגולן והשתתף בכיבושה[5]. לאחר המלחמה חזר לשירות קבע בצה"ל ושימש קצין מבצעים באזור אל עריש. בשנת 1970 הטיל עליו אלוף פיקוד דרום, אריאל שרון, להקים את "יחידת רימון"[6], יחידה מיוחדת שתפקידה היה להילחם בטרור הפלסטיני ברצועת עזה[7]. יחידה זו הייתה מודל מוקדם ליחידות המסתערבים (יחידות שדו"ב וימ"ס) שבאו אחריה. על חיילי היחידה הוטל לפעול בשטח הרצועה, בדגש על המרחבים האורבניים, יחד עם אנשי שב"כ, במטרה לאתר, לעצור ולחסל מחבלים‏[8]. פעילות היחידה הייתה שנויה במחלוקת. בפברואר 1970 נפצע בשתי רגליו לאחר שהג'יפ בו נע עלה על מוקש ברצועת עזה, הוא אושפז במשך כחצי שנה וחזר ליחידתו כשרגלו עדיין חבושה בגבס. בינואר 1971 הוביל דגן סיור רכוב בין מחנה הפליטים ג'בליה לעיר עזה. כאשר זיהה שני מחבלים במונית. אחד המחבלים, הידוע בכינוי "אבו נימר", שלף רימון ועמד להשליכו על הכוח. דגן פרק מן הרכב והסתער על המחבל, תוך שהוא מזהיר את פקודיו. לאחר מאבק קצר הצליח דגן להשתלט על המחבל ולמנוע את פיצוץ הרימון. על מעשהו זה הוענק לו עיטור העוז[9].

במלחמת יום הכיפורים לחם בחזית הדרום בכוח סיור מיוחד באוגדת שרון תחת פיקודו של ידידו, אל"מ דני רהב וולף, מפקד סיירת שקד לשעבר שעימו לחם ברצועת עזה כנגד הטרור הפלסטיני[10]. הכוח כלל קצינים ולוחמים במילואים ובקבע, רובם יוצאי סיירת שקד והצנחנים, שלא היו בתפקיד מוגדר ערב המלחמה, ונתקבצו לאוגדה. בין אנשי הכוח היו גם אמציה חן (פצי), שפיקד על כוח בשם "כוח פצי" ולתקופה קצרה פעלו איתם גם כוח צנחנים בפיקוד שמואל ארד שכונה "כוח שמוליק" וכוח מסיירת מטכ"ל בפיקודו של עוזי דיין[11]. בשנת 1980 החליף את יורם המזרחי בפיקוד על אד"ל - אזור דרום לבנון. מאוחר יותר הוחלף על ידי אפרים סנה.

במלחמת שלום הגליל פיקד על חטיבה 188 "ברק" ואחר כך מונה למפקד יחידת הקישור ללבנון (יק"ל). כמפקד היק"ל למד דגן על פעילות יחידה 504 של אגף המודיעין העוסקת בין השאר בהפעלת סוכנים, והקים יחידה דומה לאיסוף מודיעין והפעלת סוכנים במסגרת יק"ל. לאחר מכן מונה למפקד עוצבת געש (אוגדה 36). בשנת 1991 מונה ליועץ הרמטכ"ל לענייני טרור. בשנת 1992 מונה לראש חטיבת המבצעים במטכ"ל, בדרגת תת-אלוף. ב-1993 מונה לעוזר ראש אג"ם בדרגת אלוף[12]. במהלך שירותו הצבאי נפצע פעמיים. בשנת 1995 פרש מצה"ל ויצא למסע ג'יפים במרכז אסיה עם חבריו, האלופים יוסי בן-חנן ויאנוש בן גל.

בשנת 1996 נקרא דגן לשוב לשירות הציבורי כאשר ראש הממשלה שמעון פרס צירף אותו למטה ללוחמה בטרור כסגנו של עמי אילון. עם מינוי אילון לראש השב"כ קודם דגן לתפקיד ראש המטה. בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 צורף דגן למטה הכללי, בתפקיד ראש חטיבת המבצעים ויועץ מיוחד לרמטכ"ל.

לדגן תואר ראשון במדע המדינה מטעם אוניברסיטת חיפה.

בשנת 2000 צירף דגן את שמו למתנגדים לנסיגה מרמת הגולן והתפקד לליכוד. בבחירות 2001 היה דגן, יחד עם חבר הכנסת עוזי לנדאו, ראש מטה יום הבחירות של אריאל שרון. שרון מינה אותו לעמוד בראש אגף במשרד ראש הממשלה שהוקם במטרה לפעול נגד מקורות כספיים של ארגוני הטרור.

ראש המוסד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-10 בספטמבר 2002 הכריז ראש הממשלה אריאל שרון על מינויו של דגן לתפקיד ראש "המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים"[13] במקום אפרים הלוי‏‏[14]. הוא כיהן עד סוף שנת 2010, לאחר שכהונתו הוארכה פעמיים[15]. כהונתו של דגן נחשבה למוצלחת במיוחד, וכישוריו, יצירתיותו ופועלו הוערכו לטובה הן על ידי גורמים ישראלים[16] והן על ידי גורמים בינלאומיים, בהם גורמים ערביים‏[17]. בתקופת כהונתו יוחסו למוסד מספר חיסולים של פעילי טרור בכירים, בהם עז א-דין שייח' ח'ליל[18], עימאד מוע'נייה[19], המפקד הצבאי של חזבאללה, ומחמוד אל-מבחוח[20], בכיר בחמאס, השגת המודיעין להשמדת הכור הגרעיני הסורי[21] בשנת 2007, וכן עיכוב של תוכנית הגרעין האיראנית.

ב-6 בינואר 2011 סיים דגן את תפקידו, זכה לשבחים רבים על פעילות המוסד בכהונתו‏[22] ובמקומו מונה תמיר פרדו. לאחר פרישתו העריך שאיראן לא תשיג יכולת גרעינית לפני שנת 2015‏[23], ושלל בתוקף את האפשרות שישראל תתקוף את איראן לשם מניעת השגתה של יכולת גרעינית‏[24].

אחרי הפרישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרישתו היה מועמד על ידי שר התחבורה ליו"ר חברת נמלי ישראל, מינוי שלא יצא לפועל בסופו של דבר‏[25]. ב-25 במאי 2011 מונה ליושב ראש חברת גוליבר אנרג'י העוסקת בחיפושי גז ונפט בים התיכון‏[26].

בשנת 2012 אובחן כלוקה בסרטן הכבד, ובסיוע של נשיא מדינת ישראל, ראשי ממשלת ישראל ואח"מים נוספים החל דגן במסע חיפוש אחר מדינה שבה יוכל לעבור השתלת כבד. באוקטובר אותה שנה, לאחר ששירותי רפואה במדינות רבות ובהן ישראל, ארצות הברית, הודו וסין סירבו, עבר לבסוף השתלת כבד בבלארוס בזכות התערבותו של נשיא המדינה אלכסנדר לוקשנקו[27][28].

הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 2011 זכה בפרס חיים הרצוג לתרומה ייחודית למדינת ישראל[29].

במאי 2011 זכה בפרס מוסקוביץ' לציונות[30].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים פרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‫‫נדב מאיוסט, הסבא שלי ושל מאיר דגן, באתר mynet‏, 6 במאי 2010‬
  2. ^ דייויד רמניק, THE VEGETARIAN, ניו יורקר, ספטמבר 2012
  3. ^ ‫עפר שלח, מבט מבעד לקשית, באתר nrg מעריב, 16 בפברואר 2008‬
  4. ^ שמשון עופר, איך נלכד אבו-נימר, דבר, 23 במרץ 1973
  5. ^ יוסי מלמןהקשר עם שרון התחיל בימי הקמת סיירת רימון, באתר הארץ, 11 בספטמבר 2002.
  6. ^ גור סלומון, ה-ע´ של המדינה, מקור ראשון, ‏ 25.05.2007, כפי שהועלה באתר פרש.
  7. ^ אנשיל פפרערב ראש השנה, צה"ל פותח את סיירת רימון, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2011.
  8. ^ אביעד גליקמן, מאיר דגן נזכר בסיירת רימון: "הרגנו עשרות רבות", באתר ynet‏, 08 בנובמבר 2011.
  9. ^ עיטור העוז שהוענק למאיר דגן, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
  10. ^ אמיר אורןבסוף ימיו, אחרי נתק של 20 שנה, דני וולף שוב דיבר עם אריאל שרון, באתר הארץ.
  11. ^ ‏עוזי דיין, ‏"למדנו את הלקח תחת אש קטלנית", באתר ישראל היום, 17 בספטמבר 2010
  12. ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמודים 452-453.
  13. ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמוד 432.
  14. ^ Sharon names new Mossad head, UPI 10/9/2002‏
  15. ^ ‏ברק רביד, כהונתו של ראש המוסד, מאיר דגן, הוארכה בשנה - עד סוף 2010, באתר הארץ, 21/06/09‏
  16. ^ וידאו: מאיר דגן נבחר לאיש השנה על ידי מערכת חדשות ערוץ 2
  17. ^ ג'קי חוגימאמר בעיתון מצרי: ראש המוסד, מאיר דגן - סופרמן, באתר הארץ, 16.1.2010
  18. ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמוד 439.
  19. ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמודים 438-441.
  20. ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמודים 441-450.
  21. ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמודים 451-473.
  22. ^ אלי ברדנשטיין, נתניהו לדגן: בשם העם היהודי – אני מודה לך, באתר nrg מעריב, 2 בינואר 2010
  23. ^ יוסי מלמןראש המוסד היוצא, מאיר דגן: איראן לא תשיג יכולת גרעינית לפני אמצע העשור, באתר הארץ, 7.1.2011
  24. ^ יוסי מלמןראש המוסד לשעבר, מאיר דגן: תקיפה באיראן - הדבר הכי מטופש ששמעתי, באתר הארץ, 7.5.2011
    עמוס הראלדגן במאמץ לבלום את נתניהו וברק: "איראן רחוקה מפצצה", באתר הארץ, 4 באוקטובר 2011
  25. ^ אביאל מגנזי, הג'וב החדש של מאיר דגן: יו"ר נמלי ישראל, באתר ynet‏, 14 בפברואר 2011
  26. ^ מישל אודי, מהמוסד לחיפושי נפט: מאיר דגן מונה רשמית ליו"ר גוליבר אנרג'י, באתר כלכליסט, 25 במאי 2011
  27. ^ ynet, נאבק על חייו: מאיר דגן עבר השתלת כבד בחו"ל, באתר ynet‏, 16 באוקטובר 2012
  28. ^ מאיר דגן סיפר לחבריו על מצבו החמור: "הסתבכתי"
  29. ^ פרס חיים הרצוג לתרומה ייחודית למדינת ישראל יוענק לראש המוסד היוצא מאיר דגן, אתר האוניברסיטה העברית בירושלים, 13 באפריל 2011
  30. ^ פרס מוסקוביץ' למאיר דגן
מפקדי חטיבה 188 Hativa188.PNG

·דן לנר · משה בר כוכבא · אברהם ברעם · אהרן פלד · יצחק בן שהם · עמוס כץ · עמרם מצנע · יאיר נפשי · יום-טוב תמיר · יהודה (יודק'ה) פלד · יוסי מלמד · מאיר דגן · עמירם לוין · מיכאל ברקו · שמואל בן שחר · בני לידור · יוסי רווה · אייל בן ראובן · מאיר גחטן · חנן ברנשטיין · מתי לשם · אריה טסלר · אריאל פלג · בועז כהן · אגאי יחזקאל · משה שיטרית · עפר צפריר · אילן לביא · שמוליק אולנסקי · תומר יפרח

מפקדי יחידת הקישור ללבנון Levanon ugda1.png

בנימין בן אליעזר (מפקד אד"ל) · יורם המזרחי (מפקד אד"ל) · מאיר דגן (מפקד אד"ל) · דוד מימון · אפרים סנה · מאיר דגן · שלמה איליה · דני רוטשילד · דוד אגמון · זאב זכרין · מיכה טמיר · גבי אשכנזי · גיורא ענבר · אלי אמיתי · ארז גרשטיין · אלי אמיתי (ממלא מקום) · בני גנץ

מפקדי עוצבת געש Logo-ugda-36.png

·אברהם יפה · צבי זמיר · עוזי נרקיס · אלעד פלד · שמואל גונן · רפאל איתן · אביגדור בן-גל · אמיר דרורי · אורי אור · אורי שגיא · עמרם מצנע · אביגדור קהלני · מתן וילנאי · יהודה פלד · נתי גולן · מאיר דגן · עמירם לוין · יצחק בריק · משה עברי סוקניק · שי אביטל · בני לידור · צבי גנדלמן · אבי מזרחי · גרשון הכהן · אלי רייטר · סמי תורג'מן · אייל זמיר · תמיר היימן · יצחק תורג'מן

דגל ישראל
ראשי המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים

ראובן שילוח · איסר הראל · מאיר עמית · צבי זמיר · יצחק חופי · נחום אדמוני · שבתי שביט · דני יתום · אפרים הלוי · מאיר דגן · תמיר פרדו