מאיר וייסגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מאיר וייסגל ואשתו בעת קונצרט הפתיחה החגיגי של היכל התרבות בשנת 1957
מאיר וייסגל (1915-1925)

מאיר וולף וייסגל (Meyer Wolfe Weisgal, על פי רוב Meyer W. Weisgal;‏ 10 בנובמבר 189429 בספטמבר 1977) נחשב לאחד מן האבות המייסדים של מכון ויצמן למדע, כיהן כנשיאו ויו"ר הוועד הפועל שלו. הוא נודע בכישוריו בתחום גיוס הכספים והאדמיניסטרציה וכן כיד ימינו של ד"ר חיים ויצמן. וייסגל היה תועמלן של התנועה הציונית ושל מוסדות היישוב בקרב יהודי ארצות הברית.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאיר וייסגל נולד בשנת 1894 בעיירה קיקל שבפולין, בן לשלמה חיים ולאה לבית פרידמן. קיבל חינוך יהודי מסורתי. בשנת 1905 היגר לארצות הברית עם הוריו.

בשנים 19161914 למד באוניברסיטת קולומביה וסיים את לימודיו בהצטיינות.

בארצות הברית עבד וייסגל כפעיל התנועה הציונית, ובין היתר ערך את ביטאון ארגון ציוני אמריקה New Palestine ("ניו פלסטַיין") ועסק באמרגנות תערוכות ואירועים המוניים. בין היתר היה מנהל ביתן היישוב היהודי בארץ ישראל בתערוכה העולמית של ניו יורק (1939).‏[1]

בשנת 1949 עלה וייסגל לישראל עם רעייתו. כמקורבו, עוזרו ואיש אמונו של חיים ויצמן, התגייס וויסגל לסיוע בהקמתו של מכון ויצמן ובפיתוחו. בין השנים 1954–1967 כיהן כיו"ר הוועד הפועל של המכון ובין השנים 1967–1970 כיהן כנשיאו.‏[2]

במקביל לפעולתו ב‏‏מכון ויצמן, ולאורך כל חייו, עסק מאיר וייסגל בפעילות ציבורית עניפה בין היתר בהקמת הסניף הישראלי של ארגון וראייטי, בפעילות ביטחונית ופוליטית ואף בסיוע בהפקת הסרט "אקסודוס", אשר נעשתה בישראל. וייסגל אף הופיע למספר שניות בסרט בדמותו של בן-גוריון, בסצנת הכרזת העצמאות של מדינת ישראל.

מאיר וייסגל נפטר בשנת 1977. עד ליומו האחרון היה הדמות הדומיננטית במכון ויצמן.

היה נשוי לשירלי הרשפלד משנת 1923, ואב לעמנואל, חיה (הלן) אמיר, ודוד.

פעילות במכון ויצמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיד עם הגעתו ארצה פעל וייסגל להסבת שם המכון, אשר נקרא עד אז "מכון דניאל זיו", על שמו של הנשיא הראשון (הסבת שם זו נעשתה על דעתו של ד"ר חיים ויצמן ובהסכמתה של משפחת זיו).

וייסגל עצמו לא היה מדען ולא התיימר להבין בעניינים מדעיים; בשל כך עסק וייסגל על תקן "משמש החכמים", כך כהגדרתו. וייסגל, אשר זכה לכינוי "הצ'יף" על ידי ד"ר ויצמן, פעל ללא ליאות להבטחת המימון הדרוש למכון ויצמן, ונודע בשיטות יצירתיות ומיוחדות לגיוס תרומות למען המכון.

הוקרה והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנת 1964, עם יום הולדתו השבעים, קיבל וייסגל תואר דוקטור לשם כבוד ממכון ויצמן – התואר הראשון מסוג זה שהוענק במוסד.‏[3] באותה שנה קיבל וייסגל אזרחות-כבוד של רחובות.‏[4] כמו כן הוקמה לכבודו קרן סיוע לישראלים וזרים ללמוד ולחקור במכון ויצמן; הסכום הראשוני שהושקע בקרן – 7 מיליון דולר.‏[5]

לאחר פטירתו, נקרא פארק המים הגדול ברחובות על שמו. וכן רחוב ראשי בקריית המדע. וייסגל ורעייתו טמונים בחלקה מיוחדת במכון ויצמן לרגלי הגבעה שבה שוכן בית הנשיא הראשון.

פרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעריכתו:

  • מאיר ו' ווייסגאל (עורך), חיים וויצמן, בונה ציון המדינאי ואיש המדע (‫מתורגם מאנגלית על ידי מתרגמים שונים; דברי מבוא: פליכס פרנקפורטר), ירושלים: האוניברסיטה העברית, תש"ו. ‬(יצא באותה שנה במהדורה מיוחדת: תל אביב: יבנה.)
  • מאיר ו' וייסגל ויואל כרמיכאל (עורכים), חיים ויצמן: ילקוט פרקי חיים (הספר תורגם מן השפה האנגלית על ידי צוות מתרגמים של הספרייה הציונית; עריכה לשונית: שמשון מלצר), ירושלים: הספרייה הציונית על יד הנהלת ההסתדרות הציונית, תשכ"ד. (יצא במספר מהדורות)
  • מאיר ו. ווייסגל (עורך כללי), כתבי חיים וויצמן, 11 כרכים, ירושלים: מוסד ביאליק, יד וויצמן, תשל"ט–תש"ל 1970–1979.
  • Meyer W. Weisgal (ed.), Theodor Herzl: A Memorial, New York: Brooklyn Daily Eagle, 1929.‎
  • Meyer W. Weisgal (ed.), Chaim Weizmann: Statesman, Scientist, Builder of the Jewish Commonwealth (foreword by Felix Frankfurter), New York: Dial Press, 1944.‎
  • Meyer W. Weisgal and Joel Carmichael‎ (eds.), Chaim Weizmann: A Biography by several hands (with a preface by David Ben-Gurion), London: Weidenfeld and Nicolson,‎ 1962.‎
  • Meyer Weisgal (General editor), The Letters and Papers of Chaim Weizmann,‪ 25 v., London: Oxford University Press,‎ 1968-1984.‎

אוטוביוגרפיה:

  • מאיר וייסגל, עד כאן: אוטוביוגרפיה (תרגום מאנגלית: חיים גליקשטיין),‫ ירושלים – תל אביב: ווידנפלד וניקולסון: ספרית מעריב, תשל"ב.
  • ווי עס וואלט נעכטן געווען --- פון קיקל ביז מלכות ווייצמאן: אויטאביאגראפיע (איבערגעזעצט: א. אלפערין),‫ תל אביב : המנורה, תשל"ד. (ביידיש)
  • Meyer Weisgal ... So Far: An Autobiography, New York: Random House,‎ 1971.‎ (also: London –‪ Jerusalem: Weidenfeld and Nicolson together with the Ma'ariv Book Guild,‎ 1971.)
  • Der lange Weg nach Jerusalem: Erinnerungen eines Optimisten (Aus dem Englischen von Wilhelm Duden), Frankfurt am Main: Ullstein,‎ 1973.‎ (בגרמנית)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מאיר ו' וויסגל איננו (Meyer W. Weisgal, 1894-1977), רחובות: מכון ויצמן למדע, תשל"ז.
  • Edward Victor (ed.), Meyer Weisgal at Seventy: An Anthology, London: Weidenfeld and Nicolson,‎ 1966.‎
  • The Odyssey of an Optimist, Meyer W. Weisgal:‎ An Anthology / by his contemporaries, New York: Atheneum, 1967.‎ (Portions of the book were previously published in Meyer Weisgal at Seventy: An Anthology.)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזיכרונותיו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


נשיאי מכון ויצמן למדע

חיים ויצמן · אבא אבן · מאיר וייסגל · אלברט סבין · ישראל דוסטרובסקי · מיכאל סלע · אריה דבורצקי · חיים הררי · אילן חת · דניאל זייפמן