מאיר פינס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית

ד"ר מאיר איסר פינסכתיב יידי: פינעס; בכתב לטיני: Pines; ברוסית: Пинесъ, בכתיב עכשווי: Пинес;‏ 1881[1]1942/‏1943?) היה היסטוריון של ספרות יידיש ופעיל ציוני סוציאליסטי, ממייסדי מפלגת הפועלים הציונית-סוציאליסטית (ס"ס) ברוסיה ועיתונאי.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פינס נולד במוהילב שברוסיה במשפחה אמידה, בן למשפחת פינס הענפה מרוז'ינוי. גדל ברוז'ינוי, ולמד ב"חדר" ובישיבה. בשנים 19001902 למד משפטים באוניברסיטת ברן שבשווייץ, ומ-1902 ועד 1905 למד בסורבון שבפריז, ואז שב לרוסיה. היה פעיל בתנועה הסוציאליסטית היהודית, ובאותה שנה (עם מהפכת 1905) לקח חלק בתנועה המהפכנית ברוסיה ובייסוד מפלגת הפועלים הציונית-סוציאליסטית (ס"ס) (אנ') והיה ממנהיגיה (תחת השם "בּריסקמַן"). אותה שנה נשלח כציר מטעמה לקונגרס הציוני השביעי, שנערך בבזל, ואחריו, תומך הטריטוריאליזם, סייע לישראל זנגוויל בייסוד ההסתדרות הטריטוריאליסטית היהודית (יט"א). ב-1907 היה מועמדה של הס"ס לדומה השנייה מפלך גרודנה.

הוא המשיך את לימודיו בסורבון, וב-1910 קיבל ממנה תואר דוקטור על יסוד הדיסרטציה "היסטוריה של הספרות היהודו-גרמנית" (Histoire de la littérature judéo-allemande). עבודתו התפרסמה כבר באותה שנה בצורת ספר. דב בר בורוכוב וישראל צינברג קבעו כי ספרו דילטנטי, אך הוא זכה לפופולריות ותורגם עד מהרה ליידיש, גרמנית ורוסית (לימים ראה אור גם בתרגום לעברית). כתב ביקורות ספרות בעיתונות העברית, היידית והגרמנית.

בשנת 1909 שב עם משפחתו לרוסיה. תחילה התגוררו בריגה, שם היה ממייסדי היומון היהודי הריגאי "די יִידישע שטימע". ב-1915 עברו לעיר ארכנגלסק שבצפון. ב-1919, לאחר תום מלחמת העולם הראשונה והמהפכה הרוסית, עזבו את רוסיה, תחילה ללונדון, ולבסוף השתקעו ב-1921 בברלין בירת גרמניה. שם עבד באורט (האגודה למלאכה מקצועית) ובאגודה היהודית למהגרים. ב-1941, במלחמת העולם השנייה, היה בין הנשלחים לברית המועצות במסגרת הסכם החילופים תמורת אזרחים גרמנים. נספה ככל הנראה ב-1942 או 1943 במחנה עבודה סובייטי.

בנו שלמה פינס היה פילוסוף ישראלי, חוקר פילוסופיה יהודית וכללית.

ספרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Histoire de la littérature judéo-allemande, Paris: Jouve, 1910. (בצרפתית)

בתרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • די געשיכטע פון דער יודישער ליטעראטור ביז’ן יאר 1890; ארויסגעגעבן אונטער דער רעדאקציע פון בעל מחשבות, ורשה: ב' שימין, תרע"ב 1911. (ביידיש)
  • קורות ספרות יידיש; הקדים מבוא: דב סדן; מצרפתית: שלמה צוקר, רמת גן: אורצל, 1981.
  • Die Geschichte der jüdischdeutschen Literatur; nach dem französischen original bearb. von Georg Hecht, Leipzig: G. Engel, 1913. (2. Aufl.: 1922) (בגרמנית)
  • М.Я. Пинесъ, Исторія еврейской литературы: на еврейско-нѣмецкомъ діалектѣ ; авторизованный переводъ съ французскаго съ предисловіемъ и дополненіями С.С. Вермель, Москва: Универсальное книгоиздательство Л.А. Столяръ, 1913. (ברוסית)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על פי חלק מהמקורות: 1882.