מאי זיאדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מאי זיאדה

מאי זיאדה (مي زيادة, נולדה ב-11 בפברואר 1886 בנצרת, נפטרה ב-17 באוקטובר 1941 בקהיר) הייתה משוררת ומתרגמת פלסטינית-לבנונית. היא נחשבת חלוצות הפמיניזם הערבי. ‏[1][2][3]

חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיאדה נולדה בנצרת לאב לבנוני מארוני ולאם פלסטינית. בילדותה המוקדמת חוותה אובדן של אח צעיר, שנפטר כשהיה בן שנתיים. היא נותרה בתה היחידה של הוריה.‏[4] זיאדה למדה תחילה בנצרת, המשך הלימודים היה בעינטורה בהר הלבנון.

בשנת 1908 היא התיישבה בקהיר, שם אביה, אליאס זיאדה, הוציא לאור את כתב העת "المحروسة". בשנת 1910 היא הוציאה את קובץ השירים הראשון שלה, " Fleurs de Rêve" בצרפתית, תחת שם העט: Isis Copia.‏[5] איזיס היא אלה מצרית שעבור מריה (זה היה שמה המקורי של מאי) הייתה המקבילה המצרית למריה הקדושה, וקופיה הוא התרגום ללטינית של שם משפחתה.‏[6]

כמו כן היא שלטה באנגלית, איטלקית, גרמנית, ספרדית, ללטינית ויוונית מודרנית. במקביל לעבודתה העיתונאית בעיתונים "المحروسة" ו- "Le Progrès Egyptien" היא פתחה בשנת 1912 סלון ספרותי, שבו ביקרו סופרים ידועים כמו טה חוסיין, ח'ליל מוטראן, אחמד לוטפי אל-סייד, עבאס אל-עקאד ואחרים. היא מעולם לא נישאה, אך ניהלה תכתובת ארוכה ואינטנסיבית עם ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן. הם לא נפגשו מעולם, ח'ליל ג'ובראן חי בניו יורק, אך מערכת היחסים ארכה 19 שנים עד למותו בשנת 1931. לזכותה של זיאדה יש לזקוף את ההכרות של יצירתו בעולם הערבי.

בין השנים 1928 ל-1931 היא עברה משבר קשה עם אובדן של שני הוריה, של יעקוב צרוף, חבר, מורה ודמות אב בשנת 1930 ולבסוף ומותו של ח'ליל ג'ובראן. למעשה לא התאוששה מהמשבר הזה לגרמי לעולם. בשנות השלושים היא ביקרה פעמים רבות ללבנון, וגם באירופה: באיטליה, בצרפת ובאנגליה.

כשנפטרה, היו ליד מיטתה שלושה ספרים: הרומן "גרזיאלה" של אלפונס דה למרטין, תמונתו של דוריאן גריי וספרה שלה "باحثة البادية".‏[7]. על קברה ספד לה אחמד לוטפי אל-סייד: "פה מונחת נערה, שרק נעימות וחיוכים ראו האנשים ממנה."

עמדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאי הייתה דמות מפתח בנהדה של תחילת המאה העשרים. היא הושפעה מלביבה האשם, שבשנת 1906, שנתיים לפני הגעתה של מאי לקהיר, החלה להוציא שם כתב-עת פמיניסטי בשם "فتاة الشرق"‏[8]. שותפה חשובה נוספת בפעילותה הפמיניסטית הייתה הודא שעראוי. שלושתן הובילו את הנשים במהפכת 1919. היא כתבה, שאישה שחיה תחת דיכוי לא יכולה להניק את ילדיה כשהחלב שלה מריח מעבדות.

בשנת 1921 היא עמדה בראש כנס תחת הכותרת "le but de la vie" ("מטרת החיים"), שבה היא קראה לנשים להיפתח למערב מבלי לשכוח את זהותן המזרחית.‏[9][10]

יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירתה כוללת בעיקר שלושה סוגים: ביוגרפיות, שירים ומכתבים. כמו כן תרגמה ספרות וספרי עיון אירופאיים, כמו למשל ספרים של מקס מילר מגרמנית ושל ארתור קונאן דויל מאנגלית.

ביוגרפיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביוגרפיה הראשונה היא על باحثة البادية: "חוקרת המדבר" או "מחפשת במדבר" היה שם העט של מלך חפני נאצף (1886-1918), פמיניסטית מצריה מהדור הראשון, כמו מאי. באחתה אומנם קיבלה את חלוקת העבודה בין גברים ונשים, אך דרשה להשוות את ערך עבודת האישה לערך עבודת הגבר. באחתה נפטרה בגיל 32 מהשפעת הספרדית, מגפה נוראה, שקטלה ברחבי העולם בין 50 ל-100 מיליון בני אדם.

הביוגרפיה השנייה עוסקת בפמיניסטית מצרייה אחרת, عائشة التيمورية. עאישה (1840-1902) נולדה וגדלה בשכונת " الدرب الأحمر" בקהיר, הלב המקורי והעתיק ביותר של העיר, למשפחת אצולה מיוחסת. אמה הייתה צ'רקסית ואביה כורדי, ובמשפחתה כמה משוררים ומבקרי ספרות מפורסמים, כמו אחמד תימור, מוחמד תימור ומחמוד תימור. בתה היחדיה נפטרה בהיותה בת 18 בלבד. היא הייתה פעילה בתחום החינוך והשכלת נשים.

שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר קובץ השירים הראשון בצרפתית הוציאה מאי זיאדה כמה ספרי שירים בערבית.

מכתבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לתכתובת עם ח'ליל ג'ובראן וכן למכתבים רבים אחרים ערך ספרותי רב, והם יצאו לאור בחלקם גם הם.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • جميل جبر: مي زيادة. دار نشر "نوفل". باروت 2006

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ [1]
  2. ^ Boustani, Carmen (2003). Effets du féminin: variations narratives francophones. KARTHALA Editions
  3. ^ Peterson, Janice; Lewis, Margaret (2001). The Elgar Companion to Feminist Economics. Edward Elgar Publishing.
  4. ^ جميل جبر: مي زيادة. دار نشر "نوفل". باروت 2006
  5. ^ [2]
  6. ^ جميل جبر: مي زيادة. دار نشر "نوفل". باروت 2006
  7. ^ جميل جبر: مي زيادة. دار نشر "نوفل". باروت 2006
  8. ^ [3]
  9. ^ Boustani, Carmen (2003). Effets du féminin: variations narratives francophones. KARTHALA Editions
  10. ^ Peterson, Janice; Lewis, Margaret (2001). The Elgar Companion to Feminist Economics. Edward Elgar Publishing.