מאכלי רחוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אכילה ברחוב של ופלים שנקנו בדוכן (בהולנד)
דוכן-תנור ברחוב בווינה, למכירת טוגנים, פרוסות תפוחי אדמה, חביתיות תפוחי אדמה וערמונים
"ציפורים על מקל" - נמכרים בשנגחאי שבסין.

מאכלי רחוב הם מאכלים הנקנים בדוכני רחוב ניידים או זמניים או במזנונים, וכן במזנונים המוכרים את מרכולתם דרך חלון-דלפק, כמו קיוסק, או מעבר לדלפק שבתוך החנות. בחלק מהמזנונים ניתן אף להזמין טייק אוויי. לרוב, מאכלי הרחוב נאכלים פעמים רבות בעמידה או אף תוך כדי הליכה, אם כי בחלק מהמזנונים מספר מועט של מקומות ישיבה.

בנוסף לדוכנים הפועלים ברחוב באופן שגרתי, יש דוכנים הנפתחים באופן חד-פעמי באירועים המושכים אנשים רבים לרחובות, כגון חגיגות יום עצמאות ופסטיבלים.

ישנם מאכלי רחוב אשר מנה מהם היא בגדר תחליף לארוחה; אחרים הם חטיף. בדרך כלל מאכלי רחוב ניתנים לאכילה ביד, ללא צורך בכלי אוכל (למעט שקית שבה מוחזק המאכל), וכאשר יש צורך בכלי אוכל, כגון מזלג או כפית, אלה הם כלי אוכל חד-פעמיים. ישנם מאכלי רחוב מקומיים, אך רבים ממאכלי הרחוב נפוצו לרחבי העולם.

יש המסתייגים מקניית מאכלי רחוב משיקולי ניקיון וטריות, בעיקר נכון הדבר לגבי דוכנים חסרי אמצעי קירור.

מאכלי רחוב לרוב זולים באופן ניכר ממאכל דומה שנקנה במסעדה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאכלי רחוב נמכרים ברחובות הערים למעשה מאז תחילת ההתיישבות העירונית והן קיבלו ביטויים שונים בתרבויות שונות בעולם. בערי הקיסרות הרומית היו דוכני לחם וזיתים. בערי מזרח אסיה היו דוכני אטריות מוכנות לאכילה. במזרח התיכון היו פיתות, פלאפל ושווארמה. בהודו נמכרים בדוכני רחוב מטעמים מהיר המוכרים מזה עידן. במערב אפריקה מקובלים דוכני רחוב המוכרים בשר שיפודים צלוי, מוכן לאכילה. כיום, מתחרות בדוכנים של מאכלי הרחוב רשתות המזון המהיר.

מאכלי רחוב סביב העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוטאפאם מיטגן בדוכן רחוב בואראנסי שבהודו

המזרח התיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאכלי הרחוב הישראלים הוותיקים הם פלאפל ושווארמה המשמשים כתחליף לארוחה מלאה, ונמכרים במזנונים ייעודיים. הם נמכרים לרוב בפיתה, בדוכנים המציעים על הדלפק "סלטים חופשי" - מספר קערות סלטים, מחמצים ורטבים למילוי חוזר של הפיתה על ידי הסועד. גם סביח הוא מאכל רחוב ישראלי כתחליף ארוחה; בעבר היה מוכר רק באזורים מסוימים וכיום נמכר בכל רחבי הארץ וכן פיתות דרוזיות עם לבנה ושמן זית, או ממרח שוקולד, שנמכרות בעיקר בירידי מזון ובצפון הארץ. מקורם של כל אלו במזרח התיכון ובארצות ערב. מעורב ירושלמי הוא מאכל ישראלי פופולארי הנמכר גם כן בדוכני רחוב לצד השווארמה, הפלאפל והסביח על אף שלעתים גם נמכר גם במסעדות אם כי שם מחירו גבוה יותר ומחירו יקר יותר.

בשנות ה-70 הפיצה האיטלקית הייתה אופנתית מאוד כמאכל רחוב ישראלי. בשנות ה-2000 נפוצה אופנה של מזנוני טורטיות (מכונים לעתים "רולים") במילויים שונים, חלקם נאמנים למקור המקסיקני ואחרים בגרסאות שונות.

בערים רבות בישראל נמכרים בקיץ קלחי תירס חם מדוכנים ניידים בקרנות רחוב, בהם מתבשל תירס בדוּ‏ד מים רותחים. הקלח החם מומלח ומוגש לרוב בתוך עלה תירס. במסיבות, פארקי שעשועים וירידים מאכלי הרחוב הנפוצים הם כאלו שהיגרו מהמערב - נקניקייה בלחמנייה, צמר גפן מתוק ופופ קורן.

מאכלי רחוב קייציים אופייניים הם הגלידות לסוגיהן, הנמכרות בקיוסקים ונאכלות תוך כדי הליכה.גלידות נמכרות גם בשפת הים, על ידי רוכלים העוברים בין המתרחצים כשהם נושאים את מרכולתם בארגז מבודד מחום.

סוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באביב נמכרים בסוריה שקדים ירוקים מעגלות רחוב, ובקיץ סברס ופיסטוק. תות עץ ומיץ ליקריץ נמכרים בדוכני רחוב ועל ידי מוכרי משקאות בבגדים מסורתיים הנושאים את מרכולתם בסיר על הגב.

טורקיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטורקיה נמכרים מאכלי רחוב רבים, הן מזרח תיכוניים והן מערביים. מוכרי תה נושאים סירי תה מתוק מהביל בשווקים.

אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באירופה ישנם מאכלי רחוב לאומיים רבים, ולצידם מאכלים חוצי גבולות. דוגמה טובה היא השווארמה, שהובאה לאירופה על ידי מהגרים ערבים וטורקים. הרובע הלטיני בפריז הומה מוכרי שווארמה.

בנלוקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהולנד ובלגיה טוגנים הם מאכל רחוב נפוץ, ונמכרים עם רטבים כמיונז וקטשופ. גרסאות מקובלות הם מיונז עם קטשופ ובצל וכן מיונז עם רוטב חמאת בוטנים. הטוגנים ההולנדים דומים למקובל בכל העולם, בעוד אלו הבלגים עבים יותר.

הולנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהולנד מאכלי רחוב נמכרים לרוב בחנויות קטנות שהן תערובת של בית קפה, בר ומסעדת מזון מהיר, המכונות סנאק-בר או קפטריה. המאכל העיקרי הנמכר בהן הוא טוגנים, ולצידם חטיפי בשר וגבינה מטוגנים. לרוב המבחר כולל גם המבורגר, גלידה וכריכים, ולעתים אפילו פיצה, פאלפל ושווארמה.

רוכלי רחוב מוכרים הרינג מומלח המוגש עם בצל טרי; לחמניות מוצעות כתוספת.

מאכל רחוב הנפוץ בפסטיבלים ובעיקר בסביבות ה-31 בדצמבר (ערב ראש השנה האזרחית) הוא סוג של סופגניות המכונות "אוליבולן" ("כדורים משומנים").

בלגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבלגיה טוגנים נמכרים בעיקר בדוכני טוגנים (כמו זה שבתמונה משמאל).

ופל בלגי חם הוא חטיף רחוב נפוץ. חטיף מקובל נוסף הוא הפנקייק, אשר בבלגיה הוא תפוח יותר מהקרפ הצרפתי או הבליני הרוסי.

צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצרפת הקרפ הוא מאכל רחוב לאומי וזול. קרפים נמכרים עם מילוי, ו"קרפ קומפלט" המכיל שינקן, גבינה מגורדת וביצה מהווה ארוחת צהריים משביעה. כחטיף מתוק, הקרפ נמכר עם נוטלה ובננה או גראן מרנייה וסוכר. מוכרי קרפ מוכרים גם פניני - כריך קלוי.

מאכלי רחוב נוספים הם מגוון כריכים מבאגט, פיצה וכריכי קבב. בחורף נמכרים ערמונים קלויים.

גרמניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגרמניה, בשל השיעור הגבוה של מהגרים טורקים, נפוצים סוגים נוספים של מאכלי רחוב טורקיים, מעבר לשווארמה הכלל-אירופאית. מאכלים מסורתיים יותר מתבססים על נקניקיות מסוגים שונים. גם הטוגנים נפוצים, עם קטשופ או מיונז, לעתים לצד נקניקיה. ברוב דוכני חטיפי הרחוב נמכר מגוון גדול של סוגי בירה ולעתים גם בקבוקים קטנים של ויסקי ווודקה.

קיימת גם נוכחות הולכת וגדלה של דוכני רחוב צפון אפריקאים המוכרים שווארמה, פאלפל וחלומי.

איטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאכל הרחוב האיטלקי הנפוץ ביותר הוא פיצה. בניגוד לפיצה הנמכרת במסעדות שצורתה עגולה, פיצה כמאכל רחוב נאפיית בתבניות מרובעות ונמכרת כריבועים או מלבנים ובצקה דק, גם זאת בניגוד לזה של הפיצה המסורתית. הציפויים הנפוצים הם: פטריות, מרגריטה, נקניק איטלקי, האם, ירקות. בסיינה הבצק דק במיוחד והפיצה לרוב מקופלת.

מאכלי רחוב נוספים הם: ג'לאטו - גלידה איטלקית, פוקצ'ה ממולאת גבינה בסגנון ג'נובה, פרינטה האפויה מקמח חומוס ולעתים מוגשת עם פוקצ'ה, תבשיל של קיבת שור המוגש בלחמנייה שמקורו בפירנצה, "סופלי" מרומא - כדורי אורז במילוי גבינה ו/או מילויים נוספים המצופה פירורי לחם וביצה ומטוגן בטיגון עמוק. אותו מאכל מכונה בסיציליה "ארנצ'יני" וממולא לרוב רוטב בשר ואפונה ירוקה.

בנאפולי דוכנים המכונים "פריגיטוריה" (friggitorie) מוכרים מאפים ממולאים המטוגנים בטיגון עמוק ומאכלים נוספים. בפלרמו מקובל "פאני קה מאוזה" - טחול בשר חזיר מבושל פרוס דק, מוגש בלחמנייה ו"פנאלה" - בלילת קמח חומוס בטיגון עמוק. במרכז איטליה נפוצה "פורקטה" - בשר חזיר צלוי מתובל, מוגש לרוב בלחמנייה.

דוכני דחוב מוכרים בקיץ אבטיח ובחורף ערמונים, בעיקר לקראת חג המולד. מזנוני צלייה מוכרים לרוב מזון לצריכה ביתית, אך בחלקם יש דלפק לאכילה במקום של מוצריהם, הכוללים עוף צלוי, תפוחי אדמה צלויים, פולנטה מטוגנת ותוספות שונות.

בזכות מהגרים מטורקיה ומהמזרח התיכון גם השווארמה צוברת פופולריות כמאכל רחוב באיטליה.

דוכן מאכלי רחוב בסיאול, דרום קוריאה

המזרח הרחוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

הודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוכן מאכלי רחוב, חבל ראג'סטאן בהודו

דוכני הרחוב בהודו מציעים מגוון מאכלי רחוב, חלקם חריפים במיוחד. בין המאכלים הנפוצים סמוסה טוגנים ממולאים, פאני-פורי כדורים פריכים במילוי תפוח אדמה ופורי שהוא צ'פאטי מטוגן המוגש עם תוספות שונות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]