מאמץ מיטבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מאמץ מיטבי (באנגלית: Best Effort) הוא מונח מתחום התקשורת אשר מתאר רמת שירות שלא מבטיחה שהמסר אכן יגיע אל יעדו, ולא מבטיחה שהעברת המסר תעמוד בסטנדרטים מסוימים (כגון השהיה ועיכובים). המונח מתאים הן לתקשורת אלקטרונית והן לתקשורת פיזית (כגון דואר).

יתרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במערכות תקשורת ישנה הציפייה שמסר שנשלח יגיע ליעדו באופן שלם, תקין מדויק ומהיר. על מנת להשיג מטרות אלו, מערכות תקשורות נדרשות לקיים מנגנונים לאיתור ותיקון שגיאות, להקצות ערוצי שליחה עבור כל משתמש ומשתמש, ווידוא קבלה של המסר. כל אלו מהווים תוספות על המסר עצמו ומכבידים על מערכות התקשורת, עד כדי צריכת משאבים נכבדים, ואף העלאת צורך בהרחבת המערכות כדי שיהיו מסוגלות לתמוך בתוספות אלו.

היתרון בשירות ברמת מאמץ מיטבי הוא מזעור התקורות, כך שאפשר לקבל שירותי תקשורת יעילים, פשוטים, וזולים יותר (וזאת על חשבון האמינות של השירות).

יישומים של שיטת המאמץ המיטבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

דואר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירותי דואר המעבירים מכתבים ברמת שירות של מאמץ מיטבי - לא מבטיחים שהמכתב יגיע ליעד תוך זמן מסוים, וזאת בין השאר בגלל שלא הוקצו מראש המשאבים בשביל להעביר כל מכתב ומכתב אל היעד. שירותי הדואר עושים "מאמץ מיטבי" על מנת להעביר את המכתב אל היעד, אך הגעתו אל היעד יכולה להתעכב במקרים מסוימים (כגון עומס על סניף הדואר, חופשות וחגים). כמו כן, שולח המכתב לא מקבל הודעה כאשר המכתב מגיע ליעדו.

עם זאת, השולח יכול לבחור לשלם מחיר גבוה יותר ולשלוח את המכתב בדואר רשום, אשר מבטיח את הגעת המכתב אל היעד, ומספק אישור בחתימתו של המקבל, על כך שקיבל את המכתב.

טלפוניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירותי טלפוניה אינם מבוססים באופן ישיר על שירות ברמת "מאמץ מיטבי", שכן ברגע שהוקם הקישור בין קווי הטלפון השונים, השיחה מתקיימת ללא הפרעה. עם זאת, בזמן יצירת השיחה, עלול להיות מצב בו המרכזיה כולה עמוסה ואין לה קיבולת לקשר בין מנויים נוספים. כמו כן, בשירותי טלפון סלולריים ספקי השירות לא מבטיחים כיסוי מלא, ולא מבטיחים כי הסלולרי יוכל תמיד לתקשר עם תחנת בסיס כזאת או אחרת.

תקשורת נתונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכות לתקשורת נתונים הפועלת במאמץ מיטבי מספקות למשתמשים השונים שירות בקצב נתונים משתנה ובהשהיות לא קבועות - כל אלו תלויים בעומס התקשורתי שקיים ברשת.

נתבים ברשתות IP מספקים מאמץ מיטבי, ולכן ניתן לבנות אותם בצורה פשוטה וזולה יותר, בהשוואה לנתבים ברשתות עם פרוטוקולי תקשורת אחרים (כגון X.25 ו-ATM). ב-X.25 הנתונים נשלחים מצומת לצומת, ובמצבים של שגיאה הם נשלחים מחדש. ברשתות ATM ניתן לספק שירות בו מובטח הקיום של קישור מנקודה לנקודה ברשת, וגם רוחב הפס או זמן השהייה. עם זאת, ב-ATM קיים מצב ABR בו התעבורה הוא ברמת מאמץ מיטבי, וללא הבטחה לאיכות שירות כזו או אחרת.

אמנם המחיר הנמוך יחסית של ציוד לרשתות IP הפועל במאמץ מיטבי תרם לתפוצתו של פרוטוקול זה, אך כיום גם רשתות IP נוטשות את המאמץ המיטבי, ונתבים חדישים מפעילים מנגנונים לשירותי תקשורת ברמות שונות, בהן רמות מועדפות ומובטחות, וזאת בהתאם לנתונים הנשלחים, חשיבותם ורגישותם. לדוגמה, תעבורה של טלפוניית IP או IPTV יקבלו קצב נתונים קבוע, ועדיפות על פני נתונים אחרים (שתאפשר השהיות נמוכות), אך עדיין לא תהיה הקפדה על הגעה תקינה של כל החבילות ליעד, שכן סוגי תעבורה אלו יכולים להתמודד עם אובדן ברמה מסוימת.

למרות שרשת האינטרנט היא בבסיסה רשת במאמץ מיטבי, ישנן שיטות להבטיח את הגעת הנתונים אל היעד - והן ממומשות בשכבות תקשורת גבוהות יותר (שכבה 4 ומעלה במודל ה-OSI). שיטות אלו לרוב לא ממומשות במערכת התקשורת עצמה, אלא על ידי מנגנונים שקיימים בצד השולח או בצד המקבל. דוגמה לכך היא פרוטוקול ה-TCP שמשויך לשכבת התעבורה של מודל ה-OSI. עוד לפני תחילת שליחת הנתונים, ה-TCP מוודא שאכן ניתן לתקשר עם הצד המקבל, ושהוא יכול לקבל נתונים בצורה תקינה. רק לאחר מכן נשלחים הנתונים בחבילות קטנות, וה-TCP מוודא שכל חבילה וחבילה אכן הגיעה אל היעד בשלמותה וללא תקלות. אם התגלתה תקלה, ה-TCP ישלח שוב את חבילות הנתונים שכשלו, ובמקרה של כשלים רבים, הוא יודיע לשכבות הגבוהות יותר (ובמידת הצורך עד לתוכנה של המשתמש) על כישלון התקשורת.

היבטים אחרים של פרוטוקול ה-TCP הופכים גם אותו לפרוטוקול הפועל במאמץ מיטבי, שכן ה-TCP לא מוודא את זריזות השליחה ולא משריין רוחב פס בעבור הנתונים שעומדים להישלח. על מנת להבטיח פרמטרים אלו, ניתן להשתמש ב-RSVP.