מניפור
 | |
| מדינה |
 הודו |
|---|---|
| מושל | Nongthombam Biren Singh |
| רשות מחוקקת |
האספה המחוקקת של מניפור  |
| בירת המדינה | אימפאל |
| שפה רשמית | מניפורית |
| תאריך ייסוד |
1972 |
| על שם |
פנינה |
| שטח | 22,327 קמ"ר (דירוג: 23) |
| אוכלוסייה | |
| ‑ במדינה | 2,855,794 (דירוג: 22, 2011) |
| ‑ צפיפות | 120 נפש לקמ"ר (דירוג: 24, 2011) |
| קואורדינטות | 23°48′N 86°31′E / 23.80°N 86.52°E |
| אזור זמן | UTC +5:30 |
| manipur.nic.in | |
  | |
מניפור (הינדי: मणिपुर) היא מדינה בהודו, אחת משמונה מדינות של צפון-מזרח הודו. היא גובלת בצפון בנאגאלנד, במערב באסאם, בדרום במיזוראם ובמזרח במיאנמר (בורמה).
הקבוצה האתנית העיקרית במדינה היא המאיטי. שפתם היא מניפורית (מאיטילון), שפה המשמשת כלינגואה פרנקה במדינה והחל מ-1992 מוכרת כאחת השפות הלאומיות הרשמיות בהודו. קבוצות אתניות מרכזיות נוספות החיות במדינה הן קוקי צ'ין (שכמה עשרות מהם רואים את עצמם כבני שבט מנשה), ושבטי נאגה בצפון המדינה.
מניפור היא מולדת משחק הפולו והמקום בו החל להתפתח הריקוד הקלאסי ראסלילה, הנפוץ ברחבי צפון מזרח הודו, בכל מקום בו מעריצים את האל קרישנה - מהריקודים ההודיים הקלאסיים.
שטח מניפור הכולל הוא כ- 22,347 קמ"ר.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיתולוגיה והיסטוריה רחוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנשי מאיטי מאמינים שמוצא בית המלוכה שלהם הוא בטאנג-שאנג מייסד שושלת שאנג הסינית, לפני כ-3500 שנה. אחד מאנשי האצולה הסיניים ירד דרומה והקים ברכס הפאת'קאי את ממלכתו בשנת 1379 לפנה"ס, לאחר שהתחתן עם נסיכה מבני המקום.
היסטוריה כתובה מתעדת את 76 המלכים האחרונים, החל משנת 33 לספירה. תיעוד זה עשוי להיות מוטל בספק מכיוון ששלושת המלכים הראשונים מתועד שמלכו 100–120 שנה כל אחד.
החל מהמאה ה-13 יש תיעוד מוצלב עם ממלכת אחום ששלטה מצפון למניפור, והיו יחסי גומלין מסוימים איתה. מקשרים אלה הגיע ההינדואיזם לממלכה והפך ב-1717 לדת המדינה, שעיקרה היה עמק אימפאל בלבד.
התקופה הבריטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
קשרים ראשונים עם חברת הודו המזרחית הבריטית החלו ב-1764, מספר שנים קטן לאחר תחילת השליטה הבריטית על שטחים בהודו. בין השנים 1819–1826 חלה השואה הגדולה של צפון מזרח הודו בהשתלטות האלימה של הבורמים על האזור - דבר שהביא ב-1824 לתגובת הנגד ולמלחמה האנגלו-בורמזית הראשונה בה לקחו חלק משמעותי גם אנשי המאיטי. באמנת ינדאבו 1826 שנחתמה בין הבורמזים לבריטים הוסכם שמלך מניפור יוכל להמשיך ולשלוט בממלכתו, אם כי מזמן החתימה, השליטה בהפועל הייתה מניפורית והשליטה בכוח בריטית. המאיטי מילאו גם תפקיד חשוב במלחמה האנגלו-בורמית השלישית, אולם לאחריה, ב-1891 מרדו המאיטי בבריטים, מאבק שנמשך כחודש ונגמר בכיבוש אימפאל ותליית הנסיך והמפקד הצבאי של המורדים. מכאן השליטה הבריטית הפכה למוחשית יותר. הבריטים התירו למלכים למלוך אך גייסו כוחות עזר למבצעי סלילה ובינוי ולחימה ככל שחפצו. בסוף המאה ה-19 החלו להגיע מיסיונרים בפטיסטים למניפור, ובהדרגה המירו את דתם של אנשי הגבעות האנימיסטים לנצרות, דבר שלא חדר לעמקי אימפאל ולוקטאק.
ב-1904 התחוללה מלחמת הנשים הראשונה עקב גיוס כפוי של הגברים לפעולות בינוי על ידי הבריטים. גיוס דומה של כוח אדם החל במלחמת העולם הראשונה, כשאנשי הקוקי והנאגה, גויסו לעבודת תמיכת לחימה בגזרת צרפת (ובודדים בגזרת מסופוטמיה). בעוד שגיוס ראשון של כ-2,000 איש עבר בשקט, גיוס שני גרם לפרוץ מרד הקוקי שהתקיים בשנים 1916-1919. בין השבים מהמלחמה היה היפו ג'אדונאנג לתחום מחייתו בקרב הנאגה בצפון מניפור, החל להפיץ פולחן אנימיסטי משיחי שתפס במהרה, כשהוא מכוון גם נגד הנצרות והבריטים. ג'אדונאנג נכלא ונתלה ב-1931 והוחלף על ידי נערה בת 16 בשם גואידילו, שהמשיכה להוביל את פולחן הארקה עוד עשרות שנים גם לאחר שנכלאה ב-1932. בשנת 1939 נערכה מלחמת הנשים השנייה, ושוב כמחאה נגד הבריטים.
בתקופת מלחמת העולם השנייה נסלל כביש אסטרטגי ממניפור לבורמה (כביש טידים) כשבירת מניפור הפכה למרכז הצבאי של בעלות הברית. ב-1944 הצבא היפני הקיסרי שכבש את בורמה, תקף את הודו הבריטית. כוחות משולבים של האימפריה היפנית וצבא השחרור ההודי של צ'אנדרה בוסה הסתערו על הערים קוהימה בנאגאלנד ואימפאל במניפור. שלושה חודשי מאבק נדרשו לצבא הבריטי ויחידותיו ההודיות להביס את הצבא היפני עם היחידות ההודיות של בוסה.
לאחר עצמאות הודו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקראת חלוקת הודו העניק המהרג'ה של מניפור ב־26 ביולי 1947 חוקה חדשה לממלכתו, שהבטיחה לתושביה זכויות יסוד והפרדת רשויות, תוך הכרזת המהרג'ה כראש המדינה החוקתי.[1] בשנת 1948 החליט המהרג'ה להצטרף להודו, כשהמדינה מסופחת למדינת אסאם, תמורת מעמד וכסף רב לו ולמשפחתו.
בינואר 1972 נפרדה מניפור מאסאם והוכרזה כמדינה נפרדת בהודו. שפתה הוכרה כאחת מהשפות ההודיות הרשמיות. אולם שתי בעיות עיקריות לא נפתרו בקבלת השלטון העצמי, והן היותה של המדינה על כביש טידים הראשי, שהפך לאוטוסטרדה של הברחות סחורות וסמים להודו, והיות כל צפון מניפור מיושבת על ידי שבטי נאגה המעדיפים להיות חלק ממדינת הריאנה השכנה. מאבקי כוח והתארגנויות של עשרות מחתרות אידאולוגיות וחומריות הפכו את המדינה לשטח בסיכון גבוה, תחת משטר צבאי אלים. ב-1992 פרצה מלחמת קוקי-נאגה שהייתה בחלקה בין מחתרות ובחלקה בין אזרחים. פשעי מלחמה רבים ומעשי לינץ' אירעו בלחימה זאת שנמשכה כעשר שנים ועדיין קיימת ברקע. בעשור השני של המאה ה-21 המדינה שקטה, ולניסיון הוסרה דרישת אשרת שטח מוגבל שנדרשה כדי להיכנס לתחומה החל מ-1873, ונותרה בתוקף גם לאחר העצמאות.
כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
התמ"ג המקומי של מניפור עמד בשנת 2012 על כ-1.6 מיליארד דולר. הכלכלה מבוססת בעיקר על חקלאות, זאת בעיקר בזכות הפוטנציאל הגדול של האדמה המתאימה לגידולים חקלאיים. התוצרים החקלאיים הבולטים כוללים לימונים, אננס, תפוזים, פפאיה, פסיפלורה, אפרסקים, אגסים, קשיו וליצ'י. מניפור היא אחת המדינות המרכזיות בהודו בייצור הבמבוק- זאת בזכות 3,000 קמ"ר של יערות במבוק.
מיקומה של מניפור ליד הגבול עם מיאנמר תורם לכלכלה בכך שיש סחר רב בין שתי המדינות. עם זאת, מצב הכבישים לעיתים אינו טוב. בשנת 2010 הודיעה ממשלת הודו כי היא שוקלת להקים נתיבי תחבורה ממניפור לווייטנאם. אם מיזם מסילת הברזל הטרנס-אסיאתית אכן יבוצע, יחבר את הודו (דרך מניפור) לבורמה, תאילנד, מלזיה וסינגפור.
תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נמל התעופה הבינלאומי המקומי הוא אחד מהנמלים הגדולים בהודו, ומקושר למרבית מהערים הגדולות בהודו. מערכת הכבישים כוללת 7,170 ק"מ, ומקשרת את כל הערים והכפרים במדינה.
דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במניפור גרים כ-2,721,756 תושבים, כאשר 58.9% חיים בעמק ו-41.1% הנותרים באזורי ההר. רוב מוחלט של המדינה מורכב משבטים שונים. השפה הרשמית היא אנגלית. ריבוי השבטים במדינה גורם באופן ישיר לריבוי שפות.
דת[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההינדואיזם (41% מהאוכלוסייה) נפוץ בעיקר בשבטים הגדולים. ישנו אחוז דומה של נוצרים כתוצאה ממיסיונריות שפעלה במדינה במהלך המאה ה-19. במאה ה-20 כבר נפתחו כבתי ספר נוצרים רבים. הנצרות נפוצה בעיקר באזורים ההרריים.
שכיחות הדתות בשנת 2011 הייתה כך:
- הינדואיזם- 41.39%
- נצרות- 41.29%
- אסלאם- 8.40%
- דתות מקומיות- 8.18%
- בודהיזם- 0.25%
- ג'ייניזם- 0.06%
- סיקיזם- 0.05%
- חוסר דת- 0.38%
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מניפור- לידיה פולגרין, ניו יורק טיימס, דרך ללא מוצא, באתר הארץ, 15 בדצמבר 2011
- מניפור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Rohit De, Ornit Shani, , Assembling India’s Constitution: Towards a New History, Past & Present, 2023 doi: 10.1093/pastj/gtad009
| המדינות והטריטוריות של הודו | ||
|---|---|---|
| מדינות | אוטר פרדש • אוטראקהאנד • אודישה • אנדרה פרדש • אסאם • ארונאצ'ל פרדש • ביהר • ג'הרקאנד • גואה • גוג'ראט • הימאצ'ל פרדש • הריאנה • טמיל נאדו • טלנגאנה • טריפורה • מאדהיה פרדש • מניפור • מגהלאיה • מהאראשטרה • מיזוראם • מערב בנגל • נאגאלנד • סיקים • פנג'אב • צ'האטיסגאר • קרנאטקה • קרלה • ראג'סטאן | 
|
| טריטוריות איחוד | איי אנדמן וניקובר • ג'אמו וקשמיר • דאדרה ונאגר האוולי ודאמאן ודיו • טריטוריית הבירה הלאומית דלהי • לדאק • לקשאדוויפ • פודוצ'רי • צ'אנדיגאר | |
| מדינות לשעבר | איחוד המדינות המזרחיות • איחוד מדינות פטיאלה ופנג'אב המזרחית • אג'מר • אנדרה • בומביי • בופאל • בילספור • ג'אמו וקשמיר (מדינה) • היידראבאד • וינדהיה פרדש • טרוונקור-קוצ'ין • קוץ' ביהאר • מאדהיה בהרט • מדראס • מייסור • סאורשטרה • פנג'אב המזרחית • קוץ' • קורג | |
| טריטוריות איחוד לשעבר | ארונאצ'ל פרדש • גואה, דאמאן ודיו • דאדרה ונאגר האוולי • דאמאן ודיו • הימאצ'ל פרדש • טריפורה • מיזוראם • נאגאלנד | |