מניפור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מאניפור)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מניפור (מדינה)
मणिपुर
מדינה / טריטוריה Flag of India.svg  הודו
בירת המדינה אימפאל
שפה רשמית מניפורית
שטח 22,327 קמ"ר
דירוג שטח בהודו 23
דירוג אוכלוסייה בהודו 22
דירוג צפיפות בהודו 24
אוכלוסייה
 ‑ במדינה
 ‑ צפיפות

2,721,756‏  (נכון ל-2011)
120 נפש לקמ"ר (נכון ל-2011)
קואורדינטות 23°48′N 86°31′E / 23.80°N 86.52°E / 23.80; 86.52קואורדינטות: 23°48′N 86°31′E / 23.80°N 86.52°E / 23.80; 86.52
אזור זמן UTC +5.5
manipur.nic.in
מיקומה של מדינת מניפור בהודו

מניפור (הינדי: मणिपुर) היא מדינה אחת מ"שבע האחיות" של צפון-מזרח הודו וגובלת בצפון בנאגאלנד, במערב באסאם, בדרום במיזורם ובמזרח במיאנמר (בורמה).

הקבוצה האתנית העיקרית במדינה היא המאיטי. שפתם היא מניפורית (מאיטילון), משמשת כלינגואה פרנקה במדינה והחל מ-1992 מוכרת כאחת השפות הלאומיות הרשמיות בהודו. קבוצות אתניות מרכזיות נוספות החיות במדינה הן קוקי צ'ין (שכמה עשרות מהם רואים את עצמם כבני שבט מנשה), ושבטי נאגה בצפון המדינה.

מניפור היא מולדת משחק הפולו והמקום בו החל להתפתח הריקוד הקלאסי ראסלילה, הנפוץ ברחבי צפון מזרח הודו, בכל מקום בו מעריצים את האל קרישנה - מהריקודים ההודיים הקלאסיים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיתולוגיה והיסטוריה רחוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשי מאיטי מאמינים שמוצא בית המלוכה שלהם הוא בטאנג-שאנג מיסד שושלת שאנג הסינית, לפני כ-3500 שנה. אחד מאנשי האצולה הסיניים ירד דרומה והקים ברכס הפאת'קאי את ממלכתו בשנת 1379 לפנה"ס, לאחר שהתחתן עם נסיכה מבני המקום. היסטוריה כתובה מתעדת את 76 המלכים האחרונים, החל משנת 33 לספירה. תיעוד זה עשוי להיות מוטל בספק מכיוון ששלושת המלכים הראשונים מתועד שמלכו 100-120 שנה כל אחד. החל מהמאה ה-13 יש תיעוד מוצלב עם ממלכת אחום ששלטה מצפון למניפור, והיו יחסי גומלין מסוימים איתה. מקשרים אלה הגיע ההינדואיזם לממלכה והפך ב-1717 לדת המדינה, שעיקרה היה עמק אימפאל בלבד.

התקופה הבריטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קשרים ראשונים עם חברת הסחר הבריטית החלו ב-1764, מספר שנים קטן לאחר תחילת השליטה הבריטית על שטחים בהודו. בין השנים 1819-1826 חלה השואה הגדולה של צפון מזרח הודו בהשתלטות האלימה של הבורמים על האזור - דבר שהביא ב-1824 לתגובת הנגד ולמלחמה האנגלו-בורמית הראשונה בה לקחו חלק משמעותי גם אנשי המאיטי. באמנת ינדאבו 1826 שנחתמה בין הבורמים לבריטים הוסכם שמלך מניפור יוכל להמשיך ולשלוט בממלכתו, אם כי מזמן החתימה, השליטה בהפועל הייתה מניפורית והשליטה בכוח בריטית. המאיטי מילאו גם תפקיד חשוב במלחמה האנגלו-בורמית השלישית, אולם לאחריה, ב-1891 מרדו המאיטי בבריטים, מאבק שנמשך כחודש ונגמר בכיבוש אימפאל ותליית הנסיך והמפקד הצבאי המורדים. מכאן השליטה הבריטית הפכה למוחשית יותר. הבריטים התירה למלכים למלוך אך גייסו כוחות עזר למבצעי סלילה ובינוי ולחימה ככל שחפצו. בתקופה זאת של סוף המאה ה-19 החלו להגיע ממירים בפטיסטים למניפור, ובהדרגה המירו את אנשי הגבעות האנימיסטים לנצרות, דבר שלא חדר לעמקי אימפאל ולוקטאק.

ב-1904 התחוללה מלחמת הנשים הראשונה עקב גיוס כפוי של הגברים לפעולות בינוי על ידי הבריטים. גיוס דומה של כוח אדם החל במלחמת העולם הראשונה, כשאנשי הקוקי והנאגה, גויסו לעבודת תמיכת לחימה בגזרת צרפת (ובודדים בגזרת מסופוטמיה). בעוד שגיוס ראשון של כ-2,000 איש עבר בשקט, גיוס שני גרם לפרוץ מרד הקוקי 1916-1919. בין השבים מהמלחמה היה היפו ג'אדונאנג לתחום מחייתו בקרב הנאגה בצפון מניפור, החל להפיץ פולחן אנימיסטי משיחי שתפס במהרה, כשהוא מכוון גם נגד הנצרות והבריטים. ג'אדונאנג נכלא ונתלה ב-1931 והוחלף על ידי ילדה בת 16 בשם גואידילו, שהמשיכה להוביל את פולחן הארקה עוד עשרות שנים גם לאחר שנכלאה ב-1932. בשנת 1939 נערכה מלחמת הנשים השנייה, ושוב כמחאה נגד הבריטים.

בתקופת מלחמת העולם השנייה נסלל כביש אסטרטגי ממניפור לבורמה (כביש טידים) כשבירת מניפור הפכה למרכז הצבאי של צבא הברית. ב-1944 הצבא הקיסרי היפני שכבש את בורמה, המשיך להסתער על הודו הבריטית. כוחות משולבים של האימפריה היפנית וצבא השחרור ההודי של צ'אנדרה בוסה הסתערו על הערים קוהימה בנאגאלנד ואימפאל במניפור. שלושה חדשי מאבק נדרשו לצבא הבריטי ויחידותיו ההודיות לשבור ולהניס את הצבא היפני עם היחידות ההודיות של בוסה.

לאחר השחרור מהבריטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקבלת עצמאות הודו נותרה ממלכת מניפור לשלטון עצמי. לאחר שנת עצמאות החליט המלך להצטרף לרפובליקה ההודית, למדינת אסאם, תמורת מעמד וכסף רב לו ולמשפחתו. בינואר 1972 נפרדה מניפור מאסאם והוכרזה כמדינה באיחוד ההודי. שפתה הוכרה כאחת מהשפות ההודיות הרשמיות. אולם שתי בעיות עיקריות לא נפתרו בקבלת השלטון העצמי, והן היותה של המדינה על כביש טידים הראשי, שהפך לאוטוסטרדה של הברחות סחורות וסמים להודו, והיות כל צפון מניפור מיושבת על ידי שבטי נאגה המעדיפים להיות חלק ממדינת הנאגה השכנה. מאבקי כוח והתארגנויות של עשרות מחתרות אידאולוגיות וחומריות הפכו את המדינה לשטח בסיכון גבוה, תחת משטר צבאי אלים. ב-1992 פרצה מלחמת קוקי-נאגה שהייתה בחלקה בין מחתרות ובחלקה בין אזרחים. פשעי מלחמה רבים ומעשי לינץ' אירעו בלחימה זאת שנמשכה כעשר שנים ועדיין קיימת ברקע. בעשור השני של המאה ה-20 המדינה שקטה, ולניסיון הוסרה דרישת אשרת שטח מוגבל שנדרשה כדי להיכנס לתחומה החל מ-1873, ונותרה בתוקף גם לאחר העצמאות.


טופוגרפיה, גאוגרפיה ואקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מניפור היא ערש הריקוד המניפורי. אחד מסגנונות הריקוד ההודי הקלאסי.

מחוזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מניפור בוויקישיתוף


Flag of India.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא הודו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.