מאפיית ברמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
י. את א. ברמן בע"מ
מאפיית ברמן
ברמן
סוג: חברה פרטית
שנת הקמה: 1875
מייסדים: קרישא ("בובע") ברמן
יהושע הלוי ברמן, אליהו ברמן
מוצרים עיקריים: לחם
www.berman.co.il
אבן רחיים המציינת את מיקום טחנת הקמת והמאפייה בשכונת ג'ורת אל ענב (חוצות היוצר)

מאפיית ברמן היא מאפייה ישראלית גדולה, השנייה בגודלה בישראל לאחר מאפיות אנג'ל‏‏‏[1]. מאפיית ברמן היא המאפייה היהודית הגדולה הראשונה בירושלים והיחידה שקיימת עד היום, מאז 1875.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1875 עלו מרוסיה רבי טודרוס הלוי ברמן ואשתו קרישא (שכונתה לימים "בובע קרישא", כלומר סבתא קרישא ביידיש) יחד עם בניהם יהושע (1861 - 1938) ואליהו. הם התגוררו סמוך לחורבת רבי יהודה החסיד ברובע היהודי בירושלים ולא נעזרו בכספי "החלוקה" מתוך אידאולוגיה. קרישא הבחינה שעולי הרגל הנוצרים הרבים מרוסיה אינם אוכלים את הפיתות המקומיות ושאר מיני המאפה הערביים והחליטה לפתוח חנות לממכר ככרות לחם רוסי ברחוב היהודים. היא זכתה להצלחה בעסקים הן מקרב עולי הרגל הרוסים והן מקרב היהודים. עד מהרה נכנס בנה, יהושע, שהיה רק בן 15, לעסק והחל לנהל אותו. עם זאת, מציין החוקר משה חננאל כי "בובע ליוותה במשך כל חייה את המאפייה, בדקה אם נגבה הכסף כראוי וספרה כמה כיכרות לחם נאפו, לעומת מספר שקי הקמח שנצרכו".‏‏‏[2]

ב-1880 פתח יהושע חנות לחם מחוץ לשער יפו וב-1886 רכש שרידי טחנת קמח בשוק הכתנים ברובע המוסלמי ופתח את טחנת הקמח היהודית הראשונה. לאחר מכן, בסביבות 1890 העביר את טחנת הקמח אל ג'ורת אל ענב (חוצות היוצר) ‏‏‏[3], למרגלות מגדל דוד. טחנת הקמח פעלה באתר זה עד 1948.

בשנת 1890 הקים יהושע ברמן (שנקרא בפי כל "ר' שיעה") את מבנה המאפייה הגדול שלו דרום-מערבית לשכונת מאה שערים, שפעלה באתר זה עד שנות השישים. את בתי המשפחה הקים לא רחוק משם ברחוב הנביאים 19-23 ביניהם בית אחד למשפחתו הענפה (עשרה ילדים) ובתים לאחיו בהם המשיכו להתגורר גם נכדיהם. בתקופה זו הכניס יהושע את אחיו אליהו כשותף (בתמורה לשליש מן הרווחים וללא נשיאה בהפסדים) ושמה הרשמי של המאפייה שונה ל"האחים ברמן" ואחר כך "י. את א. ברמן". על פי אתר החברה, הייתה זו המאפייה הגדולה ביותר בארץ ישראל ובמזרח התיכון כולו, "מאפייה שהיישוב היהודי בירושלים טרם ראה כמוה". המאפייה הציגה גם פלא חדש - גנרטורים שסיפקו חשמל למאפייה ולבית המשפחה.

בשנת 1917, עם תום מלחמת העולם הראשונה, נסע יהושע ברמן לאוסטריה ורכש שם כרכרות, מעודפי הצבא האוסטרי על מנת שישמשו לחלוקת הלחם. על דלתות הכרכרות היה מוטבע סמל עוגן, סמלה של החברה שייצרה אותן ‏‏‏[4] או סמלה של אחת מיחידות הצבא האוסטרי ‏‏‏[5], כך הפך סמל העוגן לסמלה של מאפיית ברמן. לצד המאפייה הוקמה אורווה לסוסים ולול לתרנגולות שביציהן שימשו לאפיית חלות לשבת. ב-1933 בנו בני משפחת ברמן שני בתים ברחוב שטראוס (אז צ'נסלור) ועל אף שלא היו מנקרי עיניים, הם הסתירו מגרש טניס פרטי, היחיד בירושלים באותה עת. בתקופת המנדט קיבלה המאפייה זיכיון לאספקת לחם לצבא הבריטי, בנוסף סיפקה לחם ליישוב היהודי בתקופת המצור על ירושלים כך הפכה למפעל חיוני וזכתה לשמירה מטעם כוחות ההגנה בירושלים.

בשנות השישים עברה המאפייה לאתר חדש באזור התעשייה בגבעת שאול והחל לנהל אותה יצחק ברמן, בן הדור הרביעי למשפחה. בשנת 2001 רכשה המשפחה את רשת מאפיות ודש מרמת השרון ואת מאפיית "לחם הארץ" שמתמחה באפיית עוגיות וסוגי לחם מיוחדים והפכה לשנייה בגדלה בארץ, לאחר מאפיות אנג'ל, שגם מקורן בירושלים.

יריבות ארוכת שנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאפיית אנג'ל הייתה החל משנות העשרים יריבתה העסקית הראשית של מאפיית ברמן והיחסים בין שתי המשפחות היו מעורערים מאז ומתמיד.

הרב צבי פסח פרנק, רבה האשכנזי הראשי של ירושלים בתקופת המנדט, אישר למאפיות לעבוד עד כניסת השבת ומצאת השבת ממש כדי לספק לחם טרי בכל ימות השבוע, אך ב-1947 הודיעה הסתדרות העובדים שהדבר פוגע בפועלים והשביתה את מאפיות ברמן ואנג'ל, עקב כך נוצרה שותפות משפטית קצרת ימים בין משפחות אנג'ל וברמן על מנת להלחם בהסתדרות.

בתקופת מלחמת העצמאות בירושלים החליט מושל ירושלים ושר הקיצוב, דב יוסף, לסגור את כל המאפיות בירושלים פרט לאנג'ל וברמן שרק להן הותר להחזיק במלאי דלק מספיק להפעלת המאפייה וכך היו אנג'ל וברמן ספקיות הלחם היחידות בעיר הן בתקופת המצור והן בתקופת ראשית המדינה.

מאז שנות השישים נמצאות שתי המאפיות באותו רחוב בגבעת שאול כאשר כל אחת מבקשת לשנות את שמו של הרחוב לשם מייסדה, אך כל אחת טוענת שיהיה מגוחך שתהיה "מאפיית ברמן ברחוב אנג'ל" או להפך.

מאבק משפטי ארוך מתנהל בין שתי המאפיות בגין "העתקת מוצרים" או אריזות ודמיון בין מוצרי שתי המאפיות.‏[6][7][8]

המאפייה כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאפייה המודרנית והמשוכללת, לפי אתר החברה, מועסקים כ-400 פועלים בשלוש משמרות. תפוקת כל קו ייצור מגיעה ל-3,000 ככרות לחם בשעה. המאפייה משווקת את תוצרתה ברחבי הארץ תוך שימוש בצי של כ-60 משאיות ייעודיות המובילות את ככרות הלחם לחנויות ולרשתות השיווק מדי לילה, על מנת שיוצגו טריים עם בוקר על המדפים. המאפייה מייצרת מגוון רחב של מוצרי מאפה וביניהם סוגי לחם שונים, עוגות, עוגיות ומוצרים ארוזים וקפואים. בין לקוחותיה שירות בתי הסוהר, משטרת ישראל ומוסדות שונים אחרים. לצד המאפייה מופעלת חנות המוכרת את מוצרי המאפייה ובית קפה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפי בדיקת כלכלני דן אנד ברדסטריט, נכון ל-24/07/2007.‏
  2. ^ ‏משה חננאל, הירושלמים, עמוד 97.‏
  3. ^ פנחס גרייבסקי, גנזי ירושלים, חוברת ו', תר"ץ.
  4. ^ ‏לפי דוד קרויאנקר‏
  5. ^ ‏לפי אתר החברה ומשה חננאל.‏
  6. ^ אורנה יפת, פס"ד: אנג'ל תשלם 35 אלף שקל למאפיית ברמן, באתר ynet‏, 1 בינואר 2007
  7. ^ יצחק טוקר, ברמן ואנג´ל: הקרב על הלחם, באתר "צופר", 21 בינואר 2007
  8. ^ הדס שפר, לחם נגד לחם, באתר nrg‏, 7 ביוני 2006