מאצ'ה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
צ'אזן, ומאצ'ה בקערת תה

מאצ'ה הוא תה ירוק טחון-דק, האהוד ביותר ביפן. המנהג התרבותי המכונה טקס התה היפני מתרכז סביב ההכנה, ההגשה והשתייה של המאצ'ה. בזמנים מודרניים, מאצ'ה הוכנס לשימוש גם למתן טעם ולצביעה של מאכלים שונים כמו מוצ'י, אטריות סובה, גלידת תה ירוק ומגוון של וואגאשי (מתוקים יפניים). מאצ'ה הינו תה ירוק איכותי ביותר הנטחן לאבקה דקה, ואיננו אבקת תה או אבקת תה ירוק.

לתערובות של מאצ'ה ניתנים כינויים פואטיים המכונים צ'אמיי ("שמות תה"), על ידי מגדל התה, החנות או מייצר התערובת, או על ידי המאסטר הגדול של מסורת תה מסוימת. כאשר לתערובת ניתן כינוי על ידי מאסטר גדול יוצא שושלת-יוחסין של מקיימי טקס תה, התערובת מוכרת בתור הקונומי שלו, או התערובת המועדפת.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסין של שושלת טאנג (618-907), עלי תה אודו ועוצבו לכדי לבנות-תה לאיחסון או למסחר. תה הוכן על ידי קלייה ופירור של התה לאבקה, מיצוי האבקה במים חמים, והוספת מלח. בשושלת סונג (960-1279), השיטה של יצירת אבקה מעלי תה מאודים ומיובשים והכנת המשקה על ידי הקצפת האבקה עם מים חמים בקערה, הפכה לפופולרית. הכנה וצריכה של תה באבקה עוצב לריטואל על ידי הזן-בודהיסטים (חאן). הקוד הנזירי הקדום ביותר של החאן, בשם חאן-יואן צ'ינגווי ("חוקי הטוהרה של נזורת החאן", 1103), מתאר בפירוט את כללי ההתנהגות של טקסי התה.

הזן-בודהיזם, ועימו השיטות הסיניות להכנת תה אבקתי, הובאו ליפן על ידי הנזיר אסאיי ב-1191. תה אבקתי נשכח לאיטו בסין, אך ביפן הוא המשיך להיות פרט חשוב במנזרי הזן, וזכה להערכה רבה על ידי הדרגות הגבוהות של החברה בין המאות ה-14 עד ה-16. במקביל להתפתחות זו, בעלי מטעי תה באוג'י הביאו לשלמות טכניקות לייצור תה מעולה למאצ'ה.

ייצור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאצ'ה מייוצר מעלי תה שגודלו בהצלה, ומשמשים גם כן לייצור גיוקורו. ההכנה של המאצ'ה מתחילה שבועות אחדים לפני הקטיף, כאשר שיחי התה מכוסים כדי למנוע שמש ישירה. בכך מואטת הגדילה, גוון העלים מתכהה, ומוגבר הייצור של חומצות-אמינו הממתיקות את טעמו של התה הסופי. רק ניצני התה המשובחים ביותר נקטפים ביד. לאחר הקטיף, אם העלים מגולגלים לפני הייבוש, התוצר יהיה תה גיוקורו. לעומת זאת, אם העלים פרושים שטוחים לייבוש, הם יתקמטו מעט ויהפכו לטנצ'ה. הטנצ'ה יופרד מגבעולים ומוורידים וייטחן באבן לאבקה הירוקה הבוהקת ודמוית הטלק הידועה כמאצ'ה.

טחינה של 30 גרם של מאצ'ה יכולה לקחת עד שעה.

יש לציין שרק טנצ'ה טחון מוכר כמאצ'ה, ושאר אבקות תה ירוק, כמו אבקת סנצ'ה, ידועות כקונאצ'ה ("אבקת תה").

טעם המאצ'ה נשלט על ידי חומצות האמינו שבו. האיכויות הגבוהות ביותר של מאצ'ה בעלות מתיקות עוצמתית יותר וטעם עמוק יותר מאשר התה הסטנדרטי או המשובח פחות הנקטף מאוחר יותר בשנה.

אזורי ייצור המאצ'ה הנודעים ביותר הינם אוג'י שבקיוטו, נישיו שבאייצ'י, שיזואוקה, וצפון קיושו.

איכויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאצ'ה באופן יחסי יקר לעומת סוגים אחרים של תה, למרות שמחירו תלוי באיכותו. רמות איכות של מאצ'ה נקבעות על פי גורמים רבים.

מיקום על שיח התה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקום העלים הנקטפים על שיח התה (קמליה סיננזיס) המיועדים לטנצ'ה, הוא מכריע.

החלק העליון יכיל את העלים המתפתחים העדינים והרכים ביותר, דבר המקנה מרקם עדין יותר לאיכויות גבוהות. עלים מפותחים יותר הינם קשים, מה שמאפיין איכויות נמוכות יותר במרקם חולי. טעם טוב הוא תוצר של הצמח השולח את כל החומרים המזינים שלו לעלים המתפתחים.

טיפול לפני עיבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן מסורתי, עלי טנצ'ה יובשו בחוץ בצל ולעולם לא בחשיפה לשמש ישירה. לעומת זאת כיום, מרבית הייבוש הועבר פנימה לאזורים סגורים. מאצ'ה איכותי הינו ירוק ובוהק גם כתוצאה מטיפול זה.

טחינה באבן[עריכת קוד מקור | עריכה]

טחינה באבן הינה אמנות בפני עצמה. ללא האמצעים והטכניקה הנכונים, מאצ'ה עלול "להישרף" ולסבול מירידה באיכות.

חימצון[עריכת קוד מקור | עריכה]

חימצון הינו גם כן גורם בקביעת איכות. מאצ'ה שנחשף לחמצן יכול בקלות לאבד מאיכותו. מאצ'ה מחומצן מקבל ריח חצירי אופייני וצבע ירוק-חום עמום.

הכנה מסורתית של מאצ'ה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן שתי דרכים עיקריות להכנת מאצ'ה: עבה (קואיצ'ה) ודק (אוסוצ'ה).

לפני השימוש, מאצ'ה לרוב מנופה על מנת לפורר גושים. ישנם מנפים מיוחדים למטרה זו, לרוב מנירוסטה ובשילוב רשת דקה ומכל קיבול זמני. מרית עץ מיוחדת משמשת להעברת התה דרך המנפה, או לחלופין, אבן קטנה וחלקה ממוקמת על גבי המנפה המנוער קלות.

אם המאצ'ה המנופה מיועד להגשה בטקס תה יפני, הוא יועבר למכל תה קטן הידוע בשם צ'אקי. אחרת, הוא יועבר ישירות מהמנפה לקערת תה.

כמות קטנה של מאצ'ה תושם בקערה, באופן מסורתי על ידי שימוש בכפית במבוק המכונה צ'אשאקו, ואז תוסף כמות קטנה של מים חמים (לא רותחים). התערובת תוקצף למרקם אחיד, בעזרת מקציף במבוק הנקרא צ'אזן. אסור שיישארו גושים בנוזל או שאריות אבקה בצידי הקערה. מכיוון שמאצ'ה יכול להיות מר, הוא יוגש באופן מסורתי עם ממתק וואגאשי קטן לצידו (נועד לאכילה לפני השתייה), וללא תוספת של חלב או סוכר. 40 גרם של מאצ'ה יספקו כ-20 קערות של אוסוצ'ה או 10 קערות של קואיצ'ה.

אוסוצ'ה, או תה דק, מוכן עם כ-1.75 גרם (1.5 כפיות צ'אשאקו או כפית רגילה שטוחה) של מאצ'ה וכ-75 מ"ל של מים חמים, שיכולים להיות מוקצפים לקצף או לא על פי העדפת השותה (או המסורות של אסכולת התה המסוימת). אוסוצ'ה מפיק תה בהיר יותר ומעט מריר יותר.

קואיצ'ה, או תה עבה, מצריך כמות מאצ'ה גדולה יותר (לרוב כפול בכמות האבקה ומחצית מכמות המים): כ-3.75 גרם (3 כפיות צ'אשאקו או כפית רגילה גדושה) של מאצ'ה וכ-40 מ"ל של מים חמים, או כ-6 כפיות מים עד ¾ כוס מים. מאחר שהתערובת הסופית היא משמעותית עבה יותר (כמו דבש נוזלי), העירבוב מצריך תנועה איטית יותר שאינה מפיקה קצף. קואיצ'ה נעשה לרוב עם מאצ'ה יקר יותר מעצי תה עתיקים יותר (מעל 30 שנים) וכך מניב למעשה תה עדין ומתוק יותר מהאוסוצ'ה. הוא מוגש כמעט באופן מוחלט כחלק מטקסי התה היפניים.

שימושים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כעת מאצ'ה הוא מרכיב נפוץ במתוקים. משתמשים בו בקסטלה, מאנג'ו ומונאקה (עוגות ומתוקים יפניים); כתוספת לקאקיגורי (קינוח של קרח כתוש בטעמים); מעורבב עם חלב וסוכר למשקה; ומעורבב עם מלח לתיבול טמפורה מיוחדת בשם מאצ'ה-ג'יו. משתמשים בו לתת טעם למגוון של שוקולדים, ממתקים וקינוחים מערביים, כמו עוגות ומאפים, עוגיות, פודינג, מוס וגלידת תה ירוק. לחטיף היפני "פוקי" יש גרסה בטעם מאצ'ה. ניתן לערבב אותו לסוגים שונים של תה, לדוגמה מוסיפים אותו לגנמאיצ'ה (תה ירוק עם אורז קלוי) כדי ליצור מאצ'ה-אירי-גנמאיצ'ה (מילולית תה ירוק עם אורז קלוי בתוספת מאצ'ה).

השימוש במאצ'ה במשקאות של היום התפשט גם לבתי קפה צפון אמריקניים, היכן שכמו ביפן, הוסיפו אותו לקפה עם חלב, למשקאות קפואים, למילקשייקים וכו'. מספר בתי קפה הציגו את משקאותיהם בתוספת אבקת מאצ'ה. כמו כן, הכלילו מאצ'ה במשקאות אלכוהוליים כמו ליקרים.

כלי תה בסיסיים למאצ'ה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכלים המיועדים לטקס התה היפני רשימה ארוכה, אך רשימת הכלים רק לעשיית המאצ'ה דווקא אינה מורכבת או ארוכה.

קערת תה – גדולה מספיק להקציף אבקה עד לכ-120 מ"ל של תה.

מקציף תה (צ'אזן) – מקציף במבוק עם זיפים עדינים להקצפת התה.

כפית תה (צ'אשאקו) – כפית במבוק למדידת אבקת התה לתוך הקערה (בשונה מ"כפית" של תרבות התה הבריטית).

קופסת תה (צ'אקי) – מכל קטן לאבקת תה המאצ'ה.

מטלית תה – מטלית כותנה קטנה לניקוי כלי התה בזמן טקס התה.

יתרונות בריאותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היתרונות הבריאותיים של תה ירוק ומאצ'ה עוררו גם כן עניין רב בצפון אמריקה ולמעשה בשאר העולם. כתוצאה, ניתן למצוא מאצ'ה במגוון רב של מאכלי בריאות החל מתערובות דגנים ועד חטיפי אנרגיה. ב-2003, חוקרים מאוניברסיטת קולורדו מצאו שהריכוז של נוגד-החימצון EGCG הזמין בשתיית מאצ'ה גבוה פי 137 מכמות ה-EGCG הזמין בסוגי תה ירוק מסחריים אחרים. נאמר גם שמאצ'ה מאיץ חילוף חומרים ועוזר בהורדת רמות כולסטרול בשתייה באופן קבוע. היתרונות האמורים יכולים להיות מושלכים מן העובדה שבשתיית מאצ'ה נאכל העלה כולו, בניגוד למיצוי החלוט במקרה של תה ירוק אחר. משמעות הדבר שמתקבל ריכוז גבוה בהרבה של קטכינים, כלורופיל ונוגדי-חימצון. מידה במידה, מאצ'ה מכיל יותר נוגדי-חימצון מאשר אוכמניות, תותי גוג'י, רימונים, מיץ תפוזים ותרד.