מארינו פאליירו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הוצאתו להורג של מארינו פאליירו, מעשה ידי אז'ן דלקרואה, 1827.

מארינו פאליירואיטלקית: Marino Faliero; בוונטית: מרין פאלייר - Marin Falier;‏ 1285 - 17 באפריל 1355) היה הדוכס ה-55 של ונציה. פאליירו כיהן כדוג'ה מאז מינויו, ב-11 בספטמבר 1354 ועד הוצאתו להורג.

במהלך כהונתו כדוג'ה, בשנת 1355 ניסה פאליירו להכריז על עצמו כנסיך ולהפוך את רפובליקת לה סרניסימה למלוכה. ככל הנראה ניסיון זה נבע מהשיטיון שבו לקה פאליירו בשל גילו בעת כהונתו (פאליירו היה בן למעלה מ-70). אצולת ונציה עצרה את פאליירו, העמידה אותו למשפט, ובסיומו נכרת ראשו. עשרה מעוזריו של פאליירו שסייעו לו הוצאו להורג בתלייה וגופותיהם נתלו מחלונות ארמון הדוג'ה הצופים לכיכר סן מרקו.

כחלק מפסק הדין נפסק כי שמו וזכרו ימחו מדברי ימי העיר (דמנאטיו ממוריאה) ולכן דיוקנו התלוי בחדר המועצה הגדולה (Sala del Maggior Consiglio) שבארמון הדוג'ה הושחר.

סיפור חייו של פאליירו תואר בדרמה מאת לורד ביירון בשנת 1820 והפך לאופרה בשם זה מאת גאטנו דוניצטי בשנת 1835.

הקודם:
אנדראה דאנדולו
דוכסי ונציה
1354 - 1355
הבא:
ג'ובאני גראדניגו