מארי אליזבת קולרידג'

מארי אליזבת קולרידג'

לידה	23 בספטמבר 1861 לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
פטירה	25 באוגוסט 1907 (בגיל 45)
מדינה	הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד

מארי אליזבת קולרידג' (באנגלית: Mary Elizabeth Coleridge ‏ 23 בספטמבר 1861 - 25 באוגוסט 1907), הייתה משוררת, מסאית וסופרת בריטית מהמאה ה-19.

ביוגרפיה

מארי אליזבת קולרידג' נולדה ב-1861 בלונדון, בה התגוררה עד יום מותה. היא הבכורה מבין שתי בנות: אחותה פלורנס לינד קולרידג' הייתה צעירה ממנה בשלוש שנים. קולרידג' מעולם לא נישאה.

אביה, ארתור דיוק קולרידג', התפרנס כעו"ד אך נטיותיו המוזיקליות הובילו אותו להקים במקביל לקריירה המשפטית שלו את מקהלת באך של לונדון (The Great London Bach Choir). יחד עם אמה, מארי אן, הפכו הזוג קולרידג' את ביתם לבית פתוח עבור אמנים רבים וידועים כמו המשורר אלפרד לורד טניסון, הצייר ג'ון אוורט מיליי הסופר אנתוני טרולופ, המשורר רוברט בראונינג ועוד.

כבר מגיל צעיר ניכרו סקרנותה וכשרונה של קולרידג'. משיכתה לאותיות השפה העברית הובילו אותה ללמוד עברית וכפי שתעיד על עצמה עד גיל 22 היא קראה את התנ"ך ודקלמה את שירת דבורה בערבי יום ראשון. עד גיל 19 היא למדה את השפות: גרמנית, צרפתית ואיטלקית על בורין. מאוחר יותר היא השתלמה גם בלימודי השפה היוונית והלטינית ובמקביל היא למדה היסטוריה וציור.

בחיפושיה אחר מורה רוחני שילווה את דרכה האינטלקטואלית, התיידדה מארי אליזבת עם וויליאם קורי, מורה נערץ ללימודים קלאסיים שפוטר מעבודתו באיטון קולג', ככל הנראה בעקבות פרשייה מינית עם תלמיד שלו. תחת חסותו של קורי למדו קולרידג' וחברותיה יוונית. הן קראו לקבוצה שלהן "הגבירות היווניות".

באותה תקופה ייסדה קולרידג' יחד עם ארבע חברותיה הקרובות את הקווינטט. קבוצה זו כללה את אלה קולטמן, בנות הדוד מרגרט והלן דאקוורת' וויולט הודג'קין. החברות ביניהן תלווה אותה כל חייה.

קולרידג' הרבתה לטייל באירופה ובאזורים הכפריים של אנגליה ולכתוב יומני מסע. היא נחשבה למבקרת מוערכת, ומסות וביקורות פרי עטה התפרסמו בעיתונים כגון: Times Literary Supplement וב-Guardian . חיבתה ומשיכתה להיסטוריה ניכרות במסות ובביקורות שלה. בשנת 1889 נישאה מרגרט דאקוורת' להנרי ניובולט (Henry Newbolt), עו"ד מצליח וסופר בראשית דרכו, שהצטרף -“Settee”, הסלון הספרותי שבביתה של מרגרט דאקוורת'. עם הצטרפותו של ניובלט הפכה הקבוצה לקבוצת השראה ועריכה ספרותית של חיבורים פרי עטם של חברי הקבוצה. כאן לראשונה חשפה קולרידג' את שיריה, ובעידודו של ניובלט השתכנעה לפרסמם.

בשנת 1893 פרסמה קולרידג' את הרומן הראשון שלה: “The Seven Sleepers of Ephesus”. למרות שהרומן לא זכה להצלחה היא זכתה לשבחים מהסופר רוברט לואיס סטיבנסון.

בשנת 1894 פגשה קולרידג' את המשורר וחוקר הספרות רוברט ברידג'ס (Robert Bridges) שסייע לה להוציא לאור את ספר השירים הראשון שלה. הספר “Fancy’s Following” התפרסם במהדורה מצומצמת תחת הפסבדונים "אנודוס" ("הנודדת" ביוונית). בשנת 1895 קולרידג' החלה ללמד בקולג' לנשים עובדות, שם לימדה עד יום מותה והפכה למורה ולדמות נערצת.

בשנת 1897 יצאו לאור שני ספרים פרי עטה. הראשון ספר שירה שרואה אור תחת פסבדונים ובמהדורה מצומצמת: “Fancy’s Guerdon” והשני הוא הרומן הידוע ביותר שלה: “The King With Two Faces” שפרסם אותה וזיכה אותה בתמלוגים גבוהים. מכאן ואילך פרסמה קולרידג' רק רומנים ומסות.

בחודש אוגוסט 1907, בזמן חופשה משפחתית, בצפון אנגליה קולרידג' מתה כתוצאה מסיבוך של דלקת תוספתן והיא בת 46. לפני מותה היא צוותה על משפחתה להשמיד את כל כתביה, יומניה ומכתביה.

קריאה פמיניסטית בכתביה

למרות היותה סופרת ומבקרת מפורסמת בזמנה, נדחקה קולרידג' אל מחוץ לשיח הספרותי. גילויה מחדש נעשה בעקבות התעוררות של חוקרות ספרות פמיניסטיות שמצאו בכתביה רבדים רבים שמאירים את היותה יוצרת חדשנית ונועזת. המחקר אודותיה מתמקד הן בניסיון לפרש את המתחים הסמויים והגלויים בשירתה והן בניסיון לפענח את דמותה המורכבת והמסתורית.

Anodos - "הנודדת"

שירתה של מארי אליזבת קולרידג' כמעט ונשכחה. הוראתה להשמיד את כל כתביה סייעה לתהליך זה, שכן רוב עבודתה שלא ראתה אור אבדה. חוקרת הספרות אליסון צ'פמן מציינת שבתחילת המאה קולרידג' הייתה ידועה בעיקר בזכות ביקורות הספרים שלה ובזכות הפרוזה שכתבה, אך שיריה כמעט ולא זכו להכרה והיא נדחקה מקאנון השירה של תקופתה.

קולרידג' השתמשה בפסבדונים "הנודדת" (Anodos), שניתק את זהותה כיוצרת משיריה. קיימות מספר סברות לבחירתה לעשות כן. הסברה הראשונה קשורה לחוסר רצונה להיות מזוהה עם המשורר הנודע סמואל טיילור קולרידג', שהיה דוד מדרגה שנייה מצד אביה. במכתביה מציינת קולרידג' את החשש להיות מזוהה עם שירתו או לחסות בצילו האמנותי. הסברה השנייה קשורה לכך שקולרידג' העריכה את כתיבת הפרוזה שלה יותר מאשר את שירתה, ורק בלחץ ידידיה הקרובים המשוררים הנרי ניובלט ורוברט בראונינג הסכימה לפרסמם.

אך צ'פמן, כמו גם חוקרות ספרות נוספות כגון קייסי באס בייקר, טוענת שיש לפסבדונים תפקיד חשוב בעיצוב האסתטיקה של שירתה של קולרידג'. לדעתן, דימוי "הנודדת" איפשר לקולרידג' לנוע בין הזהויות השונות שיצרה לעצמה בחייה ובשירתה. כתביה המגוונים מעידים על עושר סגנוני, חריפות שכל וחוש הומור מושחז, אך עם זאת ידידיה הקרובים מעידים על כך שלמרות קסמה הרב הייתה ביישנית מאוד. קולרידג' ״נדדה״ על קו התפר שבין זהותה הפנימית והחצונית, ולכך מוסיפה החוקרת תרזה ויסטלר שקולרידג' השתוקקה לממש את חייה כגבר. ביטוי לכמיהה הזו היא מוצאת במכתביה וברומנים שלה שאת עלילתם מוביל תמיד גבר צעיר ונמרץ.

האנדרוגינוס והפאם פאטאל

מוטיבים מרכזיים בשירתה של קולרידג' הם דמות האשה כאנדרוגינוס או כפאם פאטאל. חוקרת הספרות הת'ר ל. בראון מציינת כי בתקופה שבה כתבה קולרידג' את שיריה לא נשמעו קולות "נשיים" עזי מבע כשלה. משיכתה לסיטואציות בעלות נופך מיסטי ומכושף אפשרו לה ליצור קול אותנטי של נשים ייצריות וחזקות, בניגוד לשרטוט המאופק שלהן ברוח כתבי התקופה הוויקטוריאנית.

החוקרות סנדרה גילברט וסוזן גובאר מדגימות באמצעות ניתוח שירה של קולרדיג' "צידה האחר של המראה" כיצד הדימוי של הדוברת בשיר מבטא את מורכבות אישיותה: מחד, היא אשה ויקטוריאנית מהוגנת ומאידך אשה ייצרית המבקשת להתגלות. בראון מוסיפה כי שיר זה הוא רק דוגמה אחת מני רבות לצורך של קולרידג' לבטא את שני הצדדים של אישיותה.

לכך מתווסף דימוי האנדרוגינוס שקולרידג' אימצה בפסבדונים שלה. בראון טוענת כי שני ייצוגים אלו הם הפיצול של קולרידג' – היצר הבלתי ניתן לריסון שבא לידי ביטוי בדמויות הפאם פאטאל, והא-מיניות שמאפשרת לה לשוטט חופשייה מכל ייצוג. לטענתה בכתיבת הפרוזה שלה קולרידג' מבקשת לתת קול לפן הגברי שאליו היא כמהה ובכתיבת השירה היא מעניקה קול ביקורתי כלפי החברה שבה היא חיה, חברה שהשתיקה את קולה ואת קולות חברותיה.

הומו-אירוטיקה

פרשנות נוספת לשירתה של קולרידג' מתמקדת ביחסיה האינטימיים עם קבוצת חברותיה. המתח המיני של דמויות רבות בשירתה מעלה השערה שמא הרצון להישאר אנונימית קשור בחשש מחשיפת רגשותיה. תרזה ויסטלר מעידה כי בין קולרידג' ואלה קולטמן היו יחסים אינטימיים הקשורים ביחסי אהבה; אך כפי שטוענת החוקרת שרון מרקוס יחסים לסביים בין נשים (גם נשואות) היו מקובלים בתקופה הוויקטוריאנית. בקריאה זו משערת בייקר כי שירים כמו "המכשפה" טומנים רובד נוסף וסמוי מן העין שיש לקרוא אותו דרך הכרה ביחסים הרומנטיים בקבוצה. החוקרת אנג'לה לייטון מוסיפה כי האירוטיות החבויה בשיריה של קולרידג' מחזקים את הפואטיקה השברירית והחמקמקה שלה.

ספריה

• The Seven Sleepers of Ephesus. London: Chatto & Windus, 1898
• Fancy's Following. Oxford: Daniel, 1896
• The King with Two Faces. London: Edward Arnold, 1897
• Fancy's Guerdon. London: Elkin Mathews, 1897
• Non Sequitur. London: J. Nisbet, 1900
• The Fiery Dawn. London: Edward Arnold, 1901
• The Shadow on the Wall: a romance. London: Edward Arnold, 1904
• The Lady on the Drawingroom Floor. London: Edward Arnold, 1906
• Poems by Mary E. Coleridge, Edited with preface, by Henry Newbolt. London: Elkin Mathews, 1907
• Holman Hunt. London: T. C. & E. C. Jack; New York: F. A. Stokes Co.,1908
• Poems by Mary E. Coleridge. London: Elkin Mathews, 1908

לקריאה נוספת

• גובאר, סוזן וגילברט, סנדרה (2007). "ראי הקיר של המלכה". דרכים לחשיבה פמיניסטית בעריכת ניצה ינאי ואחרות, 136-177, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2007

• Baker, K. B. (2010). "Oh Lift me over the threshold, and let me in at the door! Boundaries and Thresholds in Mary Coleridge's Poetry". Victorian Poetry, 48:2, 195-218.
• Braun, H. L. (2007). ""Set The Crystal Surface Free!" Mary E. coleridge and the self-conscious Femme Fatal". Women's Writing, 14:3, 496-509
• Bridges, R. (1998). "Mary Elizabeth Coleridge". Twentieth-Century Literary Criticism. Ed. Jennifer Gariepy. 73, 205-22
• Chapman, A. (2007). "Mary Elizabeth Coleridge and the Flight to Lyric". The Yearbook of English Studies, 37:1, 145-160
• Dole, C. M. (1983). "Mary E(lizabeth) Coleridge. British Poets, 1880-1914". Dictionary of Literary Biography Ed. Donald E. Stanford.
• Leighton, A. (1992). Victorian Women Poets: Writing Against The Heart. Charlottesville: University Press of Virginia.
• Reilly, J. J. (1998). "Praise of Mary Coleridge". Twentieth-Century Literary Criticism. Ed. Jennifer Gariepy. 73:166-175
• Whistler, T. (1998). ""Introduction". The collected poems of Mary Coleridge". Twentieth-Century literary Criticism Ed.Jennifer Gariepy. 73:21-76.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מארי אליזבת קולרידג' בוויקישיתוף

• כתבי מארי אליזבת קולרידג' בפרויקט גוטנברג (באנגלית)