מארק אלמונד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מארק אלמונד, 2008

מארק אלמונדאנגלית: Marc Almond; נולד ב-9 ביולי 1957), הוא זמר-יוצר בריטי, הסולן לשעבר של צמד הסינת'פופ "Soft Cell".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלמונד נולד בשם פיטר מארק סינקלייר אלמונד בעיר סאות'פורט, אנגליה, בנם של סנדרה מארי אלמונד ופיטר ג'ון סינקלייר אלמונד. אלמונד, הוריו ואחותו הצעירה ג'וליה התגוררו בביתם של סבו וסבתו. כילד סבל מברונכיטיס ומאסטמה. בהיותו בן ארבע עברה משפחתו להתגורר בצפון יורקשייר, כעבור שנתיים חזרה לסאות'פורט, ולאחר מכן עברה לעיירה בשם הורספורת', ליד לידס. בגיל 14 היה אלמונד מעורב בתאונת דרכים, שהותירה אותו חירש כמעט לגמרי באוזנו השמאלית. בספרו האוטוביוגרפי "Tainted Life" (בתרגום מילולי: "חיים מוכתמים"), סיפר אלמונד כי בשנות נעוריו הפך אביו לאלכוהוליסט, והוא מצא נחמה ומפלט במוזיקה. הוא הפך למעריץ נלהב של מארק בולאן, בריאן אינו ודייוויד בואי, והחל לעבוד במשרה חלקית כנער אורווה, כדי שיוכל לממן רכישת אלבומים. האלבום הראשון שרכש היה פסקול המחזמר "שיער".

אלמונד סבל מקשיי למידה ועזב את לימודיו בבית הספר התיכון בגיל 17. למרות זאת הצליח, לאחר ראיון אישי מוצלח שעבר, להתקבל ללימודים במכללה לאמנויות בלידס, שם למד במשך כ-5 שנים, ושם גם פגש את דייוויד בול, שהפך לאחר מכן לשותפו לצמד "Soft Cell".

Soft Cell[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – Soft Cell

אלמונד ושותפו ללימודים דייוויד בול הקימו את הצמד "Soft Cell" בשלהי 1978. בשנים הראשונות הם הוציאו מיני-אלבום ומספר סינגלים שלא זכו להצלחה. הפריצה הגדולה שלהם הגיעה ב-1981, עם הלהיט "Tainted Love", שהגיע למקום הראשון במצעדי המכירות של 17 מדינות, כולל מצעד הסינגלים הבריטי, ובמהלך 1982 הגיע גם למקום השמיני במצעד הסינגלים האמריקאי. גם אלבום האולפן הראשון של הצמד, "Non-Stop Erotic Cabaret", זכה להצלחה מסחרית רבה, והגיע למקום החמישי במצעד מכירות האלבומים הבריטי, ולמקום ה-22 במצעד האלבומים האמריקאי. הצמד הצליח לשלב מוזיקת סינת'פופ בהגשה קברטית, שהמשיכה לאפיין את אלמונד גם בקריירת הסולו שלו לאחר מכן. רבים משירי הצמד עסקו במיניות ושפלות. השניים הוציאו שני אלבומי אולפן נוספים, ב-1983 וב-1984. האלבומים זכו לשבחים מצד מבקרי המוזיקה, אך מבחינה מסחרית הם לא הצליחו לשחזר את הצלחת האלבום הראשון והלהיט "Tainted Love". הלחץ לחזור ולהצליח והשימוש התדיר של חברי הצמד בסמים החלו לתת את אותותיהם. ב-1984 קיבלו אלמונד ובול החלטה משותפת לפרק את הצמד לאחר יציאת אלבומם השלישי. בפרק זמן של ארבע שנים, 10 סינגלים של הצמד נכנסו ל-40 הגדולים במצעד הבריטי, וארבעה אלבומים שלהם (שלושת אלבומי האולפן ומיני-אלבום אחד) נכנסו ל-20 הגדולים במצעד האלבומים הבריטי.

ב-2001 הצמד התאחד וחזר להופיע ביחד, וב-2002 הם אף הוציאו אלבום אולפן רביעי, "Cruelty Without Beauty", שהכיל שירים חדשים, בעקבותיו יצאו לסיבוב הופעות ברחבי אירופה וארצות הברית בראשית 2003. האלבום הרביעי נכשל מסחרית, והצמד לא שב לאחר מכן לשתף פעולה.

קריירת סולו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל לפעילות של "Soft Cell", אלמונד הקים ב-1982 הרכב נוסף בשם "Marc & the Mambas", שבו היה חבר גם מאט ג'ונסון מ-"The The". עם הרכב זה הוציא אלמונד שני אלבומים, ב-1982 וב-1983. לצד חומר מקורי נכללו באלבומים גם גרסאות כיסוי לשירים של לו ריד, סיד בארט וז'ק ברל.

ב-1985 הוציא ביחד עם ברונסקי ביט את הסינגל "I Feel Love", גרסת כיסוי לשיר של דונה סאמר. הסינגל זכה להצלחה באירופה, והגיע למקום השלישי במצעד הבריטי.

בהמשך שנות השמונים הוציא אלמונד חמישה אלבומי אולפן נוספים ועוד שני מיני-אלבומים. ב-1985 יצא האלבום "Stories of Johnny", שהגיע למקום ה-22 במצעד האלבומים הבריטי - המקום הגבוה ביותר אליו הגיע אלבום סולו שלו עד היום. ב-1987 יצא אלבומו "Mother Fist & Her Five Daughters", אותו הקדיש לסופר טרומן קפוטה. באחד משירי האלבום, "Saint Judy", אותו כתב אלמונד על הזמרת והשחקנית ג'ודי גארלנד, הוא מספר על הפנטזיה שלו לאורגיה משותפת עם שחקני הפורנוגרפיה ג'ון הולמס וקיפ נול.

ב-1988 יצא אלבומו "The Stars We Are". האלבום כלל גרסת כיסוי לשיר של ג'ין פיטני מ-1967, "Something's Gotten Hold of My Heart". באלבום עצמו אלמונד שר את השיר לבדו, אך בגרסת הסינגל צירף אליו אלמונד את פיטני, מבצע השיר המקורי. השיר בביצועם המשותף הפך ללהיט גדול, ושהה במקום הראשון במצעד הבריטי במשך ארבעה שבועות בינואר 1989. הצלחת השיר הביאה לכך שבפעם הראשונה אלבום סולו של אלמונד הופץ בצורה מסודרת גם בארצות הברית. באלבום נכלל גם דואט עם הזמרת ניקו, "Your Kisses Burn", שהוקלט חודשים אחדים לפני מותה.

ב-1989 הוציא אלמונד אלבום מחווה לשירי ז'ק ברל, שהכיל 12 משיריו של זמר השאנסון הצרפתי, שתורגמו לאנגלית על ידי אלמונד. ברל הוא אחד המוזיקאים האהובים והמשפיעים ביותר על אלמונד, וגם באלבומיו הקודמים הוא ביצע גרסאות משלו לשירים של ברל. בין השירים באלבום גם ביצוע מחודש לאחד משיריו הידועים ביותר של ברל, "Ne me quitte pas", שנקרא בגרסתו האנגלית "If You Go Away".

בשנות התשעים הוציא אלמונד חמישה אלבומי אולפן, ובנוסף עוד כמה אלבומי אוסף והופעות חיות. ב-1991 יצא האלבום "Tenement Symphony", שהגיע למקום ה-39 במצעד האלבומים הבריטי. גם באלבום זה נכללה גרסת כיסוי לשיר ישן מ-1967, "The Days of Pearly Spencer", שבוצע במקור על ידי דייוויד מק'וויליאמס. השיר הגיע למקום הרביעי במצעד הסינגלים הבריטי. באלבום נכלל גם ביצוע מחודש לשיר נוסף של ז'ק ברל, "Jacky", שיצא גם כסינגל והגיע למקום ה-17 במצעד הבריטי.

ב-1993 יצא האלבום "Twelve Years of Tears", שתיעד הופעה חיה של אלמונד באלברט הול. הסינגל שיצא מתוך האלבום, "What Makes a Man a Man", הוא גרסת כיסוי מתורגמת לאנגלית לשירו של שרל אזנבור, המתאר את קשיי חייו של גבר הומוסקסואל המופיע כדראג קווין.

מכאן והלאה החלה הקריירה של אלמונד לדעוך. אף אחד מאלבומיו הבאים או מהסינגלים הבאים שהוציא לא הצליח להיכנס לרשימת "50 הגדולים" במצעד הבריטי. בשנות האלפיים הוציא בעיקר אלבומים שהכילו גרסאות כיסוי, וכמעט ולא הקליט חומר מקורי חדש. לאחר שחי תקופה מסוימת במוסקבה, הוציא ב-2003 את האלבום "Heart on Snow", שכלל ביצועים מחודשים ומתורגמים לאנגלית לשירים רוסיים מפורסמים, ובו שיתף אלמונד פעולה עם כמה מגדולי המוזיקאים הרוסים. ב-2005 השתתף ותרם שיר לאלבום המחווה לסרז' גינסבורג. ב-2007 הוציא את "Stardom Road", אלבום נוסף של גרסאות כיסוי. האלבום כלל ביצועים מחודשים לשירים של דאסטי ספרינגפילד וג'ין פיטני, שנפטר שנה קודם לכן, וכן שיר אחד מקורי חדש של אלמונד, "Redeem Me". ב-2009 יצא אלבומו האחרון, "Orpheus In Exile", אלבום נוסף בסגנון רוסי, שהוקדש כולו לביצועים מחודשים לשיריו של הזמר הרוסי ודים קוזין.

אלמונד ביקר והופיע בישראל פעמיים: ב-1983 הופיע בקולנוע דן בתל אביב, וב-2004 הופיע במועדון ה-TLV בתל אביב‏‏[1]. הופעה נוספת שלו, שהייתה אמורה להתקיים במועדון הבארבי בתל אביב במאי 2011, בוטלה מספר ימים לפני מועד ההופעה המתוכנן‏[2].

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלמונד הוא הומוסקסואל מוצהר. בספרו האוטוביוגרפי מ-1999, "Tainted Life", הוא דיבר בגילוי לב על שנות חייו המוקדמות, על נטייתו המינית ועל התמכרותו לסמים, שהביאה לאשפוזו ב-1994. בכמה מהשירים שכתב ושר הוא מתייחס לקשיים הכרוכים בלהיות חריג בחברה בכלל, והומוסקסואל בפרט. באוגוסט 2006 הוא צעד בראש מצעד הגאווה שנערך במנצ'סטר.

באוקטובר 2004 נפצע קשה בתאונת דרכים, לאחר שמכונית פגעה באופנוע עליו רכב‏‏‏[3]. הוא נאלץ לעבור מספר ניתוחים, ותהליך החלמתו נמשך כשנה.

כיום מתגורר אלמונד בלונדון.

דיסקוגרפיה נבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרשימת האלבומים והסינגלים של Soft Cell, ראו: Soft Cell - דיסקוגרפיה נבחרת.

אלבומי אולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1982 - Untitled (שוחרר תחת שם ההרכב "Marc & the Mambas") ‏
  • 1983 - Torment and Toreros (שוחרר תחת שם ההרכב "Marc & the Mambas") ‏
  • 1984 - Vermin in Ermine ‏
עטיפת האלבום "Tenement Symphony" מ-1991
  • 1985 - Stories of Johnny ‏
  • 1986 - A Woman's Story ‏ (מיני-אלבום)
  • 1987 - Mother Fist & Her Five Daughters ‏
  • 1988 - The Stars We Are ‏
  • 1989 - Jacques (אלבום מחווה לשירי ז'ק ברל)
  • 1990 - Enchanted ‏
  • 1991 - Tenement Symphony ‏
  • 1993 - Absinthe: The French album ‏
  • 1996 - Fantastic Star ‏
  • 1999 - Open All Night ‏
  • 2001 - Stranger Things ‏
  • 2003 - Heart on Snow ‏
  • 2007 - Stardom Road (אלבום גרסאות כיסוי)
  • 2009 - Orpheus In Exile (אלבום מחווה לשירי ודים קוזין)

אלבומי הופעה חיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1993 - Twelve Years of Tears (הופעה חיה באלברט הול)
  • 1998 - Marc Almond & La Magia Live in Concert ‏
  • 2003 - The Willing Sinner Live in Berlin ‏
  • 2003 - Marc Almond in Session Volume 1 ‏(BBC) ‏
  • 2003 - Marc Almond in Session Volume 2 ‏(BBC) ‏

סינגלים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1984 - Tenderness Is a Weakness ‏
  • 1985 - I Feel Love (עם ברונסקי ביט)
  • 1985 - Stories of Johnny ‏
  • 1986 - A Woman's Story ‏
  • 1986 - Ruby Red ‏
  • 1987 - Melancholy Rose ‏
  • 1988 - Tears Run Rings ‏
  • 1988 - Something's Gotten Hold of My Heart (עם ג'ין פיטני)
  • 1990 - A Lover Spurned ‏
  • 1991 - Jacky ‏
  • 1992 - The Days of Pearly Spencer ‏
  • 1993 - What Make a Man a Man ‏
  • 1995 - Adored and Explored ‏
  • 2003 - Gone But Not Forgotten ‏
  • 2007 - I Close My Eyes and Count to Ten (עם שרה קראקנל)

DVD[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ‏2002 - A Lover Spurned - Live at the Astoria, London 1987 ‏
  • 2003 - Live at the Union Chapel Dec 2000 ‏
  • 2007 - Twelve Years of Tears - Live at the Royal Albert Hall 1992 ‏

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Marc Almond, Tainted Life: The Autobiography (1999), Sidgwick & Jackson Ltd (אוטוביוגרפיה ראשונה)
  • Marc Almond, In Search of the Pleasure Palace: Disreputable Travels (2004), Macmillan UK (אוטוביוגרפיה שנייה)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]