מארק בולאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מארק בולאןאנגלית: Marc Bolan; נולד כמארק פלד; 30 בספטמבר 1947 - 16 בספטמבר 1977) היה זמר, פזמונאי וגיטריסט בריטי. עיקר השפעתו נבעה מהלהיטים שהקליט, הסגנון האופנתי שהוביל והופעותיו על גבי במה עם להקתו טי רקס בראשית שנות ה-70. בולאן היה ממובלי סגנון הגלאם רוק.

ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בולאן נולד למשפחה יהודית במזרח העיר לונדון, ובגיל צעיר עבר עם משפחתו להתגורר בווימבלדון. אביו עבד כנהג משאית, ובולאן הצעיר התחבר למוזיקת הרוק'נ'רול, ומיוחד מהמוזיקאים האמריקאים צ'אק ברי וג'ין וינסנט. במקביל הושפע מסגנון המוד שהחל להופיע בלונדון באותה העת והירבה לשוטט ולשבת בברים שבאזור הסוהו. הודות לכך, הופיע את הופעתו הפומבית הראשונה בפרק בסדרת טלוויזיה.

בגיל 9, קיבל בולאן את הגיטרה הראשונה שלו והחל לנגן מיד. בגיל 14 נשר מבית הספר, בעקבות זאת, נרשם לסוכנות דוגמנות ודיגמן חליפות גברים בקטלוגי אופנה ועל גבי כרזות פרסום.

בהיותו בן 17, החליט בולאן להשקיע את מירב מרצו בקידום הקריירה בתעשיית המוזיקה. בראשית הדרך בחר לנגן שירים בסגנון הפולק, שנשמעו קרוב מאוד למוזיקה שיצרו בוב דילן ודונובן. כדי להתאים את הופעתו לשיריו, שינה את שמו לטובי טיילר.

בראשית שנת 1967, לאחר ששינה את שמו שוב והפעם לשם שילווה אותו עד לסיום הקריירה שלו: מארק בולאן, הצטרף ללהקת John's Children שסגנונה היה בעל מאפיינים פאנקיסטים. יחד עם הלהקה הוציא לראשונה סינגל לו כתב את השיר Desdemona, שנאסר להשמעה ברשת הבי.בי.סי. בעקבות השורה בשיר: "lift up your skirt and fly".

עם התפרקות הלהקה עזב בולאן לפריז, שם על פי דבריו, ליווה קוסם שלימד אותו סודות ידע שונים. באותה העת פנה לסגנון נאו-רומנטי, וכתב שירים שהופיעו מאוחר יותר באלבום הבכורה של להקת טי רקס.

טי רקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשלהקת "John's Children" התפרקה (בעיקר בעקבות גניבת ציוד הלהקה שאוחסן באולפן), הקים בולאן עם סטיב פרג'ין טוק את להקת טירנוזאורוס רקס. להקה זו, ניגנה מוזיקה שהתאפיינה בסגנון פולק פסיכדלי ורוק אקוסטי והתבססה על שיריו של בולאן.

הלהקה הוציאה שלושה אלבומים, שחלק משיריהם זכו להשמעה ברדיו הודות לתמיכתו של שדרן הרדיו הוותיק והמוערך ג'ון פיל. הלהקה גם הופיעה בשלוש ההופעות החופשיות הראשונות שהתקיימו בהייד פארק בשנת 1968. באותה העת, נשא בולאן לאשה את חברתו ג'ון צ'יילד (מזכירת אמרגנו של סיד בארט).

בשנת 1970 הצליח בולאן בעזרת המפיק טוני ויסקונטי להקליט את להיטו הגדול הראשון "Ride a White Swan". השיר נחשב לפורץ דרך, ולמבשר תקופת הגלאם רוק (הרוק הזוהר).

הסגנון המוזיקלי לווה בהופעות מרשימות, בהן הוביל בולאן בשלל איפורי פנים ותלבושות צעקניות. באותה העת, הושפע מבולאן חברו המוזיקאי דייוויד בואי, אחריהם הלכו גם מיק ג'אגר, רוד סטיוארט ועוד.

להיטה הבא של טי רקס היה "Hot Love " ששהה בראש המצעדים במשך ששה שבועות, שהוחלף על ידי להיט נוסף של בולאן "Get It On" ששהה 4 שבועות בראשי המצעדים, והצליח להגיע למקום ה-10 במצעדי הפזמונים בארצות הברית.

האלבום "Electric Warrior" שיצא בספטמבר 1971 הפך ללהיט של אותה שנה. בשנת 1987 הגיע האלבום למקום ה-100 ברשימת מאה האלבומים הגדולים של השנים 1987-1967 שערך מגזין רולינג סטון, ובשנת 2003 הגיע באותו מגזין למקום ה-160 ברשימת 500 האלבומים הגדולים של כל הזמנים.

בשנת 1972 הנפיק בולאן שני להיטים נוספים לראשי מצעדי הפזמונים: "Telegram Sam" ו-"Metal Guru". שניים מלהיטיו הגיעו למקום השני במצעדים: "Children Of The Revolution" ו-"Solid Gold Easy Action". כמו כן, יצא באותה שנה, הסרט הדקומנטארי בבימויו של מתופף להקת הביטלס לשעבר רינגו סטאר "Born to Boogie". סרט זה תיעד הופעה חיה של טי רקס בוומבלי וכן הקלטות באולפן חברת אפל, בהם התארחו רינגו סטאר ואלטון ג'ון. באותה שנה, הצליחה הלהקה במכירת אלבומים באופן חריג, עד כדי כך ששישית מכלל מכירות האלבומים בבריטניה היו מאלבומיה של הלהקה. על פי דיווחי מכירות, הלהקה מכרה 100,000 אלבומים מידי יום, מכל מקום, אף סינגל של הלהקה לא הגיע למכירת מיליון עותקים.

בשנת 1973 התארח בולאן בלהקתו של ג'ף לין Electric Light Orchestra. באותה שנה, נראה כי חלה האטה בהצלחה המסחררת של הלהקה, אף על פי כן הוציאה הלהקה להיט גדול אחד "20th Century Boy". הלהיט הבא "The Groover" הגיע רק למקום ה-4 במצעדי הפזמונים.

האלבום "Zinc Alloy And The Hidden Riders of Tomorrow" שיצא בשנת 1974 הכיל את הלהיט ""Teenage Dream"" שהראה כי בולאן מנסה להעשיר את הסאונד של שיריו בעזרת הרחבת מספר הנגנים. באותה העת באו על סיומם נישואיו, והוא חי עם זמרת הליווי גלוריה ג'ונס שהביאה לעולם בשנת 1975 את בנו שנקרא רולאן בולאן. בולאן עבר להתגורר בארצות הברית ושם המשיך להקליט ולהוציא את אלבומיו, במקביל חלה הדרדרות במצב בריאותו עקב שימוש בקוקאין.

השנתיים האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1976 עזב אחרון חברי להקת טי רקס את הלהקה, ובולאן פנה לקריירה עצמאית. הוא יצא למסע הופעות מצומצם בבריטניה, והופיע בתוכניות טלוויזיה שונות. בולאן המשיך להנפיק מספר סינגלים מצליחים עד למותו בשנת 1977.

בשנת 1977, הוזמן בולאן לערוך ולהנחות תוכנית אירוח בטלוויזיה שנקראה Marc, בה שר, שוחח והציג להקות ומוזיקאים עכשווים. בולאן הרבה להציג בתוכניתו, לבד מגרסאות חדשניות לשיריו הישנים, להקות פאנק. התוכנית ששודרה בשעה בה שבו התלמידים מבתי הספר, זכתה להצלחה גדולה בקרב בני הנוער. הפרק האחרון בסדרה, כלל דואט היסטורי בין בולאן ודייוויד בואי. במקביל להצלחת התוכנית, יצא בולאן למסע הופעות כשהוא מלווה בלהקת הפאנק הצעירה The Damned.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מארק בולאן נהרג ב-16 בספטמבר 1977, שבועיים לפני יום הולדתו ה-30. בולאן נסע ברכב בו נהגה חברתו לחיים גלוריה ג'ונס בשובם ממסעדה כששניהם לא היו חגורים. מכוניתם התנגשה בעץ לאחר שאיבדה שליטה, בולאן מת במקום וג'ונס שברה את ידה (בולאן מעולם לא נשא רישיון נהיגה ולא נהג ברכב).

גופתו של בולאן נשרפה, ומקום התאונה הפך למקום עלייה לרגל בקרב מעריציו ומוקירי זכרו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]