מארק ריץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מארק ריץ', 2009

מארק ריץ'אנגלית: Marc Rich; נולד בשם מרסל דייוויד רייך; 18 בדצמבר 1934 באנטוורפן בלגיה - 26 ביוני 2013 בלוצרן שווייץ), איש עסקים ואיל הון יהודי, שהחזיק באזרחות ישראלית ובדרכונים אמריקאי, ספרדי ובלגי. היה המייסד של חברת המסחר הבינלאומית "Marc Rich & Co AG" (כיום Glencore) ונודע בכינוי "מלך הסחורות", כיוון שהיה הסוחר הפרטי הגדול ביותר בנפט אשר המציא את הסחר המידי בו. הונו נאמד ב-2012 ב-2.5 מיליארד דולר, והוא דורג בשנת 2006 במקום ה-242 ברשימת 400 עשירי העולם של המגזין "פורבס".

ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו, דוד רייך, נולד ב 1902 למשפחה יהודית אורתודוקסית בעיירה פז'מישל באימרפריה האוסטרו-הונגרית. בתום מלחמת העולם הראשונה נערכו פוגרומים ביהודים ברחבי האימפריה ודוד רייך והוריו נמלטו לפרנקפורט בגרמניה. לאחר עליית הנאצים לשלטון ב 1933 נמלט דוד רייך מגרמניה, שנה שבה פגש את אשתו, ושנה לאחר מכן הזוג התחתן והחליט להשתקע באנטוורפן בלגיה. ריץ' נולד באנטוורפן בשנת 1934 והיה בן יחיד. אביו היה אדם מלומד, שהקפיד בכל הנוגע למשמעת, עבודה קשה ולמצוות הדת, ומרק העריץ אותו. פאולה, אמו של מארק, הייתה אישה אינטליגנטית מגוננת ממוצא צרפתי. באביב 1940, לאחר תחילת מלחמת העולם השנייה ובעיצומה של הפלישה הגרמנית למערב אירופה, היגרה משפחתו לצרפת של וישי בזכות רכב סיטרואן שאבא של ריץ' קנה בכל חסכונותיו, הפליגה לאוסטרליה בספינת פליטים אך עוכבה במרוקו וריץ' ומשפחתו עוכבו במחנה הפליטים אזמור במרוקו. לבסוף ב-1941, בזכות פניתה של אחותו של אביו ללמזכיר המדינה האמריקאי, הותר למשפחה להפליג לארצות הברית. בארצות הברית המשפחה שינתה את שמה לריץ' ונדדה מניו יורק לפילדלפיה וקנזס עד שחזרו לניו יורק. ריץ' היה ילד שקט ומופנם שנאלץ להסתדר בכוחות עצמו. ריץ' למד בתיכון רודוס שבמנהטן ואביו היה הדמות המשפיעה והמכוננת ביותר בחייו ומארק תמיד שאף לעורר בו גאווה. ריץ' עבד כסוחר עבור אביו שייבא שקי יוטה מבוליביה ולאחר מכן החל את לימודיו באוניברסיטת ניו יורק, אולם עזב לאחר סמסטר אחד. מרק הצעיר גדל בסביבה דו-לשונית, הוא דיבר בבית גרמנית, שפת אביו וצרפתית, שפת אימו. ב 14 בפברואר 1947 ריץ' ומשפחתו קיבלו אזרחות אמריקאית.

דרכו במסחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריץ' עזב את לימודיו באוניברסיטת בניו יורק כדי לעבוד בחדר הדואר של חברת האחים פיליפ, החברה המובילה בארצות הברית לסחר פיזי. לאחר שעבד בכל מחלקות החברה, הכיר אותה על בוריה והתקדם בסולם הדרגות עד שהועבר לאגף המשלוחים, שם היה אחראי על השליטה בכל התנועות של המוצרים הפיזיים של החברה. בהמשך עבר בין סניפי החברה בעולם וניהל את המשרד במדריד בשנים 1964–1974. מנהל החברה, יהודי חרדי, טיפח את הסוחר הצעיר ולימד אותו את יסודות הסחר במתכות ובחומרי גלם וריץ' למד רבות על אופי הסחר עם מדינות העולם השלישי. ריץ' היה בעל חושים חדים בתחום המסחר וידע לזהות הזדמנויות בתקופות משבר ומלחמות ולנצל הזדמנויות. לאחר מלחמת קוריאה קנה כספית ויצר לה שוק כשמכר אותה לספקים של סוללות לצבא האמריקאי וידע לזהות את משבר הנפט העולמי בסוף שנות ה-60 כשרכש נפט ומכר אותו באופן מידי ובכך יצר את שוק הסחר המידי לנפט.

עד מהרה הפך ריץ' לאחראי בחברה על הסחר עם מדינות כמו קובה, בוליביה וספרד ופיתח רשת ענפה של קשרים והכרויות אישיות. ב-1965 הוריו, שהיו מיודדים עם הוריה של הזמרת דניס אייזנברג, הכירו לו אותה, והם התחתנו כשנה לאחר מכן, באוקטובר 1966. ריץ' ידוע בכינוי "מלך הנפט" כיוון שבתחילת שנות ה-70 המציא את המסחר קצר המועד בנפט באמצעות מימון בנקאי, הבסיס לסחר בסחורות שאנו מכירים היום, והצליח לקבל חוזי נפט על חשבון חברות הנפט הגדולות שהתבססו על חוזים ארוכי טווח במימון עצמי ואשר שלטו בשוק. במהלך משבר האנרגיה של 1973-1974 השתמש ריץ' בקשריו במזרח התיכון על מנת לעקוף את האמברגו על ארצות ערב על מנת לרכוש נפט גולמי מאיראן ועיראק. לאחר שרכש נפט גולמי בעבור 14 דולר לחבית, ריץ' מכר את חביות הנפט לחברות הנפט בארצות הברית שהיו במחסור במחיר כפול וגרף רווחים עצומים.

חברת Marc Rich & Co AG[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1974, לאחר שלא היה מרוצה מבונוס שקיבל בחברת פיליפ ברדרס לאחר שנה מאוד מוצלחת, החליט לעזוב את החברה וליסד יחד עם שותפו פינקוס גרין וצוות סוחרים את חברת הסחר "Marc Rich & Co AG" בשווייץ. בזכות הנסיון וההכרויות שצבר בעת שעבד בחברת פיליפ ברדרס והלוואה שקיבל מהוריה של אשתו, שהיו הבעלים של חברת נעליים גדולה - New England shoe manufacturing, הקים את החברה. בחברה החדשה, ריץ' וגרין היו הסוחרים הראשונים שהקימו וביססו את שוק הספוט (סחורות למסירה מיידית), וניצלו אותו לעשיית רווחים מהירים. תחת החברה החדשה, ריץ' סגר עסקאות עם משטרים דיקטטוריים שונים ומדינות תחת אמברגו, דוגמת איראן ודרום אפריקה. איראן הפכה לספקית נפט גולמי חשובה ביותר של ריץ' במשך יותר מ-15 שנים. באותה העת חברת הסחר של ריץ' הרוויחה מיליארדי דולרים מחוזי הנפט של משטר האייתוללה האיראני. תוך פחות מעשור לאחר היווסדה הייתה חברת "מארק ריץ' ושות'" חברת סחר הנפט והטובין העצמאית הגדולה והרווחית בעולם, כשעד לאמצע שנות ה 80 החברה סחרה בכמיליון חביות נפט ביום ובכל סוגי המתכות והמינרלים.

בשנות ה-80 הוחמרו חוקי המס בארצות הברית, וב-19 בספטמבר 1983 הוגש נגדו ונגד קבוצת ריץ' אינטרנשיונל כתב אישום בגין התחמקות מתשלום מס בהיקף של 48 מיליון דולר‏[1], הונאה וסחר עם האויב שכלל ביצוע עסקות נפט לא חוקיות עם איראן במהלך סוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 בעת משבר בני הערובה באיראן - הפרה של הסנקציות שהטילה ארצות הברית על איראן באותה העת. כתב האישום כלל 63 סעיפים תחת חוק ריקו שהוחל רק במקרים נדירים כנגד עבירות קשות של שחיתות ומרמה תאגידית. ריץ' ופינקוס נמלטו לשווייץ משום שטענו שלא יזכו למשפט הוגן כתוצאה מהלחץ והביקורת הציבורית הקשה שכבר הביעה דעתה בנושא. את המסע התקשורתי כנגד ריץ' וגרין ליווה רודולף ג'וליאני, התובע הראשי במדינת ניו-יורק באותו זמן, ולימים ראש עיריית ניו-יורק. עד שנת 2001 ריץ' היה ברשימת עשרת האנשים המבוקשים ביותר של האף.בי.איי והצליח להימלט ממספר ניסיונות מעצר. החברות של ריץ' הגיעו להסדר עם שלטונות המס בארצות הברית ושילמו קנסות בגובה 90 מיליון דולר. למרות האישומים והאמברגו האמריקאי, חברת מארק ריץ' ושות' המשיכה לפעול משווייץ.

בשנת 1993, לאחר השקעה כושלת בשוק האבץ שעלתה בהפסדים כבדים לחברה, ריץ' מכר את החברה להנהלה ובעקבות כך שמה של החברה שונה לגלנקור. בזמן מכירת החברה, היא פעלה ב 125 מדינות בעולם עם 40 משרדים, עם מחזור עסקים של למעלה מ-30 מיליארד דולר והעסיקה 1,200 סוחרים. כיום גלנקור היא חברת המסחר בסחורות הגדולה בעולם.

החיים לאחר Marc Rich & Co AG[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מכירת החברה, ריץ' הקים חברת סחר קטנה יותר שהתמקדה בתחום הנפט והמתכות, ובשנת 2003 מכר אותה. בנוסף, הייתה לו חברה שעסקה בבנייה ובשיפוץ של מבנים מסחריים ובנייני מגורים בשווייץ, ספרד, פורטוגל, צ'כיה ורוסיה.

ב-1996 נפטרה בתו גבריאל ממחלת הלוקומיה בארצות הברית, וארצות הברית מנעה ממנו להגיע להלוויתה בגלל הצו כנגדו. באותה שנה גם התגרש מאשתו דניס. באותה תקופה גם נבצר ממנו להגיע להלווית אביו בארצות הברית והוא נאלץ להגיד עליו קדיש בטלפון.

ב-20 בינואר 2001, ביום האחרון של ביל קלינטון בתפקיד נשיא ארצות הברית, העניק קלינטון חנינה נשיאותית לריץ' ולגרין בטענה שלא מדובר בפשעים שמצדיקים אישום פדרלי. החנינה הייתה שנויה במחלוקת, מפני שלא נהוג לתת חנינה למי שברח ולא ריצה את עונשו. החנינה עוררה ביקורת רבה, שכן גרושתו של ריץ' הייתה תורמת גדולה למפלגה הדמוקרטית. קלינטון הסביר את החלטתו באומרו כי מצבים דומים יושבו בעבר מחוץ לכותלי בתי המשפט וכמו כן ציין כי בכירי ממשל ישראלים רבים, לרבות ראש ממשלת ישראל אהוד ברק,‏[2] הפצירו בקלינטון לחון את ריץ' "בגלל תרומתו ושירותיו למטרות צדקה ישראליות, למאמצי המוסד להציל ולפנות יהודים מארצות עוינות, ולתהליך השלום באמצעות מימון תוכניות חינוך ובריאות בעזה ובגדה המערבית."‏[3]

בתרמית מיידוף ב-2009, הפסיד ריץ' 14.5 מיליון דולר.‏[4]

פעילות פילנתרופית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרן מארק ריץ'

בין פעולותיו הפילנתרופיות מימן ריץ' באופן פרטי ב-1985 את הפיצויים למשפחות הקורבנות הישראלים בפיגוע בראס בורקה בסיני, תרם עשרות מילוני דולרים לקליטת עולים מאתיופיה ורוסיה, תרם לפרויקט תגלית, יסד במוזיאון תל אביב אגף לאמנות ישראלית ובינלאומית על שם בתו גבריאלה שנפטרה, ותרם להקמת הבניין החדש של סינמטק תל אביב שנקרא מרכז ריץ' לקולנוע ישראלי, וכן להקמת הספרייה הראשית במרכז הבינתחומי הרצליה אשר נושאת את שמו. כמו כן, פעל למען דו-קיום בין ישראל לפלסטינים בהקמת תוכניות חינוך ובריאות בגדה המערבית ובעזה ובתרומותיו לוועידת הנשיא מדי שנה. ריץ' תרם גם למרכז למחקר על שם סלואן-קטרין, למרכז המחקר הרפואי באוניברסיטת ייל, למרכז הרפואי רבין ולמרכז דנה פרבר לחקר הסרטן.

ריץ' עמד מאחורי קרן ריץ' - אחת הקרנות הגדולות הפועלות בישראל אשר מנוהלת על ידי אבנר אזולאי ואשר השקיעה למעלה מ-135 מיליון דולר בשני עשורים האחרונים. הקרן הוקמה על ידי ריץ', אשתו לשעבר - דניס ושותפיו העסקיים: אלקה אקל ופינקוס גרין. הקרן תרמה במשך השנים למוסדות תרבות, חינוך ובריאות ישראלים שונים בהם תוכנית המצטיינים במדעי הרוח והחברה באוניברסיטת ת"א, התזמורת הפילהרמונית הישראלית, הסינמטק בת"א, תיאטראות הקאמרי, הבימה ובאר שבע, המרכז הבינתחומי הרצליה, בית החולים שערי צדק, בית ברל, מוזיאון תל אביב ומוזיאון ישראל.‏[1]

ריץ' סייע באמצעות קשריו וממונו בהעלאת יהודים מתימן ואתיופיה בתחילת שנות ה-80 ובשנות ה-90.

במהלך כל אותם שנים סייע ריץ' לארגוני מודיעין ישראלים במידע על איראן ובשימוש במשרדיו על ידי סוכני מודיעין.

בניית הבניין ביו-הנדסה באוניברסיטת בר-אילן

במהלך העשור הראשון של המאה ה-21 קיבל פרסים ואותות רבים בהם: בשנת 2004 ו 2006 קיבל ממוזיאון תל אביב וישראל (בהתאמה) אותות חבר של כבוד על תרומותיו הרבות. בשנת 2007 ריץ' קיבל תואר ד"ר לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן ואות יקיר הנגב מאוניברסיטת בן-גוריון כאות הוקרה על תרומותיו הכספיות לאוניברסיטאות, וקיבל תעודת אזרח של כבוד לתרומתו לעיר תל אביב.‏[5] בשנת 2008 קיבל אותות של כבוד מהמרכז הרפואי שיבא-תל השומר ומהמרכז הבינתחומי הרצליה. בשנת 2009 קיבל תואר ד"ר לשם כבוד מאוניברסיטת תל אביב כהוקרה על הפעילות הפילנתרופית הנרחבת שלו למען מדינת ישראל והעיר תל אביב.

ריץ' התגורר בקנטון לוצרן שבשווייץ. היה הבעלים של אתרי הסקי בסנט מוריץ שבשווייץ ובמארבלה שבספרד ובתים בספרד ובישראל. נודע כחובב אמנות ותרבות והיה בעל אוסף אמנות נרחב שכלל ציורים של רנואר, מונה ופיקאסו. תחביביו האחרים היה עישון סיגרים וסקי.

ריץ' נפטר משבץ מוחי בגיל 78 ב 26 ביוני 2013 בביתו אשר בקנטון לוצרן בשווייץ. נקבר בקיבוץ עינת בישראל.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריץ' נישא בשנת 1966 לדניאל אייזנברג ולשניים נולדו שלוש בנות – אילונה (נולדה ב-1967), גבריאל (נולדה ב-1969 ונפטרה בגיל 29 לאחר שחלתה בלוקימיה) ודניאל (נולדה ב-1975). ריץ' ורעייתו התגרשו בשנת 1996. לאחר מכן הוא נישא לגיזלה רוסי, והתגרש ממנה ב 2005.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דניאל אמאן, מלך הנפט: חייו הסודיים של ידיד ישראל, אור יהודה: כנרת, 2012.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]