מבוך התשוקות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מבוך התשוקות
Laberinto de pasiones.jpg
כרזת הסרט
שם במקור: Laberinto de pasiones
בימוי: פדרו אלמודובר
הפקה: לואיס בריאלס
תסריט: פדרו אלמודובר וטרי לנוקס
שחקנים ראשיים: ססיליה רות, אימנול אריאס, אנטוניו בנדרס
מוזיקה: ברנרדו בונצי
צילום: אנחל לואיס פרננדס
הקרנת בכורה: 29 בספטמבר 1982
משך הקרנה: 100 דקות
שפת הסרט: ספרדית
דף הסרט ב-IMDb

מבוך התשוקותספרדית: Laberinto de pasiones) הוא סרט קולנוע משנת 1982 שכתב וביים פדרו אלמודובר.

הסרט הוא קומדיה שגיבוריה הם סקסיליה, זמרת נימפומנית וריזה, בנו ההומוסקסואל של שליט מזרח-תיכוני. השניים מתאהבים זה בזה, חרף ההבדלים הקיצוניים בהעדפותיהם המיניות. הסרט מציג תמונה יוצאת דופן של אהבה ומין, המתרחשת במדריד של תחילת שנות ה-80.

עלילת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקסיליה (ססיליה רות), הקרויה בשם החיבה "סקסי", היא זמרת פופ מצליחה ונימפומנית. ריזה (אימנול אריאס) הוא בנו ההומוסקסואל של שליטה המודח של טיראן, מדינה בדיונית במזרח התיכון. כל אחד מהם משוטט בשוק הפשפשים אל רסטרו במדריד לשם חיפוש מאהבים. כל אחד מהם בודק את מועמדיו באותה שיטה: בחינת החלק הקדמי העליון של מכנסי המועמד.

בתקווה להירפא מהנימפומניה ומחרדתה מאור השמש, סקסיליה נמצאת בטיפול אצל הפסיכותרפיסטית סוסנה (אופליה אנג'ליקה), ומספרת לה שלקחה 10-8 גברים לאורגיה, שבה הייתה האישה היחידה. סוסנה מתעניינת יותר באביה של סקסיליה, ד"ר דה לה פניה, גינקולוג מומחה להפריה מלאכותית, אך זה אינו מגלה עניין ביחסי מין. אחת מלקוחותיו היא הנסיכה טוראיה, אשתו לשעבר של שליט טיראן. תוך כדי עיון בכתב עת מגלה טוראיה שריזה, בנה החורג, נמצא אף הוא במדריד. בזכות טיפולו של ד"ר דה לה פניה, טוראיה מסוגלת להרות, לראשונה בחייה. כיוון שאינה יכולה להשיג את זרעו של בעלה לשעבר, היא מחליטה להסתפק בזרע של בנו, ריזה, אותו היא מנסה לאתר.

ריזה מתגורר במדריד בזהות בדויה, כשהוא חובש פאה נוכרית ומשקפיים כהים. הוא מקיים קשר עם פאביו, טרנסווסטיט צעיר. מאוחר יותר הוא פוגש ברחוב את סאדק (אנטוניו בנדרס), והשניים הולכים לדירתו של סאדק למפגש מיני. סאדק חבר בקבוצת טרור המחפשת את ריזה, אך אינו מזהה אותו. כאשר ריזה מגלה שגם סאדק מטיראן, הוא מחליט לשנות את מראהו, כדי לשמור על האנונימיות שלו. בעזרתו של פאביו, ריזה מתחפש לפאנקיסט.

סקסיליה וריזה נפגשים כאשר ריזה, בתחפושתו כ"ג'וני", מופיע כזמר עם להקת פאנק, כממלא מקום של אחד מחברי הלהקה. השניים מתאהבים, אך עדיין אינם מודעים לכך, ולכן כל אחד מהם יוצא מהמועדון עם פרטנר שמצא באותו ערב. בהמשך הערב מתברר לסקסיליה ולריזה שכל אחד מהם שבוי במחשבות על האחר. הם נפרדים מהפרטנרים שמצאו, וסקסיליה מגיעה לביתו של ריזה. השניים נכנסים יחד למיטה, אך אינם מקיימים יחסי מין, משום שהם רוצים שקשר זה יהיה טהור, שונה מיחסיהם המקובלים. "פעם ראשונה שאני עם בחור בלי להזדיין או להתמסטל, ואני מרגישה נפלא", אומרת סקסיליה לריזה.

סקסיליה מוסרת בגדים לניקוי יבש, ופוגשת את קטי (מרתה פרננדס מורו), צעירה העובדת במכבסה השייכת לאביה. אמה נטשה את אביה, והאב נוטל גלולות לחיזוק התשוקה המינית והיכולת המינית. הוא הוזה שקטי היא אשתו, ואונס אותה לעתים קרובות, חרף העובדה שקטי שמה בתה שלו חומר מדכא תשוקה. כדי להתנחם, קטי לובשת את בגדיה של סקסיליה, הכוכבת האהובה עליה. סקסיליה נתקלת בקטי ברחוב כשזו לובשת את בגדיה, והשתיים מתיידדות. קטי מספרת לסקסיליה על הבעיה שיש לה עם אביה, וסקסיליה מספרת לקטי על אהבתה לריזה. אהבתם הגדולה של סקסיליה וריזה ריפאה את ריזה מההומוסקסואליות ואת סקסיליה מהנימפומניה.

קטי וסקסיליה רוקמות תוכנית: הן מחליפות זהויות, כך שקטי תוכל להימלט מהניצול המיני בידי אביה ולהופיע במקום סקסיליה. זה יאפשר לסקסיליה להימלט עם אהובה ריזה. טוראיה מצליחה לאתר את ריזה ולפתות אותו. כאשר סקסיליה מגיעה לחדרו של ריזה, היא מוצאת אותו יחד עם טוראיה. ריזה מנסה לשכנע אותו שיחסי מין עם טוראיה היו רק הכנה לדבר האמיתי אתהּ, אך סקסיליה אינה משתכנעת. בגידתו של ריזה מחזירה את סקסיליה אל הפסיכותרפיסטית. בטיפולה היא מגלה, בפלשבק לילדותה, שטוראיה גרמה לטראומות הילדות שהפכו את סקסיליה לנימפומנית ואת ריזה להומוסקסואל – בזמן שריזה וסקסיליה שיחקו על החוף, הגיעה טוראיה ולקחה את ריזה. סקסיליה הזנוחה, שגם אביה התעלם ממנה, נענתה להצעה לשחק ב"אבא ואמא" עם קבוצת נערים על החוף, בזמן שריזה צופה בה.

סקסיליה נפגשת עם קטי, שלאחר ניתוח פלסטי נראית כמו סקסיליה, וקטי משכנעת את סקסיליה לתת לריזה הזדמנות נוספת. סאדק, המאוהב בריזה, מחפש אותו. חבריו של סאדק, הקיצונים המוסלמים, מתכננים לחטוף את ריזה. קטי מזהירה את סקסיליה וריזה מפני הסכנה. כאשר טוראיה והקיצונים המוסלמים מגיעים לנמל התעופה, ריזה וסקסיליה כבר נמצאים במטוס, בדרכם לאי הטרופי קונטדורה שבאיי הפנינה.

במדריד, קטי, הנראית כמו סקסיליה, שוכבת עם אביה של סקסיליה, שאותו העריצה מאז ומתמיד, והוא סבור שהיא סקסיליה ושבכך הוא מגשים אהבת אמת כלפיה. בנמל התעופה, סאדק וחבריו, שהחמיצו את ריזה, חוטפים את טוראיה. בעת שהמטוס באוויר שומעים הצופים את סקסיליה וריזה מקיימים יחסי מין לראשונה. חרף נסיונה המיני העשיר, מציינת סקסיליה זכות ראשונים של ריזה: "יקירי, אתה הגבר הראשון שזיינתי תוך כדי טיסה".

שחקנים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פדרו אלמודובר עצמו ואחיו אגוסטין מופיעים אף הם בתפקידי משנה בסרט.

דבר המבקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרט זה, השני בסרטיו המסחריים של אלמודובר, הופק בתקציב גדול יותר מאשר סרטו הראשון, "פפי, לוסי, בום", והשתמש בציוד משוכלל יותר.

עם תחילת הקרנתו בספרד, גורלו היה גרוע משל קודמו, ומרבית המבקרים התייחסו אליו בשלילה. מבקר העיתון "אל פריודיקו", היוצא לאור בברצלונה, כתב:

הסיפור אינו יותר מסדרה של אפיזודות, המקושרות בקצרה, ולמה שאנו נוהגים לכנות 'קולנוע' חלק קטן בזה. העלילה המוזרה אינה מגשימה את הבטחתה, משום שהיא מוחלשת על ידי עלילות משנה מקבילות, הנשזרות זו בזו פחות או יותר באקראי.

מבקרים שצפו בסרט שנים אחדות מאוחר יותר, לאחר שאלמודובר זכה למוניטין בינלאומי, התייחסו לסרט ביתר חיוב, תוך שהם מזהים בו את הסגנון שניכר גם בסרטיו המאוחרים יותר של אלמודובר. המבקרת מיכל ויניק כתבה:

בניגוד ל"פפי, לוסי ובום", שמחצית ההנאה ממנו קשורה לכך שהבמאי שלו הפך ברבות הימים לנכס לעולם הקולנוע, "מבוך התשוקות" הוא סרט מושלם, עם תסריט וקאסט מושלמים, וכמות מחשבה מקורית שהייתה יכולה להספיק לדור שלם של קולנוענים.[1]

פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיראן היא איראן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיצוב חלק מהדמויות התבסס אלמודובר על משפחתו של מוחמד רזא שאה פהלווי, השאה האחרון של איראן, שנפטר בשנת 1980, לאחר שהודח.

  • השם "טיראן", שמה של המדינה שממנה הגיעו ריזה, סאדק והנסיכה טוראיה, הוא וריאציה של השם "איראן".
  • שמה של הנסיכה טוראיה הוא וריאציה של שמה של הנסיכה סוראיה, אשתו של השאה, שסבלה מעקרות שהובילה לגירושיה.
  • טוראיה מספרת שבעלה לשעבר נמצא בגלות וסובל מסרטן, תיאור התואם את מצבו של השאה בשנותיו האחרונות.
  • ריזה נושא את אחד משמותיו של השאה.

דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לשני גיבורי הסרט, את הסרט מאכלסות עשרות דמויות נוספות. אלמודובר התייחס למאפיין זה של הסרט ואמר: "אני אוהב את הסרט, אף שניתן היה לעשותו טוב יותר. הבעיה העיקרית היא שסיפורם של שני גיבורי הסרט פחות מעניין מסיפוריהן של דמויות המשנה. אך דווקא משום שיש דמויות משנה רבות כל כך, אני אוהב חלק ניכר מהסרט."[2] ג'נט מסלין, מבקרת הקולנוע של "ניו יורק טיימס" עסקה בסרט רק בתחילת 1990, כאשר הגיע להקרנה בארצות הברית. גם היא התייחסה לריבוי הדמויות בסרט, וציינה: "גישתו של פדרו אלמודובר לקומדיה דומה לגישתם של אחרים לביקוע גרעיני: בביטחון שאם מספיק חלקיקים יתנגשו זה בזה עם אנרגיה מספקת, מוקדם או מאוחר משהו חייב להתפוצץ. דמויותיו מתנגשות בפראות, בסערה, בקומיות ובאקראי."[3]

המשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרט זה הוא הראשון שבו עוסק אלמודובר בהרחבה במשפחה, על שלל בעיותיה וחיפושיה אחר האושר. נושא זה חזר בהמשך בעוד רבים מסרטיו. בסרט שלפנינו שלוש משפחות:

  • סקסיליה ואביה.
  • ריזה ואמו. אביו של ריזה, שליט טיראן, נמצא ברקע העלילה, ומופיע בסרט בסצנה קצרה, שבה הוא מביע רצונו בכך שחצי מהילדים באומה שהוא שולט בה יהיו ילדיו - גישה המתייחסת לתואר "אבי האומה" כפשוטו.
  • קטי, אביהּ ואמהּ. אמהּ של קטי נטשה את אביה, הנוטל גלולות לחיזוק התשוקה המינית והיכולת המינית. הוא הוזה שקטי היא אשתו, ואונס אותה לעתים קרובות.

כדברי טולסטוי בפתח ספרו "אנה קרנינה", כל אחת משלוש משפחות אלה אומללה על פי דרכה. חייהם של בני שלוש המשפחות נשזרים אלה באלה, ובסופו של הסרט כל משפחה מוצאת את אושרה.

סבלה של קטי כמשל לסבלה של ספרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטי סובלת מניצול מיני בידי אביה, שאונס אותה לאחר שאשתו עזבה אותו. סקסיליה, המשוחחת עם קטי על כך, שואלת אותה: "אולי את אוהבת את זה?" וקטי עונה "לא, אבל אפשר להתרגל לכל". Ernesto Acevedo-Muñoz, בספרו "Pedro Almodóvar", רואה בסרטים אחדים של אלמודובר את קורותיהם של הגיבורים כמשל לקורותיה של ספרד. את סבלה של קטי הוא משווה לסבלה של ספרד במשך קרוב לארבעים שנה תחת שלטונו הפטריארכלי והמנצל של פרנקו. בדומה לקטי, גם תושבי ספרד הבהירו ש"אפשר להתרגל לכל".[4]

הופעתו של אלמודובר בסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלמודובר עצמו מופיע פעמיים בסרט זה. הופעתו הראשונה היא מרומזת: ריזה קורא כתב עת המספר על כוכבת הפורנוגרפיה פאטי דיפוזיה, דמות בדיונית שבשמה פרסם אלמודובר בכתב העת "לה לונה" טור המתאר את הרפתקאותיה (ראה אור גם בעברית, בספר פאטי דיפוזיה וטקסטים אחרים, הוצאת בבל, 2002).

בהמשך הסרט מופיע אלמודובר כבמאי, בשם פדרו, המביים סרט בכיכובו של פאביו, ידיד של ריזה. לאחר מכן הולכים פדרו, פאביו וריזה למועדון, שבו מציג פדרו את הלהקה המופיעה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Ernesto Acevedo-Muñoz, Pedro Almodóvar, British Film Institute, 2007, pp 26-36.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מיכל ויניק, הומואים ואחלה וטפטים, באתר עכבר העיר, 3.8.2007.
  2. ^ Frederick Strauss, Almodóvar on Almodóvar, Faber and Faber, 2006, p.29.
  3. ^ Janet Maslin, Sex and So Many Characters In a Comedy by Almodovar, NY Times, 19.1.1990
  4. ^ Ernesto Acevedo-Muñoz, Pedro Almodóvar, British Film Institute, 2007, p 32.


סרטי פדרו אלמודובר

פפי, לוסי, בום (1980) • מבוך התשוקות (1982) • הרגלים מגונים (1983) • מה עשיתי שזה מגיע לי? (1984) • מטדור (1986) • חוק התשוקה (1987) • נשים על סף התמוטטות עצבים (1988) • קשור אותי! אהוב אותי! (1990) • עקבים גבוהים (1991) • קיקה (1993) • פרח הסוד שלי (1995) • אהבת בשר ודם (1997) • הכל אודות אמא (1999) • דבר אליה (2002) • חינוך רע (2004) • לחזור (2006) • חיבוקים שבורים (2009) • העור בו אני חי (2011) • לעוף מהתרגשות (2013)