מבחן בית-עץ-אדם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מבחן בית-עץ-אדםאנגלית: House, Tree, Person, בראשי תיבות: HTP) הוא מבחן אישיות השלכתי המיועד להערכת מאפייני האישיות ועולמו הרגשי של האדם. המבחן משמש כלי אבחון המועבר על ידי פסיכולוגים קליניים, חינוכיים ותעסוקתיים. במבחן מקבל הנבדק הוראה קצרה ועמומה (גירוי) לצייר בית, עץ ודמות אדם, ולאחר ביצועה הוא מתבקש לספר על הציורים שצייר, כל זאת מתוך הנחה כי בעת הציור הוא משליך מעולמו הפנימי על הדף. הבודק במבחן משתמש בכלים ובמיומנות שרכש לשם פירוש והבנת עולמו של הנבדק דרך הציורים.

בדרך כלל מבחן זה מועבר לנבדק כחלק מסדרת מבחני אישיות ואינטליגנציה, כמו מבחן רורשאך, מבחן TAT (או מבחן CAT לילדים צעירים), מבחן בנדר ומבחן וכסלר. הבודק עורך אינטגרציה של הממצאים העולים ממספר מבחנים, וזו מהווה בסיס להערכת אישיותו של הנבדק מבחינה קוגניטיבית, רגשית, תוך-אישית ובין-אישית.

המבחן ושיטת הניתוח שלו ספגו ביקורת בשל בעיות משמעותיות בתוקף שלו, אך במספר מחקרים שנערכו בעשורים האחרונים נמצאו תוצאות חיוביות לגבי התוקף בקרב מספר אוכלוסיות מחקר ספציפיות.

ציור איש של ילד בגיל 4 וחצי

התפתחות המבחן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1926 פרסמה הפסיכולוגית האמריקאית פלורנס גודינאף (Florence Goodenough) את מבחן ציור איש (DAP) ככלי להערכה קלינית בספרה "הערכת אינטליגנציה בציור" (Measurement of Intelligence by Drawings). המבחן פותח תחילה במטרה להעריך אינטליגנציה של ילדים. גודינאף פרסמה בספרה הוראות העברה ומתן ציונים (ציינון) קפדניות למבחן לצד דוגמאות. פיתוח המבחן נחשב פריצת דרך בתקופה בה היו מבחני האינטליגנציה הבלתי-מילוליים בעלי מהימנות ותוקף נמוכים. מחקרים שנעשו בתקופתה על מבחן ציור איש מצאו מתאם גבוה בינו לבין ציוני מבחני אינטליגנציה כתובים אחרים.‏[1]

הפסיכולוגית קארן מחובר (Karen Machover) הייתה הראשונה שהשתמשה בציור דמויות אנוש כשיטה לאבחון האישיות.‏[2] קלינאים אחרים השתמשו גם בציורי עץ ובית ככלי הערכה. אך איחוד שלושת היסודות הללו למבחן בית-עץ-אדם נזקף בדרך כלל לפסיכולוג ג'ון באק (John Buck), שפירט במאמרו משנת 1948 את השיטה, את הוראות ההעברה ואת אופן מתן הציונים.‏[3][4] במקור, פיתח באק את הכלי כמבחן אינטליגנציה, אולם בהמשך פותחו מבחני אינטליגנציה מדויקים יותר, ולכן השימוש בו למטרה זו הופסק.‏[5]

שימושים במבחן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחן בית-עץ-אדם הוא כלי המסייע לפסיכולוג להשיג מידע אודות מידת הרגישות, הבגרות והגמישות של האישיות, על מידת האינטגרציה שלה וכן על האינטראקציה של האדם עם סביבתו.‏[3] השימוש במבחן נפוץ בקרב פסיכולוגים קליניים, חינוכיים ותעסוקתיים, כדי לאבחן מטופלים, או לצורך מיון והתאמה בתהליכי השמה, קבלה לעבודה, לימודים וכדומה.

המבחן מועבר לילדים ולמבוגרים. למבוגרים רבים ישנם מנגנוני הגנה מתוחכמים יותר, ונדרשת משימה השלכתית כדי להביא אותם לבטא את הדפוסים המגבילים או התוקפניים באישיותם.‏[6] מבחן בית-עץ-אדם מציג גירוי המוכר לכלל האוכלוסייה – האדם נחשף במהלך חייו לאינספור בתים, עצים ואנשים, וההנחה היא כי רק את אלו שעמם הוא מזדהה וחש אליהם קרבה, הוא יבחר כאובייקט לציור וישליך עליהם באופן לא מודע את עולמו הפנימי.

שימושים נוספים למבחן:

  • מבחנים קבוצתיים על מנת לזהות חוסר הסתגלות.
  • הערכת מידת התאמה טרם כניסה לבית הספר (אבחון בשלות של ילדי גן לקראת כיתה א').
  • הערכת מידת האינטגרציה של האישיות לפני העסקת עובד או לפני כניסתו לתוכנית הכשרה.
  • כלי מחקר לסיוע בזיהוי גורמים באישיות המשותפים לקבוצת נבדקים מסוימת.
  • בתחילת טיפול פסיכולוגי ובמהלכו, כמשוב להתקדמות המטופל בטיפול.

הבחירה באובייקטים בית-עץ-אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים רבים איששו את הטענות בדבר המשמעות האישית והפוטנציאל הסימבולי של המושגים "בית", "עץ" ו"אדם". מושגים אלו נבחרו בשל היותם מוכרים לכולם, כולל לילדים צעירים, קל לקבלם כנושאים לציור, הם מעוררים התבטאות כנה וחופשית, והם בעלי משמעות סימבולית בלתי מודעת.

בשנת 1969 מצאו באק והאמר כי ציורים של בית ועץ מופיעים כאסוציאציות שכיחות המתקשרות לאדם. שלושתם נחשבים כעצמים מוכרים, והם מזמנים יותר אסוציאציות מאשר עצמים אחרים. לטענתם, היתרון של מבחן בית-עץ-אדם לעומת מבחן ציור איש, הוא שמבחן זה מזמן מרחב גדול יותר של פרשנות.‏[6]

הם מנו את היתרונות בצירופן יחד של שלוש המטלות של ציור בית, ציור עץ וציור אדם:

  1. מטרת המבחן הפכה לפחות מפורשת וכך הנבדקים הפכו לפחות חשדניים
  2. המטלות נתפסו כמעניינות לילדים ולמבוגרים
  3. ציור הבית יכול לספק מידע על חיי המשפחה של הנבדק
  4. ציור העץ, הנחשב לייצוג סמלי של העצמי, עשוי לחשוף רבדים עמוקים של העצמי וכך לגלות סוגיות בלתי מודעות החבויות מתחת לפני השטח‏[6]

הפסיכולוג קארל קוך (Karl Koch) טען שלנבדק קל יותר לייחס תכונות שליליות לעץ מאשר לאדם, משום שהעץ נתפס כפחות קרוב אליו. בנוסף, נמצא כי בניגוד לציור אדם, ציור העץ אינו נוטה להשתנות במבחנים חוזרים, גם לא לאחר פסיכותרפיה ממושכת.‏[7]

רצף הציורים מאפשר לנבדק להתחיל מהציור הנייטרלי יחסית (הבית), ולעלות באופן הדרגתי אל הציור הטעון ביותר מבחינה רגשית (האדם).‏[3]

ההנחיות לנבדק[עריכת קוד מקור | עריכה]

במבחן בית-עץ-אדם, לצד הביטוי החופשי, ישנן מספר הגבלות לצורך סטנדרטיזציה: בהעברת המבחן, יש להקפיד על הנחיות, כלים ותנאים אחידים לכל הנבחנים, כדי לשמור על מהימנות ותוקף המבחן.

לפי המקובל, הנבדק מקבל עיפרון מספר 2 ומחק, ארבעה דפים של נייר לבן, כל דף באורך ורוחב של 17–21 ס"מ. ההנחיה היא קצרה ואחידה: "צייר בית, עץ ואדם (לפי סדר זה) הכי טוב שאתה יכול". את הבית הוא מתבקש לצייר במאונך לצלע הארוכה של הדף. כשהנבדק מסיים את ציור האדם הוא מתבקש לצייר דמות נוספת, הפעם בת המין השני. לאחר שלב הציורים ניתנת לנבדק הזדמנות לתאר, להגדיר ולפרש את הציורים שלו ולהעלות אסוציאציות לגביהם.‏[3]

במהלך הציור הנבדק יכול למחוק כרצונו, אין מגבלת זמן והוא אינו מורשה להיעזר בכלים נוספים, כגון סרגל. אם הנבדק טוען שאינו יודע לצייר או כי אינו יצירתי, נאמר לו שהמבחן אינו בודק כישורים אמנותיים, וכי אין דרך אחת שהיא "הנכונה".

קיימות גרסאות שונות להעברת המבחן. ישנם בוחנים המעבירים את המבחן בשני שלבים: בשלב הראשון הנבדק מתבקש לצייר את כל ארבעת הציורים עם צבעים, ובשלב השני עם עיפרון. בגרסה אחרת יש המבקשים מהנבדק בסיום הציורים לספר סיפור על כל אחד מהציורים. יש המבקשים בסיום להוסיף ציור משפחה.

פרמטרים כלליים להבנת הציורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניתוח הציורים, הבודק מייחס חשיבות לפרטים רבים ולאינטגרציה ביניהם. הניתוח הוא שיטתי ונעשה כתהליך אנליזה וסינתזה של הממצאים. לצד ההתייחסות להיבטים המבניים, כמו איכות הקו, מיקום הציור על הדף, הפרופורציות, מידת הפירוט והדיוק והשלמות, ישנה התייחסות גם להיבטים ההבעתיים, כלומר הבעות הפנים ותנוחות, של כל ציור בפני עצמו וביחס לאחרים.

הגיל הכרונולוגי לא משנה את אופן הניתוח, אך נבדקת שכיחות הופעת תווים שונים בציורי הנבדק בהשוואה לבני גילו, כדי לבחון אם אלו סימנים נורמטיביים לשלב התפתחותו.

הניקוד ניתן באופן כמותי אובייקטיבי וכן באופן איכותני וסובייקטיבי. הניתוח הכמותי מערב ניתוח של פרטי הציור, על מנת להגיע להערכה כללית של יכולות הנבדק בעזרת שיטת ניקוד שנכתבה על ידי יוצרי המבחן. יחד עם זאת, השימוש העיקרי למבחן הזה נקשר לסכמה האיכותנית, שבה הבודק מנתח באופן סובייקטיבי את הציורים ואת התגובות לשאלות, באופן שמעריך את אישיות הנבדק.‏[6]

בכל אחד מהציורים (בית, עץ ואדם) נבדקים פרמטרים ספציפיים. עם זאת קיימים מאפיינים יסודיים המשותפים לכולם:

  • סדר: הסדר שבו הנבדק מצייר את הפרטים מצביע על סדר החשיבות שלהם אצל הנבדק ועל היררכיית הקונפליקטים שעולים מול כל אובייקט.
  • מיקום: במחקר של אלטשולר והטוויק (Altschuler & Hattwick) משנת 1947, נמצא כי ציור במרכז הדף מעיד על התנהגות רגשית יותר מונחית–עצמי, ואילו ציור מחוץ למרכז מעיד על איכויות לא נשלטות ותלותיות. הציור במרכז נמצא כמצביע על "ביטחון גבוה".‏[7] באק הציע שככל שנקודת האמצע של הציור נמצאת לימין נקודת האמצע של הדף, כך סביר שהנבחן מציג התנהגות יציבה ונשלטת, מוכן לדחות סיפוקים ומעדיף סיפוקים אינטלקטואליים רגשיים. לעומת זאת, כשנבדק מצייר משמאל לנקודת האמצע של הדף, גדלה הסבירות שהוא נוטה להתנהג באימפולסיביות ומחפש סיפוק מיידי לצרכיו.‏[3]
  • גודל (ניתן להתייחס גם לפרופורציות): הציור מספק רמזים לרמת אנרגיה, להערכה העצמית הריאליסטית של הנבחן, ההרחבה העצמית המאפיינת אותו והנפח העצמי הפנטזיוני שלו. בכל אובייקט הגודל מתפרש באופן אחר. למשל: אדם גדול מצביע על שתלטנות או תוקפנות, ואדם קטן – על קטנוּת, חוסר מוּתאמוּת או ערך עצמי ירוד.
  • לחץ: לחץ העיפרון על הנייר, כמו גודל, הוא אינדיקציה לרמת האנרגיה של הנבחן.
  • הדגשות והשמטות: כאשר ישנה הדגשה של פרט מסוים בציור, הדבר יכול להוות אינדיקטור לקונפליקט. מחיקות נחשבות לביטוי של חוסר שביעות רצון וחרדה ומייצגות ניסיון להביא לשלמות. הצללה מבטאת חרדה ונתפסת גם כביטוי של פריקת אגרסיות תוך הסוואת הקונפליקט.‏[8]
  • פירוט: ציור עשיר בפרטים עשוי להיות אינדיקציה לאינטליגנציה ועושר פנימי. פירוט יתר המאפיין אנשים הסובלים מהפרעה טורדנית-כפייתית נובע במקרים רבים מצורך לחפש הגנה מפני כאוס פנימי או חיצוני על ידי יצירת עולם מובנה מאוד ובנוקשות. היעדר פירוט מותאם מעביר תחושה של ריקנות ואנרגיה מופחתת, המאפיין אנשים המשתמשים בהגנות של הימנעות, ולעתים דיכאון.

ציור בית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדגמה לאיור של בית

ציור הבית מייצג את המקום שבו גר האדם, ומעורר בנבדק אסוציאציות הקשורות לחיי הבית וליחסים בתוך המשפחה. ציור הבית יכול לשקף את יחס הנבדק לבני המשפחה ואת חוויית המשפחה שלו. ראשית מתייחס המאבחן לרושם הכללי שהציור יוצר, ולאחר מכן לפרטים: הגג מייצג את עולם הדמיון, קירות הבית מייצגים את חוזק האגו, הדלת והחלונות מייצגים את הפתחים דרכם נעשה הקשר עם הסביבה.‏[9] הפסיכולוג רוברט ברנס (Robert C. Burns) הציע אלטרנטיבה וקרא להתייחס לבית כמייצג את אמו של המטופל.‏[6]

ציור עץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדגמה לאיור של עץ

ציור העץ מייצג את מיקומו ותפקידו של האדם בחיים, ומשקף רגש עמוק ולא מודע לגבי עצמו, וכן את יחס הנבדק אל סביבתו. התייחסות לפרטים בציור העץ: הגזע ככוח פנימי וכדימוי עצמי – צלקות העץ מייצגות התנסות טראומטית, והגיל שבו אירעה הטראומה יכול להיות מאובחן על ידי הגובה שבו ממוקמת הצלקת על הגזע. הענפים משקפים את ארגון האישיות ואת היכולת לקבל סיפוק מהסביבה. השורשים מצביעים עד כמה הנבדק מיושב, מחובר למציאות אך גם עד כמה הוא מקושר לעברו. הצמרת מתקשרת לעולם הפנטזיה, העלים לקשרים חברתיים, והפירות לפריון ולבשלות.

ציור אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציור אדם יכול לשקף דימוי עצמי או דימוי אידאלי (כאשר הנבדק מצייר מה שהיה רוצה להיות ולא מה שמרגיש), או אחר משמעותי (כאשר על הציור מושלכת דמות נוכחית, או מן העבר, שהייתה לה השפעה על הנבדק). בציור אדם ניתן פירוש לכל רכיב ספציפי: לראש אשר מתקשר לשליטה ולאינטלקט; לגוף אשר מתקשר לרגשות, לעשייה, למיניות וליצרים; ואילו הפנים כמשמשות מקור לסיפוק תחושתי ולייצוג ערנות וקשר עם הסביבה. ישנה חשיבות גם לפירוש סימנים נוספים: גודל הדמות, איכות הקו, מחיקות מופרזות, תנועת הדמות, בחירת המגדר של הדמות הראשונה (בדרך כלל כל אדם בוחר לצייר תחילה את בן מינו) ותשומת לב לעיוותים והשמטות, היכולים להעיד על קונפליקט עם אותו חלק.

באופן זה עשויה להתקבל תמונה מלאה של הקונפליקטים וההגנות כפי שהן מסודרות באופן היררכי במבנה האישיות של הנבדק.‏[9]

יתרונות הכלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבחן מורכב מחלקים שאינם מילוליים, הציורים, היעילים בעיקר עבור אנשים שאינם מילוליים במיוחד, וכן מחלקים מילוליים, ההתייחסות המילולית לציור, דבר המעניק הזדמנות להביא לידי ביטוי בצורה ישירה או סמלית את התחושות של הנבדק ולהצביע על תפיסת המציאות שלו. צורת הביטוי של הציור מאפשרת לנבדקים הנמצאים במצב רגרסיבי להביא לידי ביטוי את הפוטנציאל שלהם, יותר מאשר בשיטות אחרות. יתרון נוסף קשור לכך שבמהלך המבחן הנבדק יכול לשים לב כי פרט כלשהו בציור הנו משמעותי במיוחד עבורו.‏[3]

ביקורת על הכלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרם אוששה תקפות סטטיסטית של נקודות הניתוח האיכותניות והכמותיות.‏[10][11] כמו כן, נמצא כי ניתוח המבחן עלול לגרום לזיהוי-יתר של פתולוגיות, ונראה כי הכלי אינו מותאם לעבודה עם אוכלוסיות מגוונות מבחינה אתנית או תרבותית.‏[12] בנוסף לבעיות התוקף, מבוגרים מסרבים לעתים לצייר, ונבדקים רבים מתארים את ההיבחנות במבחן הזה כלא נעימה, ולטענתם המבחן ארוך ומייגע. הפסיכולוג, האוורד מ. קנוף ( Howard M. Knoff) העלה שאלה בנוגע לשיקולי עלות מול תועלת, שכן עריכת מבחן השלכתי שכזה וניתוחו אורכים זמן, עלותו הכלכלית גבוהה ולעתים השימוש בו מצריך הערכה נוספת.‏[13]

למרות חסרונות אלו, הדעה הרווחת בקרב המשתמשים בו היא כי למבחן זה יש ערך רב בזכות יכולתו להעריך את האישיות השלמה, כפי שהודגם במספר מחקרים בעשורים האחרונים. בכל מקרה, מאפיינים ספציפיים שעולים מציור מסוים משמשים לאימות בלבד של מסקנות כלליות בהערכת אישיות הנבדק; מאבחנים נדרשים להתייחסות כוללנית אל הציור ואל כלל הציורים בהערכה שהם נותנים למאפיינים של האישיות, ותוך שילוב אינטגרטיבי עם כלים אחרים בהערכה שמצביעים על אותם מאפיינים (למשל, אם עולה מאפיין של ערך עצמי ירוד בשל הקטנה של ציור העץ, נדרשים מאפיינים נוספים כדי להסיק על כך לגבי הנבדק - הן בציור העץ, הן בציורים האחרים, והן בכלים נוספים שמועברים באותה הערכה).‏[14]

מחקרים עדכניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף פי שישנה ביקורת נרחבת לגבי תקפות ומהימנות המבחן, כלי זה נמצא בשימוש נפוץ בקרב קלינאים בעבודתם עם מבוגרים וילדים. נמצא שהמשמעות המתקבלת מניתוח הציורים תלויה במידה רבה בגישתו ובניסיונו של הקלינאי. הוורת' מרי ציין שבמשך תקופה ארוכה פחת העניין בכלי זה בקרב חוקרים, בשל הבעייתיות בתוקף ובמהימנות, ובכך הוא תולה את מיעוטו של מחקר מקיף בנושא.‏[5]

מבין המחקרים שנעשו: מחקר שנערך ב-2009 השווה בין ציורי בית-עץ-אדם של ילדים הלוקים בתסמונת אספרגר לבין קבוצת ביקורת של ילדים נורמטיביים. הקבוצות תאמו בגיל, במגדר, בגיל הכרונולוגי ובמנת המשכל, והתבקשו לצייר ציור חופשי ולאחר מכן בית-עץ-ואדם. הציורים נוקדו לפי סטנדרטים שנקבעו מראש. בציורי הבית והעץ לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות, ואילו בציורי האדם הניקוד היה נמוך משמעותית אצל הילדים הלוקים באספרגר. החוקרים הסיקו כי הפערים נבעו מהיעדר עניין יחסי בעולם החברתי המאפיין את הלוקים בתסמונת זו, או בשל ניסיון מוגבל בציור אנשים.‏[15]

מחקר נוסף שהתפרסם ב-2010 נועד להעריך את המהימנות והתוקף של הקריטריון של מבחן בית-עץ-אדם בקרב ילדים עם הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות ולקויות למידה. קבוצת הניסוי כללה 136 ילדים עם הפרעת קשב וריכוז או עם לקויות למידה בגילאים 8–10, שלמדו בבית ספר רגיל והייתה להם רמת אינטליגנציה נורמלית (90 ומעלה). קבוצת הביקורת מנתה אותו מספר ילדים שלא אובחנו כסובלים מההפרעות. כל הנבחנים התבקשו לצייר בית, עץ ואדם, על דף לבן סטנדרטי. ניתוח הציורים נעשה על פי הסולם הרגשי וההתפתחותי של קופיץ.‏[16] הסולם ההתפתחותי כלל 30 שאלות שנוקדו בין 0 ל-28, והסולם הרגשי הורכב משלושה תחומים: איכות הפרטים, תכונות מיוחדות והשמטות.‏[17] תוצאות המחקר הראו שמהימנות המבחן והמבחן החוזר היו גבוהות יותר עבור הסולמות הרגשיים מאשר הסולמות הקוגניטיביים.‏[16]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קת'י מלקיודי, הבנת ציורי ילדים, הוצאת ספרים "אח", 2004.
  • עדה אברהם, הגלוי והנסתר בציורי דמות אנוש, ת"א, הוצאת רשפים, 1989.
  • רות בייט – מרום, מבחנים פסיכולוגיים, תאוריה ומעשה. ת"א: הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2009.
  • יהודה רימרמן, הילד ניכר בציוריו, אוצר המורה, 1975.
  • יהודה רימרמן, ציורי ילדים כאמצעי הבעה ואבחנה, אוצר המורה, 1983.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פלורנס גודינאף, באתר Feminist Voices
  2. ^ עדה אברהם, הגלוי והנסתר בציורי דמות אנוש, ת"א, הוצאת רשפים, 1989
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 Buck, N. John. The House – Tree – Person Technique, a qualitative and quantitative scoring manual, Journal of Clinical Psychology, 4, 317-396, 1948
  4. ^ רות בייט-מרום, מבחנים פסיכולוגיים, תאוריה ומעשה. ת"א: האוניברסיטה הפתוחה, 2009
  5. ^ 5.0 5.1 Haworth R. Mary, HTP: House – Tree - Person Projective Technique, In O.K Buros (Ed), The Sixth Mental Measurements Yearbook. Highland Park, N.J. ,1965
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 Marnat Gary Groth, The Handbook of Psychological Assessment (4th edition), John Wiley & sons, 2003
  7. ^ 7.0 7.1 Hammer Emanuel, F, The Clinical Application for Projective Drawings. Charles C. Thomas Publisher, LTD, 1978.
  8. ^ Machover, Karen. Personality projection in the drawing of the human figure: A method of personality investigation , American lectures in psychology. Springfield, IL, US: Charles C. Thomas Publishe, 1949
  9. ^ 9.0 9.1 Hammer Emanuel, F, Advances in Projective Drawing Interpretation. Charles C. Thomas Publisher, LTD, 1997.
  10. ^ Craig, R J, Olson, R E, and Saad, S, (2002)Figure-drawing indices of psychological accessibility. Psychological Reports: Volume 91, pp. 1213-1221.
  11. ^ Handler, L, Campbell, A, and Martin, B, (2004), Use of graphic techniques in personality assessment: Reliability, validity, and clinical utility
  12. ^ Lilienfeld Scott O., Wood J Marion & Garb Howard N, The scientific status of projective techniques, Psychological Science in the Public Interest, 1, 27-66, 2000
  13. ^ Knoff Howard M, (Ed.), Projective /personality assessment in the schools, School Psychology Review, 12(4), 2002
  14. ^ מבחן ציור דמות - House-Tree-Person: HTP, ‏בלקסיקון הפסיכולוגי "בטיפולנט"
  15. ^ Hui Keow Lim., & Slavghter Virginia. Brief report: Human figure drawing by children with Asperger syndrom, J. Autisim development disorder, 38, 994 – 998, 2009
  16. ^ 16.0 16.1 Sharon Perets, Kavel Michelle, Deutsh Castel Tsofia, Cohen Ayala & Tirosh Emanuel, The human figure drawing as related to Adhd disorder ,Journal of child neurology, 6, 689-693,2010
  17. ^ Koppits EM, psychological evaluation of children's human figure drawings, New york, NY:Grune and Satratton;1968
ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg