מבחן השלכה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מבחן השלכה - הוא סוג של מבחן אישיות בפסיכולוגיה, שבו מוצג גירוי רב משמעי, שעל הנבחן להציג לו פירוש. ההנחה היא שהפירוש ישקף דבר מה על נותן הפירוש.

רוב מבחני ההשלכה מבוססים על הפסיכולוגיה הפסיכואנליטית. הם מורכבים מגירויים מעורפלים, המאפשרים לאדם מרחב תגובה גדול. הנחת היסוד במבחנים אלה גורסת כי רגשותיו של האדם, יצריו, עמדותיו, משאלותיו וצרכיו, מושלכים על הגירויים העמומים ותגובותיו הן לפיכך ביטוי לעולמו הפנימי והלא מודע.

קיימים סוגים שונים של מבחני אישיות השלכתיים הנבדלים ביניהם באופי הגירויים ובאופי התגובות. יש שמציגים לנבדק גירויים חזותיים עמומים יותר או פחות (כתם דיו או ציור), והוא מתבקש להגיב מילולית. דוגמה: מבחני רורשאך ו- TAT. יש המציגים לנבדק גירויים מילוליים (מילים או חלקי משפטים), ועליו להגיב מילולית. יש המציגים לנבדק גירוי מילולי, ועליו להגיב בציור, כמו מבחן ציור איש.

יתרונות מבחנים אלו שהם חסינים במידה רבה מפני הטיות והעמדות פנים ולכן מאפשרים לעמוד על כוחות ועל מניעים לא מודעים באישיות. בדרך כלל אפשר להעבירם לקבוצות מיוחדות עקב היותם, בחלקם, לא מילוליים.

מבחנים פופולריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחן רורשאך[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מבחן כתמי הדיו של רורשאך
הכרטיס הראשון מתוך עשרת כרטיסי כתמי הדיו של מבחן רורשאך

מציגים עשרה כתמי דיו, והנבחן אמור לתאר את מה שהוא רואה בהם. הניקוד שיינתן לו יתבסס על גודל הפריטים שבהם התמקד וצורתם, מידת התייחסותו לצבעים, תוכן הפירוש שלו ומידת השכיחות של פירוש זה בקרב אוכלוסיית הנבדקים.

הרמן רורשאך, שהיה מפתחו של המבחן, תיאר את שיטתו כבר בשנת 1921. הוא היה למעשה הראשון שהשתמש בכתמי דיו כדי לחקור את האישיות השלמה. מבחן זה מכיל 10 כרטיסים, שעל כל אחד מהם מודפס כתם דיו בעל סימטריה דו-צדדית. 5 מן הכתמים מודפסים בגוני אפור ושחור בלבד, 2 כוללים כתמים אדומים, וב–3 משולבים גוני פסטל אחדים. כל כרטיס מוצג לנבחן בנפרד ומבקשים ממנו לומר מה יכול הכתם לייצג. הבוחן רושם בקפדנות את כל התגובות לכל כרטיס, וכן את זמן התגובה, כיצד מחזיק הנבדק את הכרטיסים, הערות ספונטניות, תגובות רגשיות והתנהגות אחרת. במהלך התחקיר ניתנת לנבדקים הזדמנות להסביר ולהבהיר את תגובותיהם.

פירוש המבחן מתבסס על שלוש קטגוריות נקידה: מיקום, מגדירים ותוכן (location, determinants, content). מיקום פירושו אותו חלק של הכתם שאליו מייחס הנבדק כל תגובה. האם הוא משתמש בכתם כולו, בפרט שכיח, בפרט יוצא דופן, בחלל לבן, או בצירוף כלשהו של שטחים אלה. המגדירים של התגובה כוללים צורה, צבע, צללים ו"תנועה". הטיפול בתוכן שונה בכל שיטת ניקוד, אולם השכיחה והמרכזית היא דמויות אנושיות, פרטים אנושיים, דמויות ופרטים של בעלי חיים ותרשימים אנטומיים. יש החולקים על שיטה זו ויש המצדדים בה. במרוצת השנים שופרו תהליכי המדידה וכן תוקפו לתחומים ספציפיים, בהם נמצא תימוכין מעשי לתוצאות. לדוגמה: ספר שכתבו גודפריד, סטריקר וויינר בשנת 1971, פיתוח שיטתו של רורשאך על ידי ג'ון אקסנר ב-1981 ועוד.

מבחן כתמי הדיו של הולצמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מבחן כתמי הדיו של הולצמן

שיטה נוספת של מבחן השלכה להערכת מאפייני אישיות באמצעות כתמי דיו, היא שיטת כתמי הדיו של הולצמן (Holtzman Inkblot Technique ,HIT). זהו מבחן הדומה במהותו למבחן רורשאך, ונוצר במטרה להתגבר על חלק מהמגבלות של מבחן זה.

המבחן פותח על ידי ויין הולצמן והוצג לראשונה ב-1961. הוא כולל שתי סדרות של 45 כרטיסי כתמי דיו בכל אחת, שמוצגים לנבדק, והנבדק מתבקש להגיד כמו מה זה נראה לו. הנבדק יכול לתת תגובה אחת בלבד לכל כרטיס. מתן הציונים (ציינון) והפירוש של תגובות הנבדק, נעשה על פי 22 מדדים, ביניהם זמן התגובה, תוכן התגובה, מיקום הגירוי בכרטיס, צבע, תנועה, אינטגרציה, חרדה, איזון ועוד.

יתרונותיו של מבחן הולצמן על פני מבחן רורשאך, הם בין השאר בהגבלת כמות התגובות של הנבדק לכל כרטיס; כמות גדולה של כרטיסים, שנבחרה אחרי מחקר מתוך אלפי כרטיסים; מערכת מתן ציונים מדויקת יותר ובעלת מדדים שהוגדרו היטב, שיוצרת פחות הטיות סובייקטיביות של הבוחן ולפיכך תורמת למהימנות בין שופטים גבוהה יחסית של המבחן; בדיקות התוקף והמהימנות של הכלי נמצאו מעודדות יחסית לאלו השנויות במחלוקת של מבחן רורשאך.

מבחן התפסת נושא (TAT)[עריכת קוד מקור | עריכה]

במבחן התפסת נושא (Thematic Apperception Test (TAT מוצגים לפני הנבחן עשרים ציורים המתארים דמויות במצבי קונפליקט רגשי, ועל האדם לספר עליהם סיפור. ההנחה היא שמוטיבים באישיות, פנטזיות וקשיים, ישתקפו בסיפור.

מבחן זה מציג גירויים מובנים יותר, ומצריך תגובות מילוליות מורכבות יותר ומאורגנות מבחינת המשמעות. הפירוש שניתן במבחן זה מבוסס בדרך כלל על ניתוח איכותי למדי של התוכן. המבחן פותח על ידי הנרי מארי ועמיתיו במרפאה הפסיכולוגית של אוניברסיטת הרווארד והוא נפוץ בעבודה הקלינית ובמחקר. הוא מורכב מ- 19 כרטיסים ועליהם תמונות לא לגמרי ברורות בשחור-לבן וכרטיס ריק (לבן) אחד. המשיב מתבקש להמציא סיפור לכל תמונה, שיסביר מה קדם לאירוע המתואר בתמונה, יתאר מה קורה באותו רגע ומה הדמויות עושות, מרגישות וחושבות, ויאמר מה יקרה בסופו של דבר. בהגיעו לכרטיס הריק מתבקש הנבדק לדמיין לעצמו תמונה כלשהי, לתאר אותה ולספר עליה סיפור. השיטה המקורית שקבע מארי במדריך למבחן מצריכה שני מפגשים בני שעה אחת כל אחד; במהלך כל מפגש מציגים עשרה כרטיסים. למפגש השני נבחרו בכוונה תחילה הכרטיסים שהם יוצאי דופן, דרמטיים ומוזרים יחסית לקודמים, וההוראות הנלוות להצגתם מעודדות את המשיבים לקרוא דרור לדמיונם.

כמו כן ישנם מבחני השלמת משפטים, מבחן אסוציאציות, מבחני ציורים (מבחן ציור איש או HTP), ומבחן בנדר.

אמינות המבחנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות ניסיונות לפתח מערכת בדיקה אחידה, נראה שההערכה במבחני רורשאך משתנה ממעריך למעריך, ואמינותה נחשבת למועטה.

מבחני TAT נחשבים לאמינים יותר, וישנם מחקרים שהצליחו להסיק מהם תחזיות שעמדו במבחן מדעי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]