מבט לתקשורת פלסטינית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לוגו

מבט לתקשורת פלסטיניתאנגלית: PMW- Palestinian Media Watch) הוא מכון מחקר ישראלי לחקר החברה הפלסטינית. מכון המחקר חוקר ומתעד את החברה הפלסטינית באמצעות כלי התקשורת, התרבות ומערכת החינוך של הרשות הפלסטינית.

מטרת המכון היא לבחון את האידאולוגיה של הרשות הפלסטינית ואת הפער בין הצהרותיה לעולם לבין התקשורת הפנימית שלה, בנוגע ליחסה לישראל, לסכסוך הישראלי-פלסטיני ולתהליך השלום. מסיבה זאת המכון מתמקד פחות בחברה הפלסטינית ברצועת עזה תחת שלטון החמאס שאינו מכיר בישראל או בתהליך שלום. מחקרי המכון חושפים הסתה אנטישמית קשה וחינוך לאלימות ולשנאת ישראל.

דו"חות המכון ומחקריו מוצגים בפני קובעי מדיניות ומנהיגים בישראל, בארצות הברית ובמדינות אירופה. המכון מפעיל אתר אינטרנט בשלוש שפות וערוץ ביוטיוב המכיל מאות סרטונים, בנוסף לפרסומים בכלי התקשורת בישראל ובעולם.

הקמה ופעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכון "מבט לתקשורת פלסטינית" נוסד בשנת 1996 ובראשו עומד איתמר מרכוס ששימש בעבר גם כמנהל המחקר בארגון "המרכז למעקב אחר השפעות השלום" (CMIP)‏[1] וכחבר בוועדה המשולשת ישראלית-פלסטינית-אמריקאית למניעת הסתה שהוקמה בעקבות הסכמי וואי.‏[2] חברים נוספים בצוות המכון הם: ברברה קרוק, נציגת המכון בצפון אמריקה ונאן ז'אק זילברדיק. על פי אתר האינטרנט של המכון לקבוצת המתרגמים שלו ניסיון רב בחקר החברה הפלסטינית וחלקם דובר ערבית כשפת אם. חברי המכון עוסקים בניטור ובמעקב של כלי התקשורת הפלסטינים, תוך שימת דגש על המסרים אותם מעבירים מנהיגי החברה הפלסטינית, מהפת"ח ומהחמאס, לאוכלוסייה הפלסטינית. תוצרי המעקב מתורגמים לעברית, אנגלית וצרפתית ומועלים לרשת האינטרנט.

המכון חוקר היבטים שונים בחברה הפלסטינית, בהם: דמוניזציה של ישראל והיהודים, עלילות כלפי מדינת ישראל, עידוד האלימות והשאהדה, שימוש באלימות כאסטרטגיה, שכתוב ההיסטוריה והכחשת שואה, דרכי המימון של הטרור הערבי, סוגיות פנים בחברה הפלסטינית, פאן-אסלאמיות ושנאת המערב, ואפיון דמותם והשקפותיהם של המנהיגים הפלסטינים. לדברי איתמר מרכוס, המכון פועל לקידום "החינוך לשלום".‏[3]

המכון הפיק מחקרים מגוונים העוסקים בנושאים אלו, ולדבריו, מחקרים אלו "השפיעו רבות על האופן בו העולם תופס את העם הפלסטיני". כך למשל גרר פרסום של המכון במרץ 2008 בו נחשפו דברי הסתה לכאורה של מחמוד עבאס לעיכוב העברת 150 מיליון דולר כספי סיוע לרשות הפלסטינית. על פי ה"וושינגטון טיימס": "תכני הראיון של מחמוד עבאס הגיעו לידיעה הציבור רק בזכות עבודתו הקפדנית של ארגון 'מבט לתקשורת הפלסטינית'".‏[4] באפריל 2008 הציג המכון בפני וועדת החוץ של בית הנבחרים האמריקאי דו"ח מיוחד על הקשרים של הרשות הפלסטינית עם אויביה של ארצות הברית.‏[5] בינואר 2008 הוצג בפני הפרלמנט הבריטי דו"ח המתאר כיצד כספי הסיוע הבריטיים מופנים לחינוך לשנאה נגד היהודים והמערב.‏[6] המכון עובד בשיתוף פעולה עם משרדי ממשלה שונים ובעבר ביצע כמה מחקרים בהזמנתם.‏[7] נציגי המכון הרצו בעשרות אוניברסיטאות, בכלי תקשורת מובילים והופיעו בפני פרלמנטים ברחבי העולם.‏[8]

בדצמבר 2010 נחסם ערוץ היוטיוב של המכון בטענה שהוא "מעודד שיח שנאה", לאחר שחשף סרטונים אנטישמיים שהופיעו בטלוויזיה הפלסטינית,‏[9] אולם הוא חזר לרשת כעבור כמה ימים.‏[10]

מחקרים ועמדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האינתיפאדה השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המכון, לפני האינתיפאדה השנייה חלה עלייה קיצונית בשידורי אלימות אנטישמיים, בקריאות לערוך מלחמת ג'יהאד ובצילומים ערוכים מהאינתיפאדה הראשונה. התקשורת הפלסטינית אינה זוכה מחופש ביטוי ועל כן סביר להניח כי ההנהגה בראשות ערפאת החליטה על הגברת התעמולה כחלק ממדיניות פוליטית שהביאה לאינתיפאדה השנייה.

דמוניזציה של חיילי צה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

תכני הטלוויזיה הפלסטינית מציגים את חיילי צה"ל כרוצחים ואנסים, בין אם בקטעים מזויפים שנועדו להיראות אותנטיים, ובין אם בסרטי עלילה מבויימים.

דרשות דתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המכון אין הבדל בין הדרשות הדתיות מאת הרשות ביחסה לישראל לבין יחסו של החמאס לישראל. בשניהם נאמר כי אדמת "פלסטין" היא אדמת וקאף קדושה, שכל ישראל שייכת לפלסטינים, וכן שמי שיחלק את פלסטין רבתי הוא בוגד וסופו למות בגיהנום. בדרשות גם קוראים "צריך לשחוט אותם ולרצוח אותם כדברי אללה... אסור שיהיו בלבבכם רחמים אל היהודים בכל מקום ובכל הארץ. הלחמו בהם בכל מקום שאתם מצויים. בכל מקום בו אתם נתקלים בהם - הרגו אותם".

חינוך ילדים לשאהדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המכון, מסמכיו מוכיחים כי הרשות בניגוד להצהרותיה כן מעודדת את ילדיהם למות. הילדים נדחפים על ידי הוריהם, חבריהם, הרשות והתקשורת לשאהדה ולעימותים, ומעלים בפני הילדים את ערך המוות "למען אללה". ישנן קריאות ברורות לכך בהמנונים בבית הספר, בקליפים בטלוויזיה, ועוד. לדוגמה, במשרד ההסברה והקרן הלאומית הפלסטינית הציגו את מוחמד א-דורה (לאחר שיחזור מבויים ודרמטי של מותו בקליפ) כמי שמתעורר בגן עדן פסטורלי לילדים. הקליפ שזור בתמונות דם ואלימות של חיילי צה"ל, ובקריאות של מוחמד א-דורה לילדים לבוא בעקבותיו, בעקבות מות השהידים.

אנטישמיות בספרי הלימוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרי הלימוד הפלסטינים ישנם תכנים אנטישמיים. סקירות של מאות מספרי הלימוד הפלסטיניים העלו כי היהודים מוצגים כבעלי תכונות שליליות (כרמאים, כבוגדנים, גנבים...) וכן כחיות כמו ארבה. מדינת היהודים מתוארת כפרובוקציה, והיא אינה קיימת בספרי הלימוד, הציונות מוצגת כתנועה גזענית קולוניאליסטית, היהדות מוצגת כחסרת קשר לארץ ישראל, והיהודים כאוסף של בעלי דת משותפת ולא לאום. אפילו בספרי לשון נכתב כי הצורך לבצע ג'יהאד ולשחרר את פלסטין מוטלת על צווארו של כל ילד. בספר שירה נכתב כי על הילדים ללחום ולהקריב עצמם במלחמת דם ואש, המוות יקרא והחרב שלהם "תשתגע מרוב הרג".

הכחשה והסתה בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכון קבע כי אפילו בתכני תרבות כתשבצים, מופיעה הסתה והכחשה, כולל הכחשת שואה. כך למשל בתשבצים הפלסטינים מופיעים שמות שאהידים, "יד ושם" מוגדר כ"המרכז היהודי להנצחת השואה והשקר", "בוגדנות" מוגדרת כ"תכונתם של היהודים", "הצהרת בלפור" מוגדרת כ"הצהרה אנגלית מקוללת", ועוד. גם השירה של הפלסטינית רווייה בשנאה ובתיאורי אלימות קשה וסאדיסטית.

עידוד לטרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מקבלי משכורת חודשית והטבות נוספות ברש"פ נמנים מחבלים הכלואים בישראל בגין פעילות טרור. על פי הגדרת החוק הפלסטיני - חוק האסירים המשוחררים 2004/19, זכאים למשכורת כל היושבים בבתי הכלא הישראליים על רקע השתתפותם במלחמה נגד ישראל. אסירים פליליים הכלואים בישראל, כגנבי מכוניות, אינם זכאים למשכורת. המשכורת המועברת למשפחות המחבלים אינה קיצבה לתמיכה על רקע מצוקה כלכלית, כפי שנטען ברשות הפלסטינית, אלא היא נגזרת של אופי פעולת הטרור, תקופת המאסר שנקצבה על ידי בית המשפט, ואזרחות המחבל. אם מדובר במחבל בעל אזרחות ישראלית (ברשות הפלסטינית הם מכונים 'ערביי הפנים') משכורתם תאמיר מעבר למשכורתם של מחבלים בעלי אזרחות פלסטינית בעלי מאפייני פעולות טרור ותקופות מאסר זהות. החוקרים של המכון סבורים שתשלום משכורת חודשית למחבלים מבטא את ראיית הרשות הפלסטינית את המחבלים כגיבורים ודמויות מופת‏[11].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סוגיית התכנים של ספרי הלימוד הפלסטיניים : היחס ליהודים, לישראל ולשלום, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת
  2. ^ פרוטוקול מס' ‎174 מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
  3. ^ חדשות הרשת: מובילי ההסברה, באתר נענע10, 10 בפברואר 2011
  4. ^ הקונגרס האמריקאי מקפיא כספי סיוע בסך 150 מיליון דולר לרשות הפלסטינית בעקבות דו"ח PMW, אתר המכון
    Palestinian funding, וושינגטון טיימס, 7 במרץ 2008
  5. ^ דו"ח PMW שהוצג בוועדה לענייני חוץ בבית הנבחרים האמריקאי, אתר המכון
  6. ^ סערה תקשורתית בבריטניה עקב דיווח PMW אודות השימוש לרעה שנעשה בכספי הסיוע הבריטי לרשות הפלסטינית, אתר המכון
  7. ^ עמירם ברקת, מחקר: הרשות מנהלת הסתה נאצית נגד ישראל, באתר וואלה!, 25 בינואר 2005; דורון שפר, "החינוך הפלסטיני מעודד השמדת יהודים", באתר ynet‏, 25 בינואר 2005; אביב לביאהסתה מאוחרת, באתר הארץ, 15 ביולי 2003
  8. ^ עפרה לקס, ‏הכתובת נמצאת בעיתון, באתר בשבע - ערוץ 7, 24 ביוני 2004
  9. ^ אבישי עברי, יו-טיוב נתן, יו-טיוב לקח, באתר העין השביעית, 22 בדצמבר 2010
  10. ^ שמעון כהן, ‏יוטיוב נכנע: 'מבט לתקשורת פלשתינית' שוב ברשת, באתר ערוץ 7
  11. ^ ישראל היום, נדב שרגאי, הטרור משתלם, 26.8.2011

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]