מבנה אורבני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

המבנה העירוני הוא הסדר של שימושי קרקע באזורים עירוניים והאזורים מהם מורכבת העיר. סוציולוגים, כלכלנים, גאוגרפים פיתחו מספר דגמי ערים המסבירים סוגים שונים של אנשים ועסקים הנוטים להתקיים בתוך ההגדרה העירוני. שלושת הדגמים העיקריים המתוארים במאמר זה כלולים בתוך המבנה האורבני המקביל לתאוריית מבנה המרחב העירוני שעניינה הסדר של המרחב הציבורי והפרטי בערים ומידת הקישוריות והנגישות אליהן.

המבנה העירוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכונות מגורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שכונה

שכונה היא יחידת מגורים עירונית בעלת מאפיינים חברתיים, ארכיטקטוניים וגאוגרפיים אחידים, שגודלה יכול להשתנות מבניינים בודדים (כמו שכונת משכנות שאננים) עד למספר רב של רחובות (כמו שכונת רמות אלון).

מרכז עסקים ראשי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מרכז עסקים ראשי

מרכז עסקים ראשי (מע"ר) הנו מרכזה העסקי-פיננסי של העיר. מרכז העסקים הראשי ממוקם בדרך כלל בנקודה מרכזית בעיר בזכות נגישותה ודרכי התחבורה המובילות אליה. במרכז זה מתבצעת מרבית הפעילות העסקית, כשהמדובר במטותיהן ובמשרדיהן הראשיים של חברות ולא בפעילות תעשייתית הנדחקת לשולי העיר או מחוץ לה.

מרכז עסקי ראשי משני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בערים גדולות או מטרופולין יתפתח גם מרכז עסקים ראשי משני לצידו של מרכז העסקים הראשי.

מרכז עסקים ראשי אנכי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם ערים בהם קיימים מרכזי עסקים המצויים לאורך "רחוב ראשי אחד". מרכז עסקים ראשי אנכי מיוחס לדגם העיר האנכית שנהגה על ידי האדריכל הספרדי "ארתורו סוריה" בשנת 1882.

מרכז עסקים מטרופולני[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז עסקים מטרופוליני מתפתח לעתים על כביש מהיר בין שתי ערים גדולות כגון מרכזי העסקים הפזורים על כביש איילון המשותפים לרמת גן ותל אביב.

מרכז עסקים ראשי בינלאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדרך כלל בערי בירה גדולות יתפתחו גם לעתים מרכזי עסקים המיועדים עבור חברות בינלאומיות וחברות ממשלתיות זרות.

אזורי תעשייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אזור תעשייה

אזור תעשייה הוא אזור, לרוב ביישובים עירוניים ולעתים גם ביישובים קטנים, המיועד למפעלי תעשייה, בתי מלאכה, מוסכים וכדומה, ועסקים המשרתים מפעלים אלה, כגון מסעדות.

אזור תעשייה סגור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיועד בדרך כלל עבור תשלובת של חברות המאוגדות יחדיו או מפעל המורכב מכמה בתי מלאכה או חברות ייצור ממשלתיות.

אזור תעשייה לחברות מדעיות וטכנולוגיה גבוהה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור תעשייה המיועד לחברות מדע וטכנולוגיה הממוקמות בדרך כלל בפארק תעשייה. אזור זה מיועד עבור חברות היי טק.

פארק תעשייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פארק תעשייה

פארק תעשייה הוא אזור תעשייה (או מתחם באזור תעשייה) שמבני התעשייה בו מוקמים ומנוהלים על ידי יזם יחיד, העוסק בהשכרתם או במכירתם של מבנים אלה, ומספק להם שירותים שונים, המאפשרים למפעלים חדשים השתלבות נוחה יותר.

מבנה הדרכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההסדר של רחובות ושל רחובות גדולים בערים ניתן לחלוקה נוספת ברחבי אזורים שונים בעולם לתוך הסדרים שונים. המבנה של הכבישים עצמם הוא מייצג בדרך כלל את התרבות הדומיננטית של האזור. רשת הרחובות היא ה"שלד" המרכיב את המבנה העירוני של ערים.

אירופה: עיירות אירופאיות בימי הביניים נבנו בדרך כלל סביב כנסייה או קתדרלה ערים שנוסדו לפני ההשפעה הנוצרית נבנו סביב מקדשים ומבנים אחרים בעלי משמעות תרבותית. כבישים בדרך כלל מקרינים השפעה החוצה מן הגרעין המרכזי הזה, המרכז מאוד של ערים שראשיתם בתקופה הרומית יכול להיות מבוסס על צפיפות של רשת מצודת קסטרום הרומית. מקרה כזה קיים גם בווינה.

צפון אמריקה: דפוס של "שתי וערב" נפוץ בערים בצפון אמריקה, אשר בניגוד לערים אירופיות בנויים בדרך כלל סביב מרכז עסקים ראשי. לערים הקולוניאליות הקדומות כגון: "בוסטון" ישנו מבנה עירוני של הכלאה של המבנה בתוך הגרעין מרכזי במבנה השתי וערב.

רחוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – רחוב

רחוב הוא חלק ציבורי של מקום יישוב שלצדו ישנם בניינים ובו מתאפשר מעבר של הולכי רגל ולרוב של כלי רכב. בדרך כלל הרחוב סלול בחלק שנועד לכלי רכב (הוא מהווה כביש), ויש בו מדרכה מרוצפת להולכי רגל, אך לעתים אלה הן דרכי עפר.

סמטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – סמטה

סִמטה היא מעבר צר בין בניינים, המצוי בעיקר באזורים עירוניים, ומשמש הולכי רגל (אף כי יש מקרים של סמטאות שמשמשות נסיעת כלי רכב). מקור המילה בארמית: סמטא.

שדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שדרה

שְׂדֵרָה היא דרך, לרוב רחוב, בעלת חשיבות טקסית או סמלית הבאה לידי ביטוי בעיצובה הנופי והעירוני. באופן מסורתי, ההתייחסות לשדרה היא רחוב או שביל ישר ובו שורת עצים המוביל אל מקום חשוב. המילה הלועזית Avenue (בצרפתית ואנגלית, בשפות נוספות קיים שם דומה) היא מלשון המילה "venue" או בשורשה "venir" שמשמעותה "לבוא"; כלומר האטימולוגיה של המילה מרמזת על המעשה הטקסי של הליכה בשדרה.

כיכר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כיכר עירונית

כיכר היא חלל עירוני ציבורי פתוח המשמש למטרות ציבוריות שונות. הכיכר העירונית מהווה שטח פתוח המשמש למפגש, לבילוי, לפעולות ספורט ותרבות, ואף לפעילות פוליטית (כגון הפגנות). כיכר מרכזית בלב העיר משמשת לעתים למפגשים של הקהילה.

שטחים פתוחים וריאות ירוקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתכנון שימושי הקרקע, שטח פתוח עירוני הוא אזורי בו שטח פתוח מוגדר בתור "גנים", "ריאות ירוקות (שטחים ירוקים)", ושטחים פתוחים אחרים. נוף של שטחים פתוחים עירוניים יכולים לנוע בין מגרשי משחקים, לסביבה בה שומרים על נופים טבעיים יחסית. שטחים ירוקים הם בדרך כלל פתוחים ונגישים לציבור, לעומת זאת, שטחים פתוחים עירוניים עשוי להיות גם בבעלות פרטית. או באזורים מחוץ לגבולות העיר, כגון פארקים לאומיים בבעלות המדינה וכן שטח פתוח מחוץ לעיר, לא נחשב בתור שטח פתוח עירוני. ברחובות, בכיכרות, כיכרות וכיכרות עירוניים אינם מוגדרים תמיד כשטח פתוח עירוני בתכנון שימושי קרקע.

שטחים פתוחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שטח פתוח

שטח פתוח הוא הגדרה של אזור גאוגרפי על פי שימושי הקרקע שלו. הגדרה זו מתייחסת לשטח שאינו בנוי ואינו "מופר" (מפורץ על ידי עבודות עפר). מבחינת המעמד החוקי, נכללים בקטגוריה זו שטחי שמורות טבע וגנים לאומיים, יערות, שטחים חקלאיים ושטחי בור. שמירה על שטח פתוח היא ענף של איכות הסביבה, ובמסגרת זו קיימים גם מספר מודלים של הערכת השטחים הפתוחים לצורך קביעת מדיניות השימור שלהם וסדרי העדיפויות.

שטח פרטי פתוח (שפ"פ)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שטח פרטי פתוח

שטח פתוח בבעלות פרטית אשר מחויב להישאר נגיש לציבור הרחב.

שטח ציבורי פתוח (שצ"פ)[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטח פתוח בבעלות ציבורית, לא בנוי, אשר מוגדר בחוק כשטח לרשות הציבור ולרווחתו. שטח ציבורי פתוח יכול להיות גנים ציבוריים, כיכרות וכדומה.

שטח בנייני ציבור (שב"צ)[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטח ציבורי, אשר מוגדר כשטח לבנייני ציבור לפי תוכנית בניין עיר.

ריאה ירוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ריאה ירוקה

"ריאה ירוקה" הוא כינוי לשטח פתוח בתחומי שטחים עירוניים בנויים, כדוגמת פארקים וגינות ציבוריות. בריאות הירוקות מייצרים העצים והצמחים חמצן נקי בתהליך הפוטוסינתזה. הן חשובות גם בגלל מהצורך במניעת שחיקת הקרקע, ספיגת מי גשמים ושיפור הניקוז. העצים סופגים מזהמים וגזי חממה, מספקים הצללה (תורמים להפחתת החום העירוני), מהווים מחיצה לרעש ומקשרים בין העיר ובין בתי גידול חקלאיים או טבעיים מחוץ לעיר, ובכך מסייעים לשיור חיי הבר. בהיבט החברתי, שטחים אלה מאפשרים עיסוק בפעילות ספורטיבית בחינם, גינות ציבוריות מהוות מוקד למפגש וחיבור בין חברי הקהילה, ותורמות להפגת הניכור העירוני. בתי קברות גם הם נכללים בהגדרה של ריאה ירוקה.

דגמים יסודיים של תכנון עירוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתווה רחובות שתי וערב[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – רחובות שתי וערב

מתווה רחובות שתי וערבאנגלית: grid plan, ‏grid street plan, או gridiron plan - נקרא גם ישר-זווית[דרוש מקור]) הוא מתווה לתכנון ערים בו הרחובות נפרסים על פני העיר כרשת של רחובות המצטלבים בזוויות ישרות. בהקשר של התרבות היוונית העתיקה מתווה שתי וערב נקרא מתווה היפודמי.

דגם מעגלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דגם מעגלי

הדגם המעגלי (נקרא גם דגם קונצנטרי) הנודע גם בשם: דגם בורג'ס היא אחת התאוריות הראשונות בתכנון ערים שהוצגה לראשונה בשנת 1925 על ידי הסוציולוג "ארנסט בורג'ס".

דגם מגזרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דגם מגזרי

הדגם המגזרי הנקרא גם דגם הויט הוא דגם ערים העוסק בשימושי קרקע והוצג לראשונה בשנת 1939 על ידי הכלכלן "הומר הויט". זהו שינוי של הדגם המעגלי של פיתוח העיר שהוצג לפניו. היתרונות של יישום מודל זה כוללות את העובדה שהוא מאפשר התקדמות חיצונית של צמיחה. כמו בכל הדגמים הפשוטים של תופעות מורכבות תוקפו של דגם זה הוא מוגבל.

דגם רב קוטבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דגם רב קוטבי

הדגם הרב קוטבי (נקרא גם: הדגם הרב מוקדי) הוא דגם ערים שפותח בשנת 1945 על ידי שני חוקרים ו"גאוגרפים אמריקאים" בשם: "צ'אנקי האריס" ו"אדוארד אולמן". המודל מתאר את הפריסה של עיר. הוא מציין כי בעוד העיר התחילה במקום בו נמצא מרכז עסקים ראשי, או תעשייה דומה עם שימוש הנפוץ בקרקעות ודרישות כספיות המבוססות אחד ליד השני. קבוצות אלה השפעו על הסביבה המיידית שלהם. מלונות ומסעדות סביב שדות תעופה, כמו למשל מספר סוגים של גרעיני הצמיחה של העיר.

דגם אנכי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דגם העיר האנכית

דגם העיר האנכית הוא רעיון להקמת עיר הפרושה על פני רחוב ראשי אחד וממנו היא צומחת. לפי רעיון של האדריכל הספרדי ארתורו סוריה שהגה את הרעיון בשנת 1882 וממנו צמחה "תנועת העיר האנכית" שהיה רעיון משופר של דגם הערים הקדום של "רחובות שתי וערב" שהקדימה את רעיון "עיר הגנים" הבנויה בצורה מעגלית. הרעיון ליצור עיר הפרושה לרוחב נוצר לפני שנוצרו הדגמים המקובלים כיום שנוצרו בתחילת המאה ה-20 שנועדו ליצור עיר בצורה מעגלית או קוטבית. הרעיון היה ליצור רצועה של תעשייה ומפעלים בצידו האחד של רחוב ראשי החוצה את כל העיר לעומת צידו השני שיהיה מוקדש למגורים. ככל שהעיר תתרחב יותר כך הרחוב הראשי או הרחובות המקבילים יתארכו יותר מבלי להתרחב לצדדים וכך לא תהיה בעיה של צפיפות וזיהום אוויר.

דגם לא סדיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דגם לא סדיר

דגם לא סדיר הוא הסדר של שטח עירוני המאפיין את שלב "המעבר מן הכפר אל העיר" בעיקר במדינות עולם שלישי. דגם עירוני זה נובע מחוסר תכנון או מבנייה לא חוקית וללא סדר מסוים. דגם עירוני זה מתאים מאוד לערים עתיקות, בעיקר באפריקה, דרום אמריקה או אסיה וכמה מקומות מעטים באירופה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]