מבנה אורבני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

המבנה העירוני הוא הסדר של שימושי קרקע באזורים עירוניים והאזורים מהם מורכבת העיר. סוציולוגים, כלכלנים, גאוגרפים פיתחו מספר דגמי ערים המסבירים סוגים שונים של אנשים ועסקים הנוטים להתקיים בתוך ההגדרה העירוני. שלושת הדגמים העיקריים המתוארים במאמר זה כלולים בתוך המבנה האורבני המקביל לתאוריית מבנה המרחב העירוני שעניינה הסדר של המרחב הציבורי והפרטי בערים ומידת הקישוריות והנגישות אליהן.

מתווה רחובות שתי וערב[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – רחובות שתי וערב

מתווה רחובות שתי וערבאנגלית: grid plan, ‏grid street plan, או gridiron plan - נקרא גם ישר-זווית[דרוש מקור]) הוא מתווה לתכנון ערים בו הרחובות נפרסים על פני העיר כרשת של רחובות המצטלבים בזוויות ישרות. בהקשר של התרבות היוונית העתיקה מתווה שתי וערב נקרא מתווה היפודמי.

דגם מעגלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דגם מעגלי

הדגם המעגלי (נקרא גם דגם קונצנטרי) הנודע גם בשם: דגם בורג'ס היא אחת התאוריות הראשונות בתכנון ערים שהוצגה לראשונה בשנת 1925 על ידי הסוציולוג "ארנסט בורג'ס".

דגם מגזרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דגם מגזרי

הדגם המגזרי הנקרא גם דגם הויט הוא דגם ערים העוסק בשימושי קרקע והוצג לראשונה בשנת 1939 על ידי הכלכלן "הומר הויט". זהו שינוי של הדגם המעגלי של פיתוח העיר שהוצג לפניו. היתרונות של יישום מודל זה כוללות את העובדה שהוא מאפשר התקדמות חיצונית של צמיחה. כמו בכל הדגמים הפשוטים של תופעות מורכבות תוקפו של דגם זה הוא מוגבל.

דגם רב קוטבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דגם רב קוטבי

הדגם הרב קוטבי (נקרא גם: הדגם הרב מוקדי) הוא דגם ערים שפותח בשנת 1945 על ידי שני חוקרים ו"גאוגרפים אמריקאים" בשם: "צ'אנקי האריס" ו"אדוארד אולמן". המודל מתאר את הפריסה של עיר. הוא מציין כי בעוד העיר התחילה במקום בו נמצא מרכז עסקים ראשי, או תעשייה דומה עם שימוש הנפוץ בקרקעות ודרישות כספיות המבוססות אחד ליד השני. קבוצות אלה השפעו על הסביבה המיידית שלהם. מלונות ומסעדות סביב שדות תעופה, כמו למשל מספר סוגים של גרעיני הצמיחה של העיר.

דגם העיר האנכית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דגם העיר האנכית

דגם העיר האנכית הוא רעיון להקמת עיר הפרושה על פני רחוב ראשי אחד וממנו היא צומחת. לפי רעיון של האדריכל הספרדי ארתורו סוריה שהגה את הרעיון בשנת 1882 וממנו צמחה "תנועת העיר האנכית" שהיה רעיון משופר של דגם הערים הקדום של "רחובות שתי וערב" שהקדימה את רעיון "עיר הגנים" הבנויה בצורה מעגלית. הרעיון ליצור עיר הפרושה לרוחב נוצר לפני שנוצרו הדגמים המקובלים כיום שנוצרו בתחילת המאה ה-20 שנועדו ליצור עיר בצורה מעגלית או קוטבית. הרעיון היה ליצור רצועה של תעשייה ומפעלים בצידו האחד של רחוב ראשי החוצה את כל העיר לעומת צידו השני שיהיה מוקדש למגורים. ככל שהעיר תתרחב יותר כך הרחוב הראשי או הרחובות המקבילים יתארכו יותר מבלי להתרחב לצדדים וכך לא תהיה בעיה של צפיפות וזיהום אוויר.

דגם לא סדיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דגם לא סדיר

דגם לא סדיר הוא הסדר של שטח עירוני המאפיין את שלב "המעבר מן הכפר אל העיר" בעיקר במדינות עולם שלישי. דגם עירוני זה נובע מחוסר תכנון או מבנייה לא חוקית וללא סדר מסוים. דגם עירוני זה מתאים מאוד לערים עתיקות, בעיקר באפריקה, דרום אמריקה או אסיה וכמה מקומות מעטים באירופה.

מרכז עסקים ראשי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מרכז עסקים ראשי

מרכז עסקים ראשי (מע"ר) הנו מרכזה העסקי-פיננסי של העיר. מרכז העסקים הראשי ממוקם בדרך כלל בנקודה מרכזית בעיר בזכות נגישותה ודרכי התחבורה המובילות אליה. במרכז זה מתבצעת מרבית הפעילות העסקית, כשהמדובר במטותיהן ובמשרדיהן הראשיים של חברות ולא בפעילות תעשייתית הנדחקת לשולי העיר או מחוץ לה.

מרכז עסקי ראשי משני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בערים גדולות או מטרופולין יתפתח גם מרכז עסקים ראשי משני לצידו של מרכז העסקים הראשי.

מרכז עסקים ראשי אנכי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם ערים בהם קיימים מרכזי עסקים המצויים לאורך "רחוב ראשי אחד". מרכז עסקים ראשי אנכי מיוחס לדגם העיר האנכית שנהגה על ידי האדריכל הספרדי "ארתורו סוריה" בשנת 1882.

אזורי תעשייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אזור תעשייה

אזור תעשייה הוא אזור, לרוב ביישובים עירוניים ולעתים גם ביישובים קטנים, המיועד למפעלי תעשייה, בתי מלאכה, מוסכים וכדומה, ועסקים המשרתים מפעלים אלה, כגון מסעדות.

ריאות ירוקות ושטחים פתוחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתכנון שימושי הקרקע, שטח פתוח עירוני הוא אזורי בו שטח פתוח מוגדר בתור "גנים", "ריאות ירוקות (שטחים ירוקים)", ושטחים פתוחים אחרים. נוף של שטחים פתוחים עירוניים יכולים לנוע בין מגרשי משחקים, לסביבה בה שומרים על נופים טבעיים יחסית. שטחים ירוקים הם בדרך כלל פתוחים ונגישים לציבור, לעומת זאת, שטחים פתוחים עירוניים עשוי להיות גם בבעלות פרטית. או באזורים מחוץ לגבולות העיר, כגון פארקים לאומיים בבעלות המדינה וכן שטח פתוח מחוץ לעיר, לא נחשב בתור שטח פתוח עירוני. ברחובות, בכיכרות, כיכרות וכיכרות עירוניים אינם מוגדרים תמיד כשטח פתוח עירוני בתכנון שימושי קרקע.

מבנה הדרכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההסדר של רחובות ושל רחובות גדולים בערים ניתן לחלוקה נוספת ברחבי אזורים שונים בעולם לתוך הסדרים שונים. המבנה של הכבישים עצמם הוא מייצג בדרך כלל את התרבות הדומיננטית של האזור. רשת הרחובות היא ה"שלד" המרכיב את המבנה העירוני של ערים.

אירופה: עיירות אירופאיות בימי הביניים נבנו בדרך כלל סביב כנסייה או קתדרלה ערים שנוסדו לפני ההשפעה הנוצרית נבנו סביב מקדשים ומבנים אחרים בעלי משמעות תרבותית. כבישים בדרך כלל מקרינים השפעה החוצה מן הגרעין המרכזי הזה, המרכז מאוד של ערים שראשיתם בתקופה הרומית יכול להיות מבוסס על צפיפות של רשת מצודת קסטרום הרומית. מקרה כזה קיים גם בווינה.

צפון אמריקה: דפוס של "שתי וערב" נפוץ בערים בצפון אמריקה, אשר בניגוד לערים אירופיות בנויים בדרך כלל סביב מרכז עסקים ראשי. לערים הקולוניאליות הקדומות כגון: "בוסטון" ישנו מבנה עירוני של הכלאה של המבנה בתוך הגרעין מרכזי במבנה השתי וערב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]