מבצע אביב נעורים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מבצע אביב נעורים
תאריך התחלה: 9 - 10 באפריל 1973
מקום: ביירות וצידון, לבנון.
תוצאה: כ-50 אנשי פת"ח נהרגו, מבנים ומפקדות בשני בסיסים פוצצו והושמדו.
עילה: בהתאם למדיניות חדשה שחלה מספטמבר 1972, אשר כונתה "אופנסיבה זוטא", על פיה צה"ל פועל שלא בתגובה ישירה לפעילות חבלנית מסוימת, אלא כבמצב מלחמה.
הצדדים הלוחמים
Flag of Israel.svg ישראל  Flag of Lebanon.svg לבנון 
מפקדים
תא"ל עמנואל שקד
סא"ל אמנון ליפקין-שחק
סא"ל אהוד ברק
אל"מ שמואל פרסבורגר
סא"ל עמוס ירון
סא"ל שאול זיו 
כמאל עדואן
כמאל נאצר
אבו יוסוף אל נג'אר 
כוחות
חטיבת הצנחנים, סיירת מטכ"ל, שייטת 13  אנשי ארגון פת"ח 
אבידות
שני הרוגים  בין 50 ל-100 הרוגים 
Flag of Israel.svg
Flag of Lebanon.svg
הסכסוך הישראלי-לבנוני
עימותים עיקריים:
מבצע ליטני | מלחמת לבנון (מבצע שלום הגליל)
מבצע דין וחשבון | מבצע ענבי זעם | מלחמת לבנון השנייה
הכוחות בסכסוך:
צה"ל | צבא דרום לבנון | הפלנגות הנוצריות
אש"ף | אמל | חזבאללה | סוריה | צבא לבנון
יוניפי"ל (כוח האו"ם בלבנון)
מושגים:
רצועת הביטחון | הגדר הטובה | מובלעת ג'זין | פתחלנד
חוות שבעא | דמוגרפיה של לבנון ו-מארונים
אישים ישראלים בולטים:
יורם המזרחי | בנימין בן אליעזר | אריאל שרון
רפאל איתן | אהוד ברק | אהוד אולמרט
אישים לבנונים נוצרים:
סעד חדאד | אנטואן לאחד | בשיר ג'ומאייל | אמין ג'ומאייל
אלי חובייקה | סמיר ג'עג'ע | אטיין סאקר
אישים לבנונים שיעים:
מוסא א-צדר | עבאס מוסאווי | חסן נסראללה
מוחמד חוסיין פדלאללה | נביה ברי
אישים לבנונים סונים:
פואד סניורה | רפיק אל-חרירי
אישים לבנונים דרוזים:
כמאל ג'ונבלאט | וליד ג'ונבלאט
אישים ערבים:
חאפז אל-אסד | יאסר ערפאת | אחמד ג'יבריל
רקע היסטורי:
מלחמת האזרחים השנייה בלבנון | גדר הצפון
ראו גם: היסטוריה של ישראל והיסטוריה של לבנון

מבצע אביב נעורים היה מבצע של צה"ל שהתרחש בלילה שבין 9 ל-10 באפריל 1973. כוחות מסיירת מטכ"ל, חטיבת הצנחנים ושייטת 13 תקפו מספר יעדי פת"ח והחזית העממית בביירות ובאזור צידון, בתגובה לגל התקפות טרור שביצעו ארגונים פלסטיניים. במבצע נהרגו שלושה מבכירי פת"ח, שהופתעו בדירותיהם, - מה שגרם לזעזוע בארגון‏[1], כמו כן נהרגו, על פי הדיווח, כ-100 אנשי פת"ח, שני אנשי ביטחון לבנוניים, ואזרחית איטלקייה אחת. בנוסף לכך פוצצו משרדים, בתי-מלאכה לייצור ותיקון מוקשים, רקטות, תחמושת ונשק. הכוח הישראלי איבד שני חיילים. מפקד המבצע היה קצין חי"ר וצנחנים ראשי, תא"ל עמנואל שקד (מנו), שפיקד על המבצע מסטי"ל ששייט מול חופי ביירות.

יעדי הפעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למבצע היו חמישה יעדים:

  • יעד שְׁכּוּנָה אביבה, ובו שני בניינים בני 7 קומות, בהם התגוררו מנהיגי הפת"ח בקומות שונות, בין הקומה השנייה לשישית: כמאל עדואן, ראש הגזרה המערבית, האחראי על הפעולות בישראל ובשטחים; כמאל נאצר, דובר ארגון הפת"ח; אבו יוסוף אל נג'אר, סגנו של ערפאת, ראש מנגנון המודיעין המבצעי וראש ארגון "ספטמבר השחור". הבניינים שכנו בלב ביירות, ברחוב ורדן שברובע המוסלמי של העיר. ליעד הזה נשלח צוות מסיירת מטכ"ל. מפקדי החוליות היו אמיתי נחמני, מוקי בצר וצביקה ליבנה. את הצוות הוביל מפקד הסיירת אהוד ברק, מחופש לאישה ברונטית. בין הלוחמים היו גם עמירם לוין, מחופש אף הוא לאישה, בפאת שיער ערמוני‏[2], ויוני נתניהו.
  • היעד שכינויו גילה היה בניין בן 7 קומות ברחוב חרטום שברובע פקהאני בביירות. על פי המודיעין למבצע, התגוררו אנשי החזית העממית בכל קומות הבניין. שני שומרים ניצבו בכניסה לבניין, וכנראה גם שומר במרפסת שבקומה הראשונה. התוכנית הייתה לפוצץ את הבניין על דייריו. המשימה הוטלה על כוח צנחנים בפיקודו של סא"ל אמנון ליפקין-שחק, מפקד גדוד 50 של הצנחנים[3]. הכח כלל מפקדים מהגדוד, וכן שני לוחמים מסיירת הצנחנים: סגן מפקד הסיירת אבידע שור, וחגי מעין[4], שצורפו למבצע בשל ההכשרה שקיבלו במלחמה בטרור, ומיומנותם בשימוש באקדח; עליהם הוטל להרוג את הזקיפים שבחזית הבניין, מטווח קרוב, באקדחי ברטה מושתקים בקוטר 0.22. כמו כן, צורפו לכוח שני קצינים מפלוגת ההנדסה של הצנחנים: מנחם זטורסקי (מפקד הפלחה"ן) ואהרון סבג‏[5], כדי לסייע בשימוש בחומרי הנפץ. בהכנות למבצע תוכנן להשתמש בכמאתיים קילוגרם חומר נפץ כדי להרוס את המבנה; אולם באחד התדריכים לפעולה, העיר אבידע שור לרמטכ"ל דוד אלעזר, כי כמות כל כך גדולה של חומר נפץ עלולה לפגוע באזרחים חפים מפשע שגרים בבניין הסמוך, ולפגוע במוסריות הפעולה. הצעתו להפחית את כמות חומר הנפץ התקבלה‏[6]; אבידע שור נהרג בפעולה.
  • יעד יהודית היה כינויו של מוסך מצפון לצידון, ששימש את אנשי פת"ח כסדנא לתיקון כלי נשק ותחמושת. ליעד הזה נשלח כח בפיקודו של סגן מפקד חטיבת הצנחנים, סגן אלוף עמוס ירון.

הלוחמים התאמנו בהגעה ליעד באמצעות סירות גומי נהוגות בידי לוחמי שייטת 13. הכוחות התאמנו במשך זמן רב, במתארים שונים, בפיקוח מקרוב של הרמטכ"ל, ושל שר הביטחון משה דיין. בין השאר כללו האימונים תרגילים בתל אביב, כדי לדמות נחיתה מן הים בעיר גדולה, ואת הלחימה בשטח עירוני.

מהלך הפעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכוחות הישראליים הגיעו בסטי"לים אל מול מספר חופים לבנוניים במקביל, והונחתו על החוף בעשרות סירות גומי, שם המתינו להם סוכני "המוסד" עם מכוניות ששכרו ביום הקודם. הלוחמים היו עטופים ביריעות פלסטיק כדי שלא תתגלה רטיבות על בגדיהם.

יעד אביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זה היה היעד המרכזי של הפעולה. במכוניות נהוגות בידי אנשי ה"מוסד" הגיעו ארבעה עשר לוחמים מסיירת מטכ"ל עד לקרבת הבניין, ומשם צעדו לעברו, חלקם מחופשים לנשים, וחבוקים בזרועות לוחמים בלבוש גברי. אהוד ברק הלך מחובק עם מוקי בצר. חוליות החיסול עלו במהירות במדרגות, בשעה ששאר הלוחמים נשארו למטה לאבטח את הכניסה. בין הנשארים היו עמירם לוין ומפקד הפעולה, ברק, וכן דב בר אשר שימש קצין קישור של הקומנדו הימי. בבניין הרגו הלוחמים שלושה מבכירי הארגון:

  • החוליה בפיקוד מוקי בצר, אשר אליה צורף גם יוני נתניהו‏[9], הרגה את יוסוף אל נג'אר ("אבו יוסוף"), מוותיקי ארגון הפת"ח, שהיה בעברו ראש סניפי הפת"ח בלבנון, ראש המודיעין הפנימי של הפת"ח, וקצין המבצעים של ארגון ספטמבר השחור. חודשים ספורים לפני הפעולה מונה לתפקיד ראש המחלקה המדינית של אש"ף, והיה אחד מסגניו של יאסר ערפאת. יחד איתו נהרגה גם אשתו שניסתה להגן עליו‏[10].
  • החוליה בפיקוד צביקה ליבנה הרגה את כמאל נאצר, שהיה משורר פלסטיני ודובר ארגון הפת"ח.
  • החוליה בפיקוד אמיתי נחמני הרגה את כמאל עדואן, מוותיקי ארגון הפת"ח גם הוא, שהיה אחראי על פעולות טרור בישראל במסגרת "מנגנון הגזרה המערבית"; אחר כך היה קצין המבצעים והמודיעין של ארגון ספטמבר השחור, והיה אחראי על תכנון פעולות נגד יעדים ישראלים בעולם.

בעוד החוליות מבצעות את המוטל עליהן, הבחינו שומרי הראש של בכירי הפת"ח במתרחש, והתפתח קרב יריות בינם לבין כוח האבטחה‏[11]. חוליות החיסול הרגו בטעות אישה איטלקייה שהתגוררה בבניין, ושני שוטרים לבנוניים. עם סיום תפקידו של אהוד ברק כמפקד סיירת מטכ"ל, העניק לו הרמטכ"ל אלעזר צל"ש על תקופת פיקודו על היחידה, ובכלל זה גם במבצע "אביב נעורים"‏[12]. לימים התייחס ברק למבצע ואמר:

לא הלכתי לשום מבצע עם מודיעין כל כך טוב, שנותן לך את הפרטים הכי קטנים בצורה כל כך מורחבת.

יוסף ארגמן, זה היה סודי ביותר, משרד הביטחון, אפריל 1998, עמוד 359.

יעד גילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעד זה נחשב למוגן במיוחד, בשל ריבוי הלוחמים שבו. מפקדת הפת"ח מוקמה בתוך מבנה רב-קומות, בו התגוררו פעילים רבים של החזית העממית לשחרור פלסטין. הכוח שפשט על היעד היה בן ארבעה עשר לוחמים מהצנחנים‏[13], אשר הובלו גם הם על ידי אנשי ה"מוסד". הכוח נתקל בהתנגדות עוד בראשית הפעולה. שני חיילי הסיירת, אבידע שור וחגי מעיין, פתחו באש והרגו את הזקיפים בחזית הבניין‏[14], אולם מיד בעקבות הירי הם הופתעו מאחור על ידי אנשי פת"ח על גבי כלי רכב נושא מקלע, שלא היה ידוע עליו טרם הפעולה. מאש המקלע נהרג אבידע שור, וחגי מעין נפצע פצעי מוות‏[15]. הגילוי של הכוח הפך את הביצוע למורכב ומסובך. אך למרות הנחיתות המספרית מול אנשי הפת"ח בבניין‏[16], הצליחו ליפקין-שחק וחייליו להטמין את מטעני חומר הנפץ ותוך כדי הנסיגה להשמיד את היעד, תוך שהם מנהלים קרבות פנים אל פנים מטווחים קצרים בחזית הבניין‏[17]. הבניין קרס וגרם למותם של עשרות אנשי פת"ח‏[18]. ליפקין-שחק קיבל על פעולתו במבצע את עיטור העוז[19], בזכות קור הרוח יוצא הדופן שהפגין, והעובדה שהשלים את המשימה המורכבת על אף הקשיים והנפגעים‏[20]. עיטור העוז הוענק גם לסרן מנחם זוטורסקי[21]. עיטור המופת הוענק לסגן אהרון סבג[22] ולסגן רפי איל[23].

היעדים האחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכל היעדים הנוספים בוצעו המשימות בהתאם לתוכנית וללא תקלות. היעדים פוצצו, ומחלקם נלקחו מסמכים שנמצאו במקום‏[24].

הפעולה בראי הקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסרטו של סטיבן ספילברג "מינכן" משנת 2005 מתואר מבצע "אביב נעורים" בסצנת פעולה שצולמה במלטה. בתחילת הסצנה מגיעים הלוחמים בסירות אל החוף, ופושטים בעוז על מטרה המבוססת על היעד אביבה. גיבור הסרט, סוכן "המוסד" אבנר (דמות בדיונית), מתואר כמי שגילה את מיקומם של יעדי המבצע, ולכן הוא מצטרף לכוח בפיקודו של אהוד ברק, ולוקח חלק בפעולה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משה זונדר, "יורים ולא בוכים", מעריב, ‏ 27.07.2001.
  2. ^ משה זונדר, סיירת מטכ"ל, כתר ספרים, 2000. תקופת עמירם לוין, עמוד 163.‏
  3. ^ רא"ל אמנון ליפקין שחק על אביב נעורים באתר הגבורה.
  4. ^ יוסף ארגמן, זה היה סודי ביותר, משרד הביטחון, אפריל 1998, עמוד 361-362, "מאוחר יותר יאמר אמנון שחק: 'שניהם היו הגיבורים האמיתיים של המבצע'."
  5. ^ זטורסקי וסבג עוטרו בצל"ש על תפקודם במהלך המבצע
  6. ^ מיכאל בר-זוהר ואיתן הבר, נקמת מינכן, זמורה, ביתן - מוציאים לאור,2005, עמוד 173.‏
  7. ^ יוסף ארגמן, זה היה סודי ביותר, משרד הביטחון, אפריל 1998, עמוד 362.
  8. ^ מייק אלדר, "שייטת 13‏ - סיפורו של הקומנדו הימי", ספריית מעריב, 1993, עמוד 470.
  9. ^ בן כספית ואילן כפיר, "אהוד ברק: חייל מספר אחד",קוראים, 1998, עמודים 127-128.
  10. ^ מוקי בצר על מספר מבצע "אביב נעורים", אתר חטיבת הצנחנים, כפי שהועלה באתר פרש.
  11. ^ עמרי אסנהיים, צאלים: הטראומה של סיירת מטכ"ל, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, 2012, עמוד 30.
  12. ^ צל"ש הרמטכ"ל שהוענק לאהוד ברק, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל, מאי 1973
  13. ^ יואב לימור ואלון בן-דוד, מקום שני: סיירת צנחנים, בלייזר, ‏ 29.01.2008
  14. ^ יוסף ארגמן, זה היה סודי ביותר, משרד הביטחון, אפריל 1998, עמוד 366, על כך אמר אמנון ליפקין-שחק כי: "הם היו החוד. הם יצאו נגד שומרים מזוינים, בעמדה. אף אחד אחר, מבין הלוחמים, לא התמודד עם הצורך להתקרב לאנשים מוכנים לירי, להסתכל להם בעיניים ולירות בהם. זה הקטע הכי קשה. כשנפתחת אש - הכל יותר קל. הם ביצעו את המשימה בצורה מושלמת".
  15. ^ טל זגרבה, שמענו פיצוץ אדיר, הבניין נחצה לשניים, במחנה, ‏ 2008\03\12. רפי איל על עיטור המופת שקיבל במבצע אביב נעורים, אתר "שבוז חיילים".
  16. ^ יוסף ארגמן, "זה היה סודי ביותר", משרד הביטחון, אפריל 1998, עמוד 367, כפי שהועלה באתר פרש, על כך אמר אמנון ליפקין-שחק כי: "פעולת הלחימה לא הייתה פשוטה. בעיקר הצורך להילחם מטווח קצר באנשים רבים. חוץ מזה התחלנו את הלחימה ברגל שמאל, עם שלושה נפגעים. זה מצב פתיחה מאוד לא נוח".
  17. ^ פנחס וולף, התחילו פרצי ירי. היה ברור שמשהו לא מתנהל לפי התוכנית, במחנה, ‏ 30.03.2007, כפי שהועלה באתר פרש, " התחילו חילופי אש וזריקת רימונים גם מהקומות הגבוהות של הבניין. ירינו אל הבניין והשתלטנו על תחתיתו, והאש משם נפסקה".
  18. ^ יוסף ארגמן, זה היה סודי ביותר, משרד הביטחון, אפריל 1998, עמוד 365, "אמר הרמטכ"ל: 'הפגיעה במפקדת החזית העממית נעשתה בצורה יוצאת מן הכלל".
  19. ^ עיטור העוז שהוענק לאמנון ליפקין-שחק, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל, אפריל 1973
  20. ^ יוסף ארגמן, זה היה סודי ביותר, משרד הביטחון, אפריל 1998, עמוד 365, "מפקד הפעולה, תא"ל מנו שקד, שיבח עוד יותר. הוא אמר: 'מכל המפקדים הצטיין אמנון שחק. הוא נקלע למצב קשה מאוד, אבל ביצע את כל המשימות וחילץ את פקודיו. בהמלצתי הוא קיבל את עיטור העוז".
  21. ^ עיטור העוז שהוענק למנחם זוטורסקי, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל, יולי 1973
  22. ^ עיטור המופת שהוענק לאהרון סבג, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל, יולי 1973
  23. ^ עיטור המופת שהוענק לרפי אייל, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל, יולי 1973
  24. ^ מייק אלדר, "שייטת 13‏ - סיפורו של הקומנדו הימי", ספריית מעריב, 1993, עמודים 476-478.