מבצע אביב נעורים
  |
| עימותים עיקריים: |
| מבצע ליטני | מלחמת לבנון (מבצע שלום הגליל) |
| מבצע דין וחשבון | מבצע ענבי זעם | מלחמת לבנון השנייה |
| הכוחות בסכסוך: |
| צה"ל | צבא דרום לבנון | הפלנגות הנוצריות |
| אש"ף | אמל | חזבאללה | סוריה | צבא לבנון |
| יוניפי"ל (כוח האו"ם בלבנון) |
| מושגים: |
| רצועת הביטחון | הגדר הטובה | מובלעת ג'זין | פתחלנד |
| חוות שבעא | דמוגרפיה של לבנון ו-מארונים |
| אישים ישראלים בולטים: |
| יורם המזרחי | בנימין בן אליעזר | אריאל שרון רפאל איתן | אהוד ברק | אהוד אולמרט |
| אישים לבנונים נוצרים: |
| סעד חדאד | אנטואן לאחד | בשיר ג'ומאייל | אמין ג'ומאייל אלי חובייקה | סמיר ג'עג'ע | אטיין סאקר |
| אישים לבנונים שיעים: |
| מוסא א-צדר | עבאס מוסאווי | חסן נסראללה מוחמד חוסיין פדלאללה | נביה ברי |
| אישים לבנונים סונים: |
| פואד סניורה | רפיק אל-חרירי |
| אישים לבנונים דרוזים: |
| כמאל ג'ונבלאט | וליד ג'ונבלאט |
| אישים ערבים: |
| חאפז אל-אסד | יאסר ערפאת | אחמד ג'יבריל |
| רקע היסטורי: |
| מלחמת האזרחים השנייה בלבנון | גדר הצפון |
| ראו גם: היסטוריה של ישראל והיסטוריה של לבנון |
מבצע אביב נעורים - מבצע שהתרחש בלילה שבין 9 ל-10 באפריל 1973, בו תקפו כוחות מיוחדים של סיירת מטכ"ל, חטיבת הצנחנים ושייטת 13, מספר יעדי פת"ח והחזית העממית בביירות ובאזור צידון בתגובה על גל התקפות טרור שביצעו ארגוני מחבלים פלסטינים. במבצע נהרגו שלושה מבכירי פת"ח שהופתעו בדירותיהם - דבר שגרם לזעזוע בארגון[1], כמו כן חוסלו כ-20 מחבלים המשתייכים לפת"ח, 2 אנשי ביטחון לבנוניים ואזרחית איטלקייה ובנוסף פוצצו בין היתר משרדים, בתי-מלאכה לייצור ותיקון מוקשים, רקטות, תחמושת ונשק. הכח הישראלי איבד שני חיילים. למפקד המבצע מונה הקצח"ר תא"ל עמנואל שקד (מנו) שפיקד על המבצע מסטי"ל שהפליג לחופי ביירות.
תוכן עניינים |
[עריכה] יעדי המבצע
למבצע היו חמשה יעדים:
1. יעד אביבה: 2 בנייני מגורים בני 7 קומות של מנהיגי המחבלים: בניין אחד - קומה שנייה: כמאל עדואן - ראש הגזרה המערבית, האחראי על הפעולות בישראל ובשטחים. קומה שלישית: כמאל נאצר - דובר ארגון הפת"ח. בניין שתיים - קומה שישית: יוסוף א-נג'אר - סגנו של ערפאת, ראש מנגנון המודיעין המבצעי וראש ארגון "ספטמבר השחור". מיקום הבניינים: בלב ביירות, ברובע המוסלמי, ברחוב ורדן. מפקדי חוליות: אמיתי נחמני, מוקי בצר, צביקה גלעד. בראש הצוות היה מפקד הסיירת אהוד ברק, מחופש לאישה (ברונטית). בין הלוחמים היו גם עמירם לוין, מחופש אף הוא לאישה עם פאת שער ערמוני[2], ויוני נתניהו.
2. יעד גילה: בניין בן 7 קומות כשבכל קומה 3 חדרים. מיקום היעד: רחוב חרטום בביירות. אויב ביעד: מחבלים בכל קומות הבניין. שומרים ביעד: שני שומרים בעמדות, שקים בכניסה לבניין. שומר אפשרי במרפסת בקומה הראשונה ותגבור נוסף אפשרי. המשימה: פיצוץ בניין החזית העממית על עשרות מחבליו. המשימה הוטלה על כוח צנחנים בפיקודו של סא"ל אמנון ליפקין-שחק, מפקד גדוד 50 של הצנחנים[3], אשר כלל מפקדים מגדוד הנח"ל המוצנח וכן שני לוחמים מסיירת צנחנים, סגן מפקד הסיירת אבידע שור וחגי מעין[4], שצורפו למבצע בשל ההכשרה שקיבלו בלוט"ר ומיומנותם בשימוש באקדח, ועליהם הוטל לחסל את הזקיפים בחזית הבניין באמצעות ירי מטווח קרוב מאקדחי ברטה מושתקים בקוטר 0.22. בהכנות למבצע תוכנן שימוש בכמאתיים קילוגרם חומר נפץ בכדי להרוס את המבנה, אולם סגן מפקד סיירת צנחנים, אבידע שור (שנהרג בפעולה) העיר לרמטכ"ל דוד אלעזר, באחד התדריכים לפעולה, כי כמות כזו גדולה של חומר נפץ עלולה לפגוע באזרחים חפים מפשע שגרים בבניין הסמוך ולפגוע במוסריות הפעולה. הצעתו להפחית את כמות חומר הנפץ התקבלה[5].
3. יעד צילה: בית מלאכה אזרחי בשירות הפת"ח, נמצא בצפון מזרח העיר ביירות ומייצר חלקי מוקשים ואמל"ח. מפקד הכח: אלוף משנה שמואל פרסבורגר (סגן הקחצ"ר).
4. יעד ורדה: שני מבנים בשכונת "אל עוזאי" בדרום ביירות. האחד בית מלאכה לייצור אמל"ח ימי עבור הפת"ח, והשני משרד רצועת עזה. מפקד הכח: סגן אלוף שאול זיו (מפקד שייטת 13).
5. יעד יהודית: מוסך מצפון לצידון ששימש את המחבלים כסדנא לתיקון כלי נשק ותחמושת. מפקד הכח: סגן אלוף עמוס ירון (סגן מפקד חטיבת הצנחנים).
ההגעה ליעד תוכננה באמצעות סירות גומי שישיטו לוחמי שייטת 13. על הביצוע התאמנו הכוחות זמן רב, במתארים שונים כאשר הרמטכ"ל ושר הביטחון דיין עוקבים מקרוב אחר ההכנות. בין השאר כללו האימונים תרגילים בתל אביב בכדי לדמות נחיתה מן הים בעיר גדולה, ואת הלחימה בשטח עירוני.
[עריכה] מהלך המבצע
הכוחות הישראלים הגיעו אל מול מספר חופים לבנוניים בסטי"לים והונחתו על החוף בעשרות סירות גומי, שם המתינו להם סוכני "המוסד" עם מכוניות ששכרו למען הכוח הנוחת יום קודם לכן. הלוחמים היו עטופים בניילונים בכדי שלא תתגלה רטיבות על בגדיהם.
[עריכה] יעד אביבה
היעד המרכזי ביותר היה "יעד אביבה", שהיה צמד בניינים בני שבע קומות ברחוב ורדן בלב ביירות ברובע המוסלמי, מאובטחים על ידי שומרים חמושים, ששימשו מפקדה ובית מגורים של בכירי הפת"ח. הכוח שפשט על היעד התבסס ברובו על חיילי סיירת מטכ"ל ומנה ארבע עשר לוחמים, אשר הגיעו ליעד באמצעות רכבים בהם נהגו אנשי מוסד. במרחק קצר מן הבניין פרקו הלוחמים מן הרכבים והחלו לנוע רגלית לעבר היעד, כאשר הלוחמים המחופשים לנשים חבוקים בזרועות לוחמים בלבוש גברי. אהוד ברק הלך חבוק עם מוקי בצר. משהגיעו ליעד מיהרו ועלו חוליות החיסול לדירות בהן התגוררו בכירי הארגון. כוח לוחמים נשאר בתחתית המבנה לצרכי אבטחה ובו גם עמירם לוין ומפקד הפעולה, ברק, וכן דב בר אשר שימש קצין קישור של הקומנדו הימי לכוח. בבניין חיסל כוח צה"ל שלושה מבכירי הארגון שהתגוררו בו:
- החוליה בפיקוד מוקי בצר, אשר אליה צורף גם יוני נתניהו[6], הרגה את יוסוף א-נג'אר (אבו יוסוף) מוותיקי ארגון הפת"ח, שהיה בעברו ראש סניפי הפת"ח בלבנון, ראש המודיעין הפנימי של הפת"ח, וקצין המבצעים של ארגון ספטמבר השחור. חודשים ספורים לפני הפעולה מונה לתפקיד ראש המחלקה המדינית של אש"ף והיה אחד מסגניו של יאסר ערפאת. יחד איתו נהרגה גם אשתו שניסתה להגן עליו.
- כמאל נאצר, שהיה משורר פלסטיני ודובר ארגון הפת"ח.
- כמאל עדואן, מוותיקי ארגון הפת"ח גם הוא, היה אחראי על פעולות טרור בישראל במסגרת "מנגנון הגזרה המערבית". אחר כך היה קצין המבצעים והמודיעין של ארגון ספטמבר השחור, והיה אחראי על תכנון פעולות נגד יעדים ישראלים בעולם.
בעוד החוליות מבצעות את המוטל עליהן, הבחינו שומרי הראש של בכירי המחבלים במתרחש והתפתח קרב יריות בינם לבין כוח הסיירת שתפקידו היה לאבטח את הבניין. בפעולת הכח נהרגה גם אישה איטלקיה שהתגוררה בבניין ושני שוטרים לבנוניים. עם סיום תפקידו של אהוד ברק כמפקד סיירת מטכ"ל העניק לו הרמטכ"ל אלעזר צל"ש על תקופת פיקודו על היחידה ובכלל זה גם במבצע "אביב נעורים"[7].
[עריכה] יעד גילה
יעד סמוך היה "יעד גילה", שנחשב למוגן במיוחד בשל ריבוי המחבלים שבו. מפקדת המחבלים מוקמה בתוך מבנה רב קומות בו שכנו פעילי החזית העממית לשחרור פלסטין רבים. הכוח שפשט על היעד היה בן ארבע עשר לוחמים לוחמים, מהסיירת וגדוד 50 של הצנחנים, בפיקוד אמנון ליפקין-שחק[8], אשר הגיעו ליעד באמצעות רכבים בהם נהגו אנשי מוסד. הכוח נתקל בהתנגדות עוד בראשית הפעולה. שניים מחייליו, סגן מפקד הסיירת אבידע שור וחגי מעיין, ניגשו לחסל את הזקיפים בחזית הבניין. אולם לאחר שפתחו באש וחיסלו את השומרים[9] הופתעו מאחור מירי מרכב מחבלים ועליו מקלע, שלא התקבל לגביו מידע בטרם המבצע, ונהרגו (שור מיידית, ומעין מת מפצעיו אחר כך)[10]. על אף העובדה שהכוח התגלה והביצוע הפך למורכב ומסובך, ולמרות שהכוח היה בנחיתות מספרית נוכח מספר המחבלים בבניין[11], הצליחו ליפקין-שחק וחייליו למטמין את מטעני חומר הנפץ ותוך כדי הנסיגה להשמיד את היעד, תוך שהם מנהל קרבות פנים אל פנים מטווחים קצרים עם המחבלים בחזית הבניין[12]. הבניין קרס וגרם למותם עשרות מחבלים[13]. ליפקין-שחק קיבל על פעולתו במבצע את עיטור העוז[14], על שום קור רוחו והעובדה כי השלים את המשימה המורכבת על אף הקשיים והנפגעים[15]. עיטור העוז הוענק גם ל[[סרן] מנחם זוטורסקי[16]. עיטור המופת הוענק לסגן אהרון סבג[17] וסגן רפי איל[18].
[עריכה] יעדים נוספים ("ורדה", "צילה" ו"יהודית")
יעדים נוספים שפוצצו, ונלקחו מהם מסמכים, היו מפקדת אזור עזה של הפת"ח ובית מלאכה לייצור רקטות RPG ומוקשים ימיים, סמוך לנמל התעופה הבינלאומי ביירות; בית מלאכה בצפון מזרח העיר שייצר חלקי מוקשים ימיים, ומוסך לכלי רכב של אש"ף מצפון לצידון. יעדים אלה הותקפו על ידי לוחמי יחידות חיל הים ובייחוד שייטת 13.
[עריכה] המבצע בראי הקולנוע
בסרטו של סטיבן ספילברג "מינכן" משנת 2005, מתואר מבצע "אביב נעורים" בסצנה אינטנסיבית אשר צולמה במלטה, הסצנה נפתחת בהגעת סירות הלוחמים אל החוף ומתמקדת בפעילות סביב יעד אביבה. גיבור הסרט, סוכן "המוסד" אבנר (דמות בדיונית), מתואר כמי שהשיג את מיקומם של יעדי המבצע ולכן הוא מצטרף לכח בפיקודו של אהוד ברק ולוקח חלק בחיסול המחבלים.
[עריכה] לקריאה נוספת
- מייק אלדר, שייטת 13 - סיפורו של הקומנדו הימי, ספרית מעריב, 1993.
- גיא בכור, לקסיקון אש"ף, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1995.
- משה זונדר, סיירת מטכ"ל, הוצאת כתר, 2000.
- אהרון קליין, חשבון פתוח - מדיניות החיסולים של ישראל בעקבות טבח הספורטאים במינכן, משכל, 2006.
- אורי מילשטיין, "אביב נעורים", (כרך רביעי בסדרת ההיסטוריה של הצנחנים), הוצאת שלגי, 1987
- יוסף ארגמן, זה היה סודי ביותר, משרד הביטחון, אפריל 1998, עמודים 357-368.
- איתן הבר ומיכאל בר-זוהר, "נקמת מינכן", הוצאת זמורה ביתן, 2005 (מהדורה מעודכנת של הספר "המרדף אחר הנסיך האדום"), עמודים 170-180.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אביב נעורים באתר חיל הים הישראלי
- אביב נעורים באתר חיל האוויר הישראלי.
- רא"ל אמנון ליפקין שחק על אביב נעורים באתר הגבורה.
- טל זגרבה, שמענו פיצוץ אדיר, הבניין נחצה לשניים, במחנה, 2008\03\12. רפי איל על עיטור המופת שקיבל במבצע אביב נעורים, אתר שבוז חיילים.
- 34 שנים למבצע אביב נעורים באתר צה"ל.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ משה זונדר, "יורים ולא בוכים", מעריב, 27/07/01.
- ^ משה זונדר, סיירת מטכ"ל, כתר ספרים, 2000. תקופת עמירם לוין, עמוד 163.
- ^ רא"ל אמנון ליפקין שחק על אביב נעורים באתר הגבורה.
- ^ יוסף ארגמן, זה היה סודי ביותר, משרד הביטחון, אפריל 1998, עמוד 361-362, "מאוחר יותר יאמר אמנון שחק: 'שניהם היו הגיבורים האמיתיים של המבצע'."
- ^ מיכאל בר-זוהר ואיתן הבר, נקמת מינכן, זמורה, ביתן - מוציאים לאור,2005, עמוד 173.
- ^ מוקי בצר מספר על מבצע אביב נעורים, מתוך האתר הרשמי של חטיבת הצנחנים.
- ^ צל"ש הרמטכ"ל שהוענק לאהוד ברק, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל, מאי 1973
- ^ יואב לימור ואלון בן-דוד, מקום שני: סיירת צנחנים, בלייזר, 29.01.2008
- ^ יוסף ארגמן, זה היה סודי ביותר, משרד הביטחון, אפריל 1998, עמוד 366, על כך אמר אמנון ליפקין-שחק כי: "הם היו החוד. הם יצאו נגד שומרים מזוינים, בעמדה. אף אחד אחר, מבין הלוחמים, לא התמודד עם הצורך להתקרב לאנשים מוכנים לירי, להסתכל להם בעיניים ולירות בהם.זה הקטע הכי קשה. כשנפתחת אש- הכל יותר קל. הם ביצעו את המשימה בצורה מושלמת".
- ^ טל זגרבה, שמענו פיצוץ אדיר, הבניין נחצה לשניים, במחנה, 2008\03\12. רפי איל על עיטור המופת שקיבל במבצע אביב נעורים, אתר שבוז חיילים.
- ^ יוסף ארגמן, זה היה סודי ביותר, משרד הביטחון, אפריל 1998, עמוד 367, על כך אמר אמנון ליפקין-שחק כי: "פעולת הלחימה לא היתה פשוטה. בעיקר הצורך להילחם מטווח קצר באנשים רבים. חוץ מזה התחלנו את הלחימה ברגל שמאל, עם שלושה נפגעים. זה מצב פתיחה מאוד לא נוח".
- ^ פנחס וולף, התחילו פרצי ירי. היה ברור שמשהו לא מתנהל לפי התוכנית, במחנה, 30.03.2007, מתוך אתר הגבורה, " התחילו חילופי אש וזריקת רימונים גם מהקומות הגבוהות של הבניין. ירינו אל הבניין והשתלטנו על תחתיתו, והאש משם נפסקה".
- ^ יוסף ארגמן, זה היה סודי ביותר, משרד הביטחון, אפריל 1998, עמוד 365, "אמר הרמטכ"ל: 'הפגיעה במפקדת החזית העממית נעשתה בצורה יוצאת מן הכלל".
- ^ עיטור העוז שהוענק לאמנון ליפקין-שחק, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל, אפריל 1973
- ^ יוסף ארגמן, זה היה סודי ביותר, משרד הביטחון, אפריל 1998, עמוד 365, "מפקד הפעולה, תא"ל מנו שקד, שיבח עוד יותר. הוא אמר: 'מכל המפקדים הצטיין אמנון שחק. הוא נקלע למצב קשה מאוד, אבל ביצע את כל המשימות וחילץ את פקודיו. בהמלצתי הוא קיבל את עיטור העוז".
- ^ עיטור העוז שהוענק למנחם זוטורסקי, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל, יולי 1973
- ^ עיטור המופת שהוענק לאהרון סבג, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל, יולי 1973
- ^ עיטור המופת שהוענק לרפי אייל, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל, יולי 1973
