מבצע ארגז
.jpg) | ||||||||||||||||||||||
| שברולט אימפלה מהדגם שנחטף לישראל ושבו נסעו הקצינים הסוריים | ||||||||||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 21 ביוני 1972 | |||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | גבול לבנון–סוריה | |||||||||||||||||||||
| תוצאה | חטיפת קצינים סוריים כקלפי מיקוח | |||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||
מבצע ארגז הוא מבצע פשיטה שנערך במהלך יוני 1972, ובו השתלטו לוחמי סיירת מטכ"ל על סיור של קציני צבא בכירים סורים וחטפו חמישה מהם, במטרה שישמשו כקלפי מיקוח לצורך שחרור הטייסים גדעון מגן ובועז איתן והנווט פיני נחמני שהיו שבויים בידי סוריה.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך קרב אוויר שנערך ב-2 באפריל 1970 הופל מטוס F-4 פנטום ישראלי, טייסו גדעון מגן והנווט פיני נחמני נפלו בשבי הסורי, אליהם הצטרף הטייס בועז איתן שמטוס המיראז' אותו הטיס הופל ביוני אותה שנה, והם ישבו בכלא שבפרברי דמשק. מאמצי ישראל להגיע לעסקה להחלפת שבויים עם הסורים לא צלחו למרות שישראל הציעה תמורה של 37 קצינים וחיילים ששהו בשבי ישראל שנתיים. במטרה לשפר את תנאי המיקוח לשחרור שבויי צה"ל החל תכנון של מבצע לחטיפת קצינים סורים רמי דרג. ההזדמנות לחטוף קצינים בכירים נקרתה בידי צה"ל בעקבות סיורים שביצעו הסורים לאורך גבול הצפון עם לבנון. הרמטכ"ל דוד אלעזר הורה לתכנן מבצע לחטיפת הקצינים הבכירים. המבצע תוכנן כך שיוצבו בסמוך למסלול הסיור הסורי שני כוחות: כוח שיסתער על רכב הסיור וכח אבטחה שיחסום את הציר שדרכו עלול להגיע כוח תגבורת סורי. תוכנית המבצע אושרה על ידי ראש הממשלה גולדה מאיר. ארגון הכוחות והמאמצים למבצע נמסר לאלוף פיקוד הצפון מרדכי גור, כאשר ביצוע המשימה הוטל על סיירת מטכ"ל בפיקוד אהוד ברק.[1]
החטיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר סיורים שערכו אנשי סיירת מטכ"ל נבחר מיקום החטיפה בדרך עפר תלולה שעולה להר דב בצידו הלבנוני של הגבול. מקום בו הסיור צפוי לחלוף בנסיעה איטית.
בניסיון החטיפה הראשון, שנקרא "מבצע ארגז 1", התמקמו הכוחות במיקום הנבחר בשעות הלילה. אהוד ברק היה מפקד הכוח המסתער ובנימין נתניהו ("ביבי") היה מפקד כוח החסימה. לאחר המתנה עד לשעות הבוקר ומשלא חלף הסיור הסורי בוטל המבצע בהוראת הרמטכ"ל.
הניסיון השני, "מבצע ארגז 2", נערך ב-19 ביוני באזור א-נאקורה. הכוחות התמקמו כמתוכנן בשעות הלילה. בשעות הבוקר התמקמה בסמוך לכוח ביבי שריונית חמושה בתותח של צבא לבנון, למטרת תצפית. ביבי דיווח לברק וזה הודיע לרמטכ"ל אלעזר, שהורה לכוחות להסתתר. בצהריים חלפה לימוזינה שחורה ובה הקצינים. בשלב מסוים ירד אחד הקצינים לכיוון הכוח שהסתתר בשיחים. הקצין עבר את הכוח של ביבי שלא נחשף, המשיך הלאה ושם זיהה את כוח אהוד ברק שמיהר להשתלט על הקצין. בשלב זה היה ברור שמוכרחים לסגת לאחור ושהמבצע לא יצליח. ברק דיווח על כך לדוד אלעזר, שהורה על ביטול המבצע למרות שכוח ביבי דיווח כי יוכל להשתלט על המכונית.
ב-21 ביוני יצא אל הפועל "מבצע ארגז 3". כוחות סיירת מטכ"ל יצאו בפעם השלישית למארב, הפעם בסמוך לכפר רָמִיֶה, הממוקם בגזרה המרכזית של גבול הצפון, מערבית לעייתא א-שעב. על כוח הסיירת פיקד יוני נתניהו וסגנו במבצע היה עוזי דיין. שניים ממפקדי הצוותים שהשתתפו במבצע היו מוקי בצר ודני ברונר ובין הלוחמים הנוספים מסיירת מטכ"ל היה עדו נתניהו וסרן אהרון צדוק, אשר נפצע במהלך המבצע. לכוח של מוקי בצר הצטרף איש יחידה 504 אלי זיו, שהיה אז מפקד בסיס גולן של היחידה (לימים הגיע לדרגת אלוף-משנה ופיקד על יחידה 504). למבצע נלוו כוחות חיפוי מחיל השריון, חטיבת הצנחנים וסיירת אגוז. ברק, שהוביל את שני הניסיונות הקודמים בשטח, שהה הפעם בחדר הפיקוד של המבצע, בין השאר על מנת לוודא שהמבצע ייצא אל הפועל.[2] שיירת מכוניות הסיור הסורי נעצרה על ידי רכב לנד רובר מסווה לרכב של צבא לבנון. בקרב הקצר שהתחולל בין הכוחות נורו ונהרגו שלושה מלווים לבנונים ונפצע סרן אהרון צדוק. אחד מהקצינים הסורים הצליח להימלט בחסות ההמולה[3]. בין הקצינים הסורים שנתפסו היו קצין המודיעין נזיר ג'ראח, ראש מחלקת מבצעים בצבא סוריה, בדרגת זַעִים (מקביל לתת-אלוף); שני קציני שריון בדרגת עַקִיד (אלוף-משנה), ששירתו באגף המבצעים של צבא סוריה; ושני טייסים בדרגת מֻקַדַם (סגן-אלוף) ששירתו במודיעין חיל האוויר הסורי. כמו כן נתפסו מספר חיילים ושוטרים לבנונים.[4][5] בנוסף הובאה לישראל מכונית השברולט אימפלה שבה נסעו הקצינים. בחקירת השבויים התברר כי הקצין שנמלט היה ראש המודיעין הקרבי בסוריה.
החלפת השבויים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר החטיפה דרשה סוריה את החזרתם של קציניה ללא תנאי בשל הטענה שנחטפו ואינם שבויי מלחמה, וממשלת לבנון פנתה למועצת הביטחון של האו"ם על מנת שתנקוט בצעדים נגד ישראל. כעבור מספר חודשים סוכמה עסקת חילופי שבויים, שיצאה אל הפועל ב-3 ביוני 1973. במסגרת העסקה הוחזרו לישראל שלושת אנשי צוות האוויר השבויים ובתמורה שחררה ישראל את השבויים הסורים שנתפסו במבצע וכן 41 שבויים סורים נוספים. ללבנון הוחזרו שבויים שנתפסו במבצע זה ובמבצע קלחת 4, וכן ניתנה חנינה לכאמל קנג', מנהיג דרוזי ממג'דל שמס, שנידון במאי 1972 ל-23 שנות מאסר בגין ריגול לטובת סוריה.[6]
חקירת השבויים והמידע שהתקבל[עריכת קוד מקור | עריכה]
על חקירת השבויים, שנערכה במתקן עדן, הופקדה יחידה 154. חקירתו של נזיר ג'ראח התנהלה על ידי אלי זיו, אליו הצטרף עמוס גלבוע. במהלך החקירה סיפר ג'ראח על חטיבת השריון החדשה 47 שהוצבה בחמאת וציין שהחטיבה תועבר לרמת הגולן רק במקרה שבו תתכוון סוריה לפתוח במלחמה. סימן נוסף שהיה עשוי להתריע על מלחמה מתקרבת שהתגלה בחקירת השבויים נגע להצבת מטוסי הפצצה בשדות תעופה קדמיים. ב-2 באוקטובר, ימים ספורים לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים, עדכן אביעזר יערי (שהיה ראש ענף 5, המופקד על סוריה) בישיבת מחלקת המחקר כי חטיבה משוריינת 47 שמוצבת בצפון סוריה עברה למערכים מול דרום רמת הגולן, וכי יש סימנים כי גדוד גישור סורי שמוצב בצפון סוריה ירד לחזית רמת הגולן.[7] עמוס גלבוע העלה את תזוזת החטיבה לחזית הסורית כסימן מעיד למלחמה כפי שעלה מחקירות השבויים במבצע ארגז, אך אריה שלו, ראש מחלקת המחקר, הציע כי מטרות הסוריות הגנתיות.[8][9] למרות הידיעות שנתקבלו מהשבויים הסוריים כי מדובר בהכנות למלחמה לא שינה אמ"ן את הערכתו כי ישנה סבירות נמוכה לפריצת מלחמה.[10]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- משה זונדר, סיירת מטכ"ל, הוצאת כתר ספרים, ירושלים, 2000
- יוסף ארגמן, זה היה סודי ביותר, פרק ב': חטיפת הגנרלים הסורים, הוצאת מערכות
- בן כספית ואילן כפיר, "אהוד ברק: חייל מספר אחד", קוראים, 1998.
- אילן כפיר ודני דור, ברק: מלחמות חיי, זמורה ביתן, 2015.
- מוקי בצר, לוחם חשאי, הוצאת כתר, 2015, עמודים 131–138.
- אבנר שור ואבירם הלוי, סיירת מטכ"ל - המבצעים הגדולים של היחידה, ידיעות ספרים, 2020.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חן קוטס-בר, "להחזיר בכל מחיר: יש חוזה בין המדינה לחייל", עוזי דיין מספר על המבצע, באתר nrg, 25 ביוני 2010
- שאול שי ומוריה בן יוסף, מדינת ישראל עשתה הכל אתר "ישראל דיפנס", 24.03.2012.
- שמשון עופר, הקצינים הסורים שנשבו עסקו בתכנון מבצעי, דבר, 22 ביוני 1972.
- רוני דניאל, נתניהו שמע לראשונה את הקלטת אחיו: "זה דבר מדהים, זה הקול של יוני", באתר מאקו, 4 במאי 2014
מבצע "ארגז 3", סרט בערוץ YouTube של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון- עמוס גלבוע, סיפור אישי על התרעה במלחמת יום הכיפורים, באתר News1 מחלקה ראשונה, 7 באוקטובר 2014
- עמוס גלבוע, "ידיעות זהב" שלא הוחמצו, המודיעין שאיפשר את מבצע ארגז, אתר המרכז למורשת המודיעין, ספטמבר 2016
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מרדכי גור, מצפון ומים - מתאר את שירותו כאלוף פיקוד צפון, הוצאת משרד הביטחון, 1998, עמודים 164–165.
- ^ משה זונדר, סיירת מטכ"ל, הוצאת כתר ספרים, ירושלים, 2000, עמוד 58
- ^ מוקי בצר, לוחם חשאי, הוצאת כתר, 2015, עמודים 131–138.
- ^ אטלס כרטא לתולדות מדינת ישראל עשור שלישי, עמ' 33
- ^ משה זונדר, סיירת מטכ"ל, הוצאת כתר ספרים, ירושלים, 2000, עמ' 183.
- ^ שמשון עופר, דיין: חילופי השבויים עם סוריה יקלו על חילופין עם מצרים, דבר, 4 ביוני 1973, המשך;
דן ארקין, "צפורני אצבעות רגלי לא חזרו אתי", אומר אחד הטייסים ששבו, מעריב, 4 ביוני 1973 - ^ עמוס גלבוע, "ידיעות זהב" שלא הוחמצו, המודיעין שאיפשר את מבצע ארגז, אתר המרכז למורשת המודיעין, ספטמבר 2016
- ^ יוסי זעירא (סאל- ראש ענף בינה רשתית ביחידה 848), ישיבה קד מתאריך 14.03.1974 בפני ועדת אגרנט
- ^ אריה שליו (תאל), ישיבה קו מתאריך 24.03.1974 בפני ועדת אגרנט
- ^ עמוס גלבוע, סיפור אישי על התרעה במלחמת יום הכיפורים, באתר News1 מחלקה ראשונה, 7 באוקטובר 2014