מבצע דמיאנסק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מבצע דמיאנסק
מערכה: החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה
מלחמה: מלחמת העולם השנייה
Bundesarchiv Bild 101I-003-3445-33, Russland, Lufttransport mit Junkers Ju 52.jpg
מטוס אספקה גרמני בשדה התעופה
תאריך התחלה: 7 בינואר 1942
תאריך סיום: 25 במאי 1942
משך הסכסוך: 139 ימים
מקום: מחוז נובגורוד, ברית המועצות
תוצאה: הגרמנים הצליחו בסופו של דבר להוציא את כוחותיו הנצורים
הצדדים הלוחמים
מפקדים
כוחות
כ-400 אלף חיילים (בתחילת המבצע)  כ-100 אלף חיילים (בתחילת המצבע) 
Demjansk Einkesselung.png


מבצע דמיאנסק היה אחד המתקפות הסובייטיות שנערכו בתחילת 1942 לאחר הניצחון בקרב על מוסקבה במטרה להכניע את קבוצת ארמיות צפון הגרמנית. המבצע הביא לכיתור כ-100 אלף חיילים גרמנים אך בסופו של דבר במאי 1942 הצליח הוורמאכט לפרוץ את המצור.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון להתחיל מתקפת נגד של החזית הצפון-מערבית באזור מחוז נובגורוד עובד כבר בספטמבר 1941. תחילת המתקפה תוכננה ל-24 בספטמבר 1941 אך לאור הבעיות בשלבים הראשונים של קרב מוסקבה והעברת יחידות לאזור זה סוכם על דחיית תחילת המתקפה.

בדצמבר 1941 נבדקו התוכניות מחדש וסוכם על המתקפה שמטרתה תהיה כיתור יחידות הארמייה ה-16 של הוורמאכט. מפקד החזית הצפון-מערבית פאבל קורוצ'קין תכנן שכוח המתקפה העיקרי תהיה הארמייה ה-34, בגיבוי הארמייה ה-11 וארמיית המחץ ה-3.

המפקד הגרמני באזור, וילהלם פון לאב, ביקש מאדולף היטלר אישור לסגת עוד לפני המתקפה הסובייטית. היטלר לא קיבל את עמדתו ופון לאב התפטר מהתפקיד.

מהלך הקרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירת כיס כיתור[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתקפה החלה ב-11 בינואר על ידי הארמייה ה-11 לכיוון העיר סטריה רוסה. לאחר מספר ימים של קרבות הצבא האדום התקדם כ-50 ק"מ מערבה אך המתקפה נעצרה כאשר הסובייטים לא הצליחו לכבוש את העיר. במקביל בחלק הדרומי של החזית החלה מתקפה של הארמייה ה-34. ב-19 בינואר סטבקה החליטה לצרף למאמץ ההתקפי גם יחידות של חזית קלינין. ב-29 בינואר החל להסתמן כיתור הכוחות של וורמאכט. המפקדים הנאצים ביקשו מאדולף היטלר אישור לסגת אך לא קיבלו אותו. ב-8 בפברואר טבעת הכיתור נסרגה ובתוכה 6 דיוויזיות גרמניות שכללו כ-100 אלף חיילים. בראש הכוחות המכותרות הועמד מפקד הגיס ה-2 ולטר פון ברוקדורף אלנפלד.

בשלב זה הצבא האדום לא יכלו יותר להתקדם מערבה וריכזו את המאמץ בכיתור הכוחות ומתקפה נגד הכוחות המכותרות.

רכבת אווירית[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מפברואר אספקת המצרכים לכוחות הייתה דרך אוויר בלבד. בתוך השטח נבנו שני שדות תעופה זמניים וכל יום הם קלטו עד כ-150 מטוסים שסיפקו כ-265 טון מטען ו-22 חיילי תגבור בכל מטוס. פעילות חיל האוויר הסובייטי באזור הייתה דלה ולא יכלה לעצור את הרכבת האווירית הגרמנית. במשך כל תקופת המצור לופטוופה ביצע 24303 טיסות והביא כ-15446 טון מטעינים שונים ופינה כ-23 אלף פצועים. לטובת המבצע הוקצו כ-500 מטוסים בעיקר מדגם יונקרס Ju 52. הבסיס האווירי העיקרי היה באזור פסקוב עם תמיכה משדות תעופה נוספות באזור ריגה ודאוגבפילס.

פריצת המצור[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאור הצורך להחזיק כוחות גדולות סביב השטח המכותר, לחזית הצפון מערבית לא היה מספיק כוח להמשיך במתקפה. מנגד, לאזור הועברו כוחות וורמאכט חדשות שפעלו לשחרור המצור. לצורך כך נבנה קבוצת מחץ שכללה 3 דיוויזיות בפיקוד ולטר פון זיידליץ-קורצבך. המתקפה הגרמנית החלה ב-21 במרץ 1942 ובמקביל החלה מתקפה של היחידות המכותרות. הכוח המרכזי שפעל בתוך הכיס המכותר היה דיוויזיית האס אס השלישית בפיקוד של תאודור אייקה שבמהלך הקרבות איבדה רוב הסגל. לאחר חודש של קרבות נוצר פרוזדור צר ברוחב של כ-6-8 ק"מ שאיפשר קשר יבשתי עם היחידות המכותרות. ב-5 במאי הכיתור הופסק סופית.

במשך כל שנת 1942 הצבא האדום המשיך בניסיונות מתקפה באזור אך ללא הצלחה של ממש.

השלכות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שהמטרה העיקרית של המתקפה לא הושגה למבצע היו מספר מטרות משניות שהושגו:

  • חלק משמעותי מכוחות קבוצת ארמיות צפון רותק ללחימה באזור דמיאנסק, ולא היה יכול לעסוק בהידוק המצור הגרמני סביב העיר לנינגרד.
  • לא היה ניתן להעביר כוחות מקבוצת ארמיות צפון לסייע לכוחות הגרמניים בדרום ברית המועצות.
  • במהלך כל שנת 1942 הוורמאכט לא היה יכול לבצע מתקפה מתוכננת באזור חזית קלינין ודחה אותה פעם אחרי פעם.
  • לאור הניסיון החיובי שנצבר בהפעלת הרכבת האווירית לכיס דמיאנסק, אדולף היטלר האמין שניתן לחזור על ההצלחה לאחר כיתור כוחות הציר באזור סטלינגרד בנובמבר 1942.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מבצע דמיאנסק בוויקישיתוף