מבצע ההר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפת מבצע ההר

מבצע ההר (מבצע אל ההר) היה מבצע צבאי של צבא ההגנה לישראל במלחמת העצמאות שנערך בין ה-19 באוקטובר ל-22 באוקטובר 1948 נגד הכוחות המצריים בחזית ירושלים דרומית לנחל שורק ועד לבית גוברין. היה זה אחד המבצעים האחרונים במלחמה בגזרה זו.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף יולי 1948 הכריזה מועצת הביטחון של האו"ם על הפסקת אש בין בכוחות הלוחמים בארץ ישראל. ההפוגה נוצלה על ידי צה"ל להתארגנות מסודרת של החטיבות ואגפי המטכ"ל ולגיוס המוני של צעירים מבין הגל הגדול של העולים שהגיעו ארצה עם פתיחת שערי הארץ. במהלך השבועות הבאים אירעו מקרים רבים של הפרת הפסקת האש עד להתמוטטה הסופית.

ב-15 באוקטובר החל מבצע יואב לסילוק הנוכחות המצרית מדרום הארץ. במקביל פעלו כוחות צה"ל נגד הכוחות המצריים גם בחזית המרכז בציר חברון-בית לחם בשני מבצעים מבצע ההר על ידי חטיבת הראל (חטיבה 10) ומבצע יקב על ידי חטיבת עציוני (חטיבה 6).

מטרות המבצע היו ריתוק הכוחות המצריים כסיוע למבצע יואב והרחבת השליטה הישראלית בפרוזדור ירושלים בכיוון דרום על חשבון הנוכחות המצרית. בתקופה שקדמה למבצע הטרידו הכוחות המצריים את התחבורה היהודית בדרך לירושלים. במהלך חודש ספטמבר 1948 נהרגו 19 ונפצעו 68 ישראלים שנעו על הכביש.‏[1]

בפקודת המבצע הוצבו כמה יעדים: תמיכה במבצע 'יואב' באגפו המזרחי, פתיחת כביש בית-ג’ברין כדי שישמש דרך נוספת לנגב, כיבוש בית-ג'אלה ושחרור ירושלים מדרום, גאולת גוש-עציון ושלטון על הר חברון, ניתוק קוו האספקה של האויב בדרך ירושלים-יריחו.‏[2]

מהלך המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכפר בית נטיף לאחר כיבושו

המבצע החל בלילה בין ה-19 וה-20 באוקטובר בכיבוש המשלט המשותף. במשלט זה ישבו במשך מספר חודשים חיילי חטיבת הראל כשהם מרוחקים כ-60 מטר בלבד מהמצרים. בהמשך נכבשו דיר אל הווא, מנזר בית ג'ימאל, דיר-אבאן, זכריא, דיר א-שיח', בית עיטאב, סופלא, בית נטיף וחוסאן.

כוחות חטיבת הראל בפיקודו של יוסף טבנקין נעו מכפר לכפר במשך 3 ימים וכמעט לא נתקלו בהתנגדות. הכוחות שעמדו מולם הורכבו ממקומיים ומכ-600 חיילים מצריים ללא מפקדיהם שנטשו אותם בעקבות התקדמות מבצע יואב בדרום שגרם לניתוקם מעיקר הכוח המצרי בנגב. הלגיון הערבי שלח פלוגת לוחמים בפיקוד קצין בריטי כדי לארגן את הלוחמים הערביים, אך נראה שהניסיון כשל.‏[1]

עם תחילת המבצע פינו התושבים את הכפרים הערבים ובהמשך עברו מזרחה לבית לחם והרי חברון. במהלך המבצע פוצצו חלק מהבתים בכפרים כדי למנוע את תפיסתם חזרה בידי האויב.‏[3]

סיום המבצע ותוצאותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות בקשת מפקדי הפלמ"ח להמשיך בהתקדמות, התקבלה הוראה מדוד בן-גוריון לעצור את ההתקדמות דרומה בשל חזרתה של ההפוגה לתוקף ואף לפנות את הכפר חוסאן. בן-גוריון חשש מתגובת העולם והאו"ם וכן רצה למנוע את כניסתם של לוחמי הלגיון הירדני לקרבות.‏[4] יגאל אלון סבר כי הוחמצה ההזדמנות לשחרור "גוש עציון השדוד" בשל "שיקולים מדיניים ואסטרטגיים מוטעים שנראו להנהגת המדינה כנבונים באותה שעה", אך לדעת ההיסטוריון אלחנן אורן שיקוליו של בן-גוריון היו נכונים ונועדו לבסס בפעילות מדינית את ההישגים הצבאיים שהושגו בנגב ובהרי יהודה.‏[5]

בעקבות המבצע הורחב "פרוזדור ירושלים" עד עמק האלה והגבול הורחק מהדרכים לירושלים. רוב הכוחות המצריים עברו מבית לחם לחברון ואת מקומם תפס הלגיון הירדני.‏[3] הקו אליו הגיעו הכוחות הישראלים במבצע ההר נקבעו כקו שביתת הנשק בין ישראל ירדן בהסכמי רודוס שנחתמו בתחילת 1949.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תולדות מלחמת הקוממיות, הוצאת מערכות.
  • ספר הפלמ"ח, כרך ב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 אלון קדיש (עורך), מלחמת העצמאות תש"ח - תש"ט : דיון מחודש, חלק א', עמ' 332-331
  2. ^ מבצע ההר, אתר הפלמ"ח
  3. ^ 3.0 3.1 יואב גלבר, קוממיות ונכבה: ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948, עמ' 323 ו-347
  4. ^ יהושע בן אריה (עורך), ההיסטוריה של ארץ-ישראל: מלחמת העצמאות (1947 - 1949), עמ' 242.
  5. ^ גוש - עציון מראשיתו עד תש"ח, יד יצחק בן צבי, 180-173
מבצעי צה"ל במלחמת העצמאות

שמואלהשמדחסידהנחשוןהראליבוסיחמץיפתחמטאטאמכביכיתוריובלברקגדעוןבן עמימדינהקילשוןבלקנמלבן נון א'בן נון ב'ארזפלשתיצחקיורםאנ-פארברושדקלדניבתקקדםמוות לפולששוטרגי"סאבקולוטהיואבאגרוףההריקביעלחירםשמונהלוטהתחלהאסףחורבחיסולעוזיצובעובדה