מבצע וורונז'-וורושילובגרד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מבצע וורונז'-וורושילובגרד
מערכה: החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה
מלחמה: מלחמת העולם השנייה
Bundesarchiv Bild 101I-216-0412-07, Russland, brennender russischer Panzer KW 1.jpg
טנק סובייטי לאחר פגיעה
תאריך התחלה: 28 ביוני 1942
תאריך סיום: 24 ביולי 1942
משך הסכסוך: 27 ימים
מקום: מרחב וורונז'-לוהנסק
תוצאה: ניצחון גרמני
הצדדים הלוחמים

הצבא הגרמני

מפקדים
כוחות
1.310 מיליון חיילים  975 אלף חיילים,1500 טנקים 
אבידות
568 אלף הרוגים ושבוים, כ-2346 טנקים, 783 מטוסים  70 אלף הרוגים ופצועים 
ממורכז

המערכה במרחב וורונז'-וורושילובגרד הייתה סדרה של קרבות בין הצבא הגרמני והצבא האדום, שהתנהלו באזור במהלך קיץ 1942. מבחינה גרמנית הם היו חלק של מתקפת הקיץ. הקרבות הסתיימו בניצחון גרמני, אבידות קשות לצבא האדום ופתיחת דרך לוורמאכט לסטלינגרד והרי הקווקז.

המערכה כללה שתי תת-מערכות:

הצדדים היריבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצבא הגרמני[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת קיץ 1942 הפיקוד העליון של הוורמאכט עיבד "תוכנית בלאו" שמטרתה היה לתקוף בחלק הדרומי של החזית על ידי כוחות של קבוצת ארמיות דרום בפיקוד פדור פון בוק. הכוחות התוקפים כללו את:

הצבא האדום[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצד הסובייטי של החזית הכוחות היו תחת פיקוד של מספר חזיתות:

מהלך הקרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבצע הגנתי של חזית בריאנסק וחזית הדרום-מערבית (28 ביוני-6 ביולי)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-28 ביוני כוחות וורמאכט בפיקוד כללי של מקסימיליאן פון ואיכס שכללו את הארמייה ה-2, ארמיית הפאנצר הרביעית והארמייה ה-2 ההונגרית החלו במתקפה נגד הכנף השמאלי של חזית בריאנסק בפיקוד של פיודור גוליקוב. המתקפה התרכזה בקו ההגנה של הארמייה ה-13 וארמייה ה-40 הסובייטיות. חיפוי אווירי של כוחות וורמאכט בוצע על ידי הגייס ה-8 בפיקוד וולפרם פון ריכטהופן. לקראת סוף היום הגרמנים הצליחו לפרוץ את קו ההגנה הסובייטי ולהתקדם בעומק של 8-15 ק"מ.

כבר בערב 28 ביוני סטבקה החליטה על העברת תגבורות לאזור הלחימה. לטובת חזית בריאנסק הועברו מספר גייסות שריון שהיו תחת פיקוד של החזית הדרום-מערבית ובעתודה. מפקד חזית בריאנסק פיודור גוליקוב החליט לפעול לעצירת המתקפה הגרמנית בקו ההגנה לאורך נהר קשן.

במהלך 29 ביוני כוחות שריון גרמני הצליחו לפרוץ את קו ההגנה השני של הארמייה ה-40 הסובייטית. מספר טנקים גרמנים נצפו בקרבת מטה הארמייה. מפקד הארמייה ה-40 מיכאיל פרסגוב נכנס ללחץ, פינה את המטה ולמעשה איבד את הפיקוד על יחידותיו. ב-3 ביולי הוא פוטר מתפקידו ולא שותף יותר בלחימה נגד וורמאכט.

טנקים של ארמיית הפאנצר הרביעית שפרצו את קו ההגנה הסובייטי התקדמו כבר לעומק של 35-40 ק"מ אך הדבר לא היווה סכנה של ממש עקב הארכות של גייסות שריון סובייטים למתקפת נגד. יחד עם זאת, פיודור גוליקוב החליט לאפשר ליחידות הארמייה ה-40 לסגת לקו הביצורים המשני. סטבקה לא הסכימה עם החלטתו. בפניית הסטבקה צוין שבמידה והוא לא יצליח להגיע ליצירת קשר מתמיד עם הארמייה ה-40 וגייסות השריון הוא לא יהיה מסוגל להבין נכון את המצב בחזית הלחימה.

במטרה לארגן מתקפת נגד על ידי כוחות השריון לאזור נשלח מפקד המטה הכללי אלכסנדר ואסילבסקי. כמו כן הוקמה יחידה מבצעית מיוחדת בפיקוד מפקד חיל השריון שכללה 3 גייסות שריון. הכוונה הייתה למתקפת שריון מתואמת תוך שימוש בכוח שריון גדול במיוחד. אומנם עקב בעיות בהעברות כוחות שריון לאזור, הגייסות לא החלו את המתקפה בו-זמנית. הגיס ה-4 החל את המתקפה ב-30 ביוני וגייס ה-17 וה-24 רק ב-2 ביולי. בנוסף לכך, דיוויזיית גרוסדויטשלנד הייתה מצוידת ברק"מ שטוג סימן 3 שהיה יעיל מאוד נגד הטנקים הסובייטים.

נקודת מפנה במתקפת הנגד הסובייטית התרחשה כאשר החלה מתקפה של הארמייה ה-6 הגרמנית בפיקוד פרידריך פאולוס. תוך זמן קצר היא פרצה את קו הסובייטי בתפר בין הארמייה ה-21 לבין הארמייה ה-28. כתוצאה מכך במהלך ערב 2 ביולי יחידות רבות של הארמייה ה-40 הסובייטית כותרו. במטרה לשפר את המצב למרחב הלחימה נשלכו גיס השריון ה-18 ולראשונה ארמיית שריון ה-5 שהוקמה רק עתה. למרות זאת, שטח המכותר הורחב ונכללו בו גם יחידות הארמייה ה-21 הסובייטית. ב-4 ביולי החלו קרבות בפרברי וורוניז'. תוך זמן קצר העיר נכבשה וקברות בתוכה הסתיימו ב-7 ביולי. בכך הפיקוד הגרמני ראה בסיום המשימה והוחלט להעביר ארמיית הפאנצר הרביעית דרומה.

במקביל החלו להגיע למרחב הלחימה יחידות של ארמיית שריון ה-5 הסובייטית. אומנם הכנסת יחידותיה לקרבות נפרסה למספר ימים, הגיס ה-7 החל את הלחימה ב-6 ביולי וגיס ה-2 רק ב-10 ביולי. הטנקים הסובייטים היו צריכים לעמוד באש גרמנית חזקה ולא היו יכולים לשנות את המצב חוץ מלעצור את המתקפה הגרמנית ולעכב החלפת יחידות שריון גרמניות ביחידות חיל רגלים.

סיכום השלב הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחידות שריון סובייטיות ספגו מכה קשה, למרות עדיפות מספרית. ב-15 ביולי ארמיית שריון ה-5 פוזרה. ב-25 ביולי מפקדה נכנס לטנק והחל במתקפה שבמהלך הטנק שלו נפגע והוא נהרג.

ב-7 ביולי הוקמה חזית וורונז' בפיקוד של ניקולאי ואטוטין. מפקד חזית בריאנסק פיודור גוליקוב מונה לסגנו. משימתו היה לעצור את וורמאכט מהתקדמות לכיוון טמבוב. בראש חזית בריאנסק הועמד קונסטנטין רוקוסובסקי. משימת החזית היה להגן על מוסקבה מדרום.

גם בצד הגרמני בוצעו שינויים ארגוניים. ב-7 ביולי קבוצת ארמיות דרום פוצלה לקבוצת ארמיות A וקבוצת ארמיות B

מבצע הגנתי של החזית הדרום מערבית והחזית הדרומית (7 ביולי-25 ביולי)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-6 ביולי סטבקה פקדה על החזית הדרום-מערבית והכנף הימני (הצפוני) של החזית הדרומית לסגת מזרחה ולהתבסס על קו ביצורים חדש. בגדה בשמאלית של דון התמקמה ארמייה ה-63. לאזור וולגוגרד הועברה ארמייה ה-7 בנוסף לארמייה ה-1 שכבר הייתה בסביבות העיר. מפקד חזית הצפון-קווקזי סמיון בודיוני קיבל הנחיה למקם את הארמייה ה-51 בגדת דון צפונית לים אזוב.

הפיקוד הגרמני החליט לבצע את המתקפה בעזרת ארמיית הפאנצר הרביעית וארמייה ה-6 שהיו תחת פיקוד של קבוצת ארמיות B וארמיית הפאנצר הראשונה תחת פיקוד קבוצת ארמיות A. מטרת המתקפה היה לכתר את רוב הכוחות של החזית הדרום-מערבית.

אף על פי שארמיית הפאנצר הרביעית התעכבה בעקבות המשך הקרבות בסביבות וורונז', יחידות של הארמייה ה-6 בפיקוד פרידריך פאולוס החלו במתקפה מוצלחת נגד הצבא האדום שיחידותיה לא הספיקו להתכונן למתקפה. תוך מספר ימים הגרמנים התקדמו מזרחה, יחידות רבות של החזית הדרום-מערבית לחמו נגד הגרמנים ללא קשר של ממש עם מטה החזית. בעקבות כך שיחידות הארמייה ה-57, ה-28 ה-38 ה-9 התנתקו ממטה החזית, הם הועברו תחת פיקוד חזית הדרומית. יתר יחידות של החזית הדרומית המשיכו בנסיגה מתוכננת מזרחה בכוונה ליישר את הקו עם יחידות החזית הדרום-מערבית שהובסו ונסוגו. אומנם, כמו בילוי 1941 גם השנה נוצר נתק בין הכנף הימני של החזית הדרומית לבין הכנף השמאלי של החזית הדרום-מערבית. בנתק זה שרוחבו היה כמה עשרות קילומטרים נכנסו כוחות שריון גרמנים. במטרה לשפר את התאום ארמיית הפאנצר הראשונה וארמיית הפאנצר הרביעית רוכזו תחת פיקוד של קבוצת ארמיות A. במהלך מחצית השנייה של יולי רוב יחידות הארמייה ה-9 וה-38 הסובייטיות הצליחו לצאת מהכיתור, אך דיוויזיות רבות נותרו בכיתור ובסופו של דבר חוסלו.

לאור כך שמספר ארמיות של החזית הדרום-מערבית נותקו ממנו והועברו תחת פיקוד החזית הדרומית הוחלט לשנות את שמו לחזית סטלינגרד ולהרכיב אותו מארמייה ה-21 (שהייתה שייכת לחזית זו במקור) וארמייה ה-62, ה-63 ה-64 החדשות. תוך זמן קצר, סמיון טימושנקו הועבר מתפקידו ופיקוד על החזית החדשה הועבר לויקטור גורדוב.

במחצית יולי 1942 מצב בחזית סטלינגרד התייצב לאור כך שהפיקוד הגרמני החליט לרכז יחידות שריון נגד החזית הדרומית. בהחזית הדרומית לעומת זאת הורגש חוסר משמעותי של יחידות שריון שהועברו צפונה בשלב הראשון של המערכה. כתוצאה מכך, להגנת רוסטוב על דון היה ניתן להקצות יחידות חיל רגלים בלבד. יחידות שריון של וורמאכט לא נתנו לצבא האדום להתארגן להגנת העיר רוסטוב על דון והיא נכבשה תוך מספר ימים בסוף יולי.

סיכום השלב השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחידות הצבא האדום לא הצליחו לייצב את החזית לאורך נהר דון. נסיגה, אף מאורגנת לא איפשרה להוציא את התותחים וציוד כבד אחר. הכוחות הנסוגים התמקמו לאורך כבישים והיו מטרה קלה ללופטוופה. לאור כך, במערכה על קווקוז רק ארמייה ה-51 היית המצוידת בתותחים עם כותר 122 מ"מ ו-152 מ"מ.

למזלו של החזית הדרומית של רודיון מלינובסקי ב-23 ביולי החליט הפיקוד הגרמני להעביר יחידות שריון צפונה לטובת מתקפה לכיוון וולגוגרד. הארמייה ה-11 שהשתחררה ממצור סבסטופול בסופו של דבר לא עברה לטובת מערכה בקווקז כפי שתוכנן ועברה לסביבות לנינגרד עם הציוד הכבר שהיה ברשותה כולל תותחים בעלי כותר גדול במיוחד. כתוצאה מכל השינויים כיווני מתקפה של קבוצות ארמיות גרמניות התפזרו והחלו שתי מערכות נפרדות - קרב סטלינגרד ומערכה על קווקז. פיזור הכוחות בסופו של דבר גרם לכך שמבחינה גרמנית אף אחת ממערכות אלו לא הצליחה.

ב-25 ביולי החזית הדרומית פורקה ומפקדה רודיון מלינובסקי מונה למפקד ארמייה ה-66. הוא היה אחרון בין שלושת מפקדים סובייטים שנכנסו למבצע זה כמפקדי חזית ושלמו על שגיאות פיקוד במהלכו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]