מבצע חמץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפת מבצע חמץ
תושבים בת"א מתחבאים מצלפים ערבים 25.2.1948
האנדרטה לזכר מגיני תל אביב וכובשי יפו, מאת מיכאל קארה, בגן הכובשים
אנדרטה בבית החולים תל השומר, לחיילי חטיבת אלכסנדרוני שנפלו בכיבוש המקום והסביבה ב"מבצע חמץ"
סיפור קרב הכיבוש של מחנה תל השומר במלחמת העצמאות - באנדרטת אלכסנדרוני בבית החולים תל השומר

מבצע חמץ הוא שמו של המבצע לכיבוש יפו במלחמת העצמאות על ידי חטיבות "ההגנה" אלכסנדרוני, גבעתי וקרייתי, אשר החל ב-28 באפריל 1948.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה שלפני כיבוש יפו היוו הכפרים הערביים אשר ממזרח לה איום על תל אביב ועל הדרך לירושלים, והמבצע נועד במקור לכבוש אותם (ולא את יפו). בין הכפרים הללו היו אל ח'ירייה (אשר ישב על תלה של בני ברק המקראית ומרכזו במקום בו מצוי היום מחלף מסובים), סקיה, יהודייה, יאזור וסלמה.

מכיוון שיפו לא יועדה להיות חלק מהמדינה היהודית על פי תוכנית החלוקה, והשיקול המדיני היה שלא לתקוף אזורים שנכללו במדינה הערבית המיועדת לפני סיום המנדט הבריטי. לכך נוסף השיקול הצבאי שלא לתקוף את יפו חזיתית. במקום זאת הוחלט לכבוש את כל הכפרים הערביים המקיפים את יפו, המשמשים גשר וקשר לאזורים ערביים אחרים בארץ, בהתאם לתוכנית ד'. ההנחה הייתה שמצבה הגאוגרפי של העיר יחייבה להיכנע, לאחר שתמצא מכותרת, עם צאת הבריטים. זו הייתה מטרת "מבצע חמץ", דהיינו ביעור ה"חמץ", עם התקרב חג הפסח תש"ח.

התקפת האצ"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – התקפת האצ"ל על יפו

בעקבות התקפת האצ"ל על שכונת מנשייה, ללא תיאום עם ארגון "ההגנה", החלה נטישה של תושבי יפו והכפרים, אשר נמשכה עד ל-13 במאי 1948 עם כניעת האוכלוסייה הערבית. כוחות האצ"ל נתקלו בהתנגדות מצד האוכלוסייה שגובתה בעזרה צבאית מסיבית של כוחות בריטיים שהוזרמו לעיר. האצ"ל נדרש על ידי הבריטים לפנות את השכונה ובמשא ומתן בין האצ"ל לבין "ההגנה" והבריטים סוכם, כי "ההגנה" תכנס לשכונה והבריטים יקבלו את יפו תחת חסותם והם יפרידו בין היהודים לערבים.

מהלך המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרת המבצע הייתה "להקיף ולנתק לגמרי" את יפו מעורפה באמצעות כיבוש הכפרים יאזור, יהודיה, חיריה, סקיה, סלמה, כפר עאנה ובית דג'ן. פקודות המבצע כללו דרישה ל"טיהור השטח", והורו כי "תושבים אזרחיים של מקומות שנכבשו יורשו לעזוב את המקום אחרי שייערך אצלם חיפוש אחרי נשק", ו"יש להימנע מפגיעות בנשים וילדים ככל האפשר", ואיסורים על ביזה.‏[1] בי"ט בניסן ה'תש"ח 28 באפריל 1948 החל כוח "ההגנה" מחטיבת אלכסנדרוני לכתר את העיר יפו, כדי להשתלט על מבואותיה המזרחיים והדרומיים של תל אביב. ההנחה הייתה שכיתור יפו, יביא לכניעת תושביה מבלי שהדבר יגרור התנגשות עם הכוחות הבריטיים. ב-30 באפריל הוכרע הקרב ומפקד "צבא ההצלה" בעיר נמלט ממנה בדרך הים. החלה בריחה המונית מיפו שנמלטו 70,000 מתושביה הערבים וב-13 במאי חתמו מנהיגיה על הסכם כניעה.

18 כוחות משנה משלוש חטיבות, אלכסנדרוני, גבעתי וקרייתי, נטלו חלק במבצע. חטיבת אלכסנדרוני הייתה הזרוע הצפונית של המלקחיים שנועדו לכתר את יפו, ומשימתה בשלב הראשון, הייתה לנתק את הכביש סלמה – יהודיה, על ידי כיבוש הכפרים חיריה וסקיה (אור יהודה של היום). לאחר השלמת כיבוש החלק הדרומי של מחנה תל ליטוינסקי שחלקו הצפוני נכבש כבר ב-14 באפריל 1948.

שעת ה-"ש", שנקבעה ל-27 באפריל בשעה 22:00, נדחתה בגלל עיכוב בפינוי שדה המוקשים בדרום מחנה תל ליטוינסקי.

משימות הגדודים 32 ו-33 של חטיבת אלכסנדרוני הוכתרו בהצלחה לאחר קרב לא קל, כאשר לערבים הנסוגים היו כ-40 הרוגים.[דרושה הבהרה]

הכפרים סלמה, סאקיה ויאזור נכבשו כמעט ללא קרב, מכיוון שהיו מאוד דלים בנשק. תושביהם ברחו ברובם מששמעו את לוחמי ההגנה מתקרבים. מספר כפריים שנפלו בשבי הוצאו להורג מחמת חשד להרג יהודים. הש"י, שהעריך כי לתושבים אין רוח מלחמתית, תלה זאת בתבוסות שנחלו הערבים בחיפה, במשמר העמק ובטבריה.‏[1]

כיבוש יאזור פתח את הדרך לבית הקרן הקיימת על יד בית דגן.

גם הכפרים אל-ח'ירייה וכפר עאנה נכבשו, והתקפות הנגד הערביות מכיוון סלמה ויהודייה נהדפו. הקשר בין העיירה הערבית בית דג'אן והעיירה יהודייה, עדיין לא נותק.

שלט הסבר בגבעת הפילבוקס בחולון
הפילבוקס בתל גיבורים (תל א ריש)
רחוב מחץ ברמת חן על שם מבצע חמץ

יחידה מוגברת של סיירים וחבלנים פשטה על הגשר שעל נחל איילון, פוצצה אותו וכך נותק הקשר כליל של העיר יפו מזרחה. לימים נבנה גשר חדש על הכביש בין אור יהודה לצומת בית דגן שנקרא "גשר יחזקאל" על שם יחזקאל בן דוד שנהרג מאוחר יותר ליד הכפר הערבי ג'ימזו.

בליל שביעי של פסח נכנסו גדודים 32 ו-33 של אלכסנדרוני לתוך הכפר סלמה ומצאוהו נטוש. תושביו נסוגו לעבר יפו. חמישה לוחמי חטיבת אלכסנדרוני נפלו בקרב הזה.

ב-28 באפריל תקף גדוד 52 של חטיבת גבעתי בפיקודו של יעקב פרי (פרולוב) את תל א-ריש שממנו ירו הערבים על חולון. בראש התל הייתה עמדת פילבוקס מבוצרת. ההתקפה החלה בשעה 02.00 והתל נכבש במהרה, אולם הערבים התאוששו מהר והחלו מיד בהתקפת נגד חזקה על הכוחות שטרם הספיקו להתבצר. כוח גבעתי נאלץ לסגת לכיוון מקוה ישראל באבידות כבדות - 21 הרוגים מתוכם 7 נעדרים ו-100 פצועים. בקיץ 2007 זוהו 5 מהנעדרים. לזכר הנופלים בקרב זה נקראת השכונה הסמוכה לתל בשם תל גיבורים.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • על התל ליד הפילבוקס יש אתר הנצחה לנופלים בקרב זה.
  • בבית החולים שיבא בתל השומר יש אתר הנצחה לנופלי חטיבת אלכסנדרוני במבצע חמץ
  • בשכונת רמת חן ברמת גן נמצא רחוב מחץ על שם מבצע חמץ שבעקבותיו הוגדל שטח העיר

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חטיבת גבעתי במלחמת הקוממיות מאת אברהם אילון, הוצאת מערכות, 1959.
  • אריה חורשי: גיבורי התל, הוצאת ירון גולן, 1994

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 בני מוריס 1948, עמוד 175


מבצעי צה"ל במלחמת העצמאות

שמואלהשמדחסידהנחשוןהראליבוסיחמץיפתחמטאטאמכביכיתוריובלברקגדעוןבן עמימדינהקילשוןבלקנמלבן נון א'בן נון ב'ארזפלשתיצחקיורםאנ-פארברושדקלדניבתקקדםמוות לפולששוטרגי"סאבקולוטהיואבאגרוףההריקביעלחירםשמונהלוטהתחלהאסףחורבחיסולעוזיצובעובדה