מבצע יאשי-קישינב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מבצע יאשי-קישינב
חלק מהחזית המזרחית במלחמת העולם השנייה
4°GMK estate 1944.jpgשריון סובייטי בחזית
עימות:

מלחמת העולם השנייה

תאריך:

20 באוגוסט 1944 - 29 באוגוסט 1944

מקום:

מולדובה

תוצאה:

ניצחון סובייטי, הפיכה שלטונית ברומניה

הצדדים הלוחמים
הצבא האדום ורמאכט, הצבא הרומני
מפקדים

רודיון מלינובסקי,
פיודור טולבוחין,
פיודור אוקטיאברסקי

האנס פריסנר,
פטרה דומיטרסקו

כוחות

1,300,000 חיילים, 16 אלף תותחים, 1870 טנקים, 220 מטוסים

כ-900,000 אלף חיילים, 7600 תותחים, 400 טנקים, 810 מטוסים

אבידות

13 אלף הרוגים כ-54 אלף פצועים

עד כ-135 אלף הרוגים ופצועים, 210 אלף שבוים

ממורכז

מבצע יאשי-קישינב הוא מבצע שהתרחש במהלך אוגוסט 1944. במהלכו הצבא האדום שחרר שטחים נרחבים של מולדובה, גרם לקריסת הצבא הרומני ויציאת רומניה ממעגל הלחימה.


רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת אוגוסט 1944 באזור הבלקנים נוצר מצב המתאים ליצירת מכת מחץ סובייטית. לאחר קרבות קיץ 1944 פיקוד וורמאכט העביר מאזור זה לבלארוס ואוקראינה 12 דיוויזיות והחליש קבוצת ארמיות דרום אוקראינה. הגרמנים בנו באזור מערך ביצורים חזק שכלל שלוש קווי מערכות עיקריות. ב-4 באוגוסט אדולף היטלר נפגש עם יון אנטונסקו ושכנע אותו שורמאכט יגן על רומניה. היטלר דרש מאנטונסקו הצהרה שרומניה לא תעזוב את מעגל הלחימה ואחזקת כוחות וורמאכט בשטחה תהיה על חשבונה. במקביל, פוליטיקאים רומנים החלו לפקפק ביכולת גרמנית לנצח במלחמה ופחדו מכיבוש רומניה על ידי הצבא האדום.

הפיקוד הסובייטי היה בדעה שיחידות גרמניות שהוצבו באגפים של החזית הם בעלי יכולת מבצעית ירודה ולכן צריך לתקוף אותם. בהתאם לכך הוחלט שהחזית האוקראינית ה-2 יבצע מתקפה צפון-מערבית מיאשי והחזית האוקראינית ה-3 דרומית מעיר בנדרי. זאת למרות שמבחינה טקטית הכיוון המתבקש היה עיר קישינב. הפיקוד הגרמני לא הבין את התוכניות הסובייטית עד לתחילת המתקפה. צי הים השחור היה צריך לתמוך במתקפה ולהפציץ נמלי רומניה בקונסטנצה וסולינה.

יחסי הכוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצבא האדום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצבא האדום לצורך המבצע אורגן ב-2 חזיות:

כוחות הציר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבצע החל ב-20 באוגוסט בבוקר בהפגזת תותחים חזקה. חיילים סובייטים ציינו שהפגזת תותחים הייתה כה כבדה שקו ההגנה הגרמני התמוטט ולא היה קרב של ממש במהלך תפיסתו. לקראת מחצית היום הצבא האדום הצליח לפרוץ גם קו הביצורים השני. לתוך הפריצה נכנסה ארמיית שריון ה-6 ובהתאם לעדות של מפקד גרמני האנס פריסנר הוא התחיל לאבד שליטה על כוחותיו. העברת תגבורות לאזור לא הצליחה להביא לשינוי של ממש במהלך הקרב. לקראת סוף 21 באוגוסט נפרץ גם קו ההגנה השלישי ובחזית שרוחבו כ-60 ק"מ הצבא האדום התקדם ב-40 ק"מ תוך כיבוש העיר יאשי.

ב-21 באוגוסט סטבקה הבינה שקיים פוטנציאל לכיתור כוח גרמני-רומני משמעותי. באותו יום הצבא האדום הצליח להביא לנתק בין הארמייה ה-6 הגרמנית לבין הארמייה ה-3 הרומנית. האנס פריסנר החליט על העברת הכוחות לגדה המערבית של נהר פרוט. המתנה לקבלת אישור מפיקוד העליון גרמה לכך שזמן יקר אבד וגרמנים היו בסכנה של כיתור. ב-23 באוגוסט טבעת הכיתור נסגרה. ארמייה הרומנית ה-3 כותרה באזור החוף וב-24 באוגוסט נכנעה. באותו יום טבעת הכיתור בו היו 18 דיוויזיות נסגרה סופית. ב-26 באוגוסט הצבא האדום הגיעה לגבול המדיני.

מהפך שלטוני ברומניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריסה מהירה של החזית השפיעה חזק על המצב הפוליטי בבוקרשט. בעקבות האירועים בחזית ב-23 באוגוסט החל מרד בבירה. מיכאי הראשון, מלך רומניה תמך במורדים ויון אנטונסקו נעצר. ראש הממשלה החדש קונסטנטין סנטסקו הודיע על סיום הלחימה. ב-24 באוגוסט לופטוואפה הפציץ את בוקרשט ווורמאכט החל המתקפה לכיוון הבירה.

הממשל החדש ביקש עזרה מהממשל הסובייטי. הפיקוד הסובייטי החליט לפצל את הכוחות ולהעביר חלק משמעותי לכיוון בוקרשט. יתר הכוח המשיך בלחץ על יחידות גרמניות מכותרות. ב-29 באוגוסט הכוח הגרמני המכותר הפסיק את הלחימה. ב-31 באוגוסט הצבא האדום נכנס לבוקרשט.

ב-12 בספטמבר נחתם הסכם על סיום הלחימה בין רומניה לבין ברית המועצות, בריטניה וארצות הברית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מבצע יאשי-קישינב בוויקישיתוף