מבצע כחול וחום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מבצע כחול וחום
תאריך:

8 - 9 בדצמבר 1988

מקום:

נועיימה, דרום לבנון

תוצאה:

מפקדת ארגון המחבלים של אחמד ג'יבריל בנועיימה הותקפה

הצדדים הלוחמים
Flag of Israel.svg ישראל Flag of Lebanon.svg לבנון
מפקדים

רא"ל דן שומרון, אלוף דורון רובין, אל"ם ברוך שפיגל

מפקד גדוד על שם "סברה ושתילה" בארגונו של אחמד ג'יבריל.

כוחות

חטיבת גולני, שייטת 13

מחבלי ארגון החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית

אבידות

הרוג אחד ושלושה לוחמים פצועים.

כ-30 מחבלים הרוגים.

מבצע "כחול וחום" היה מבצע צבאי של צה"ל שנערך בלילה שבין ה-8 ל-9 בדצמבר 1988. המבצע שילב כוחות יבשה, אוויר וים ישראלים, ונועד לפגוע במפקדתו של אחמד ג'יבריל, מייסד ומפקד ארגון החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית בעיירה נועיימה שבדרום לבנון,

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות שורת פיגועים שכוונו ממפקדה זו ובראשם ההצלחה בליל הגלשונים, הוחלט כי על פשיטה כנגד מפקדת ארגון החזית העממית לשחרור פלסטין של אחמד ג'יבריל, בעיירה נועיימה שבדרום לבנון. המפקדה הייתה מורכבת מבונקרים תת-קרקעיים וכמו כן נעשה שימוש במערות מוסוות היטב באזור. חיל האוויר ביצע תקיפות אוויריות על יעדים אלו ללא הצלחה, משום שהפצצות רק גרדו את פני השטח, בעוד המחבלים היו מוגנים בבונקרים. על כן הוחלט כי תבוצע פשיטה קרקעית וכי הכוחות יגיעו ליעדם באמצעות נחיתת סער אמפיבית. על הכוחות בשטח פיקד מפקד חטיבת גולני, אל"ם ברוך שפיגל, ובהם סיירת גולני, תחת פיקודו של ארז גרשטיין, וגדוד 12 (ברק), עליו פיקד סא"ל אמיר מי-טל. כמו כן השתתפו לוחמי שייטת 13 תחת פיקודם של סא"ל אלי גליקמן, מפקד פלגת הלוחמים ביחידה, סרן רם רוטברג, מפקד פלגת הפושטים[1], וסגן נבו ארז. הכוחות פעלו בסיוע סטי"לים של חיל הים ומסוקים ומטוסי קרב של חיל האוויר.

על המבצע פיקד ראש מה"ד, האלוף דורון רובין, אשר היה ממונה על מפקדת העומק המטכ"לית[2] בשל ניסיונו במבצעים מיוחדים כיוצא חטיבת הצנחנים[3] מעמדת פיקוד בספינה ששהתה בים באזור המבצע. האלוף יוסי פלד, מפקד פיקוד הצפון דאז, מתח ביקורת על אופן הכנת המבצע, משום שחשב שהפיקוד צריך להיות נתון בידי פיקוד הצפון, המכיר היטב את זירת הפעולה[4].

מהלך המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשעה- 20:30 נחת כוח מן הקומנדו הימי על החוף הלבנוני ואישר את הנחתת כוחות גולני. בשעה 21:45 נחת הכוח המשולב. הכוח השלים את הנחיתה באיחור ניכר מלוח הזמנים של המבצע. המידע המודיעיני שהתקבל לגבי תנאי השטח היה מוטעה וחסר. השטח היה רווי בצמחייה צפופה סבוכה וקוצנית שהייתה גבוהה פי כמה מהצפוי וכן משופע בבולדרים וסלעי ענק. בשל תנאי השטח הקשים והעיכוב בנחיתה, עליו התווסף עיכוב בשל קצין שנקע את רגלו ומכשול בדמות צינור מים גדול שעיכב את תנועת הכוחות, פנה מפקד הסיירת, גרשטיין, למפקד הכוח, אל"ם שפיגל, והציע כי ישובו לאחור ויבצעו את הפשיטה במועד אחר. הצעתו לא התקבלה והכוחות המשיכו בדרכם[5]. גרשטיין ולוחמיו הגיעו ליעדם, מבנה המפקדה המרכזי, בשעה 02:25, בעוד שסא"ל מי-טל והכוח שבפיקודו היו עדיין בדרכם. בעוד הכוח שבפיקודו נערך לתקיפת המבנה, זיהה גרשטיין מחבל בחלון המפקדה, הוא חשש שהמחבל זיהה אותו ועלול לחשוף את הכוח כולו והרג אותו[6]. הדבר הוביל לכך שכוח הסיירת כולו פתח באש על המבנה. במכת האש הזו נהרגו ככל הנראה בין עשרה לשלושה עשר מחבלים. לאחר מכן פתח הכוח במכת אש נוספת על ג'יפ שנע לכיוונו. ככל הנראה בג'יפ נסע מפקד גדוד "סברה ושתילה" בארגונו של אחמד ג'יבריל, המחבל הבכיר ביותר שנהרג בפעולה. כמו כן תקפו חיילי הסיירת את הבונקרים הסמוכים ואת גבעת הנ"מ והשמידו את עמדת הנ"מ שבה[7].

הכוח בפיקוד מי-טל הופתע לשמע קולות הירי והאיצו את מהלכם לעבר היעד, אך גורם ההפתעה אבד. בשעה 02:50 הגיע הכוח לנקודת היערכות והתפצל לשלושה. כוח מן קומנדו הימי נע על השלוחה, כשלושים מטרים מעל הכוח בפיקוד סא"ל מי-טל. כוח אחר מן הקומנדו הימי בפיקוד סגן נבו פנה לכיוון דרום על מנת לבצע חסימה ולבודד את אזור הפעולה. מחבל ששמר מחוץ למערות הבחין בכוח וירה צרור ארוך לעברו. מהירי נהרג סא"ל מי-טל במקום ושני לוחמים נוספים נפצעו. הרופא, צבי שיינברג, רץ לטפל בפצועים ונפצע קשה אף הוא. סגן נבו, מן השייטת, חבר לכוח ונטל את הפיקוד והוביל אותו לעבר נקודת הפינוי. הכוחות הרגליים החלו לסגת בעוד שארבעה מחיילי גולני בפיקודו של אלי שלום מיחידת העורב החטיבתית נשארו בשטח, שהיה זרוע בכוחות אויב. מפקד הפעולה, אל"ם שפיגל, ביקש להישאר בשטח עד שימצאו, ונאלץ לציית לפקודה ישירה מן הרמטכ"ל להתפנות עם כל הכוחות ולהשאיר את חילוץ הלוחמים לחיל האויר. לפנות בוקר התפנה הכוח בחילוץ מהיר של חיל האויר. ארבעת הלוחמים שנשכחו בשטח מצאו מסתור ואף הרגו חוליית מחבלים שהתקרבה אליהם. החיילים אותרו לבסוף וחולצו תחת אש על ידי זוג מסוקי קוברה, אשר לכל אורך שהותם חיפו על הארבעה בירי טילים ותותחים. חילוצם של הארבעה נודע כאחד מהחילוצים המורכבים והמסוכנים שהתבצעו על ידי חיל האוויר הישראלי; החיילים חולצו תחת אש על ידי זוג מסוקים מהטייסת, כשהם רכובים על דלתות פתחי תא התותחים. לקברניטי המסוקים, סא"ל משה כהן וסרן ערן פייר הוענק צל"ש הרמטכ"ל, ולטייסי המשנה, סגן מרסלו ילין וסגן דן ללוז, הוענק צל"ש מפקד חיל-האוויר.

במבצע נעשה ניסיון להשתמש בכלבי נפץ, כלבים שלגופם הולבשה חגורת נפץ, אשר היו אמורים לרוץ למערות תחמושת של המחבלים ולהתפוצץ בהן. תוכנית זו נכשלה והכלבים נהרגו; עד היום לא ידוע לבטח האם נהרגו מאש צה"ל או מאש המחבלים[8]. גופתו של כלב הרוג, שהוצגה בצילומים שהפיצו המחבלים, הביאה לחשיפתה של יחידת הכלבים הצה"לית "עוקץ".

תוצאות המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוצאות הפעולה היו הרוג לכוחות צה"ל, סא"ל אמיר מי-טל, ושלושה לוחמים פצועים. כשלושים מחבלים נהרגו בפעולה, וביניהם מפקד גדוד על שם "סברה ושתילה" בארגונו של אחמד ג'יבריל. המבצע עצמו הוכתר כמוצלח בשל כמות המחבלים הניכרת שנהרגו בו ובשל חיזוק דמותו של צה"ל כמי שמסוגל לפעול בכל מקום. יחד עם זאת בתוך צה"ל נמתחה ביקורת רבה כנגד חוסר ה"אורגניות" של הכוחות, שהורכבו מנבחרת של מפקדים ולוחמים מצטיינים בחטיבה ומחוצה לה. יוצאי דופן היו כוחות סיירת גולני והשייטת, שגם בלטו לטובה בתפקודם במבצע. הכוח היחיד שהשיג את מטרתו וביצע את משימתו כנדרש ללא נפגעים היה כוח סיירת גולני בפיקודו של גרשטיין, שהשלים את משימתו ופגע במספר רב של מחבלים מחד, ולא ספג נפגעים מאידך[9]. כתוצאה מן הביקורת אחד מן הלקחים המרכזיים של המבצע היה ההקפדה על אחידותו והרכבו ה"אורגני" של הכוח המבצע במבצע נתון, בניגוד לשיטה הקודמת שבה נבנו נבחרות למבצעים מקרב מפקדים ולוחמים מצטיינים בקרב הכוחות הלוחמים[10].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ניסים משעל ומיכאל בר זוהר, "צה"ל-המבצעים הגדולים", ידיעות ספרים, 2013, עמוד 206.
  2. ^ עמוס הראלפיקוד נחוץ, מפקד שנוי במחלוקת, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2011
  3. ^ יוסף ארגמן, זה היה סודי ביותר, משרד הביטחון, אפריל 1998, עמוד 354, דורון רובין- "אני זוכר שבאותה תקופה היו לנו לבנות של יכולות מקצועיות בכל תחומי הלחימה: לא משנה איפה נחתת – יכולת להגיע ליעד במדויק ולבצע לחימה מקצועית. הנועזות הייתה בעצם ההחלטה לבצע פעולה במרחק כזה. נכון, שכאשר אמרו לי שצריך לפשוט על מחנה אל־באדווי, זה נראה לי מעבר לאופק, אבל בסופו של דבר, הפונקציה היחידה לגבי, הייתה – זמן שיט. כל שאר הנושאים כמו: ניווט פרדסים, מעבר קירות בטון, הליכה שקטה עם מטען, לחימה בשטח בנוי – היו לחם חוק. במבצע הזה לא היה שום תחום מקצועי שלא הכרנו קודם. לכן כשאמרו לנו: חברים, יש לכם ארבעה ימים להתכונן, נשאר רק לעשות מודלים".
  4. ^ יוסי פלד, איש צבא (כתבה: רונית ורדי), תל אביב: ספרית מעריב, תשנ"ג-1993, עמוד 356.
  5. ^ גבי אשכנזי, רזי ארז: עשור לנפילתו של ארז גרשטיין, במחנה, ‏ 27.02.2009.
  6. ^ אהוד ערן, תמצית געגוע - סיפורו של ארז גרשטיין והמלחמה בלבנון, ידיעות ספרים, 2007, עמודים 99-113.
  7. ^ אלונה בר-און ובועז ארד, אנחנו למודים אירועים קשים, במחנה, ‏ 05.09.1997, עמודים 10-13, כפי שהועלה באתר פרש, ארז גרשטיין: "הנה, בפשיטה על מפקדת אחמד ג'יבריל בנועיימה בדצמבר 88', כשהסיירת נתקלה, הכוח שלי ביצע את המשימה מאלף עד תו, הרג איזה 30 מחבלים, ביצע את המשימות של כולם ועשה את זה כמו שצריך".
  8. ^ אביחי בקר, "זרקו אותו לכלבים", הארץ, ‏ 06.04.1999.
  9. ^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמודים 219-220.
  10. ^ דבר המפקד - דורון אלמוג, דורון אלמוג מספר על תקופתו כמח"ט הצנחנים, מתוך אתר חטיבת הצנחנים.