מבצע מוות לפולש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מבצע מוות לפולש היה מבצע של צה"ל במהלך מלחמת העצמאות, שמטרתו לפרוץ את הדרך לנגב לפני כניסתה לתוקף של ההפוגה השנייה.

על חטיבת גבעתי הוטל לפרוץ מצפון על ידי כיבוש הכפרים בית עפה, חתה וכרתיה שהיו בשליטת חיל המשלוח המצרי. על חטיבת הנגב היה לפרוץ מדרום ולכבוש את משלטי כאוכבה וחוליקאת.

לצורך המבצע תוגברה חטיבת גבעתי בפלוגת הנחיתה של חיל הים ובגדוד הפשיטה 89 (גדוד הקומנדו) של חטיבה 8, בפיקודו של משה דיין.

מהלך המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

טבלת הסבר על התקפת חטיבת הנגב על חוליקאת במבצע "מוות לפולש"
טבלת שמות 21 הנופלים בהתקפת חטיבת הנגב על משלטי חוליקאת במבצע "מוות לפולש"

בליל 17 - 18 ביולי 1948 החלה חטיבת הנגב בתקיפת משלטי כאוכבה וחוליקאת. לצורך ההתקפה גויסו עולים חדשים שהיו בקיבוצי הסביבה ללא הכשרה צבאית מספקת. במשלטי חוליקאת היה כוח מצרי גדול שהיה בכוננות וציפה להתקפה. התוצאות היו קשות - 21 הרוגים ופצועים רבים. ההרוגים הושארו בשטח ונקברו על ידי המצרים בקבר אחים. קבר זה התגלה לאחר כיבוש משלטי חוליקאת במבצע יואב. ליד האנדרטה לגדוד 52 בחוליקאת יש טבלת אבן ובה פרטים על ההתקפה הזאת, לידה טבלה ובה חקוקים שמות 21 הנופלים. זה היה אחד הכשלונות הצורבים של חטיבת הנגב במלחמת העצמאות.

באותו לילה הותקף הכפר בית עפה מצפון ומדרום. פלוגה מגדוד 54 של חטיבת גבעתי תקפה את הכפר מדרום. ההסתערות נבלמה באש מדויקת של הצבא המצרי והכוח נסוג עם 12 הרוגים ופצועים רבים. פלוגת הנחיתה של חיל הים תקפה את בית עפה מצפון, אך עקב התקיפה של גבעתי מדרום היו המצרים מוכנים ואבד יתרון ההפתעה. לוחמי חיל הים הצליחו להשתלט על חלקו הצפוני של הכפר, אך עקב ההתקפות הבלתי פוסקות של המצרים ולאור העובדה שכוח גבעתי נסוג, ניתנה הוראת נסיגה.

בגלל בעיות בקשר לא קבלו כל החיילים את פקודת הנסיגה וחלקם נפלו בשבי. הנסיגה הייתה בלתי מסודרת וחלק מהפצועים נשארו בשטח ונהרגו על ידי המצרים. אבידות הנחתים בקרב זה היו 22 הרוגים, 3 שבויים ופצועים רבים (כמעט כל הנופלים מחיל הים במלחמת העצמאות היו בקרב זה).

כוחות אחרים של חטיבת גבעתי כבשו את הכפר חתה ממזרח לבית עפה.

גדוד 89 של חטיבה 8, בפיקודו של משה דיין, פרץ באותו לילה וכבש את הכפר כרתיה. פלוגה מגדוד 53 גבעתי התארגנה בכפר ונערכה להגנה. כיבוש כרתיה ניתק את הכוחות המצרים בכביש מג'דל-פלוג'ה והיה ברור שהמצרים יעשו כל מאמץ לכבשו טרם ההפוגה.

במהלך כל יום המחרת נערכו התקפות בלתי פוסקות על כוחות גבעתי בכרתיה. בהתקפה האחרונה השתתפו 4 טנקים ו-15 שריוניות ובעקבותן חיל רגלים שנראה שעמדו לפרוץ את מערך ההגנה. חולית פיא"ט הצליחה להתקרב כ-40 מטר מטנק מצרי והחייל רון פלר הצליח לפגוע בו. הטנק נעצר ובעקבות זה נסוגו שאר הכוחות המצרים והמתקפה נשברה. על מעשה זה קיבל פלר את "עיטור גיבור ישראל" (כיום, עיטור הגבורה).‏[1]

סוף המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההפוגה השנייה נכנסה לתוקף ב-18 ביולי בשעה 7 בערב. מבצע "מוות לפולש" נכשל והכוחות הישראלים לא השיגו את מטרתם. הדרך לנגב נשארה חסומה בפני ישראל עד למבצע יואב. מנגד, בחסות ההפוגה תפסו המצרים משלטים מדרום לכרתיה ופתחו קו אספקה בין עיראק סואידן לפלוג'ה שזכה לכינוי: "דרך בורמה המצרית".

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אברהם אילון (עורך) חטיבת גבעתי מול הפולש המצרי הוצאת מערכות, 1963
  • מטכ"ל, ענף היסטוריה, תולדות מלחמת הקוממיות, הוצאת מערכות, 1959

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סמל פלר רון, באתר בעוז רוחם


מבצעי צה"ל במלחמת העצמאות

שמואלהשמדחסידהנחשוןהראליבוסיחמץיפתחמטאטאמכביכיתוריובלברקגדעוןבן עמימדינהקילשוןבלקנמלבן נון א'בן נון ב'ארזפלשתיצחקיורםאנ-פארברושדקלדניבתקקדםמוות לפולששוטרגי"סאבקולוטהיואבאגרוףההריקביעלחירםשמונהלוטהתחלהאסףחורבחיסולעוזיצובעובדה