מבצע מרקט גארדן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
מבצע מרקט גארדן
Waves of paratroops land in Holland.jpg
עימות: מלחמת העולם השנייה, הזירה האירופאית
תאריך התחלה: 17 בספטמבר 1944 - 27 בספטמבר 1944
קרב לפני: מבצע סדן
קרב אחרי: הקרב על יער הורטגן
מקום: הולנד
תוצאה: כישלון של בעלות הברית בהשגת יעדם הסופי.
הצדדים הלוחמים
Flag of German Reich (1935–1945).svg גרמניה הנאצית  בעלות הברית 
מפקדים
Flag of German Reich (1935–1945).svg ולטר מודל  Flag of the United Kingdom.svg ברנרד לו מונטגומרי 
כוחות
חלק מקבוצת ארמיות B שכלל 4 קורפוסי חי"ר וקורפוס פאנצר אחד  הארמייה המוטסת הראשונה (3 דיוויזיות מוצנחות ובריגדה מוצנחת פולנית), והארמייה הבריטית ה-2 (3 קורפוסים). 
אבידות
בין 3300 ל-13,000 נפגעים ונעדרים לפי מקורות שונים  כ-17 אלף איש, מתוכם למעלה מ-6500 נעדרים ושבויים 

מבצע מרקט גארדן היה מבצע כושל של בעלות הברית המערביות, שנערך בשטח הולנד בספטמבר 1944, במסגרת המערכה הצבאית בחזית המערבית במלחמת העולם השנייה. מטרת המבצע הייתה להשיג הכרעה מהירה במלחמה נגד גרמניה הנאצית באמצעות עקיפת קו זיגפריד מצפון, כיבוש ראש גשר מעבר לנהר הריין, והשתלטות על חבל הרוהר. למרות שבמהלך המבצע הצליחו כוחות בעלות הברית להשתלט על רוב היעדים המתוכננים, ולהגיע עד מרחק קצר מהגשר על נהר הריין התחתון בארנהם, הם נכשלו בהשגת יעדו העיקרי - חציית מכשול המים הגדול של הריין, ואבטחת ראש גשר מצפון לנהר - וכוחותיהם המוטסים ספגו אבידות כבדות. כישלון המבצע גרם לאובדן הסיכוי להביא לסיום המלחמה באירופה לפני תום שנת 1944.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתקדמות המהירה של צבאות בעלות הברית המערביות (ארצות הברית ובריטניה) לאחר הפריצה מראש הגשר בנורמנדיה, והתמוטטות ההתנגדות של הצבא הנאצי בשטח צרפת באוגוסט-ספטמבר 1944, יצרו אצל הפיקוד העליון של בעלות הברית תחושה, שניתן להשיג הכרעה מהירה במלחמה נגד גרמניה הנאצית, ולסיים את המלחמה לפני תום שנת 1944. אולם בעיות לוגיסטיות קשות (במיוחד מחסור בדלק) האיטו את קצב ההתקדמות של כוחות בעלות הברית, ולא איפשרו להם להמשיך להתקדם לעבר גרמניה בחזית רחבה. כתוצאה מכך התעוררה מחלוקת בקרב ראשי המטות המשותפים של בעלות הברית בשאלה, היכן יש לרכז את המאמץ הצבאי העיקרי. פילדמרשל מונטגומרי, מפקד קבוצת הארמיות ה-21, הציע לאמץ אסטרטגיה נועזת לפיה צבאות בעלות הברית יתקדמו אל תוך גרמניה בחזית צרה, במטרה להשתלט על חבל הרוהר המתועש, למוטט את הצבא הגרמני, ולהביא להכרעה מהירה של המלחמה. לשם כך הוא דרש מפיקוד בעלות הברית להעניק עדיפות לקבוצת הארמיות שבפיקודו, אשר נועדה להוביל את המתקפה על גרמניה, בקבלת אספקה ותגבורות. תוכניתו של מונטגומרי אומצה בסופו של דבר על ידי דווייט אייזנהאואר, המפקד העליון של כוחות בעלות הברית במערב אירופה, שהעמיד לרשות המבצע את הארמייה המוטסת הראשונה, למרות התנגדות מפקדי כוחות צבא ארצות הברית בצרפת (עומר בראדלי, ג'ורג' פאטון ואחרים) . לפתיחת המבצע קדמו דיונים מורכבים וטעונים בין הפיקוד העליון הבריטי והאמריקאי.

בניגוד למבצעים הצבאיים, שתיכנן מונטגומרי בשלבים קודמים של המלחמה (קרב עלאם חמזה, קרב אל-עלמיין השני ועוד), שהתאפיינו בזהירות ובתכנון מדוקדק לפרטי פרטים, תכנון המבצע החדש לקה באופטימיות יתרה ונטה להתעלם מבעיות אפשריות. המודיעין לא זיהה בעיות, ומספר הנחות יסוד התגלו כמופרכות. בנוסף לכך, המבצע דרש את מלוא המשאבים שעמדו לרשות קבוצת הארמיות ה-21 בבלגיה, ולכן פגע במבצעים הצבאיים שניהלה הארמייה הקנדית הראשונה, במטרה לכבוש את שפך נהר הסחלדה, ולאפשר את פתיחת נמל אנטוורפן לקבלת אספקה (מטרה שהושגה בסופו של דבר, ובמחיר כבד, רק בדצמבר 1944). לעובדה זו היו השלכות אסטרטגיות מרחיקות לכת, משום שחוסר היכולת להשתמש בנמל הגדול, אילץ את פיקוד בעלות הברית להמשיך להישען על הנמלים המאולתרים בנורמנדיה לצורך קבלת אספקה ותגבורות, ובכך האריך מאוד את קווי האספקה שלהם.

תוכנית המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית המבצע, ששם הקוד שלו היה גן שוּק (Market Garden), הורכבה משני חלקים, שנועדו להתבצע בו-זמנית:

  • מבצע Market - החלק המוטס/מוצנח של המבצע. נועד להתבצע על ידי הארמייה המוטסת הראשונה (שכללה את הדיוויזיות 82 ו101 האמריקניות, הדיוויזיה המוטסת הבריטית הראשונה, ובריגדה מוצנחת פולנית), ומטרתו הייתה השתלטות מהירה על הגשרים ליד איינדהובן, ניימכן וארנהם (בסה"כ שישה גשרים ומעברים על פני מכשולי מים), כדי לאפשר התקדמות מהירה של כוחות הקרקע אל מעבר לנהר הריין התחתון.
  • מבצע Garden - החלק הקרקעי של המבצע. נועד להתבצע על ידי הקורפוס הבריטי ה-30 בפיקוד לוטננט גנרל בריאן הורוקס, בסיוע הקורפוסים ה-12 וה-8 של הארמייה הבריטית ה-2 שיאבטחו את אגפיו. כוחות השריון הבריטיים נועדו להתקדם במהירות צפונה, לחבור אל הכוחות המוצנחים והמוטסים בנתיב תנועתם, לכבוש ולאבטח מסדרון קרקעי מתעלת מֶז/סחלדה בבלגיה המשוחררת, עד לגשר על נהר הריין התחתון בארנהם, שבהולנד.

המבצע היה מבוסס על מספר הנחות יסוד, שרובן התבררו כמוטעות:

  1. הכוחות הגרמניים באזור המבצע המתוכנן חלשים ונמצאים במצב של דמורליזציה. לגרמנים אין באזור זה כוח שריון משמעותי המסוגל לסכן את הכוחות המוצנחים של בעלות הברית.
  2. הכוחות המוצנחים יוכלו להשתלט ללא פגע על כל הגשרים ומעברי המים בציר התנועה המוביל לארנהם, ולאפשר התקדמות מהירה ובלתי מופרעת של כוחות השריון הבריטיים אל מעבר לריין.
  3. הקורפוס ה-30 מסוגל לעבור את המרחק המפריד בין נקודת הפתיחה של המתקפה לארנהם (כ-100 ק"מ), תוך ארבעה ימים לכל היותר, ולחבור בזמן אל הצנחנים הבריטיים, שיחזיקו בגשר החיוני על נהר הריין.

בנוסף לכך, החלטת מתכנני המבצע להנחית את הדיוויזיה המוטסת הבריטית הראשונה כ-15 ק"מ מהגשר על נהר ריין בארנהם (מחשש שהיא עלולה לספוג אבידות כבדות מריכוז תותחי הנ"מ שהגנו על הגשר), במקום להצניח אותה במרחק קצר משני קצות הגשר, כדי לנצל את אלמנט ההפתעה, התבררה כטעות קריטית.

לרוע מזלם של בעלות הברית, אזור ארנהם נבחר באופן מיקרי על ידי הפיקוד הגרמני לצורך ארגון מחדש של קורפוס הפאנצר אס אס השני (דיוויזיות הפאנצר אס אס התשיעית והעשירית), יחידת עילית שספגה אבידות כבדות במהלך הנסיגה מצרפת. עובדה זו (שהייתה ידועה למודיעין של בעלות הברית, אולם לא הועברה לכוחות שבשטח) העניקה לגרמנים יתרון משמעותי על הצנחנים הבריטיים קלי-הציוד, שהוצנחו באותו אזור.

לחימת הכוחות המוטסים (מבצע "מרקט")[עריכת קוד מקור | עריכה]

השלב הראשון של המבצע התנהל בדרך כלל בצורה מוצלחת. ההצנחות, שהתבצעו לאור היום, היו מדויקות בדרך כלל (יותר מהמבצעים המוצנחים במערכות בסיציליה ובנורמנדי) וההתנגדות על הקרקע מועטה. השתתפו בהן 16,500 צנחנים ו-3,500 חיילים שהונחתו בדאונים (מדגמי Hamilcar ו-Horsa עשויים מבד ברזנט הבריטיים, ו-Waco הקטנים יותר ועשויים ממתכת האמריקניים).

הדיוויזיה המוטסת ה-101 האמריקנית נתקלה בהתנגדות מועטה וכבשה בווגאל (Veghel) את הגשר מעל לתעלת וילהמסוארט (Wilhemsvaart). אולם בזון (Zon) הספיקו הגרמנים לפוצץ את הגשר מעל לתעלת וילהמינה (Wilhemina) לפני הגעת הצנחנים האמריקנים, עובדה שחייבה בניית גשר ביילי על ידי כוחות ההנדסה של הקורפוס ה-30, וגרמה לעיכוב משמעותי ראשון בהתקדמות כוחות הקרקע.

הדיוויזיה המוטסת ה-82 צנחה ליד גראבה (Grave) וכבשה את הגשר מעל לנהר המֶז (Maas) בשלמותו, אך העיר ניימכן והגשר מעל לנהר הוואל (Waal) נותרו בשליטה גרמנית. בהמשך המבצע נדרשה חציית סער של הוואל כדי להשתלט על הגשר האסטרטגי, ולמנוע את פיצוצו על ידי הגרמנים.

הדיוויזיה הבריטית ה-1 צנחה מצפון לריין, באזור הכפר אוסטרביק (Oosterbeek), ואיבדה את רוב כלי הרכב שעמדו לרשותה בהתרסקות הדאונים שהובילו אותם. עובדה זו והמרחק הגדול של אזור הנחיתה מהגשר בארנהם גרמו לאובדן אלמנט ההפתעה וחייבה את הצנחנים הבריטיים לבצע מסע רגלי ממושך שארך כ-4 שעות לכיוון ארנהם. הגרמנים הצליחו לבלום את התקדמות רוב הכוחות הבריטיים במבואות ארנהם, ורק כוח קטן יחסית (גדוד מתוגבר) הצליח להגיע אל הגשר ולהשתלט על קצהו הצפוני בתום היום הראשון למבצע.

לאחר הפתעה ראשונית הייתה תגובת הגרמנים אופיינית: התקפות נגד ללא הפוגה עם כל הכוחות שעמדו לרשותם. חלק מהיחידות הגרמניות הורכבו מחיילים מנוסים ומצוידים היטב, כגון שתי דיוויזיות (9 ו-10) הפנצר של האס-אס, אולם יחידות אחרות הורכבו מאוסף של טירונים, יחידות נ"מ, חיילים שהשתייכו לכוחות קרקע של חיל האוויר וחיל הים הגרמני וכו', שאורגנו במהירות במסגרת צוותי קרב מאולתרים (Kampfgruppe), כפי שהיה מקובל בצבא הגרמני.

צנחנים בריטיים

המתקפה הקרקעית (מבצע "גארדן")[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקורפוס ה-30, שכלל דיוויזיה משוריינת ושתי דיוויזיות חי"ר, החל את השלב הקרקעי של המבצע ב-17 בספטמבר באופן בלתי מוצלח. מיד לאחר חציית קו ההתחלה של המתקפה בשעה 14:45 ספגו הטנקים שהובילו את המתקפה אבידות ניכרות מאש תותחי נ"ט ומטולי נ"ט (פאנצרפאוסט), ונדרשו לבריטים מספר שעות כדי להתגבר על ההתנגדות הגרמנית, עובדה שייצרה עיכוב משמעותי בלוח הזמנים של המבצע כבר בסיום היום הראשון. רק ביומו השני של המבצע (18 בספטמבר) הגיעו כוחות הקרקע לאיינדהובן, ולקראת סוף היום החלו כוחות ההנדסה בבניית גשר ביילי לחציית התעלה בזון.

התקפות נגד עזות שהנחיתו הכוחות הגרמניים על שני העברים של המסדרון הקרקעי הצר, שיצרו הכוחות המוטסים/מוצנחים וכוחות הקרקע הבריטיים, ריתקו חלק ניכר מכוחות בעלות הברית לאבטחת ציר ההתקדמות שלהם, יצרו עיכובים משמעותיים בהעברת האספקה לכוחות החלוץ של הקורפוס ה-30 ועיכבו את התקדמות בעלות הברית. כוחות בעלות הברית נדרשו להתקדם לאורך כביש צר אחד, שנבנה על גבי סוללה מוגבהת, שמשני עבריה שטחים מוצפים/בלתי עבירים לרכב, שלא איפשרו פריסה של הכוחות. עובדה זו העניקה יתרון משמעותי למגינים הגרמניים, והקלה עליהם לחסום את הכביש לתנועה.

במהלך היומיים הבאים של המבצע (19 ו-20 בספטמבר) ניסו כוחות החלוץ של הקורפוס ה-30 (מדיוויזיית המשמר המשוריינת) בסיוע יחידות מהדיוויזיה המוטסת ה-82 להשתלט על הקצה הדרומי של גשר ניימכן, אך נהדפו שוב ושוב על ידי המגינים הגרמניים. רק לאחר שצנחנים אמריקניים מהרגימנט ה-504 של הדיוויזיה ה-82 ביצעו צליחת סער באור היום של נהר הוואל וכבשו את הקצה הצפוני של הגשר, נסוגו הגרמנים מניימכן וכוחות בעלות הברית תפסו את הגשר (שאורכו היה כ-200 מטר) ללא פגע בשעות הערב של 20 בספטמבר.

במקום לנצל את ההצלחה ולהמשיך בתנועה לילית צפונה מיד לאחר כיבוש הגשר, כדי לחבור לכוח הבריטי בארנהם (17 ק"מ בלבד מניימכן) המתינו כוחות החלוץ של הקורפוס ה-30 זמן רב לפני שחידשו את התקדמותם לכיוון ארנהם בשעות הצהריים של 21 בספטמבר. עד למועד זה הצליחו הגרמנים להכניע את שרידי הכוח הבריטי הקטן, שהחזיק בקצה הצפוני של הגשר בארנהם במשך כמעט 4 יממות, ולארגן מערך הגנה חדש מצפון לניימכן, שבלם את המשך ההתקדמות של השריון הבריטי. ככלל ניתן לומר, שהתקדמות כוחות השריון הבריטיים במהלך המבצע התאפיינה באיטיות ובזהירות מופרזת, ושהם נמנעו בדרך כלל מפעולה בשעות הלילה, למרות שהצלחת המבצע הייתה תלויה במהירות תנועתם.

בשעות אחר הצהריים של 21 בספטמבר הוצנח חלק מהבריגדה המוצנחת הפולנית מדרום-מערב לגשר על נהר ריין בארנהם, במטרה לצלוח את הנהר ולתגבר את הדיוויזיה המוטסת הבריטית ה-1 בגדה השנייה של הנהר. הצנחנים הפולנים ספגו אבידות כבדות מאש נ"מ ומהתקפת נגד גרמנית, והבריגדה איבדה כ-25 אחוז מכוחה ביום הלחימה הראשון. ההחלטה להצניח את הכוח הפולני מדרום לגשר ארנהם נראית תמוהה, משום שהפיקוד הבריטי כבר היה צריך להבין בשלב זה של המבצע כי הקרב באזור ארנהם אבוד. לאורך כל המערכה בארנהם רוב מכשירי הקשר הבריטיים לא פעלו כראוי (מסיבה טכנית - סוללות פגומות), דבר שהקשה עוד יותר על חבירת הפולנים לבריטים הנצורים.

במהלך הימים הבאים נדחקו שרידי הדיוויזיה המוטסת ה-1 לכיס קטן, ששטחו הלך והצטמצם, באזור אוסטרביק, כשגבם אל הריין. כל המאמצים להעביר עליהם תגבורות דרך הנהר נכשלו. בליל 25/26 בספטמבר הצליחו הבריטים, בחסות החשיכה והפגזת הסחה ארטילרית עזה, לחלץ את רוב הכוח שנותר בגדה הצפונית של הריין, וכ-2400 צנחנים בריטיים (מתוך כעשרת אלפים שיצאו למבצע) הצליחו לחזור לקווי בעלות הברית.

במהלך מבצע "מרקט גארדן" ספגו הכוחות המוטסים של בעלות הברית למעלה מ-12 אלף אבידות, מתוכם כ-6500 נעדרים ושבויים (הבריטים והפולנים ספגו כ-8000 אבידות, ושתי הדיוויזיות המוטסות האמריקניות ספגו כ-4000 נפגעים נוספים). כוחות הקרקע, שהשתייכו לארמייה הבריטית השנייה, ספגו כ-5200 אבידות בסה"כ, מתוכם ספג הקורפוס ה-30 (שהוביל את המתקפה הקרקעית) פחות מ-1500 נפגעים.

הנתונים לגבי אבידות הצד הגרמני במהלך המבצע אינם מוסכמים, ונעים לפי מקורות שונות בין 3300 ל-13 אלף נפגעים ונעדרים. מחקרים עדכניים מעריכים את האבידות הגרמניות ב-6000-9000 איש.

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכישלון מבצע "מארקט גארדן" היו השלכות קשות וטרגיות על העם ההולנדי. אזרחים רבים נפגעו במהלך המבצע, והרס רב נגרם ליישובים באזורי הקרבות (במיוחד באזור ארנהם). לאחר תום המבצע נקטו הנאצים שורת צעדי עונשין אכזריים כנגד האזרחים ההולנדים, כולל גירוש כל תושבי העיר ארנהם מבתיהם. בעקבות הכישלון לא עשו בעלות הברית ניסיון נוסף לשחרר את שטח הולנד, למרות תחינות ההנהגה ההולנדית הגולה ותנועת המחתרת המקומית. הכיבוש הנאצי האכזרי נמשך ממש עד לתום המלחמה במאי 1945, תוך החמרה ממשית של תנאי החיים של האוכלוסייה המקומית, ואזרחים הולנדים רבים מתו מרעב בחורף 1944/1945.

לכישלון המבצע היו תוצאות קשות גם מבחינת בעלות הברית המערביות. הוא גרם לעצירת המומנטום החיובי, שהחל בפריצה החוצה מראש בגשר בנורמנדי (מבצע קוברה), והמשיך בשיחרור המהיר של אדמת צרפת ובלגיה. הצבא הגרמני במערב, שקיבל תגבורות חזקות, הצליח להתאושש ולייצב את חזיתו, והתקדמות כוחות בעלות הברית הואטה, ולאחר מכן נבלמה כמעט לחלוטין. קווי החזית בחזית המערבית לא השתנו באופן משמעותי עד למרץ 1945, כאשר כוחות בעלות הברית חצו את נהר הריין ופתחו במתקפה הסופית על גרמניה הנאצית. המלחמה לא הסתיימה בחג המולד של שנת 1944, כפי שקיוה הפיקוד העליון של בעלות הברית בעקבות השחרור המהיר של שטח צרפת, והתבוסה הסופית של גרמניה הנאצית נדחתה במספר חודשים, במהלכם ספגו צבאות בעלות הברית מאות אלפי נפגעים נוספים. קבוצת הארמיות ה-21 הצליחה אמנם לכבוש בליטה עמוקה בקוים הגרמניים, אך המסדרון הקרקעי שבשליטתה הוביל לשום מקום, ונמצא תחת איום גרמני מתמיד משני עבריו.

גנרל בראונינג, מפקד הכוחות המוטסים של בעלות הברית, צוטט כמי שסיכם את הסיבה לכישלון מבצע "מרקט גארדן" במילים : "גשר ארנהם היה גשר אחד רחוק מדי" (A Bridge Too Far).

סרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מבצע מרקט גארדן בוויקישיתוף