מבצע יואב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מבצע יואב היה מבצע של צבא הגנה לישראל לכיבוש הנגב במלחמת העצמאות. מבצע זה, שהיה אחד הגדולים במלחמת העצמאות, הוא הפעם הראשונה שפעולה צבאית גדולה נפתחה על ידי חיל האוויר.

כוחות צה"ל בכיבוש באר שבע, 1948

לצורך המבצע הוקם פיקוד על כוחות שכללו שלוש חטיבות: חטיבת הנגב-פלמ"ח, חטיבת יפתח-פלמ"ח, וחטיבת גבעתי. בהמשך תוגבר הכוח בחטיבה נוספת: חטיבה 9. הכוח קיבל סיוע מגדוד משוריין של חטיבה 8. מפקד המבצע היה יגאל אלון.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש הרואים את "מבצע יואב" כחלק ממערכה כוללת שראשיתה במבצע אבק - מערכה לוגיסטית אווירית לחידוש האספקה לנגב ולהחלפת חטיבת הנגב בחטיבת יפתח, המשכה במבצע אגרוף - מערכה שנועדה להשיג עליונות אווירית וסיומה במערכה היבשתית "מבצע יואב"‏[1], בה השתתפה גם חטיבת הנגב, שחזרה לנגב הנצור לקראת המבצע.

ב-15 באוקטובר 1948 הודיעה ישראל למטה האו"ם, כי שיירה יצאה לנגב, דבר שעליו הוסכם בתנאי ההפוגה השנייה. ההנחה הייתה שכוחות חיל המשלוח המצרי יפתחו באש על השיירה, אך דבר לא קרה. אנשי השיירה ניסו לגרות את המצרים לפתוח באש באמצעות הבערת מכל של דלק שגרם לפיצוצים.‏[2] בעקבות אירוע זה המצרים פתחו באש וכך החל מבצע "יואב". שם המבצע היה בתחילה "עשר המכות", אך שמו הוחלף על ידי מפקד המבצע, יגאל אלון, ל"מבצע יואב", על שם יצחק דובנו, קצין ההדרכה הראשי של הפלמ"ח, שנהרג בעת שפיקד על הגנת קיבוץ נגבה. כינויו בהגנה היה יואב.

מספר סיבות הביאו ליציאת צה"ל למבצע:

  • החשש מפני קבלת "תוכנית ברנדוט", שנכתבה על ידי הרוזן פולקה ברנדוט, והוציאה את הנגב מתחומי המדינה היהודית, על ידי האו"ם.
  • המבצע היה חלק מתוכנית אסטרטגית שראשיתה כיבוש הנגב והגליל וסופה איגוף המשולש הירדני בירושלים והר חברון‏[1].
  • ההנחה לפיה הצבא הירדני לא יתערב כל עוד הוא לא יותקף ‏[3].

לכל אלה ניתן להוסיף את האפקט של הכרעת הצבא המצרי, שבאותה תקופה נחשב לצבא החזק ביותר באזור‏[1]. למרות העוצמה של צבא זה, ההערכות שלו הייתה בעיתית. כפי שניסח זאת יגאל אלון:

Cquote2.svg

מבנה כזה של צבא האויב הוא מבנה מוזר מאוד ואיננו לטובתו. הוא תלוי באספקה רחוקה מאוד, ואין לו עומק… זוהי רצועה צרה. יש בזה איפוא שתי נקודות תורפה: קו אספקה ארוך וקו מבוצר אומנם, אבל בלי עומק. לעומת זאת, אנו נמצאים לגבי הקו הצפוני שלהם משני צידי הקו: גם מהנגב וגם מהשפלה. יש לנו כמה אפשרויות ויתרונות לגבי המצרים.

Cquote3.svg
– יגאל אלון, בתחבולות מלחמה, תל אביב, 1990, עמ' 73-74.

מטרת המבצע הייתה "מיגור הכוח המצרי במרחב חזית ד'".‏[4] במסגרת מטרה זו נדרשו הכוחות גם לפרוץ את הדרך אל הנגב, שהיה מנותק על ידי המערך המצרי בקו אל-מג'דל - בית ג'וברין. הכוחות שלקחו חלק במבצע הורכבו משלוש חטיבות חי"ר: חטיבת הנגב, חטיבת גבעתי וחטיבת יפתח. אליהם התווספו חטיבת עודד וגדוד שריון שהשתייך לחטיבה 8 המשוריינת. הכוח הארטילרי הורכב מ- 4 סוללות 75 מ"מ, 4 סוללות 65 מ"מ (נפוליאונציקים), 2 תותחים נ"ט 6 ליטראות (שלל), 2 תותחים נ"ט 17 ליטראות (שלל), וכן 8 תותחי נ"מ בקוטר 20 מ"מ.

היה זה הכוח הארטילרי הגדול ביותר שרוכז עד אז על ידי צה"ל.

לצורך ביצוע המשימות הנ"ל הוקם לראשונה כוח שהורכב מחמש חטיבות שכונה בשם: "חזית הדרום". בראשו עמד יגאל אלון ותחתיו פעלו החטיבות הבאות: חטיבת הנגב, חטיבת יפתח, חטיבת גבעתי, חטיבה 8 המשוריינת בפיקודו של יצחק שדה ובהמשך גם חטיבה 9.

פעילות חיל הים במבצע הייתה סיוע בכיתור הכוחות המצרים מכיוון הים. פעילות זו כללה הפגזת איסדוד, עזה ואל-מג'דל ופגיעה בספינות האויב. ליד עזה הותקפה קורבטה מצרית, במהלך קרב זה הותקפו ספינות חיל הים על ידי מטוסים ואחד מהם הופל באש מקלעים. ביום האחרון למבצע נתגלו והוטבעו אוניית הדגל של הצי המצרי "האמיר פארוק" ושולת מוקשים שנלוותה אליה.

משימות חיל האוויר היו להשמיד מטוסי האויב, לתקוף יעדים אסטרטגיים וטקטיים של המצרים ולסייע לכוחות הקרקע של צה"ל. החל מהיום הראשון של המבצע הופצצו בסיסי אוויר וכן עמדות ובסיסים מצריים באל עריש, איסדוד, באר שבע, ג'ורה, חירביא, דיר סוניד, עזה, רפיח, אל-מג'דל, עיראק אל-מנשייה, עיראק סווידאן, בית ג'וברין ומקומות נוספים. בנוסף נערכו מספר קרבות אוויר עם מטוסים מצריים. בדו"ח הרמטכ"ל העיראקי מ-16 בנובמבר 1948 נכתב כי: "השליטה באוויר היא בידי היהודים. והמצב כיום הוא חמור עד כדי כך, שהמטוסים המצריים מתייראים להיכנס עמם לקרב, כי אין הם יכולים לנצחם".‏[5]

המהלך היבשתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת מבצע יואב
לוחית זיכרון בקיבוץ ארז לטריז בית חנון
תדריך לפני פעולה, חילי חטיבת הנגב, הפלמ"ח, 1948

ב-16 באוקטובר 1948 החל המבצע בהתקפה על עיראק אל-מנשייה. הכוח התוקף הורכב מהגדוד השביעי של חטיבת הנגב ומגדוד הטנקים של חטיבה 8. לא היה נסיון בתקיפה משולבת של חיל רגלים ושריון. כוח הרגלים נתקל בהתנגדות קשה ונאלץ לסגת. המצרים החלו להפגיז את הכוח התוקף בתותחים. תוך זמן קצר נגרמו אבידות כבדות והחלה נסיגה מבוהלת. ארבעה טנקים מסוג "הוצ'קיס" נפגעו וגם האחרים יצאו מכלל שימוש.

המפלה הכבדה בעיראק אל-מנשייה העמידה את מפקד המבצע יגאל אלון בפני בעיה חמורה: האם להמשיך ולתקוף את עיראק אל-מנשייה בהתאם לתוכנית או לשנות אותה ולתקוף את משלטי הצומת. הוא בחר בדרך השנייה.

המערך המצרי בסביבות הצומת התבסס על שלושה משלטים. מצפון מערב לצומת היו משלט 113 והמשכו-משלט 100. באזור הצומת היו משלט הצומת הצפוני והדרומי. יעד ההתקפה בליל ה17‏-18 באוקטובר 1948 היו משלטי 113 ו-100 ומשלטי הצומת. המשימה הוטלה על גדוד 51 של חטיבת גבעתי. בשעה 22.30 התחילה ההתקפה על המשלטים 113 ו-100. המחלקות הסתערו ברימונים, יריות מהמותן ובכידונים. הקרב היה קשה ואכזרי אך המשלטים נכבשו. בקרב נהרג סגן מפקד הפלוגה יעקב ארנון. בכיס חולצתו נמצא מכתב המיועד להוריו במקרה שייפול בקרב. הגבעה נקראה על שמו: גבעת ארנון.

באותו הזמן תקפה פלוגה אחרת מגדוד 51 את מוצב הצומת הדרומי וכבשה אותו לאחר קרב קשה. עם עלות השחר החלו המצרים לתקוף ללא הפסקה את המשלט הזה אך כל ההתקפות נהדפו. לקראת ערב נסוגו המצרים גם ממוצב הצומת הצפוני.

חטיבת יפתח החלה בליל ה-15‏-16 באוקטובר לנוע מערבה ולתפוס משלטים בכוון בית חנון (טריז בית חנון) למרות הפגזות קשות שגרמו לנפגעים רבים. לבסוף ב-21 באוקטובר 1948 נכבשה בית חנון. הצבא המצרי במישור החוף הדרומי (אזור אשקלון ואשדוד) היה בסכנת ניתוק אך חילי חיל ההנדסה המצרי הצליחו לסלול דרך על חוף הים על ידי רשתות וגזעי עצים דרכה נסוג הצבא המצרי מכל מישור החוף הדרומי.

בליל ה-17‏-18 באוקטובר תקף הגדוד הראשון של חטיבת יפתח בפיקודו של אסף שמחוני את גבעה 138.5 במשלטי חוליקאת. ההתקפה נהדפה על ידי המצרים.

חטיבה 9 שסופחה למבצע, ניסתה בליל ה-18-19 באוקטובר לפרוץ את המצור לנגב מדרום לכרתיה אך ההתקפה נכשלה.

עתה נותר לכבוש את משלטי חוליקאת וכאוכבה כדי לפרוץ את המצור מעל הנגב. משימה זו הוטלה על גדוד 52 מתוגבר מפלוגה מגדוד 54.

ההתקפה החלה בליל 19‏-20 באוקטובר. לאחר הפגזת ארטילריה החלו הסתערויות בקרבות כידונים ופנים אל פנים עד לנשיכות. עם שחר היו כל משלטי חוליקאת בידי כוחות גבעתי.

פתיחת הדרך לנגב נוצלה מיד לכיבוש באר שבע על ידי כוחות גדוד 9 והגדוד השביעי של חטיבת הנגב, בסיוע כוחות מחטיבה 8 המשוריינת. המבצע נקרא "מבצע משה" על שם מפקד בית אשל משה אלברט. לאחר הסתערויות של חיל רגלים ופלוגות ממונעות על זחל"מים בסיוע יחידות ארטילריה נכבשה באר שבע ב-21 באוקטובר 1948.

מבצע יואב הסתיים ב-22 באוקטובר לאחר שהושגו מטרותיו. בעקבות מבצע יואב נותק הקשר בין המצרים בעזה לבין חברון וכן גם בסיסם בכפר הערבי פלוג'ה, שכותרו במובלעת שכונתה "כיס פלוג'ה". תוכנית ברנדוט נגנזה, ולא נעשה בה כל שימוש מאז.

אנדרטאות חוליקאת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חטיבת גבעתי מול הפולש המצרי: תל אביב: הוצאת מערכות, 1963
  • משה גבעתי, בדרך המדבר והאש - תולדות גדוד 9, תל אביב: הוצאת מערכות וההוצאה לאור של משרד הביטחון, תשנ"ד-1994, עמ' 209 - 230.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 רס"ן שירלי קרני, ‏מבצע יואב - בחינה מערכתית, מערכות 365, אוגוסט 1999, עמ' 42-55 .
  2. ^ ראו: מבצעי ההכרעה – מבצע "יואב", "גאוגרפיה ופיתוח הסביבה", באתר מטח
  3. ^ אברהם סלע, "יחסי עבדאללה וממשלת ישראל במלחמת העצמאות - בחינה מחודשת" ("קתדרה" לתולדות הארץ וישובה, 58: דצמבר 1990)
  4. ^ ‏פקודת מבצע יואב ארכיון צה"ל 922/75/372.
  5. ^ מאחורי הפרגוד, הוצאת מערכות, 1954, עמ' 120.


מבצעי צה"ל במלחמת העצמאות

שמואלהשמדחסידהנחשוןהראליבוסיחמץיפתחמטאטאמכביכיתוריובלברקגדעוןבן עמימדינהקילשוןבלקנמלבן נון א'בן נון ב'ארזפלשתיצחקיורםאנ-פארברושדקלדניבתקקדםמוות לפולששוטרגי"סאבקולוטהיואבאגרוףההריקביעלחירםשמונהלוטהתחלהאסףחורבחיסולעוזיצובעובדה