מבצע פלשת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הפילבוקס על גדות נחל לכיש ממנו נורתה אש שגרמה לאבידות כבדות לחיילי חטיבת גבעתי במבצע פלשת

מבצע פלשת היה מבצע צבאי במלחמת העצמאות של חטיבת גבעתי וחטיבת הנגב בימים 1 ביוני - 3 ביוני 1948 לבלימת חיל המשלוח המצרי בציר החוף.

ב־29 במאי 1948, שבועיים לאחר פלישת צבאות ערב, החל הצבא המצרי לנוע ממג'דל צפונה. הטור נצפה לראשונה על ידי תצפיתני קיבוץ ניצנים: יותר מ־500 כלי רכב - מכוניות משא, זחלים, טנקים בינוניים ותותחים מכל הסוגים עברו ב"מצעד" על הכביש הראשי ממזרח לניצנים ופניהם לעבר איסדוד.

הטור הגיע לעיירה איסדוד חלקו נכנס לעיירה וחלק אחר המשיך צפונה כ־3 ק"מ ונעצר ליד ג'סר איסדוד המפוצץ על ואדי סוכריר (היום נקרא גשר עד הלום). גשר זה כ-3 קילומטרים מצפון לעיירה הערבית איסדוד פוצץ על ידי חבלני גבעתי ב-12 במאי 1948 במסגרת מבצע ברק. המרחק לתל אביב היה 32 ק"מ בלבד ושום כוח צבאי רציני לא ניצב בין המצרים לתל אביב. גשר זה מהווה את הנקודה הצפונית ביותר אליה חדרו המצרים בגזרה זו ומכאן שמו.

היבט צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפקד חטיבת גבעתי שמעון אבידן יצר קשר עם ראש אג"ם יגאל ידין ושכנע אותו בחשיבות הפצצה אווירית על הטור המצרי ליד הגשר. באותו יום הספיקו טכנאים צ'כים להשלים את הרכבתם של 4 מטוסים מדגם אוויה 199-S, הגרסה הצ'כית למסרשמיט הגרמני. הייתה זו פעולתה המבצעית הראשונה של טייסת 101, טייסת הקרב הראשונה של חיל האוויר. אבידן מיהר לשדה התעופה תל נוף עם קצין האג"ם שלו יהושע גולדראט שתיאר את המעמד:

"כמטורפים "טסים" שמעון ואנוכי אל שדה התעופה. בבסיס האוויריה הצעיר שורר מתח קדחתני. מחכים לנו, יודעים את הכל! ארבעה טייסים מלאי אמונה, מוכנים לטיסה, טייסת הקרב האמיתית הראשונה".

ארבעת הטייסים היו: עזר ויצמן, מודי אלון, לאונרד (אדי) כהן ולו לנארט.

המטוסים המריאו בשעה 18:00. כל מטוס נשא פצצה של 70 ק"ג והיה מצויד בשני תותחים. חלק מהפצצות לא התפוצצו בגלל מרעומים פגומים והנזק למצרים היה קטן. באש המצרים נפגע מטוסו של אדי כהן והוא ניסה לנחות נחיתת אונס בבית דראס אך לא הצליח בכך, המטוס התרסק, עלה בלהבות וטייסו נספה. גם מטוסו של מודי אלון ניזוק קשה בנחיתה בתל נוף אך טייסו לא נפגע.

ההרגשה בחיל האוויר הייתה קשה: במשימת הקרב הראשונה איבדה הטייסת 50% ממטוסיה ו־25% מטייסיה.

היות ולא היו ברורות כוונות המצרים והיה חשש שהם ימשיכו צפונה, הטיל המטכ"ל על חטיבת גבעתי לתכנן ולבצע תקיפה גדולה נגד המצרים באיסדוד. המבצע כונה מבצע פלשת.

באזור ההתקפה הצפוני מצוי כיום פארק עד הלום.

מהלך הלחימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהלך הקרבות של מבצע פלשת

לצורך המבצע סופחו לחטיבה 3 פלוגות מחטיבת הנגב.

התוכנית הייתה לתקוף את המצרים ב־3 גזרות:

  1. הגזרה הצפונית-באזור הגשר ועמדת הפילבוקס תתקוף חטיבת גבעתי בסדר גודל של 3 פלוגות בפיקודו של צבי צור.
  2. גזרה המרכזית - באזור תחנת הרכבת איסדוד-גדוד 57 גבעתי (גדוד חיילי אצ"ל) - במגמת ריתוק והסחה.
  3. הגזרה הדרומית - בעיירה איסדוד עצמה - 3 פלוגות מחטיבת הנגב.

בליל 1/2 ביוני 1948 נעו הכוחות והגיעו לשטחי ההיערכות לפני ההתקפה. זמן קצר לפני "שעת האפס" נתקבלה פקודה על ביטול הפעולה והוראה על נסיגה. סיבת הביטול הייתה החלטה של מועצת הביטחון על הפסקת אש שעמדה להיכנס לתוקף באותו לילה. ממשלת ישראל הסכימה לכך והורתה על הפסקת הפעילות הצבאית, החלטה זו התבררה כמוטעית, המצרים לא קבלו את החלטת האו"ם והמשיכו במלחמה.

הוחלט לבצע את ההתקפה באותה התוכנית בליל ה2/3 ביוני 1948. למרות שבלילה הקודם לא הגיעו כוחות צה"ל למגע עם המצרים ברור היה כי המצרים עמדו על תוכנית המתקפה לפי העקבות שנשארו בשטח ואבד גורם ההפתעה.

עוד לפני שהכוחות הגיעו לשטחי ההיערכות להתקפה החלה הרעשה של תותחים ומרגמות על המצרים דבר שביטל לחלוטין את גורם ההפתעה.

בגזרה הצפונית סבלו כוחות גבעתי אבדות כבדות. עם שחר החלה נסיגה קשה לאור יום שעלתה באבידות נוספות. פצועים והרוגים רבים נשארו בשטח. רק לאחר נסיגת המצרים מהאזור במבצע יואב, נתגלו גופותיהם בקבר אחים והם הובאו לקבורה בבית הקברות של חטיבת גבעתי בכפר ורבורג.

בגזרה המרכזית נתגלה גדוד 57 מיד עם תחילת ההתקפה והוא נאלץ לסגת.

לוחית זיכרון בבית צבי, לצבי קליר שנפל ב"מבצע פלשת"

בגזרה הדרומית - באיסדוד נשברה התקפת חטיבת הנגב מיד בהתחלה. אמנם הם הצליחו לחסל עמדת תותח מצרית אך נאלצו לסגת באבידות כבדות דרך החולות לניצנים כשמשוריני המצרים מזנבים בהם וכש־8 מהלוחמים נשארו בשטח. עצמותיהם נמצאו לאחר נסיגת המצרים והם הובאו לקבורה בקבר אחים בבית הקברות נחלת יצחק בגבעתיים. ביניהם היה גם צבי קליר שעל שמו הוקם אחר כך בית הספר לאומנויות הבמה בית צבי ברמת גן.
מבצע פלשת היה כישלון צבאי כבד - 50 הרוגים וכמספר הזה פצועים - כ־10% מהכוח התוקף.

הסיבות לכישלון היו:

  1. איבוד יתרון ההפתעה.
  2. תוכנית ההתקפה עצמה: בגזרות ההתקפה היה היחס 1 ל־3 לטובת המצרים. אם רצו שיהיה סיכוי להתקפה, היה צריך לרכז את כל המאמץ לאחת הגזרות-הדרומית או הצפונית. כיום נראה כי אם היו מרכזים את כל המאמץ בגזרה הדרומית באזור איסדוד היה אפשר לנתק ולכתר את שאר הכוח המצרי באזור. בספר חטיבת גבעתי מייחסים זאת למטה החטיבה שהיה עדיין "ירוק" ובלתי מתורגל דיו בכל הנוגע לתכנון התקפה חטיבתית וניהולה.

האם גרם מבצע פלשת לבלימת המצרים בציר החוף? התשובה לכך היא קרוב לודאי שלילית. במסמכים המצריים שנתפסו לא נמצאה כל תוכנית להתקדמות צפונה מג'סר איסדוד אלא להיערך להגנה בשטח מצפון לאיסדוד. מפקד הכוח המצרי מייג'ור גנרל מוחמד נגיב כתב בזכרונותיו כי הכוחות המצויים באזור איסדוד, כ-2,300 לוחמים לא היו יכולים להשיג הכרעה בהתקדמות צפונה.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חטיבת גבעתי מול הפולש המצרי, הוצאת "מערכות"
  • תולדות מלחמת הקוממיות, הוצאת "מערכות"


מבצעי צה"ל במלחמת העצמאות

שמואלהשמדחסידהנחשוןהראליבוסיחמץיפתחמטאטאמכביכיתוריובלברקגדעוןבן עמימדינהקילשוןבלקנמלבן נון א'בן נון ב'ארזפלשתיצחקיורםאנ-פארברושדקלדניבתקקדםמוות לפולששוטרגי"סאבקולוטהיואבאגרוףההריקביעלחירםשמונהלוטהתחלהאסףחורבחיסולעוזיצובעובדה