מבצע פרוסיה המזרחית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מבצע פרוסיה המזרחית
Bundesarchiv Bild 183-R94432, Königsberg, gefangene deutsche Offiziere.jpg
קצינים גרמנים שבויים
עימות: מלחמת העולם השנייה
חלק מ: החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה
תאריך התחלה: 13 בינואר 1945
תאריך סיום: 25 באפריל 1945
מקום: פרוסיה המזרחית
תוצאה: ניצחון סובייטי
הצדדים הלוחמים
הצבא האדום  ורמאכט, הצבא הרומני 
מפקדים
קונסטנטין רוקוסובסקי,
איוואן צ'רניאחובסקי,
אלכסנדר ואסילבסקי 
גאורג רייינהרד,
לוטר רנדוליץ' 
כוחות
1,700,000 חיילים, 25 אלף תותחים, 3860 טנקים, 3100 מטוסים  כ-580,000 אלף חיילים ועוד כ-200 אלף של וולקסשטימה, 8200 תותחים, 1000 טנקים, 560 מטוסים 
אבידות
584 אלף חיילים מהם כ-126 אלף הרוגים  עד כ-135 אלף הרוגים ופצועים, 210 אלף שבוים 

מבצע פרוסיה המזרחית הוא מבצע שהתרחש במהלך ינואר-אפריל 1945. במהלכו הצבא האדום כבש את פרוסיה המזרחית ובירתה קניגסברג. למעשה כל חיילי כוח גרמני שהיגן על האזור נהרגו, נפצעו או נפלו לשבי.


רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרת המבצע היה חיסול הכוח הגרמני באזור תוך הגעה לחוף הים הבלטי ושחרור חלקים צפוניים של פולין.

האזור היה מבוצר. לגרמנים היה חשוב להגן על האזור שהיה בעל פוטנציאל כלכלי גדול, ריבוי באוכלוסייה גרמנית ובעל חשיבות אסטרטגית ופוליטית.

הפיקוד הסובייטי תכנן מתקפה עיקרית על ידי יחידות של החזית הבלארוסית ה-3. מדרום הוא היה נתמך על ידי החזית הבלארוסית ה-2 שתקף בצפון פולין ומצפון הוא קיבל תמיכה מהארמייה ה-43 של חזית הבלטית ה-1.

לצבא האדום הייתה עדיפות ברורה בכוח האדום ובציוד. סטבקה תכננה להתחיל את המתקפה במהלך חודש פברואר. בעקבות מתקפה גרמנית בדצמבר 1944 (הקרב על הבליטה) המתקפה הסובייטית הוקדמה.

יחסי הכוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצבא האדום[עריכת קוד מקור | עריכה]

במבצע השתתפו הכוחות הבאות של הצבא האדום:

ורמאכט[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתקפה החלה על ידי כוחות של החזית הבלארוסית ה-3. הגרמנים ציפו למתקפה ונהגו להפגיז בתותחים כוחות המתכוננות למתקפה. גם בבוקר 13 בינואר כאשר מתקפה החלה, גרמנים ענו בהפגזה כבדה. הפגזה כה כבדה סימנה שלגרמנים ידוע כיוון המתקפה העיקרית והם מוכנים לה. לאחר הפגזת נגד שנמשכה כשעתיים הצבא האדום החל בתנועה. במהלך יום ראשון הכוחות התקדמו בכ-2-3 ק"מ בלבד. ערפל כבד לא איפשר ניצול עדיפות באוויר. אף יחידה לא עמדה במטרות של היום הראשון. תוך 6 ימים של מתקפה התקדמות הייתה 45 ק"מ בלבד. אומנם ארמיית הפאנצר ה-3 של וורמאכט ספגה אבידות קשות והיה ברור שהיא לא מסוגלת להמשיך לעמוד בחזית הלחימה לאורך זמן.

בגלל מזג האוויר הקשה קונסטנטין רוקוסובסקי דחה את תחילת המתקפה והחל אותה ב-14 בינואר. במהלך יומיים הראשונים של המתקפה התקדמות הייתה קטנה ביותר. ב-17 בינואר חלה תפנית ולמקום פרצה נכנסה ארמיית שריון ה-5 של הצבא האדום. לאחר שישה ימי לחימה קונסטנטין רוקוסובסקי הגיעה ליעדים שתוכננו רק ליום 11 של הלחימה. לאור כך יעדי החזית עודכנו. הוא היה צריך לתקוף עם הכוח העיקרי לכיוון צפון ורק חלק מהכוחות הופנו לכיוון מערב. המטרה הייתה להגיע לחוף הים הבלטי ולנתק פרוסיה המזרחית מיתר חלקי גרמניה. שינוי כיוון התקיפה הפתיע את הגרמנים והם לא היו מוכנים להתפתחות זו. המטרה הושגה ב-23 בינואר כאשר הצבא האדום הגיע לחוף הים הבלטי וארמייה ה-2 של וורמאכט נאלצה לסגת לגדה המערבית של ויסלה תוך איבוד הקשר עם יתר יחידות של קבוצת ארמיות מרכז.

לאחר ניתוק כוחות וורמאכט באזור, שמה של קבוצת ארמיות הנלחמת באזור שונה לקבוצת ארמיות צפון ומפקדה הוחלף.

מפת הקרבות סביב העיר

יחידות של החזית הבלארוסית ה-3 המשיכו בהתקדמות איטית ולקראת 26 בינואר הגיעו לקו הביצורים החיצוני של העיר קניגסברג. הם הצליחו לעקוב את העיר ולהגיע לחוף הים הבלטי. הגעת הצבא האדום לחוף הים גרמה לכך שקבוצת ארמיות זו למעשה נחלקה ל-3: 4 דיוויזיות באזור זמלנד, 5 דיוויזיות במרחב העיר קניגסברג וכ-20 באזור היילסברג דרום-מערבית מהעיר. ב-30 בינואר יחידות גרמניות ביצעו מתקפה מתואמת והצליחו להדוף את הצבא האדום מחוף הים. כתוצאה מכך נוצר פרוזדור שחיבר עיר קניגסברג עם יחידות באזור היילסברג. הגרמנים הצליחו להחזיק בפרוזדור זה עד ל-30 במרץ.

ב-8 בפברואר, קונסטנטין רוקוסובסקי קיבל פקודה להפנות את כוחותיו למערב, החזית הבלארוסית ה-3 היה צריך לחסל את יחידות וורמאכט בהיילסברג ויחידות של חזית הבלטית ה-1 לתקוף לכיוון קניגסברג וזמלנד.

במהלך קרבות באזור היילסברג, איוואן צ'רניאחובסקי נפצע ונפטר תוך זמן קצר. במקומו למפקד החזית מונה אלכסנדר ואסילבסקי.

ל-20 בפברואר הייתה מתוכננת להתחיל מתקפה של החזית הבלטית ה-1 נגד אזור זמלנד המכותר. אומנם הגרמנים הקדימו והחלו המתקפת נגד. כתוצאה מכך, הם הצליחו להתקדם ולחדש את הקשר היבשתי עם קניגסברג. ב-24 בפברואר הזחית הבלטית ה-1 בוטל ויחידותיו הועברו לפיקוד חזית הבלארוסית ה-3. אלכסנדר ואסילבסקי החליט להפסיק את המתקפות לא יעילות ולהכין את הכוחות למתקפה חדשה תוך התארגנות מיוחדת. בהתחשב בהיקף הכוח שבראשותו הוא החליט שתחילה יש לטפל בקבוצה גרמנית באזור היילסברג.

המתקפה החדשה החלה ב-13 במרץ. בעקבות הערפל ניצול חיל האוויר הסובייטי היה מוגבל. למרות המגבלות וקשיי מזג האוויר הסובייטים הצליחו ב-26 במרץ להגיע לחוף הים תוך הריגת כ-96 אלף חיילים גרמנים ולקיחת בשבי של כ-46 אלף. לאחר סיום הלחימה באזור התפנו 6 ארמיות סובייטיות. שלוש מהם הופנו לטובת מתקפה לכיוון ברלין ו-3 לכיוון קניגסברג.

המתקפה הכוללת על העיר החלה ב-6 באפריל. ביום ראשון לאור קשיי מזג האוויר חיל האוויר הסובייטי ביצע 274 טיסות בלבד. למחרת עם שיפור במזג האוויר חיל האוויר החל בהפגזות כאשר כל כיום בוצעו כ-3000 טיסות. ב-8 באפריל מגני העיר פוצלו ל-2 קבוצות. מפקד הצבאי של העיר ביקש ממפקד הארמייה ה-4 אישור לעזוב את העיר ולפרוץ לכיוון זמלנד אך בקשתו לא כובדה. הארמייה ה-4 ניסתה לחבור לעיר אך ללא הצלחה. ב-9 באפריל מפקד העיר החליט על כניעה. אדולף היטלר הוציא פסק דין על הוצאתו להורג, אך לא היה ניתן לבצע אותו כי הגנרל היה בשבי סובייטי.

לאחר כיבוש העיר נמשכו קרבות באזור זמלנד ובסיס ימי פילאו. לצורך מתקפה זו הצבא האדום הקים "קבוצת ארמיות זמלנד" בפיקוד איוואן בגרמיאן. העיר פילאו ובסיס הימי שלו היו מבוצרים היטב. הקרבות לכיבוש האזור היו קשות ונמשכו עד ל-25 באפריל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]