מבצע רגל עץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מבצע רגל עץ הוא מבצע בו הפציצו מטוסי חיל האוויר הישראלי את מפקדות אש"ף בתוניסיה ב-1 באוקטובר 1985. מבצע זה הוא ההפצצה ארוכת הטווח המרוחקת ביותר שביצע חיל האוויר הישראלי, כ-2,300 ק"מ. במבצע זה גם בוצע תדלוק אווירי באמצעות מטוסי בואינג 707 ("ראם"). גם כאן, זהו התדלוק האווירי המרוחק ביותר שנעשה על ידי חיל האוויר הישראלי עד אותו זמן.

הרקע למבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם לאחר שצה"ל נסוג מלבנון ביוני 1985 ונערך על גבול אזור הביטחון, המשיך אש"ף לפעול כנגד מדינת ישראל ואזרחיה. ב-21 בספטמבר, חדרה חוליית אנשי אש"ף לרצועת הביטחון ושיגרה מטח רקטות אל ישובי הגליל. ביום הכיפורים ב-24 בספטמבר, השתלטה חולייה של כוח 17 על יאכטה בקפריסין ורצחה את שלושת הישראלים ששהו על סיפונה. ישראל החליטה לשקם את כוח ההרתעה שלה על ידי פעולה שתבהיר כי אין לאנשי אש"ף מקום בו יהיו בטוחים. לאחר הפעולה הסביר שר הביטחון יצחק רבין: "אין חסינות לגורם אש"פיסטי בשום מקום בעולם. ידו הארוכה של צה"ל תדע להשיג ולהעניש. ישראל תקבע את דרך הלחימה ומקום הפגיעה בהתאם לשיקוליה בלבד".

תכנון המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמטכ"ל, משה לוי ביקש תחילה מאגף המבצעים תכנונים לביצוע הפעולה גם מחיל הים וממפקדת קחצ"ר. בסופו של דבר, בשל ההיערכות המהירה והסיכון הנמוך יותר, הוחלט להטיל את המשימה על חיל האוויר[1]. מטוסי ה-F-15 ("בז") נבחרו למשימה בשל אמינותם הטכנית ויכולת התדלוק האווירית שלהם. התכנון היה ששמונת המטוסים המיועדים להפציץ את היעד יתודלקו פעמיים באוויר - תדלוק ראשון במהלך הטיסה אל היעד, ותדלוק קצר נוסף לפני הכניסה לאזור התקיפה, על מנת למלא את מכלי הדלק במלואם. בעיית האמינות הטכנית של המטוסים הייתה מרכזית. נבחרו 10 מטוסים שבהם נתגלה מספר התקלות הנמוך ביותר בעבר ושני מטוסים מתוך העשרה טסו כגיבוי למקרה שתתגלה תקלה לפני נקודת האל-חזור בתקיפה.

שיקול נוסף שנלקח בחשבון היה קרבת המטרות לחופים ולמתקנים בהם שהו אזרחים ונופשים רבים. נעשה שימוש בפצצות מסוג GBU-15 (פצצה אחת על כל מטוס), וניתנה הוראה מפורשת לטייסים שלא לשחרר את החימוש אם לא יזהו באופן ודאי את המטרות. כמו כן, בחירת נתיב הטיסה נעשתה בצורה שתמנע כניסה לנתיבי אוויר מסחריים ובמקביל, ישמר מרחק מספיק מטווח קליטת המכ"ם המצרי והלובי.

מפקד חיל האוויר, עמוס לפידות, הציג את תוכנית התקיפה בפני הממשלה. התוכנית קיבלה את תמיכתו של ראש הממשלה שמעון פרס ושל שאר השרים.

הפעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שער גיליון בטאון חיל האוויר המוקדש למבצע

בבוקר ה-1 באוקטובר 1985 המריאו 10 מטוסי F-15 ו2 מטוסי בואינג 707 מטייסת "התובלה הבינלאומית" בדרכם אל גיחת התקיפה הארוכה ביותר שביצע חיל האוויר אי פעם. מפקד המבנים התוקפים היה, סא"ל אבנר נווה שהיה אז מפקד "טייסת חוד החנית" שתרמה שישה משמונת מטוסי הבז שהשתתפו בתקיפה. שני המטוסים הנוספים הגיעו מטייסת אבירי הזנב הכפול בפיקודו של מפקד הטייסת מיקי לב.

לאחר התדלוק האווירי הראשון ולאחר שנבדקו מערכות שמונת המטוסים שיועדו להשתתף בתקיפה ונמצאו כשירות, שבו שני מטוסי הגיבוי לישראל. בשעה 11 הגיעו מטוסי הקרב אל מעל החוף התוניסאי והצליחו לזהות את המטרות. התקיפה התבצעה בשני גלים תוך כדי התחשבות בכיוון הרוח ומניעת מיסוך מטרות הגל השני בעשן הפיצוצים של הגל הראשון. על פי דיווחי הטייסים הפגיעות היו מדויקות ולשכת ראש אש"ף ומשרדים שונים של אש"ף ושל ארגון פורשי א-צעיקה נהרסו או נפגעו קשה. על פי פרסומי צה"ל, נהרגו בתקיפה 60-75 אנשי ארגוני טרור ו-70 נוספים נפצעו. לטענת ממשלת תוניסיה ואש"ף, נהרגו בהפצצה גם מספר אזרחים.

כבר בעת הטיסה חזרה לכיוון ישראל, הודיע ה-BBC על התקיפה. למרות זאת, לא הוזנקו מטוסי יירוט של חיל האוויר התוניסאי, אלא רק לאחר שהמטוסים הישראלים התרחקו מהאזור.

בדומה לעוד שני מבצעים - מבצע אופרה לתקיפת הכור העיראקי, ומבצע ערצב 19 להשמדת מערך הנ"מ הסורי במבצע שלום הגליל - נצבע על המטוסים שהשתתפו בתקיפה עצמה סימן מיוחד, בדומה לסימן הפלה.

תוצאות המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפעולה זכתה לגינוי נרחב וחריף מצד הקהיליה הבינלאומית. רק ארצות הברית לא הצטרפה לגינוי, אך נמנעה מהטלת וטו על החלטת הגינוי במועצת הביטחון (החלטה 573 מה־4 באוקטובר). הפעולה אף פגעה ביחסי ארצות הברית והממשל התוניסאי בראשותו של חביב בורגיבה.

בטווח הארוך יותר, הייתה לפעולה השפעה על מוכנותן של מדינות ערב לארח את מפקדות ארגוני הטרור. תוניסיה אסרה, באופן זמני, את כניסת אנשי אש"ף לשטחה, ובסופו של דבר, עברו מפקדות הארגונים לעיראק, סודאן וירדן.

פעולות ארגוני הטרור לא פחתו. שבוע אחרי המבצע, ב-7 באוקטובר השתלטו טרוריסטים מחזית שחרור פלסטין על האוניה אכילה לאורו ורצחו אזרח אמריקאי. ב-27 בדצמבר באותה שנה, פעל ארגונו של אבו נידאל וביצע שתי התקפות טרור מתואמות בשדות התעופה של רומא ושל וינה. לטענת הארגון, היו פעולות אלו תגובה לתקיפה הישראלית על המפקדות בתוניסיה.

הסתייעות ביונתן פולארד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תפיסתו של הסוכן הישראלי יונתן פולארד בנובמבר 1985 הופיעו בתקשורת העולמית פרסומים מהם עלה כי ההתקפה הישראלית המדויקת התאפשרה הודות לתצלומי לוויין שהעביר פולארד לישראל לאחר שהתברר לו כי תצלומים ומידע מסוג זה לא הועברו על ידי ארצות הברית[2]., זאת בניגוד להסכמי העברת מידע בין שתי המדינות שנחתם ב-1983. טענות אלה אומתו על ידי חברי כנסת ואישי ציבור שהיו מעורבים בזמנו בקיום המבצע (ראו לדוגמה את דבריו של חבר הכנסת אליעזר (צ'יטה) כהן המופיעים בסרט שערך הוועד למען פולארד).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בן כספית ואילן כפיר, "אהוד ברק: חייל מספר אחד",קוראים, 1998, עמוד 188.
  2. ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמוד 358.