מבצע שלמה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מבצע שלמה (25-24 במאי 1991) היה מבצע רכבת אווירית לפינויים המלא של יהודי ביתא ישראל שהתרכזו בעיר אדיס אבבה. במשך 36 שעות 18 קרנפים, 23 מטוסי בואינג של חברת אל על ומטוס אחד של חברת התעופה האתיופית אתיופיאן איירליינס פינו 14,310 יהודים. המבצע נקרא על שם שלמה המלך, אשר על פי המסופר בתנ"ך, פגש את מלכת שבא (מלכים א', פרק י').

עולים מאתיופיה יורדים ממטוס בבסיס חיל האוויר הישראלי, 24 מאי 1991
בית כנסת (מסגיד) נטוש בכפר יהודי שהפך לאתר תיירות עם עזיבת תושביו בשנת 1991. מבצע ההעברה לאדיס אבבה בשנים 1988-1991 שם קץ ליישוב היהודי הכפרי באתיופיה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-5 בינואר 1985 הופסק מבצע משה בעקבות הדלפה לעיתונות בדבר עלייתם החשאית של יהודי אתיופיה דרך סודאן לישראל. באתיופיה ובסודאן נותרו עוד קרוב ל-15,000 יהודים, ובמשפחות רבות נותרו חלק מההורים או הילדים באתיופיה וחלק בישראל.‏[1] בהמשך אותה שנה הועלו מהמחנות בסודאן לארץ כאלף יהודים במבצע שבא, ביוזמת ג'ורג' בוש האב, שהיה אז סגן נשיא ארצות הברית.

במרוצת 1985 קרסה כלכלת אתיופיה בהשפעת הבצורת, הרעב הגדול ומלחמת האזרחים. החונטה הצבאית האתיופית העבירה כ-600,000 אזרחים בכפייה לאזורים שונים בדרום אתיופיה במסגרת תוכנית הווילגיזציה. בתוך כך הוחלו הגבלות תנועה קשות על כלל תושבי אתיופיה, לרבות היהודים, והעלייה ארצה הפכה כמעט בלתי אפשרית.‏[2]

מבצע ההעברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתיופיה וישראל חידשו את היחסים הדיפלומטים הגלויים לאחר שאתיופיה נהפכה לרפובליקה עממית בספטמבר 1987. בין נובמבר 1988 למאי 1991 הגיעו כ-15,000 יהודים, מרביתם כפריים מהרמה האתיופית בצפון המדינה, לאדיס אבבה, בירת אתיופיה.‏[2] רבים הגיעו באוטובוסים שנשכרו על ידי ה-AAEJ NACOEJ וחלקם הגיעו בכוחות עצמם. הם שוכנו במחנות פליטים בהמתנה להיתרי עלייה לישראל. מבצע זה, במימון קהילות יהודיות בארצות הברית ובקנדה,‏[2] שם קץ ליישוב היהודי הכפרי באתיופיה.‏[3] שירותי הרפואה בעיר לא תפקדו ורבים מהיהודים במחנות לקו במגוון רחב של מחלות, בהן מלריה, צהבת ושחפת.‏[2] רופאים ישראליים הכשירו סייענים פרא-רפואיים מקרב הקהילה היהודית והעניקו בעזרתם שירותים רפואיים לכ-4,000 משפחות יהודיות. תוכנית זו, לצד תוכנית חיסונים לכ-20,000 מבוגרים וילדים, הצליחה להפחית את שיעור התמותה בקרב יהודי אתיופיה הממתינים לעלייה.‏[2]

ב-17 בדצמבר 1989 פתחה ישראל שגרירות באדיס אבבה והגדילה את שיתוף הפעולה עם הממשלה האתיופית. במשך 1990 היחסים בין ממשלות אתיופיה וישראל המשיכו להתהדק וישראל סיפקה לאתיופיה מערכות נשק שכללו כ-150 אלף רובים, פצצות, עשרים יועצים צבאיים לאימון המשמר הנשיאותי של מנגיסטו ומספר לא ידוע של קצינים שעבדו עם יחידות קומנדו אתיופיות ‏[4]. כל העזרה הצבאית לאתיופיה באה בתמורה להעלאת יהודי אתיופיה לישראל. לפי ההסכם בין ישראל ואתיופיה תאפשר ממשלת אתיופיה את עלייתם של חמש מאות יהודים בחודש, בתמורה לעזרה כלכלית, חקלאית ואספקת ציוד רפואי.

מבצע ההטסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עולים מאתיופיה יורדים ממטוס תובלה מדגם הרקולס של חיל האוויר הישראלי, 25 במאי 1991.

בראשית 1991 עמד שלטונו של מנגיסטו היילה מרים בפני התרסקות נוכח כוחות המורדים שהתקרבו לאדיס אבבה‏[5]. הדחתו הקרובה של מנגיסטו עוררה את החשש כי גורלם של אלפי היהודים שהמתינו בעיר לעלייה ארצה נתון בסכנה. בהתאם לכך החלה ממשלת ישראל (בראשות יצחק שמיר) בניהול משא ומתן, בתיווך ארצות הברית, עם השליט האתיופי, במטרה לסכם על הוצאתם המהירה של היהודים מאתיופיה לישראל.

בסוף מאי 1991, ימים ספורים לפני נפילת אדיס אבבה בידי המורדים, נמלט מנגיסטו מאתיופיה ומצא מקלט בזימבבואה. המשא ומתן בין הצדדים הואץ ולבסוף הושגה הסכמה בין בכירי שלטונו של מנגיסטו לבין ישראל, על העלאתם של יהודי אתיופיה ארצה תמורת כ-35 מיליון דולרים ומקלט בארצות הברית לכמה מבכירי השלטון.

לאחר גיבוש ההסכמה בין שתי המדינות, הורתה ממשלת ישראל לצה"ל לפתוח במבצע הצלה אווירי לחילוצם של יהודי אתיופיה, שעליו פיקד אמנון ליפקין-שחק[6]. במהלך כ-34 שעות (בין 24 ל-25 במאי 1991) טסו כ-30 מטוסי נוסעים ומטען בין נמל התעופה בן-גוריון לנמל התעופה באדיס אבבה והעלו כ-14,400 מיהודי אתיופיה. במבצע השתתפו גם הג'וינט, "המוסד", השב"כ[7] וכ-70 לוחמים מיחידת שלדג, בפיקוד בני גנץ[8], שאבטחו את אזור נמל התעופה.‏[9]

במבצע נקבע שיא עולמי לאחר ש-1087 איש הוטסו במטוס בואינג 747 של חברת אל על - טיסה שבמהלכה אף נולד תינוק (ועל כן גדל מספר הנוסעים באחד).

עדויות על שחיתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרו המסע אל החלום ליקט אברהם אדגה עדויות של עולים מהשנים 1977-1992. בפרק המוקדש למבצע שלמה מביא אדגה את העדויות הבאות על מעשי שחיתות במבצע ההטסה:

כמו בכל דבר טוב תמיד יש מעט רע. על פי עדותם האישית של כמה עולים מ"מבצע שלמה" הסתבר, שרוב העולים ידעו מתחושת בטן שאמור להיות מבצע הצלה, אספו מבעוד מועד דברים והמתינו להוראות. בעקבות ההערכות שעשו, המירו מקצת הכספים שהיו להם לזהב, ואחרים שבאו מהכפר עם כספים, שמרו את הכסף לעת צרה והתכוונו לעלות עימו ולהמיר אותו בארץ.

ואולם, מתברר שלפני העלייה למטוס ניתנה הוראה, שכספים ותכשיטים מארץ זרה לא נכנסים לארץ הקודש, אשר על כן יש לשים אותם בחביות שעמדו לפני העלייה למטוסים. העולים התמימים האמינו לכל מילה ושמו בתוך החביות את אשר היה להם. לפי העדויות של פעילים אחדים, החביות לא עמדו בעומס התכשיטים וערימות הכסף שנזרקו לעברם. יש הטוענים, שהיו שם כאלה שדאגו לאסוף את החביות ואת אשר נפל על הרצפה. לאחר שהעולים הגיעו לארץ ולמדו על האמת, חשו נפגעים, מרומים, במיוחד כאשר מי שהונה אותם עשה זאת בשם של ארץ הקודש.

אני מעלה שאלה אבל איני שופט אדם. יכול להיות שהדבר תוכנן מראש ויש פה מעשה רמייה? אם כן, מי אחראי לו? ואם לא, מהם ההסברים להתנהגויות המוזרות הללו?

– מתוך אברהם אדגה, המסע אל החלום, 2000, עמ' 133

אי העלאת הפלשמורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן קצר לפני תחילת המבצע החליטה הממשלה שלא לכלול בו כ-2,800 צאצאי יהודים שהתנצרו (מבני קהילת הפלשמורה), שהגיעו לאדיס אבבה בשאיפה לעלות ארצה.‏[3] זאת עד לבירור זכאותם לעלייה על פי חוק השבות. רוב אותן משפחות עלו לישראל מאוחר יותר ועברו גיור כהלכה, אך מקצתן נותרו באדיס אבבה, ללא ידיעה על הצפוי להן.‏[3] גופים פילנתרופיים יהודיים כמו הג'וינט והועידה הצפון-אמריקאית למען יהדות אתיופיה (NACOEJ) העניקו למשפחות אלה קצבאות קיום בסיסיות.‏[3] הוויכוח על זכאותם לעלייה או להגירה לישראל נמשך לאורך שנים בין משרדי ממשלת ישראל ובקרב קהילת יהודי אתיופיה.‏[3]

במברק סודי ובהול ששלח שגריר ישראל באתיופיה, חיים דיבון, בדצמבר ‎1991, הוא התריע: "שלוש-מאות נוצרים גמורים הועלו לישראל במהלך מבצע שלמה. הם התחזו ליהודים ועלו ארצה בין חמש-מאות יהודים מתנצרים. בארץ הם ממשיכים לקיים בחשאי את הדת הנוצרית".‏[10]

תוצאות המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ימים ספורים לאחר סיום המבצע נפלה אדיס אבבה בידי כוחות המורדים וכך ניצלו במידה מסוימת כל אותם העולים. עם זאת, קליטתם בישראל הייתה כואבת. תקופות מסוימות שוכנו העולים, בשל מחסור בדיור, במגורונים ארעיים אשר היוו כר נוח להזנחה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיינו גם בפורטל

P beta israel.png

פורטל ביתא ישראל הוא שער לכל הערכים והנושאים אודות ביתא ישראל. בפורטל ניתן למצוא קישורים שימושיים לשלל הערכים העוסקים בביתא ישראל על כל רובדיה: גאוגרפיה, היסטוריה, חברה, תרבות, דת ועוד.

  • מבצע אחים - מבצע שבו הועלו לישראל 16 אלף יהודים מאתיופיה דרך סודאן.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יעקב פרידמן, מבצע שלמה: שנה ועוד שלושים ואחת שעות, אמיתי הפקות, 1992
  • מיכה פלדמן, יציאת אתיופיה, הסוכנות היהודית לארץ־ישראל, 1998
  • Graenum Berger, Rescue the Ethiopian Jews!: a memoir, 1955-1995, J.W. Bleeker Hampton Pub. Co., 1996
  • Mitchell G. Bard, From Tragedy to Triumph: The Politics Behind the Rescue of Ethiopian Jewry,Greenwood Publishing Group, 2002
  • Asher Naim, Saving the Lost Tribe: the Rescue and Redemption of the Ethiopian Jews, Ballantine Books, 2003
  • Stephen Spector, Operation Solomon: the Daring Rescue of the Ethiopian Jews, Oxford University Press, 2005
  • Howard M. Lenhoff, Black Jews, Jews, and Other Heroes: How Grassroots Activism Led to the Rescue of the Ethiopian Jews, Gefen Publishing House Ltd, 2007

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על ההיסטוריה של יהודי אתיופיה באתר הספרייה היהודית המקוונת
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 Alkan ML, Shvarts S, Medical services for rural Ethiopean Jews in Addis Ababa, 1990-1991, Rural and Remote Health 7 (online), 2007: 829
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 Seeman D., "One people, one blood": public health, political violence, and HIV in an Ethiopian-Israeli setting, Cult Med Psychiatry. 1999 Jun;23(2):159-95, PMID 10451801
  4. ^ טומס פ. אופכנסקי, לאורל בארי, אתיופיה: ללמוד את המדינה, עמוד 301.
  5. ^ רון בן ישי, רמטכ"ל, אבל מעל לכל - אדם, באתר ynet‏, 19 בדצמבר 2012.
  6. ^ בני גנץ, "היית מפקד, מורה וחבר". גנץ נפרד מליפקין שחק, באתר ynet‏, 20 בדצמבר 2012.
  7. ^ 20 שנה ל"מבצע שלמה" להעלאת יהודי אתיופיה, באתר השב"כ
  8. ^ האלוף בני גנץ נפרד מיחידת שלדג, עליה פיקד בעבר, אתר צה"ל, 22 בנובמבר 2010.
  9. ^ יואב לימור ואלון בן-דוד, מקום שלישי: שלדג, 14.2.2008
  10. ^ נושאים על סדר היום הציבורי - הפלשאמורה, באתר ספריית הכנסת